עריכת הדף "שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/נה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן נה'''}}
שאלה בגט שניתן בספק יום או לילה והוא שעת הדחק ועיגון אי מותרת להנשא בו:

תשובה דבר זה ברור דמותרת להנשא. דהנה לכל הפוסקים קדמאי ובתראי אינו רק פסול דרבנן. כאשר [יבואר] לקמן אי"ה וא"כ ספיקא דרבנן מותר. ואולי לכאורה [הוי] חזקת א"א [אך] ז"א דהא רוב האחרונים מתירין ספיקא דרבנן גם באיתחזק ובפרט במקום עיגון גם הש"ך ז"ל ביו"ד סי' ק"י מתיר ובפרט בכאן דאיתרע כבר החזקה בגט הזה ורק לכאורה י"ל דספק בה"ש הוי איתחזק חד בחד דלכ"ע מחמרינן גם בדרבנן כמבואר בדיני ס"ס ביו"ד וכמ"ש הפר"ח ז"ל בא"ח [מובא בחות דעת סי' קפ"ד] דמטעם זה אסור במלאכה דרבנן בבה"ש. אמנם באמת ל"ד כלל. דהתם הספק הוא ביום גופיה אם אסור או מותר. והוי כשתי חתיכות לפנינו אחת אסורה ואחת מותרת. דאסור אפילו בדרבנן אבל באם אין הדבר המסופק לנו מוטל על עצם היום רק על איזה דבר אנו מסופקים באיזה יום היה ודאי מקרי סד"ר ולא איתחזק כלל דהא לא איתחזק כלל בדבר זה מעולם איסור ולא הוי כאיתחזק איסור ודינו רק כמו כל ספיקא דרבנן נגד חזקה משום חזקת א"א וסד"ר במקום חזקה מותר במקום עיגון לכ"ע היינו לרוב שיטות אחרונים וצ"ע על הגאון בחות דעת סי' קפ"ד שאוסר גבי ווסת מספק מהאי טעמא דהא סד"ר דאתחזק כמ"ש הפר"ח ז"ל בה"ש שהבאתי ובאמת ל"ד כלל כמש"כ ובאמת בעצמו בסי' ק"י כתב כדברי וצ"ע. אך לכאורה יש מקום לומר דמוקדם מה"ת פסול [ואם כבר הי' לילה ה"ל מוקדם] דהא קיי"ל דבעינן עדות שאי"ל ורק דרבנן עקרוהו ומש"ה כל הגיטין המה כשרים רק מדרבנן וכמ"ש הנמק"י בפאד"מ. וכיון ששוב פסלוהו [בלילה] ממילא בטל מה"ת אך באמת ז"א דהנה לכאורה קשה דמה פריך [בגמ'] מפני מה תקנו זמן בגיטין הא צריך לתקן זמן לכתחילה שיהא הגט כשר מה"ת. אך באמת כיון דחז"ל עקרוהו לדו"ח גבי גיטין וקדושין כמו בכל דיני ממונות שוב ל"צ זמן כמו שלא תקנו בכל ד"מ שצריכין העדים דוקא דו"ח. וכן מבואר בנ"י פרק הנ"ל. אך זה קשה כיון דבאמת הא דאין עדי נשים צריכין דו"ח הוא משום דקי"ל כרע"ק [בסוף] יבמות כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא ומבואר שם בח"ר ז"ל [בחידושי רשב"א] היינו כיון דד"מ בפנינו וד"נ אין בפנינו רק שנוגע מזה לד"נ. אבל אכתי לא זינתה מש"ה כד"מ דמיא ול"צ לדו"ח יע"ש. וא"כ קשה למה תקנו זמן דאי שיחפה על ב"א הא אם תזנה ותבא להרג עפ"ז לא יכול כלל להצילה בגט כזה דהא שוב ד"נ ממש הוא וצריכה דו"ח. [ויהא הגט בטל]. אך באמת ז"א דהא אכתי אנן מסופקין דלמא נתן לה הגט קודם ואז לא הי' נוגע כלל [לד"נ] והי' נפקע הקידושין ע"י תיקון דרבנן וממילא מספיקא לא תהרג ושפיר שייך שיחפה. ועפ"ז שפיר הוי מצינן למימר דזה הוא סברת התוס' [גיטין די"ז ע"א ד"ה משום ב"א] דהרי גרושה לפניך היינו כיון דנתגרשה עתה ונפקעו הקידושין נהי דאנן מסופקים מ"מ לית לה חזקת א"א. דאדרבה היא פנויה מקדם. הגם כי קשה זה להעמיס בדברי התוס' ז"ל אך בעצם נכון הדבר לכאורה לומר כן וגם מעלתו הלך בדרך הזה לומר כן. אך לפי הנראה מדברי התוס' לקמן דף ל"ג [ע"א ד"ה ואפקעינהו] בשם ר"ת ז"ל שכתב דאוקמינן לי' אחזקה דהשתא כמו גבי נזיר שהתרו בו כו' וקשה מאי חזקה יש הא אי יתיר לו וכן גבי אשה אם יבטל הגט ממילא יעקר החזקה למפרע וליכא חזקה כלל א"ו ס"ל לר"ת ז"ל דגם בכה"ג מקרי חזקה שלא ישתנה הדין מכמו שהי' מחזקין בו כעת וא"כ ה"נ כיון שאנן מסופקין אי הי' הגט מקודם הזנות דנפקע הקדושין או שהי' לאחר הזנות דלא נפקע הקדושין. (איך) מוקי לה אחזקה דלא נפקעו ואוקמי' ליה אחזקה שהי' לן עד הנה שהיא א"א. הן אמת שידעתי שיש מקום לחלק אך הרואה יראה דהנושאים שוין וא"כ עדיין נשאר קושית התוס' נוקמא אחזקת א"א וגם תירוץ התו' ל"ש דהרי גרושה לפניך [דהא] אם באמת נותן לה הגט כעת לאחר ההתראה על [הזנות] אינו גט כלל דהא ד"נ ממש הוא ובעי דו"ח והוי עדות שאאי"ל וא"כ הרי א"א לפניך ומאי הרי גרושה לפניך [שייך] הא ע"ז אנו דנין דלמא עדיין היא א"א. אך באמת י"ל [דע"כ] לא כתב הנ"י ז"ל דהוי כל הגיטין רק מדרבנן [אלא לענין מה] דסמכינן אגיטין להתיר האשה אבל הגט באמת גם [לדידיה] הוא מה"ת גם דהוא עדות שאאי"ל דהנה ודאי פשוט [דלא בעי] דו"ח רק בשעת הגדה אבל בשעת המעשה [אפילו במעשה דבעי] דוקא עדים כגון גיטין וקדושין מ"מ בשעת מעשה [אם העדים] ראו המעשה ואח"כ שכחו הזמן ודאי דלא נפקעה [המעשה למפרע] מעיקרא הגע עצמך אשה שנתקדשה לפני עדים [ואח"כ] שכחו הדו"ח וכי מותרת האשה להנשא לאחר [משום דהוי] קדושין בלא עדים זה ודאי אינו דהא בשעת [קדושין הוי עדים] ורק אנן לא מקבלינן להו לאסור האשה לעלמא [אבל היא] בעצמה דיודעת אמיתת הענין בודאי אסורה [הגם דקדושין] שהיו בלא עדים גם היא עצמה מותרת [אע"פ שקדשה] באמת דכך הוא הענין דגזה"כ הוא דקדושין [צריך] דוקא עדים ואם הי' בלא עדים [אין כאן קדושין כלל דכן] עצמות ענין הקדושין שיהיו [דוקא בעדים מ"מ אם] הי' עדים [אלא שאח"כ שכחו הדרישות וחקירות נהי דאנן לא מקבלינן עדותן אבל האשה עצמה] היודעת באמת היא א"א גמורה ודבר זה פשוט מאד א"כ בגיטין העדים יודעים הזמן וכל החקירות ורק שהתורה הצריכה דוקא חתימת עדים על הגט והיינו וכתב לר"מ היא חתימת עדים אבל ודאי לא הצריכה תורה להגיד בפני ב"ד דוקא ורק התורה צוה להבעל וכתב לה כו'. היינו שיחתום העדים וזה שפיר עשה הבעל שחתם עדים ומה לנו שאח"כ אינם יכולים לקבל עדותן וכן נמי לר"א דס"ל לשיטת התו' ז"ל וסייעתם דע"ח הוי כמו עמ"ס דהו כמו שמודיעין שנמסר לפניהם כיון שהיא ביד האשה א"כ מה לנו בזה שאינם מגידין לפני הב"ד הזמן הם יודעין כי מסתמא נמסר ביום שנכתב משום דלא מקדים אינש פרענותא לנפשיה הגם שאינם אומרים לפנינו בשביל זה לא נפסל הגט למפרע א"ו דגם הנ"י ס"ל דהגט כשר מה"ת ורק שקשה לו במה דמכשירין הגט היינו שמתירין האשה להנשא ביום הבא לפנינו ע"י עדי חתימה הא הוי [עדות שאי] אי"ל וע"ז כתב דעקרינהו לדו"ח ואפקעינהו לקידושין אבל באמת הגיטין שלנו המה באמת מה"ת ולזה לא ידעתי מ"ש הב"מ ז"ל [סי' קכ"ז] והרעיש עולם על הפ"י ז"ל ואיך אשתמיט מיניה דברי הנ"י וכאשר כתבתי בהבנתו וא"כ לפמ"ש א"ש דכיון דבאמת נתגרשה בפנינו ודאי שהיא עתה מגורשת גמורה מה"ת ורק שאין אנו יודעין מתי שגרשה אוקמינן אחזקת גרושה מקדם דהרי היא גרושה לפנינו וזה ברור מאד. ועפ"ז נתיישב היטב דברי הראב"ד ז"ל [פ"א מגירושין] שכתב דמאוחר כשר והקשו עליו דא"כ יחפה על ב"א שיתן לה גט מאוחר והוא [יאמר] דנתגרשה מקדם דהרי גם עתה עדיין לא הגיע הזמן [עיין ב"ש סי' קכ"ז] ולפ"ד א"ש דהנה בוודאי דאין עדי מסירה לפנינו וא"כ לא הי' כלל עדים במסירה ואי דעדי חתימה הוי כמו עדי מסירה וכמו שכ' הר"ן ז"ל וז"ל בפרק המגרש מכיון שיש עדים על עיקר הדבר הוי ליה עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתח"י זה אינו דהא [כאן] עדי החתימה אינם מעידים על המסירה דהא אדרבה הם מעידים על איחור הזמן ועל יום אחר המה מעידים וע"כ [צריך] לומר כיון דידעינן אנן שבא מידו לידה והוי אנן [סהדי והא] ליתא דהא אנן לא יכולים לתפוס דברי העדים [דהוי] עשאי"ל בשלמא באין בו זמן כלל שפיר שייך סברת [הר"ן] דעדי חתימה הוי כמעידים שבא מידו לידה ואי [דאין אומרים] הזמן הא הם בעצמם יודעין ואין צריך אז להעיד כלל [אבל] אם איחרו הזמן דאדרבה החתומים אינם מעידים בחתימתם [שנמסר לידה] קודם זמן הנכתב בשטר ולפי דברי הרמב"ן [בר"ן שם] הוי ממש אינו מוכח מתוכו יעו"ש ורק העיקר מה [שאנו רואים] גט החתום ביד האשה היום אנן תפשי' דברי [העדים שנמסר לה וזה הוי] כהגדת עדות וזה לא מהני משום דהוי עדות [שאאי"ל ואך דבגט ל"ב עשאי"ל] כ"א שזינתה לפנינו ושפיר כשר דא"צ [דו"ח דכד"מ דמיא אבל אם] זינתה דכד"נ דמיא א"כ אינה [גרושה לפנינו כלל דהא מחתימת העדים אינו מוכח] המסירה קודם יום הנכתב בו ומתוך ראייתו לא מהני דהוי עשאי"ל וא"כ אין לספק רק שמא ניתן לה מקודם ואז לא הי' צריך דו"ח מטעם דעקרינהו ע"ז שוב אמרינן אוקמי בחזקת א"א וז"ב. וא"כ לפ"ז לכאורה במוקדם דבוודאי איירי בגוונא דידעינן דהי' מוקדם דאל"כ מנא ידעינן כקושית הירושלמי וא"כ הוי עדות העדים כאומרים בפירוש על יום אחר וא"כ בשעת המסירה ליכא עדים כלל ול"ד לאין בו זמן כלל דהכא מעידים על יום אחד ואנו יודעים שלא כן והוי אינו מוכח מתוך חתימת העדים על מסירתו היום וא"כ ליכא כאן עדים בשעת מסירה וצריך לומר רק משום דחז"ל עקרוהו וא"כ כיון שפסול עכ"פ מדרבנן משום חששא דפירות או ב"א בטל ממילא מה"ת. אך באמת זה ליתא ולא אשתמיט שום אחד מהפוסקים [לכתוב כן] (לכן) זולת (כריב"ש) [הרא"ש] ז"ל בתשובה [כלל מ"ב סי' יו"ד הובא בב"י סי' קכ"ז] והרבה תרוצים נאמרו. אבל בודאי שמה"ת כשר דשפיר י"ל שמוכח מתוך עדי החתימה שנמסר ביום שנכתב באמת כיון דידעינן שלא נמסר ביום המבואר בזמן ממילא הוי ליה כגט בלא זמן דשפיר כשר מה"ת כנ"ל ודו"ק בכל זה כי הוא נכון מאד. וא"כ כיון שאינו אלא מדרבנן ודאי מספיקא כשר וכן מבואר בהדיא בג"פ [ס"ק כ"ז] בשם מהר"ם גלאנטי להכשיר כה"ג ולית ביה ספיקא כלל:

ועתה נבוא להשתעשע בדבריו ראשונה כתב לתרץ קושית תוס' [הנ"ל] דנוקמי אחזקת א"א דנאמן מטעם מיגו דהי' יכול לשלוח לה גט ולבטלו דיהיו הקידושין נפקעין את"ד ותמוה לי טובא ידידי איך יפרש הסוגיא כולו שלא אליבא דהלכתא דקי"ל [גיטין דף ל"ג] בטלו מבוטל וגם אפילו לרשב"ג [שם] דס"ל כן היינו לאחר תקנת ר"ג אבל הזמן שנתקן מקודם כמבואר בהמגרש ובמנחות א"כ למה תקנו זמן הא נוקמי אחזקת א"א ותו תמוה דמה בידו הוא זה הא דלמא לא יזדמן לו שליח וגם אי יזדמן דלמא [לא] יזדקקו לו העדים לבטל ואי דיתרמי ליה כולא דלמא ישמע השליח ולא ימסרנו להאשה ואי דגם זה יזדמן בודאי כולי האי לא מקרי בידו כמבואר בכמה מקומות ויעויין בביצה [דף כ"ו] גבי מי יימר ובשבת פרק כירה [דף מ"ו ע"ב] ואי משום [מיגו] לא אמרינן מיגו במקום חזקה ותו כיון דאסור לבטל הגט כמבואר דמנגדין או מ"ח לא מקרי בידו ויעויין בח"ר בגיטין בסוגיא אזכרות לא כתבתי לשמן גם הוי מיגו למפרע. ומה שתירץ מ"כ דאם דנין על שעת הגירושין אינו ברור לפ"מ דמבואר בטור ח"מ גבי ראו בידו וטען משכון בידי על כך דא"נ יעו"ש ובאמת יש מקום לחלוק לפי דברי הש"ך בסי' ע"ב. שנית כתבת לתרץ קו' [ר"י] עפ"י דרך הנ"י [בפ' אד"מ הנ"ל] דהוי עדות שאי"ל וא"כ אפקעינהו ולא הוי חזקת א"א את"ד כבר הראיתיך דעתי בזה אך מה שכתבת דבגיטין הבאין ממדה"י ובנתאחר לא שייך זה לא ידעתי דלפי פשט דברי הנ"י כל גיטין שלנו אינם רק מדרבנן דהא אין כתוב בהם השבע חקירות וכמבואר בב"מ וא"כ הדרא קו' לדוכתא. אך באמת דעתי בכוונת הנ"י כמש"כ לעיל:

שוב כתבת לתרץ פי' המשניות להרמב"ם ז"ל וכתבת טעם דלא חיישינן בכל גט שמא לא נמסר ביום כתיבתו דסתם גיטין נמסרין ביום כתיבתן וא"כ זה שנחתם בלילה יצא [מסתם גיטין] ולא ידעתי למה לא נימא דלא יקדים איניש פורענותא לנפשי' כדברי הש"ס ולפי"ז גם אם מתרמי דנחתם בלילה בשביל זה לא גרע אדם זה מלהניח הגט אצלו וא"ל דהא חזינן דהאי גברא לא מקפיד אפורענותא דנפשי' דאטו בכיפי' תליא לי' התנא וכי לא משכחת דנאנס מלחתמו וכדומה. גם יתר הדברים שכתבת בפי' זה איני מבין כלל וד"ל:

עוד כתבת לתרץ קו' האחרונים דמקשים בב"מ [דף י"ט ע"א] דאמרי לקוחות אייתי ראי' וקשה דהגט פסול וכתבת לתרץ דבעל נאמן משום דיצא מחזקת איסור דאורייתא דהטעם דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן מטעם דאיכא חזקת א"א באמת המעיין בסוגיא בב"ב [דף קל"ד ע"ב] יראה דטעמים אחרים שם והרבה האריכו האחרונים יעו"ש בב"ש:

אד באמת הטעם פשוט לפע"ד מה דהגט כשר בב"מ כיון דהא דנפל הוא רק ספק אם איתרע וכמבואר בראשונים ובאחרונים וא"כ משום מוקדם דהוי דרבנן הוי סד"ר ולקולא [אבל] לענין לקוחות שפיר חיישינן:

עוד העלית ליישב קושיות התו' [בגיטין דף י"ז ע"ב ד"ה עד שעת נתינה] על רש"י דס"ל דבכל גיטין אמרינן אייתי ראי' והקשו התו' עליו מב"מ דדוקא בנפל אמרינן אייתי ראי' וכתבת לתרץ עפ"י מה שהקשה דלמה באמת ס"ל לרש"י דבעי לאייתי ראי' וכתבת הטעם דלא אזלינן בממון בתר רוב הרבה יש להאריך בפרט הזה בסוגיא דמי שנתערב לו ב' גיטין בביצה ובב"מ בתקפו כהן ואין הפנאי כעת ובסוגיא בביצה הארכתי הרבה בזה:

שוב כתבת ליישב קו' התו' על רש"י גבי שעת הדחק שניסת וא"כ מה פריך הגמ' האמר ר"ל הא חששא דגט ישן כשר בניסת וכתבת לתרץ עפ"י פלפול דברי [הנב"י] והנה לא הבנתי דבריך הלא כ"ע ס"ל דמד"ת בעי דו"ח בין בד"מ ובין בגיטין וקידושין ורק דעקרוהו דנהי דעדות שאי"ל לא בעי לפי דברי הנב"י אבל וודאי דבעי דו"ח וא"כ מד"ת שטר הבא לפנינו בלא דו"ח אין מוציאין ממון מחזקה ולמה הכשירו עתה עדות בלא דו"ח מטעם דעקרוהו כמבואר להדיא בש"ס סנהדרין [פ' אד"מ] א"כ הרי בהדיא לפי דברי הגמ' כל השטרות שכשרין [עתה] אינו רק מדרבנן וא"כ במוקדם הוי לפסלו לגמרי [לדבריך] כמו בגיטין גם באמת גוף קו' הב"מ ז"ל אינו מובן אצלי [דחז"ל] פסלו השטר וא"כ בגיטין דעיקרו לאו לגוביינא כמבואר [בב"מ] א"כ פסלוהו לגמרי אבל שטר עיקרו לגבות ממשעבדי מש"ה כשר לגבות מב"ח:

גם מה שכתבת עוד להכריח... גבי עשאי"ל דלא אמרינן דכל העדות בטילה נעלם ממנו סוגיא שלימה בסנהדרין בפרק (אד"מ דלשיטת רש"י.... בע"מ) [היו בודקין דלשי' התו' שם בד"ה דה"ל עשאי"ל] דהוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"כ נסתר דבריך מכל וכל. והנה בסוף דבריך כתבת א"כ בנ"ד משום שמא יחפה כדאמ' ר"ש ומשום פירות הרי כשר מה"ת לן לפסלו כקו' הב"מ כבר הודעתיך דלשיטת הנימוק"י כל גיטין המה רק מדרבנן. גם לא ידעתי מה שכתבת לחלק בין אם הוא כשר מה"ת או לא וכי אין כח ביד חז"ל לעקור דבר מה"ת בממון או באיסור בשוא"ת אם רצו בוודאי יכלו לתקן וא"כ הדרא קו' לדוכתא דלמה בגט רצו לפסלו לגמרי ובשטר לא רצו אולם מש"כ לתרץ א"ש גם מה שכתבת די"ל דזכות הוא לו נעלם ממנו דברי הגמ' [יבמות דף קי"ח ע"ב] ופסקו כל האחרונים דאפילו בקטטה וכה"ג דאיכא לספוקי אם זכות הוא לה וזכין בשבילה וא"כ מספיקא לא יוכלו להוציא מלקוחות:
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}