עריכת הדף "שו"ת אהל יעקב/ג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''לעיר סאלי יע"א'''{{ש}}<big><big>'''שאלה ג'''</big></big>}}
בהיות על ה' אלה ומארצו יצאו נצר מטעיו אילן ונופו מגיע למקום טהרה. מתדבק ומיבק אביק לשרש הנפשות ומקור הקדושות אשר ממנו חוצבו חלק אלוד ממעל וכחלק שדי ממרומים חוצבה ונגזרה לא יחרידום שני קצות המרחק שמים לרום וארץ לעומק לחרוץ עליהם כלה להפרידם ממקורם ושרשם כי השורש הטהור ימשיכם אליו והכל מתגבר על החלק להדבק בחלק בכל עם כוסף תשוקתו גם הוא לשוב ליסודו וזרוק חוטרא אאוירא קאי אעיקרא: ועינינו הרואו' בצבאות תשואות ותלואות החולפו' ובאות בדורות העוברי' והווים אשר אנסום אנשים באונסי' ועונשים קשים וכמה הרפתקי דעדו עליהו והוחדה עליהם חרב השמד להמיר דת אלדים בעבודה זרה לא בעבור זאת נשתקעו הטבעו בתהומא רבא ובסטרא דמסאבא ונרדפו עד חובה אשר משמאל לבלתי התאחז והסתבך בסבכי עץ החיים אלדים חיים ומלך עולם חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ידע מה בחשוכא ונהורא: בוחן לבות וכליות חקר לבם הפנוי למעלה כשושנה לא עזבם להמון תמורות ובדורו ההוים והעתידים מגלגלם לצרפם כצרוף כסף וכהתוך את הזהב לפשוט צורה וללבוש צורה: ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויזרעו זרע ברך בני מעלייתא והם הם גרי הצדק הבאים להסתופף תחת כנפי השכינה עם המלך במלאכתו ישבו יושבי נטעים וגדרה: גם היום בחמלת ה' עליהם שלחו צעיריהם בניהם אשר יקומו מאחריה' זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם קלטו נטיעתם עזקו כרמם סקלו מאבן לא עלו חרול וקמשון בעידור וניכוש לא זרעו אל קוצי' והועבה כל סירה: הוציאו פרי למאכל ועליהם לתרופה להתיר פיהם באלילים אלמים לגנאי ולשונם תכון לדבר צחות נכוחות בשירות ותשבחות לאלדי הרוחות בצאתם מאפילה לאורה: נתנו ריח הטוב עמד טעמם בם ורוחם לא פג ולא נמר כיין המשומר בענביו שם טוב משמן טוב נודף כצלוחית של פליטון ותחת מק בושם יהיה דבי מורה: לא השיבו יד מהתנשא ביתר שאת ויתר עוז ותעצומות בקחתם לחלקם מעשה המצות נתאזרו באמצי כח בטוהר ידים לחגור פתיגיל יופי תחת נקפה חגורה: החזיקו בכנף היהדות במפיל המדות בצניף החסידות בלבוש התעודה עזבו החמודות וכל יקר ראתה עינם בהונ' ואונם לידות ולפזר עשר ידות ידים שופכי דמי"ם זהב עם נקודת הכסף לנקי מנכסיו מעודדות בר ולחם ומזון ומשען מים מסעדות וזרעו לצדקה ולא עבשו פרודות בזריעה ולפי חסד בקצירה: 

הן אלה קצות דרכי הבאים אשר באו בקהל ה' להתיחד עמהם באחדות גמורה:

אמנם אחרים אשר שמו כל השתדלותם לבוא והערו למות נפשם וסכנו עצמם לרכוב אניות ולדרוך בציות כנסים וכבורחים אולי ימלטו על נפשם להצילה מני שחת שוחה עמוקה פי זרה: והרגישו בהם הערלים ותפשום כגנב במחתרת וגזרו עליהם מיתה כקמאי מסרו נפשיהו אקדושת שמו ויהבו גרמיהו ליקדת אשא ולבבם בלתי משתפך ומתהפך בלי שום מורך לבב ומורא: בהאמינם אמונת אומן כי יש תקוה לאחריתם בתענוג הנפשות ליהנות מזיו השכינה ובראשיהם עטרה: קרבת אלדים יחפצון יאיצון ירוצצון כברקים לעשות רצון אביהם שבשמים לא החשיבו נפשם לכלום ותהי בעיניהם נקלה התחנון במלך וקבל עול מלכות שמים באהבה לא שברו עול לא נתקו מוסר': כדאי היא כנסת ישראל להתפאר בם ובשבילם ולומר אני הוא וחביבה אני המכות האלה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים הוכיתי בית מאהבי אהוב ה' יקראו בלשון חיבה בשם חביב בשיר ידידות עוטר ישראל בתפארה ולאנשים האל אמר ה' חלקם בחיים מה טוב חבלם מה נעים גורלם אף נחלת עליהם שפרה: לא כן הרשעים המרעים העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך העוזבים את ה' קדוש ישראל להמיר תמורת טוב ברע כבוד אלדי ישראל בלא יועיל ומאמינים בשוא ובעבודת נכריות ולהחזיקם לאלודות באמונות מקולקלות העמיקו סרה האנשים האלה תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה אש היא עד אבדון תאכל ובאו במנין המנויים שאין חלק באלדי ישראל ולא יוכלו כפרה: אך אם יראה עוד בוגד ממיר כבודו להקרבת התועלת או להרחקת הנזק לא בעבור זאת יחשב מכלל סיעת המיני' ובמתכווני' להכעיס לנסות מאחרי ה' עם שונים להתערב וינעלו בפניו שער התשובה ולהיותו מאנשי הכפירה: הגם כי המאמין באיש ההוא של אדום נקרא מין כאשר כתב הראב"ד ז"ל והמינים מכלל הנמנים הנה בהיות כי אין פיו ולבו שוים באמונה ההיא הנה נכריה עבודתו וכל מגמתו לתועלתו או להרחק' נזקו ומפני דוחקו קבל במוכרח ולא בעבור זה יוחלט לאבדון חלילה כי רחמנא לבא בעי ולא תנעל בפניו פתח התשובה ליחשב כמין המאמין באיש ההוא בפיו ולבו שוים כאשר כתב הראב"ד ז"ל ואם היתה העבוד'ההיא בלי שום סיבה כי אם על צד הרצון כבר חייב כרת וסקילה שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות ע"ז וז"ל כל העובד ע"ז ברצונו בזדון חייב כרת ואם הי' שם עדים והתראה נסקל ואם עבד בשגגה מביא קרבן חטאת ע"כ ואם היה אנוס כבר נפטר אפילו ממלקות שכן כתוב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים וביטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חילול השם ואע"פי כן מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומ' שאין ממיתין אותו ב"ד אפילו הרג באונס שאין מלקין וממיתין אלא לעובד ברצונו ובעדים והתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי אני את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ומה אם אליל שהיא חמור מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת ב"ד ק"ו לשאר מצות האמורות בתורה ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה וגו' אבל אם יכול למלט את נפשו ולברוח מתחת יד המלך ואינו עושה הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד אלילים והוא נטרד מן העולם ויורד למדרגה התחתונה של גהינם עכ"ד:

הנה א"כ אין לנו על האנוס שעבר ולא נהרג כי אם תרעומת חילול ה' דאתי ממיל' אשר בעד מיתתו מתכפר אם לא שב עד המכהו דאע"ג דלא נתכוון לחללו עכ"ז מגלגלין חובה ע"י חייב שעבר ולא נהרג וביטול מצות עשה דהיינו קידוש ה' אבל לא יחשב מכלל העובדי זרה כי אנוס רחמנא פטריה זולת אם היה יכול למלט את נפשו לברוח מלעשות אז נטרד מן העולם הבא וכו':

והנה א"כ מכאן יש ללמד זכות על הבחור אברהם בואינו יצ"ו שנשבה הוא ודודו יעקב בואינו נ"ע לבין האדומים והפצירו עליו להמיר דתו וסגפוהו וענוהו כתרוהו מנוחה הדריכוהו כשלש שנים ולא שוה להם ועודנו מחזיק באלהי צדקו עד אשר ראה כי שלחו יד בדודו נ"ע לבעבור סירובו גם הוא שלא קיבל לחזור לדתם המיתוהו בסם הממית וראה את עצמו יושב בדד בשביה מר ממות בפיו מלא לאמר כי הוא אדומי ולבבו לא כן ידמה ונשאר שם כמו שלש שנים אחרים ומבקש לו צד איך יוכל למלט ולנוס על נפשו בא' המקומות אשר יוכל להנצל שם עד אשר מצא אניה בלב ים של סוחרים ישראלים הולכות לארצו' מערב שם נפשו בכפו והערה למות נפשו ונס וימלט וסוף מעשיו יוכיח על תחלת מחשבתו שהיה אנוס בדבר וכל כונתו היתה להיות לו נפשו לשלל:

ואם יאמר האומר מאחר שע"ז חמורה יותר משאר העבירות דעליו מוטל שיהרג ואל יעבור ואפילו בצנעה כבר יגדל ענשו ולא מהני ליה אונסיה כבר אמרנו שיגדל ענשו להקרא מחלל שם שמים שאין לו כפרה כי אם במיתה אבל מחלל שם שמים בסתר הוי מיהא עד שיהא קמי עשרה מישראל להקרא מחלל שם שמים ברבים נוסף על מה שלא קידש את השם ברבים אבל לא להתחייב אפילו מלקות וכל שכן כרת ומיתת ב"ד דרחמנא אמר ונתתי אני את פני באיש ההוא פרט לאנוס כנז"ל:

והנה אם כן מענין העבודה זרה עצמה אינו צרי' לתשובה מאחר והיה אנוס והתשובה לא תהיה כי אם בחרטה והחרטה לא תהיה אלא על מעשה רצונו אבל על חילול שם שמים שנתחלל על ידו ועבר על לא תחללו חייב מלקות כאשר כתב הרמב"ם ז"ל אבל חז"ל החמירו יותר מדאי על המחלל את השם או נתחלל על ידו:

גם על המאכלות אסורות שאכל שהיה רצונו עליהם אעפ"י שהיה לפעמים אנוס עליהם בין אותם שחייב עליהם מלקות בין אותם שחייב עליהם כרת יש לו ג"כ ללקות עליהם ולסגף עצמו ולקבל היסורין הממרקין ותשובה מועלת כדאיתא בפ"ב דיומא עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין ובחילול ה' אין די בתשובה ויום הכפורים ויסורין אלא במיתה שנאמר אם יכופר העון הזה עד תמותון:

ואם כן מחוייב לסגף את עצמו וליסר עצמו בעד המאכלות אסורות שחייב עליהן כרת ובעד חילול ה' ולעמוד בתשובתו עד יום המות המכפרת את הכל:

אך מה שלבי נוקפי הוא שאם טמא עצמו באות ברית קדש בביאה צרה וזרה נכריה צריך הוא לתשובה מרובה להחמיר עליו יותר מדאי כי הוא עון פלילי לעייל קיימא קדישא ברשו אחרא וכבר יתחייב עליה משום נשג"ז ולכן הרב בעל ראשית חכמה כתב בשער התשובה פ"ז הבא על הכותית יתענה שלשה ימים לילה ויום שלשה שנים פעם א' בשנה ואם ח"ו אחר התשובה יחזור לסורו אז יחמירו עליו יותר ויותר וכו' ועוד כתוב שם בסמוך מומר יסיר המלבושים הנאים ויתאבל ויבכה ויצטער כל ימי חייו וישפיל רומו וגאותו ויתודה ג' פעמים בכל יום ולא יאכל בשר ולא ישתה יין כי אם בשבתות וימים טובים ולא ירחוץ ולא יחוף ראש כי אם פעם א' או ב' בחדש ולא ילך לצחוק ולא לנשואין רק לשבע ברכות בלבד ולא ישב אצל עובדי עבודה זרה אפילו במקום שמדברים דברי תורה ומצות ויתרחק מפרנסתם ולא יהנה מהם ומיד שישוב צריך טבילה ויסבול צער ויסורין כנגד חטאיו כי כפר בעיקר וחילל שבתות ועבר על כריתות ומיתות ב"ד לכן צריך יסורין גדולים עכ"ל: 

ומענין ביאת כותית אם יכול להתענות הג' ימים ולילות טוב הוא לעשותם ואם לאו אם אינו יכול להיות בתענית ההוא דרחמנא אמר וחי בהם לפחות יתענה השלשה שנים שני וחמישי אשר קיבל עליו הבחור הנז' מרצונו וג"כ קיבל עלי עצמו בעד המאכלות אסורות וחילול שבתות וכריתות ומיתות ב"ד כל מה שאמר בעל ראשית חכמה מומר יסיר המלבושים וכו' ואע"ג דלא מיקרי מומר לגמרי לא גרעת ממומר לקצ' עבירות ולא חדל מהקרא מחלל שבתות ועובר על כריתות ומיתות ב"ד ולכן טוב הוא לקבל על עצמו כל התנאים ההם כל ימי חייו ואם אינו יכול לעמוד בהם לפחות יתמיד לעשות שלש שנים רצופים כאשר הודה וקיבל על עצמו והכל תלוי אם מלבו ונפשו שב לקונו כי אז הוא מעצמו יתעורר להחמיר על עצמו יותר ורחמנא לבא בעי וכמאמר הנביא שובו עדי בכל לבבכם זהו מה שנראה תשובת האיש הלזה וכדי שלא לנעול דלת בפני השבים לא הכבדנו עליו משא כבד כי אם מה שיוכל עמוד בה והוא מעצמו אם כוונתו רצויה יוסיף לקח ליקח מצות והאל ידו פשוטה לקבל שבים עד כאן הגיע בקשת צד זכות לבחור הנז' ותועיל לו בכל מקום אשר תדרוך רגלו לומר שכבר קיבל והתחיל בתשובתו ועד תשלום שלש שנים יגמור ה' בעדו ולהחזיקו אז כישראל כשר לכל דבר שבקדושה כה דברי הצעיר החותם כסדר ומי גוי גדול אשר לו אלדים קרובים אליו כה' אלדינו בכל קראנו אליו.

ובשנת ואת '''הקדוש''' והקריב אליו ליצירה זעירא דמן חברייא יעקב ששפורטאש החותם פה סאלי יע"א:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות משנת ה'ת"י]]</noinclude>