עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קיג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
קי"ג) '''איבה''' בנדפס [[שדי חמד/כללים/א/קמז|סוף אות קמ"ז]] כתבתי בשם הרב שבילי דוד ביו"ד סי' קנ"ד דאף דאיסור תורה אין להתיר משום חשש איבה מכל מקום איסור דלפני עור לא תתן מכשול קיל ומותר משום חשש איבה עי"ש ועתה ראיתי להרב בית יהודה בחלק יו"ד ריש סי' טו"ב שכתב דעל כרחין לומר דאיסור משא ומתן לפני אידיהן בין לטעמא דאזיל ומודה ובין לטעמא דלפני עור אינו אלא מדרבנן מדכתבו הראשונים דבזמן הזה מותר משום איבה ואי הוה איסור תורה לא הוה שרינן בזמן הזה עי"ש מוכח דלא סבירא ליה כהרב שבילי דוד הנ"ל דאיסור לפני עור קיל ומותר משום איבה גם מדברי הרב יד אליהו בסי' מ"ח הובאו דבריו בס' יד אלעזר {{ממ|להגאון מוהר"א הלוי אבד"ק וויען}} ב[[יד אלעזר/עו|סי' ע"ו]] {{ממ|בד"ה מכל הלין}} מתבאר יפה כן שנשאל אם מותר למכור ספרי קודש לעכומ"ז שרוצה בעצמו ללמוד בהם משום איבה או משום קצת סכנה או משום שכר והעלה דאם אין העכומ"ז יכול להמציא ספרים אלו כי אם על יד ישראל הוי כתרי עברי דנהרא דאסור להושיט לו משום ולפני עור ואף במקום דאינו עובר אסור על כל פנים מדרבנן כמו שכתבו התוס' בריש מס' שבת עכ"ל והרב המחבר פקפק על מה שאינו מתיר משום איבה אף כשאין איסור לפני עור {{ממ|דלא קאי בתרי עברי דנהרא}} רק דאיכא איסור דרבנן אבל בהיכא דקאי בתרי עברי דאיכא לפני עור מדאורייתא גם הוא מודה דאין להתיר איסור לפני עור משום איבה:

'''ובעיקר''' ההיתר משום איבה ביאר בשו"ת מנחת שי {{ממ|לגאון בדורנו יצ"ו}} בסי' פ"ב דבגוף עיקרי הדת שאנו מחולקים עמהם לא שייך איבה דהא גם בין העמים דתיהם שונות זו מזו ומעולם לא יתרעם העכומ"ז על אשר הישראל לא יאכל נבלות וכיוצא אך כל זה באיסור הכולל תמיד כמו שבת ונבלה וכיוצא אבל איסור שאינו שייך רק נגד איש פרטי והוא רואה לישראל זה באיזה פעם עושה דבר זה לעצמו אם אינו רוצה לעשות אצלו סבור הוא שאין זה מעיקרי הדת רק משנאת הדת ובזה שייך איבה וזהו הסלקא דעתין דאיכא איבה באולודי בשבת כיון דבישראל מולידין בשבת ולכן הוצרכו לומר דידן דמנטרי שבתא וכו' עי"ש דב"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>