עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/יט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן יט'''}}}}

'''בשר בחלב.''' שבשל עכו"ם בשלו. אם אסור בהנאה מדאורייתא. כתבתי בזה בנדפס במערכה זו אות כ' עי"ש וידידי הגאון בע"ס עמודי אש יצ"ו כתב לי בזה וז"ל:

ראיתי למעכ"ת ב[[שדי חמד/כללים/ב/כ|מערכת הבי"ת אות כ']] שכ' בשם ס' ישרי לב שכתב בשם הכ"מ דהטעם דאסרה תורה לבשל בב"ח הוא משום שמא יבא לאכול וע"ז כתב מעכת"ה דלא מצא זה בכ"מ וכן כתב מעכ"ת בס' הכללים במערכת האל"ף אות קכ"א על דברי הרב הר"ח מודעי אולם כוונתם עמ"ש הכ"מ פ"א מהט"מ ה"ב שכ' שם הכ"מ בזה"ל דמשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבא לאכול עכ"ל ולזה כיון הרח"מ והישרי לב ומ"ש מעכת"ה על הישרי לב לא ידעתי מאי יצטרך ליה להביא דברי הכ"מ י"ל דס"ל להישרי לב דכיון דאפקה התורה לאיסור הנאה בלשון לא תבשל אינה אסורה בב"ח בהנאה רק כשבשלה באיסור ועבר על לא תבשל אז אסורה ג"כ בהנאה אולם אם הבב"ח הוא משל עכו"ם ומותר לישראל לבשל דלפ"ד הכ"מ מה דאסור לבשל הוא משום שמא יבא לאכלם וכאן בלא"ה לא יאכל משום שהוא משל העכו"ם ע"כ מותר ג"כ בהנאה ומ"ש מעכת"ה על מ"ש הישרי לב דהר"מ ס"ל דהנאת בב"ח אינה סורה אלא מדרבנן דכמדומה לו דכ"ע מודים דהר"מ ס"ל דהנאת בב"ח הוא מה"ת ולא פליג רק לענין מלקות הנה בחבורי (ד' ס"ו ע"ב) הבאתי דבשו"ת רשב"ש סי' תר"י והלחם חמודות פג"ה אות קמ"ו והדברי אמת בקונטריסים ד' ק"ח ע"ב והיד המלך פט"ז מהמ"א ה"ו תפסו כן בדעת הר"מ דס"ל דהנאת בב"ח אינה אחורה רק מדרבנן:

'''וגם''' מ"ש מעכת"ה עמ"ש הי"ל דהארחות חיים ס"ל דחמץ של עכו"ם בפסח מותר בהנאה דלא ראה מי שהזכיר סברתו רק דכ"כ בשם האו"ה בסי' תמ"ח ולא בשם הא"ח ואנכי הרואה בכ"מ פ"ה מהלכות יסה"ת ולהמ"א סי' תס"ו סק"ב שכ"כ בשם הא"ח והרשב"א (ודברי הרשב"א הביאם ג"כ הברכ"י סי' תמ"ב ס"ג בשם הצרור החיים) ועמ"ש הפר"ח רס"י תס"ו והן אמת שלדעתי ג"כ לא נהירין דברי הי"ל וגם דברי הכ"מ בטעם איסור בישול בב"ח לא קי"ל כן ולא דרשינן טעמא דקרא וגם הנאת בב"ח בודאי דלדינא קי"ל דהיא אסורה מה"ת וגם בשל נכרי אסור ליהנות מבב"ח ואכ"מ להאריך עכ"ד יצ"ו:

'''אמר''' המחבר, מה שכתב הגאון יצ"ו בשם מרן כ"מ והרב מג"א שכתבו בשם הארחות חיים דחמץ של עכו"ם מותר בהנאה ראיתי להעתיק דברי הרב מג"א לפי שלדעתי העניה אין הכרח שסובר הא"ח דחמץ של עכו"ם מותר בהנאה וזהו וז"ל הכ"מ כתוב בא"ח על מה שכתב רבינו מותר לעשות רטיה מחמץ בפסח כיון שיש לו מכה יש אומרים דלא התיר אלא מחמץ דעכו"ם והשאילה לישראל או הניחה על גבי מכתו ואין האחריות על הישראל ואם אין מלוגמא לעכו"ם מקנה לו ישראל קמח ועושה נכרי ממנה מלוגמא ונותנה על מכתו עכ"ל ואם כן צריך לומר דהא דאמרינן לא ילעוס וכו' דוקא בשל ישראל ומשום דעבר בבל יראה ואפשר דמפני זה אמרו בכתובות לשון חכמים מרפא דתנן לא ילעוס וכו' משום דקשה ליה למה ליה לומר ויניח על מכתו דהא איסורו משום דעבר בבל יראה ולא משום איסור הנאה דהא הוי שלא כדרך הנאה אלא אשמועינן אגב ארחיה שחטים יפות למכה עכ"ל המג"א ומתבאר דמה שהוצרך הא"ח לפרש שדברי הרמב"ם הם בחמץ של עכו"ם לאו משום דאילו חמץ של ישראל אסור בהנאה (כי היכי דנשמע מכללא דחמץ של עכו"ם מותר בהנאה כמו שנראה שהבין כן הרב הנ"ל יצ"ו) דחמץ של רטיה כיון שנהנה ממנו שלא כדרך הנאה מותר לחולה אלא משום לתא דבל יראה הוא דקאמר ואין מזה אף משמעות שסובר הא"ח דחמץ של עכו"ם מותר בהנאה ודברי הרשב"א לא הזכיר הרב מג"א כלל כמו שיראה הרואה ורק בברכי יוסף הוא שהביא דברי הרשב"א בזה (כמו שכתב הרב נר"ו) וז"ל כתב צרור החיים קלור ואספלית של עכו"ם בפסח מותרת דשלא כדרך הנאתו קעביד אף על פי שאם היתה של ישראל היתה אסורה משום בל יראה אבל בשל עכו"ם של אחרים אתה רואה ואף שנתן לו העכו"ם רשות אין דעתו של ישראל לקנותה ואין קונה על כרחו כן שמעתי מפי מורי הרשב"א עכ"ל ס' צרור החיים כ"י הביאו מר זקינינו הרב החסיד מהר"א אזולאי בהגהותיו כ"י עכ"ד הברכ"י ואיני יודע היכא רמיזא בדברי הרשב"א הללו שחמצו של עכו"ם מותר בהנאה ולדעתי העניה במחכתה"ר נהפוך הוא דמתבאר מדברי הרשב"א דלולא דשלא כדרך הנאה קעביד אסור בהנאה שלא כדברי הרב יצ"ו:

'''ועל''' מה שהבאתי בנדפס שם (בד"ה וחקר) חקירת הרב פרי מגדים בתבשיל שנאסר מחמת טעם בשר בחלב אם מותר למכרו לעכו"ם משום שלא נתרבה התבשיל ואין העכו"ם מוסיף דמים עבור הטעם או נאסר התבשיל משום טעם כעיקר והבאתי דברי הרבנים בית שלמה ושבילי דוד עי"ש כתב לי ידידי הרה"ג ר' מנחם נחום גאלאנטי אבד"ק זאלאטאפאליא יצ"ו וז"ל עיין עמודי אש קונטריס או"ה שתמה על הפמ"ג ודחה ראייתו מיי"ן דסתם יינם דרבנן אבל בדאורייתא אסור כל התבשיל בהנאה והביא כן בשם המרדכי יעו"ש ועיין פמ"ג בפתיחה כוללת שהרגיש בכל זה ועיין עוד בספר אפיריון שלמה קונטריס מזבח אבנים שכתב ג"כ דבב"ח שנתן טעם בתבשיל כל התבשיל נאסר בהנאה וחולק על הפמ"ג יעו"ש והכריח כן מהרא"ש והר"ן והש"ך סי' ק"י וסי' צ"ד יעו"ש באריכות עכ"ד יצ"ו:

'''והא''' דקיימא לן בבשר בחלב דיש בישול אחר בישול והגאון פרי מגדים בסי' פ"ז כתב דבשר בחלב בכל גווני חייב על בישול שני אף ביבש או בלח רותח כתב הרב מנחת קנאות (על מסכת סוטה) וקונטריס מנחת פתים שמצא בפירוש רגמ"ה בחולין ד' ח"ק ע"ב (בד"ה ובבא מיורה גדולה) שכתב דבבשר בחלב אין בישול אחר בישול זולת היכא דלא נתבשל כל צרכו בבישול ראשון אז חייב על בישול השני וכתב שפירושו מרווח מאד בסוגיא שם ודבריו הם בסי' תרע"ז על מה שהביא תמיהת הרב אליאו זוטא על מה שהתיר הרב שער אפרים להדליק נר חנוכה בחמאה שנאסרה משום בשר בחלב דהא אסור משום בישול דיש בישול אחר בישול בבשר בחלב ולא פניתי לעיין בדברי רגמ"ה דאולי לא אמר אלא לענין חיוב אבל איסורא מיהא איכא בכל גוונא:

'''וכתב''' הגאון חתם סופר ב[[שו"ת חתם סופר/ב/פב#אעוררהו|חלק יו"ד סי' פ"ב]] (ד"ה אעוררהו) דאף על גב דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול מדאורייתא היינו בבשר שנתבשל בפני עצמו עם חלב שנתבשלה בפני עצמה ואחר כך נתבשלו זה עם זה בהא ודאי שייך ביה בשר בחלב מדאורייתא מהש"ס ריש פרק כל הבשר דמשני שמא יעלה באלפס רותח אבל אחר שכבר נתבשל הגדי בחלב אמו אם חזר ובישלו אפשר דלא שייך ביה תו בשר בחלב דאורייתא ואפילו נצטנן ומחממו נמי לא דדוקא לענין שבת הוה ליה כבישול משום דהוה ליה מלאכת מחשבת וכמו שכתב הטורי זהב באו"ח סימן שי"ח סעיף קטן ד' ובזה מסולקת תלונת הפרי חדש בסימן צ"ד סעיף קטן ד' אדברי השפתי כהן סעיף קטן ד' ואף שהשפתי כהן לא נחית לכך:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>