עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/לא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן לא'''}}}}

'''ביטול היתר בהיתר דלא בטיל.''' הנה בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ב/כא|אות כ"א]] הבאתי שיטת הפוסקים בזה ויש מן הראשונים שכתבו דהיתר בהיתר בטיל ואינו חוזר ונעור והוכיחו כן מדתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה מותרים ומרן הפרי חדש בסי' תמ"ז סעיף ד' כתב לדחות ראי' זו דשאני התם דאסור שעטנז נוהג לעולם ולפיכך אף דליכא אלא צמר בצמר דהוי כולה היתר מיבטיל מה שאין כן הכא דחמץ שרי מקמי פסח לגמרי וכיון שעדיין אינו נוהג איסור חמץ לא שייך ביה ביטול וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו הרי אין כאן חוזר ונעור שמעולם לא נתבטל עכ"ל והוא חילוק נכון וכתב ידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בספרו בכורי שלמה בסי' כ"ה דף כ"ט ע"ג אות ב' שרוח הקדש הופיע בבית מדרש הרי פרי חדש שזכה לכוין בזה לדברי גאון קדמון בשו"ת מוהר"ח אור זרוע סי' י"ז שכתב להדיא לדחות כן ראיה הנ"ל ולפי הנראה יתכן ליישב על פי זה תמיהתי בנדפס על הרבנים משנה למלך ושלחן גבוה מההיא דצמר רחלים וצמר גמלים דבטלים עי"ש כן נראה לפום ריהטא ולא אוכל כעת להתיישב בזה ואיה"ש אשובה אראה בל"ן ובשו"ת מנחת שי לגאון בדורנו יצ"ו האריך בסי' א' בדין ביטול היתר בהיתר בדברי הר"ן והרבנים פרי חדש ושאר מחברים עי"ש ולא יכלתי כעת לעיין בדב"ק ועיין בס' עין יצחק להגאון אבד"ק קאוונא יצ"ו בחלק א"ח סי' כ"ו ענף ב' ובספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סי' ו' ובמה שהבאתי בקונטריס הערות לחלק הכללים בסי' ס"ז אות ב' והאריך בכלל זה הגאון מוהר"ר יואל בספר שו"ת מוהר"י אשכנזי בחלק יו"ד סי' מ"ח (בד"ה דהנה הפוסקים) עי"ש:

'''ולענין''' היתר אם מתבטל באיסור הנה בשדי חמד מערכת החי"ת אות מ"ב (בד"ה והא דאמרינן) הבאתי דברי מרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה (בד"ה וראיתי למעכ"ת) שסובר שאין היתר מתבטל ברוב האיסור ואינו משלימו לכשיעור וכתבתי שהגאונים מוהרח"א בתשובתו שבספר אהל יוסף חלק יורה דעה סי' כ"ט ד' נ"א ע"ד וחקרי לב יו"ד סי' צ"ז הרבו להשיב על סברת המשנה למלך עי"ש ועתה ראיתי שהגאון מנחת חינוך במצוה ג' (גיד הנשה) בדף ה' סוף ע"ג כתב שמבואר בפתיחה מהפרי מגדים להלכות תערובת בשם המנחת כהן דהיתר באיסור אינו בטל (דברי הפרי מגדים בפתיחה הנז"ל הם בחלק א' סוף פרק ראשון בשם מנחת כהן אך סיים וז"ל ונפקא מינה טובא בזה וצ"ע) ועיין בבא קמא ד' ק' בתוספות ד"ה א"ל גדור וכו' כתבו דבלא הפסק לא אמרינן קמא קמא בטל עוד כתבו דדבר שדרכו בכך אינו בטל אך זהו מדרבנן אבל מן התורה בטל אף שדרכו בכך מכל מקום מחמת היתר באיסור אפשר אף מן התורה אינו בטל כסברת המנחת כהן וכו' ושוב הביא קושית המרדכי בסוף פרק הזרוע ביבמה שרקקה דם דכשרה דאמאי לא בטיל הרוק לגבי דם ותירץ דמיירי דניכר אי נמי משום דמעורב מתחילת ברייתו וכו' ומדמקשה הכי שמעינן דלא סבירא ליה כהמנחת כהן שהרי הרוק לגבי הדם הוא כהיתר לגבי איסור ומאי מקשי אלא מוכח דסובר דגם היתר בטל לגבי איסור אלו תורף דב"ק וסיים לעיין בהר"ן בסוגיא נדרים דף נ"ט וכונתו לפי הנראה היא לדברי הר"ן שם בריש ע"ב בד"ה אם היו עלין שלהן שחורין שכתב דהיתר לא בטיל שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר עי"ש ונמצא לפי זה דפליגי קמאי בהכי דלהר"ן אין היתר בטל באיסור וכדברי הרב מנחת כהן ולהמרדכי גם היתר בטל באיסור:

'''והנה''' מרן המשנה למלך בשביעי מהלכות מעילה דין ו' {{ממ|ב[[משנה למלך/מעילה/ז#ו|ד"ה וראיתי למעכ"ת]]}} כתב בשם הגאון מוהרי"ע אלפאנדארי שהביא שלש ראיות דמטבע חשיב ולא בטיל מן התורה והשיב עליהן והשלישית היא מההיא דבפרק ולד חטאת ד' י"א ע"א דתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין ופירש רש"י משום דבכל מנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים ואמאי לא ניזיל בתר רובא ורוב המעות יש בהם מעילה ואף דאיכא דמי שלמים הא הוו מיעוטא וליבטלו ברובא אלא ודאי מטבע חשיב ולא בטיל וכתב על דבריו ולא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול בכאן דביטול לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לכתחלה באכילה אבל אם הרוב הוא איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו ואף דאיכא מאן דאמר דהיתר מצטרף לאיסור לחייבו בעונשין היינו דוקא בתערובת לח בלח ומין בשאינו מינו משום דטעם האיסור נתפשט בהיתר ונעשה כולו איסור אבל ביבש א שהאיסור הוא רוב מעולם לא שמענו שאם אכל אחד מן התערובת שיתחייב שום עונש אף שאסור מן התורה ואם כן היכא דאיכא בדמים הללו דמי חטאת ועולה ושלמים כל שלא נהנה כי אם שיעור דמי השלמים פשיטא דאין לחייבו קרבן דאימור דמים הללו דמי שלמים הם עכ"ל:

'''מתבאר''' מדברי מרן המשנה למלך דקאי בשיטת הרב מנחת כהן דביטול אינו אלא לאיסור אבל היתר אינו בטל וכן ראיתי להגאון פרי מגדים בשושנת העמקים כלל י"ד ובד"ה ודע דיש להסתפק) שהביא דברי המשנה למלך הנ"ל וכתב וז"ל הנה מה שכתב דלא שמענו קרבן ומלקות וכו' זה מסכים למה שכתבתי בפריי בפתיחה הלכות תערובות בשם מנחת כהן דשתי חתיכות איסור ואחת היתר ואכל אחת מהן אין לוקה דהיתר אין נהפך לאיסור מלקות ולהיפוך איסור נהפך להיתר וכו' אמנם מה שכתב היתר מצטרף לאיסור לא הבינותי וכו' גם מה שכתב בלח לא ביבש לא הבינותי ועיין במנחת כהן בספר התערובת חלק א' פרק ו' ד' ס"ו דזו מחלוקת רש"י ותוספות בכל אחת בפני עצמו אי היתר מצטרף לאיסור יעו"ש ולכאורה למוהר"ם (למוהר"י) אלפאנדארי היתר נהפך לאיסור ולהמשנה למלך אין נהפך וכו' עכ"ל הרי שכתב דהמשנה למלך סובר דאין ההיתר בטל ומתהפך לאיסור וכדעת המנחת כהן ולפי דברי הרב מנחת חינוך דמוכח מדברי המרדכי הנ"ל דלית ליה האי סברא אלא בהיתר שייך ביטול יש לעמוד לכאורה על סברת המשנה למלך הלזו לפי מה שמתבאר מדב"ק בראשון מהלכות מטמאי משכב ומושב דין י"ד דנקיט כסברת המרדכי במה שחילק בדין ביטול בין שני דברים מופרדים שנתערבו לשני דברים שתחלת ביאתם לעולם על ידי תערובת דבזה אינו שייך ביטול ומייחס שזו דעת כל הפוסקים עי"ש (בד"ה ובעיקר) והרי לא הוצרך רבינו משולם לתירוץ זה לחלק בהכי אלא מכח מאי דקשיא ליה דליבטיל רוק בדם והרי לפי שיטתו שבהלכות מעילה ליתא לקושית רבינו משולם כל עיקר וכיון דרבינו משולם קשיתיה דליבטיל הרוק מוכח דסובר דגם היתר בטל באיסור וכדכתב הגאון מנחת חינוך ונמצא דהרב משנה למלך מזכי שטרא לבי תרי דנקיט כרבינו משולם ונקיט נמי כשיטת הרב מנחת כהן דהיתר לא בטיל:

'''אמנם''' מצאתי בספר דעת תורה לידידי הגאון אבד"ק בירעזיאן יצ"ו בסי' י"ד אות ח' שעמד על קושית המרדכי דליבטיל הרוק וכו' דלכאורה לפי מה שכתב הר"ן דרק איסור מתבטיל ולא ההיתר מאי מקשי המרדכי וביאר עליה הכהן על פי מה שכתב הרמב"ן בחידושיו לעבודה זרה בפרק השוכר בטעמא דבהיתירא לגו איסורא לא אמרינן קמא קמא בטיל ואמר שהוא משום שהביטול תלוי בדעתו ורצונו של אדם שמבטל ברצונו את האיסור לגבי ההיתר אבל בהיתר לתוך איסור אדם מצפה שיתוסף לו עוד היתר לכן אינו בטל עי"ש ומעתה לפי מה דאיתא בירושלמי ורבינו שמשון ריש פרק ראשון דפאה דלהכי לא חשיב התם רוק של יבמה בדברים שאין להם שיעור משום שאין בהוספתו מצוה כלל ועיין תוספות חגיגה ז' ע"א בזה ואם כן אם נתערב הרוק בדם שפיר יש לומר שיתבטל דלא שייך לומר שמצפה בדעתו שיתוסף עוד רוק דהא אם ירוק עוד אפילו רוק כל שהוא לא יצטרך לצרף הרוק הקדום כלל כיון דסגי בכל שהו ואין בהוספתו מצוה עכ"ד יצ"ו זא בתחלת דבריו בענין זה כשכתב בשם הר"ן שאין דרך היתר התבטל כתב ועמש"ל בפתיחה לתערובות בזה עכ"ל כנראה שיש לו חבור להלכות תערובות ואנכי לא ידעתיו ובטח הזכיר שם דברי הפרי מגדים בשם המנחת כהן ואשר הצריך עיון בזה):

'''ולפי''' פירוש הגאון יצ"ו אין לנו הכרח דרבינו משולם שבמרדכי לא סבירא ליה כסברת הר"ן דאין היתר מתבטל באיסור כדמשמע ליה להגאון מנחת חינוך דשאני רוק כיון דאין שייך לומר בו אדם מצפה בדין הוא שיתבטל באיסור ואין כאן מחלוקת אך כפי הנראה לא ראה הגאון מנחת חינוך דברי הגאון פרי מגדים בפתיחה הנ"ל בחלק שלישי סוף פרק חמישי (בד"ה באופן) וז"ל באופן שמה שכתב מוהר"א כהן אפימונטיל (מנחת כהן) בספר התערובות ח"א פ"א בפשוט דיבש ביבש היתר באיסור רב אין היתר נהפך לאיסור הנך רואה שבמחלוקת שנויה בין רש"י ותוספות ונפקא מינה טובא בפסולי עדות מן התורה בעבירה שחייבים עליה מלקות ארבעים עכ"ל הרי שהגאון פרי מגדים עצמו כתב שאין סברא זו מוסכמת ואם הגאון מנחת חינוך היה רואה דבריו לא היה כותב שמבואר בפתיחה וכו' בלתי שיכתוב שוברו עמו דלאו כולי עלמא מודו בהא:

'''גם''' בפרי מגדים ארח חיים בפתיחה הכוללת להלכות פסח בפרק רביעי בהשיטה השנית סוף אות ה' כתב וז"ל בפריי ליו"ד כתבנו נתערב חתיכה אחת היתר בשתים איסור ואכל אחת מהן אי לקי דאם לקולא בטל כל שכן לחומרא ובמנחת כהן ד' נ"ז ב"ג כתב בפשיטות דאין לוקין דאין היתר מצטרף לאיסור ועמ"ל פרק ו' דמעילה ולי צ"ע דלאו מטעם היתר מצטרף לאיסור קאתינן כאן אלא דהרוב מהפכו לקולא ומותר וכו' כבסי' ק"ט כל שכן לחומרא שיהא כאיסור ומכאן אתה רואה כן (מר קעסיק בפלוגתא דבירושלמי בעיסה דדגן בתערובת שאר מינים) ואפשר הואיל ורובא דגן נגרר טובא האורז אחר הדגן ומ"ע (ומ"מ) צ"ע מתוספתא בשאר מינים ברובא לרב הונא דלא גרירי וממ"ל (וממ"נ) רובא מה מהני אי יש כשיעור אין צריך רובא דגן ואי אין כשיעור מה מהני וש"מ לכאורה דהרוב מהפך למיעוט כמוכח וכאמור עכ"ל הנה מדבריו אלו מתבאר דיותר נוטה דעתו לומר דהיתר בטל ומתהפך לאיסור אלא דלפום ריהטא לא זכיתי להבין כונתו שהרי מר קעסיק בחתיכת היתר שנתערבה ברוב איסור אי נימא דנתבטלה ברוב וחשיבא חתיכת איסור ממש או נימא דהיתירא לא בטיל והנדון שמביא מהירושלמי מעיסה מדגן בתערובת נראה דהדגן שהוא הראוי חשיב כהיתר ושאר המין שאינו ראוי חשיב כאיסור ומיעוט איסור שנתערב ברוב היתר פשיטא דבטל המיעוט איסור לגבי רוב ההיתר ואם כן מה ענין זה למאי דאיירי מר דנהי דשמעינן מהתוספתא שהרוב מהפך את המיעוט היינו שרוב הדגן שהוא ההיתר מהפך את המין אחר המועט דחשיב איסור שכן שורת הדין בכל איסורי התורה דמעט איסור בטל ברוב היתר ועדיין לא למדנו מזה שיהא מעט היתר בטל ברוב איסור שיהפוך אותו להיות איסור כמותו ועיין בדברי מרן מוהריט"א בספר הלכות יום טוב (על הלכות בכורות) בחידושיו להלכות חלה להרמב"ן באות י"ד דף ן' ע"א (מדפוס ווארשא בד"ה והנה כמו שכתב רבינו הרמב"ן וז"ל ומיהו היכא דרובא וטעמא דגן) שמתבאר יפה דתערובת דגן עם אחד משאר המינים חשיב כתערובת איסור בהיתר דהמין שאינו ראוי דומה לדבר איסור והדגן שהוא הראוי למצוה חשוב היתר ולכן בדין הוא שיבטל הדגן הרוב את המין המועט ואינו ענין להיתר מועט ברוב איסור וצריך עיון:

'''ושם''' (בפרי מגדים א"ח) בהנהגות הנשאל עם השואל באיסור והיתר בסדר שני אות ן' כתב (בדין חתיכה כשרה בתרי של איסור דלא אמרינן בה חתיכה נעשית נבלה) וז"ל מיהו עדין ספק בעודה רוב איסור יש לומר דהוי כולה איסור אם בהיתירא אמרינן דנהפך כולו היתר ומ"ה (ומן התורה) מותר כולו לאדם אחד אמאי לא נימא כן באיסורא ונפקא מינה אכל אחת מן החתיכות לוקה עליה מן התורה ופסול לעדות מן התורה ואי ספק הוי לא מיפסיל כי אם מדרבנן ויש לומר כל דפריש מרובה פריש ואין תאמר דוקא פירש הא לקח ביד או לפנינו לא הא לאו מילתא דזה בקבוע ד"ת דניכר האיסור במקומו קבוע כמחצה דמי הא באין ניכר אף בלקח ביד יש לומר מן הרוב לקח ורובא ד"ת עכ"ל ובמשבצות סי' תמ"ז סוף ס"ק ח"י כתב שתים של איסור וחד היתר כולו איסור ולא מהני הנאה לים המלח אך לענין מלקות אין לוקין באכל חד מהן כמו שכתב בפתיחה בראש הספר ובפתיחה להלכות תערובות עכ"ל ובמשבצות סי' תצ"ז סק"ד כתב כמסתפק וז"ל דאף אם נאמר היתר חד בתרי איסור ואכל אחת מהן אין לוקין וכמו שכתבתי בפריי בפתיחה בשער התערובות מכל מקום איסורא הוי כאילו כולה אסור עכ"ל והגאון תפארת ישראל בפירוש המשנה פרק בתרא דבכורות משנה ז' אות ב"ן (בד"ה ולפע"ד תליא באשלי) כתב להביא ראיה משם לרבינו מנחת כהן ושוב (בד"ה ובזה יתורץ נמי) כתב ליישב לדעה הסוברת בהיפך דלא תיקשי עליה ממשנה ההיא עי"ש ואתה תחזה בקובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס שמיני סי' קס"ד אות ד' סק"ו דף קע"א סוף ע"ב ובקונטריס עשירי סי' קצ"ג אות ה' מה שכתבו בזה רבני דורנו יצ"ו:

'''וראיתי''' להעתיק בזה דברי מי שגדול הגאון הגדול והצדיק מוהר"ר יצחק מאיר זצללה"ה בספר שו"ת הרי"מ (שנדפס בווארשא תרמ"ב) שדבריו חדים ונאמנים ראוים אליו שכתב להסביר החילוק שבין איסור (דבטל) להיתר (שאינו בטל) וז"ל הטהור בחלק יו"ד סי' ט' (בד"ה ובזה) ובזה מובן מה שתמה פ"מ שלא מצינו היתר שנתערב בשתי חתיכות איסור דנימא תהפוך לאיסור שילקה על חתיכה אחת ומאי שנא מאיסור שנהפך להיתר עי"ש ולמה שכתבתי לא קשיא מידי דדוקא בהיתר שאם לא נהפוך האיסור להיתר יכריע המיעוט את הרוב היתר להיות אסור כולו מספק לכך מכריע הרוב ונהפך מה שאין כן היתר ברוב איסור גם אם לא נהפך מכל מקום נשאר כולו אסור מספק ולא יכריע כלל הרוב איסור להיות מותר ממילא לא נהפך כלל ונשאר ההיתר היתר והאיסור אסור והכל אסור מספק שקבוע (מלבד דבלא זה לא קשה דהר"ן בנדרים בגידולין ורמב"ן בע"ז גבי קמא קמא בטיל כתבו דהיתר אין דרכו להתבטל רק להוסיף עליו וחשיב ככבר ניתוסף עי"ש) מכל מקום עיקר כנ"ל דבאיסור מועט שיכריע ההיתר שיהיה אסור כולו מספק וספק באיקבע מן התורה לחומרא אם כן יהיה על כל התערובת שם איסור מן התורה כהמיעוט וכיון שאי אפשר לחלק ועל כל התערובות צריכין לפסוק בשוה מותר או אסור הוי כסנהדרין שאי אפשר לחלוק וכההיא דפסחים דאין קרבן צבור חלוק דמבטל המיעוט לגמרי שיהא דינו כהרוב ונהפך כנ"ל מה שאין כן היתר באיסור כנ"ל דגם אם לא יבטל יהיה כל התערובות שם איסור מן התורה כהרוב ואף דהא על כל פנים שם ודאי איסור יתבטל מהרוב על ידי המיעוט ולכאורה שייך גם כן כנ"ל שהמיעוט יסייע שלא יהיה ודאי רק ספק איסור ושוב נהפך המיעוט שיהיה הכל ודאי איסור כנ"ל שהרוב מכריע לודאי כנ"ל דנהי שאין ההיתר מועט מכריע הרוב להיותו כמוהו היתר על כל פנים יהיה הרוב מוכרע להמיעוט שלא יהיה ודאי כמו שהיה דנראה דזה אינו דהא להרא"ש ופוסקים הנ"ל לא נהפך להיתר רק בנודע התערובת ונראה דהוא מדאורייתא ואם אכל כל השלשה חתיכות קודם שנודע חייב חטאת דודאי חלב אכל שלא נהפך להיתר ולענין חטאת אפשר דאינו שב מידיעתו מקרי דאילו ידע היה נהפך ומותר מן התורה כל האיסור על ידי שלא נודע ואינו מוכרח דמכל מקום על חתיכת חלב האסורה היה שב מידיעתו וכיון שעתה לא נהפך היתר חשיב שב מידיעתו אבל על כל פנים איסור דאוריתא עביד בלא נודע והטעם דדוקא בנודע שצריכים לדון על כולו אם מותר או אסור הרוב מכריע דיהיה מותר וכסנהדרין שצריכין לפסוק כנ"ל דמכריע מה שאין כן בלא נודע שאין צריך לדון על התערובות לא שייך שיכריע את המיעוט כדי שהמיעוט לא יכריע הרוב כיון דאין צריך כלל לדון עליו נשאר כל אחד כמו שהוא ולכך במאי דצריך הרמה למאן דאמר הרמתן מקדשתן וכו' כיון דאי אפשר להרוב להכריע להיתר כל שלא הרים ועדין שם איסור עליו שוב לא נהפך כלל כנ"ל ואם כן ברוב איסור כיון שאם לא יכריע על כל פנים נשאר אסור מן התורה דספק באיקבע מן התורה ושם איסור על כל התערובות ובין ספק לודאי אין שום נפקא מינה לכתחלה כיון דמן התורה אסור ורק לענין אם יעבור אחד אם ילקה אם כן שוב הוי כלא נודע דאין צריך לדון כלל על זה אי בטל או לאו כיון דבין כך ובין כך אסור מן התורה ואין צריך לדון רק אחר שאכל אי חייב או לא אם כן ממילא אכל רק ספק איסור מה שלא נהפך כמו אלו אכל אחת בלא נודע תערובתו ברוב איסור דהיה חשיב קבוע כיון דלא נהפך כנ"ל וממילא גם בנודע כן כיון דקודם שאכל לא נתבטל ההיתר דגם אם לא יכריע יהיה אסור הכל כנ"ל עכ"ל ומתבאר שדעתו מסכמת דחתיכת היתר אינה בטילה ברוב איסור להיות כמו הרוב ללקות עליה וכדעת הרבנים הנז"ל:

'''ובספר''' משמרת שלום לידידי הרה"ג אבד"ק מאציוב יצ"ו (הוא ביאור נחמד על פ"מ יו"ד) בשער התערובות (להפרמ"ג) בסוף פרק א' אות ט' כתב שמצא תנא דמסייע להפרמ"ג (במה שכתב דלדידיה לאו מטעם היתר מצטרף לאיסור הוא אלא מדחזינן דהרוב מהפכו לקולא כל שכן לחומרא שיהיה כאיסור) שכן הוא בשאלות הרמ"ז יו"ד סי' ל"ב שכתב בפשיטות דחתיכת היתר שנתערבה בכמה חתיכות נבלות מאן דאכיל חדא מינייהו לקי דאי אזלינן בתר רובא להיתירא לגמרי כל שכן לאיסור לגמרי עכ"ל אף גם זאת ראיתי בשו"ת דבר אליאו להגאון מטארלא בסי' ח"י ד' כ"א ע"ג (בד"ה אמנם) וז"ל איני מבין היכי מדמה ביטול איסור בהיתר לביטול היתר באיסור דהא חילוק רב יש ביניהם בשלמא האיסור שנתבטל בהיתר אמרינן דנהפך האיסור להיות היתר מגזרת הכתוב אבל ביטול ההיתר באיסור נודע שאינו נהפך להיות כולו איסור והכי קיימא לן כמו שכתב הרב מנחת כהן בשער התערובות שאם היה כזית איסור פחות משהו ונתערב בתוכו היתר כל שהו והשלימו לכזית אין לוקין עליו משום דלא אמרינן דנהפך ההיתר להיות איסור עי"ש לכן אם באנו לבטל איזה דבר להכשיר כגון מקוה וכדומה אז הוי דומה לאיסור שנתבטל בהיתר שנהפך ממש להיות כמו המבטל אבל אם באנו לבטל איזה דבר לפסלו או שיתחייב על ידי הביטול הוי כמו ביטול היתר באיסור דלא אמרינן נהפך להיות כמו המבטל ולכן בפיגול וכיוצא דיתבטל כדי לחייב עליהן לא אמרינן נהפך ולא מצטרף להשלים והכי נמי יש לומר באיסורים מחולקים דאין מצטרף משהו מאיסור אחד לאיסור אחר משם אחר שיהיו לוקין עליו משום דלא נהפך להאיסור משם אחר אבל בהיתר אם נפל בו איסור כי האי גוונא אמרינן דנהפך עכ"ל (אחר זמן ראיתי לידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בספרו הבהיר ביכורי שלמה בתשובתו הנפלאה שבחלק א"ח סי' כ"ה שהאריך הרבה במקצוע זה גם כן מאות ה"ן עד סוף אות פ"א על דברי הרב משנה למלך שבהלכות מעילה הנז"ל ועל דברי כמה רבנים בענין זה ולא יכלתי להתיישב בדבריו כי בא לו בארוכה בפלפול וחריפות כדרכו בקדש לך נא ראה דב"ק) הנה הבאתי תורף דברי רבני האשכנזים המדברים בזה:

'''עתה''' ראיתי להעתיק דברי הגאון מוהר"ר חיים אבואלעפיא בתשובתו שבספר אהל יוסף שהזכרתי בראש אות זו לזכות את מי שאין ספר התורה הזה בידו וזהו (אחר שהעתיק דברי הרב משנה למלך שהבאתי למעלה בד"ה והנה מרן המשנה) ואתמהה איך נעלמה ממנו הלכה זו דאף ברוב איסור אמרינן דחשיב כאילו נעשה הכל איסור לחייבו קרבן ועונש הא' בריש פרק החולין עלה דמתניתין דספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי פרכינן ולימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן ופירש רש"י ורוב נשים לתשעה ילדן וליתי חטאת דודאי בר קימא הוא ואשת אח בת בנים בעל ע"כ מוכח בהדיא דכל דאיכא רוב איסור חשבינן ליה כאילו כולו איסור ואמרינן דודאי נהנה מן האיסור ומחייב בקרבן הפך מה שכתב מר ז"ל והיינו מאי דאמרינן בכריתות פרק אמרו לו לענין אשם תלוי דחתיכה משתי חתיכות שנינו למימרא דדוקא בדיש שם אחד של איסור ואחד של היתר ולא ידע אי חלב אכל או שומן אכל הוא דמחייב באשם תלוי דאילו היה כאן שתי חתיכות של חלב ואחד של שומן כיון דרובא דאיסורא נינהו מחייב חטאת כמבואר ובפרק המפלת דף כ"ט אמר ר' יהושע בן לוי עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ע"כ וכן מתבאר ממאי דקיימא לן הלכה רווחת דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מן התורה ובעינן התם בפרק קמא דכתובות דף ט"ו מנא לן דאמר קרא וארב לו וקם עליו וכו' ורבנן פרט לזורק אבן לגו ופרכינן היכי דמי אילימא דאיכא תשעה גוים וכו' לא צריכא דאיכא תשעה ישראל וגוי אחד דהוה ליה גוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי יעו"ש הרי שלך לפניך דאי לאו מטעם שחידשה לנו תורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי היינו אומרים דודאי לישראל כיוון לפי שהיו שם רוב ישראל וקטלינן ליה ולא חיישינן לספיקא מיהא שמא כוונתו על העכו"ם היה ופטור:

'''ומה''' גם למאי דקא מפרש הרמ"ה והובא בספר אסיפת זקנים כולה שמעתתא דהכא בדלא ידיע אי ישראל הרג או עכו"ם הרג יעו"ש דשמעינן מינה שפיר דאי לאו מטעם קבוע הוה קטלינן ליה מבלי פנות במה הצד דלמא גברא קטילא נכרי הוה כמבואר באופן דדברי הרב בזה לא יכלתי להולמם מאחר דעינינו הרואות בכל הני דוכתי דבין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתיה קמן כל דאיכא רובא דאיסור דיינינן ליה כאילו נהנה מודאי דאיסורא ועיין בשמעתא דפרק קמא דחולין גבי ההיא דמנא לן דאזלינן בתר רובא דבעי למפשטא מהורג נפש ודברי הרב בזה צריכין אצלי תלמוד עכ"ל:

'''ודבר''' שאינו ראוי לאיזו מצוה שנתערב ברוב דבר הראוי אם מתבטל ונעשה כהדבר הראוי ממש ומצטרף עמו להשלים השיעור הצריך לאותה מצוה עיין לקמן אות מ"ט:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>