עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/כב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
כ"ב) אמרו חכמים בשדי חמד [[שדי חמד/כללים/א/רעג|מערכה זו אות רג"ע]] הבאתי בס"ד דבמקומות הרבה נשתמשו חז"ל בלשון זה גם בדברים שהם מן התורה ואחד מהמקומות שהבאתי שם הוא מה שאמרו בבבא בתרא דף קס"ז אף על גב דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכו' והוא מדאורייתא עי"ש ועתה ראיתי לרבין חסידא הרב אזן אהרן במערכת הדלי"ת אות ז"ך שכתב בשם הרב בן יוחאי בספר המצרף ח"ב ס' רכ"ו זימנין אומר הש"ס אמור רבנן כיון והוא מדאורייתא וחדא מנייהו בבבא בתרא ד' קס"ז אמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוא מדאורייתא כמבואר ברש"י כתובות דף ח"י ע"ב וסנהדרין דף מ"ד ע"ב ובשיטה מקובצת לכתובות שם עכ"ל ותאזרני שמחה:

ועוד הבאתי בשדי חמד שם הא דתנן ב[[משנה/סוכה/ג#יג|שלישי דמסכת סוכה משנה י"ג]] אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ובבבא מציעא דף ל"ג ע"ב שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא וידוע דשבועת שומרים מן התורה ובסוף מסכת כריתות תנן אמרו חכמים האב קודם לאם וכו' ובמכות דף ה' ע"ב תני בברייתא אמר ליה ר' שמעון בן שטח וכו' שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהם ועוד ראיתי עתה בסנהדרין ד' פ"א ע"א מנא הא מילתא דאמור רבנן מי שנתחייב בשתי מיתות נידון בחמורה ופשיטא דלאו מדרבנן הוא וכן מתבאר ממה שכתב הרמב"ם בעשירי מהלכות מלכים דין ח' אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבים במילה והואיל ונתערבו יתחייבו הכל במילה וכו' וידוע שכמה מרבני האחרונים נקטו דרבנן לא גזרו ותקנו דבר לבני נח {{ממ|עיין בקונטריס זה במערכת הגימ"ל אות וי"ו סק"י מה שרשמתי בזה בס"ד}} ולדעתם צריך לומר דאמרו חכמים שכתב הרמב"ם כונתו שפירשו חכמים אבל הוא דין תורה:

'''ועל''' פי כלל זה נראה ליישב דברי הגאון קרבן נתנאל בריש פרק הניזקין להצילו מהשגת הגאון הרש"ש כמו שאבאר דהנה בדף מ"ט ע"ב אמרינן דמתניתין ר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא וכו' דתניא אמר ר' שמעון מפני מה אמרו הניזקין שמין להם בעידית וכ' והרי"ף והרא"ש גרסי אמר ר' שמעון בן אלעזר מפני מה וכו' וכתב בקרבן נתנאל דטעות הוא וצריך לגרוס אמר ר' שמעון סתם {{ממ|לא בן אלעזר}} דהא אמר רבינא דר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא ופירש רש"י גבי בגד אלמנה וכו' ועל זה כתב בחידושי הרש"ש וז"ל מפני מה אמרו וכו' לשון זה משמע דמדרבנן הוא ואם כן זה היפך ממה שאמר רבינא ור' שמעון היא עיין פירוש רש"י לכן נראה לי עיקר גירסת הרי"ף והרא"ש בברייתא אמר ר' שמעון בן אלעזר {{ממ|דלא כקרבן נתנאל דמשבש לה}} ואינו מביא הברייתא רק לפרש הטעם וכו' עי"ש וכונתו דודאי לר' שמעון בן אלעזר אינו אלא מדרבנן אלא דהש"ס סובר דלר' שמעון {{ממ|בן יוחאי}} דדריש בעלמא טעמא דקרא הא נמי מן התורה הוא מהטעם שפירש ר' שמעון בן אלעזר בברייתא והוסיף לומר דאף למאי דגרסי הרי"ף והרא"ש מפני מה אמרה תורה וכו' לאו למימרא דמדאוריית' היא אלא מדרבנן היא ומצינו לשון זה גם בדרבנן כדכתב הרמב"ן בריש ספר המצות אלו דבריו והנה לא ראה הרב שגירסת רבינו בעל השאלתות בפרשת משפטים שאלתא ס"א היא ר' שמעון {{ממ|סתם}} כגירסתינו וכבר כתב כן הגאון על גליון הש"ס החדשים ומאן ספין להכריע נגד השאלתות שדבריו דברי קבלה ואם יאמר הרב שגם בשאלתות נפל טעות סופר וצריך לגרוס ר' שמעון בן אלעזר על צד ההכרח מדאמר מפני מה אמרו דמשמע שהוא רק מדרבנן הנה לפי מה שכתבנו שנמצא לשון זה בכמה מקומות בש"ס על דברים שהם מן התורה שפיר נוכל לומר שגם זה כאחד מהם ונתיישבו דברי הרב קרבן נתנאל אלא שהרב רש"ש אזיל לשיטתיה שבחידושי הרש"ש לבבא קמא דף ק' על דברי התוספות {{ממ|בד"ה אומר}} שרשמתי בשדי חמד שם ורמזתי שם שאין הכרח לדבריו אחרי שמצינו לשון זה בכמה מקומות על דבר שהוא מן התורה ועיין בחידושי הרש"ש למסכת ראש השנה דף כ"ב שאביא להלן בד"ה אף גם זאת):

ובסוף נדרים דף צ' ע"ב תנן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה וכו' ומבואר בדברי הר"ן שם שיש מהראשונים סוברים שמדאורייתא הדין כן אלא דמשום מיגדר מילתא בטלו דין תורה בקום עשה במשנה אחרונה או משום דהפקיעו הקידושין ומזה יש קצת סמך שגם בדבר שהוא מן התורה שייך לומר אמרו חכמים ואף שיש סוברים דמשנה ראשונה אינה מדין תורה עי"ש בהר"ן והרא"ש בפירושו כתב האמינוה חכמים וכו' לא מלשון היו אומרים הוא דמשמע להו הכי כיעי"ש:

'''ומה''' שהבאתי מאז ממתניתין פרק שלישי דסוכה משנה י"ג מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו וכו' ראיתי שהרב תפארת ישראל שם אף הוא היה מתכוין לזה וכתב גם בדאורייתא שייך כהאי לישנא כזבחים ע"ט א' והוא מדאמר רבא שם אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא ואמור רבנן בחזותא והכריחו שם התוספות דמדאורייתא קאמר מדלא הזכיר רבא ששים ומאה עי"ש ואחר זמן ראיתי {{ממ|בשנתינו תנז"ר}} שהרה"ג מוהר"ר משה ראזין יצ"ו בקונטריס ערוך לנר אשר בספר הפסגה היוצא על יד אישי כהן גדול הגאון אבד"ק וילקי יצ"ו כתב דמצינו לשון זה גם בדבר שהוא מן התורה והביא ראיה ברורה מדתנן בחולין ד' ט"ן סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים וכו' שהכונה שפירשו לנו חכמים כדאית בש"ס שם וגם מדאמרינן בקידושין ד' פ' ועשאוהו חכמים כדבר שיש בו דעת לשאול וכו' ולדעת כמה מרבוותא הוי מדאורייתא כמו שכתב הגאון שושנת העמקים בכלל ט"ו והזכיר גם ההיא דגטין ד' מ"ט ועוד הביא מכמה מקומות {{ממ|ויש לפלפל בהם כמו שיראה הרואה}} ובמה שהזכיר מדברי רש"י בפרק קמא דביצה דף יו"ד בדין סוף טומאה לצאת עיין במה שכתבתי אני ההדיוט בשדי חמד במערכת הטי"ת כלל מ"ד בדין זה בס"ד):

'''גם''' בקובץ שני {{ממ|מהפסגה}} ראיתי בצד נ"ב במאמר הערות בהפסגה מהרה"ג יעקב שור יצ"ו שהביא לזה ממתניתין דסוכה הנ"ל והגאון המחבר יצ"ו הביא מה שאמרו בחגיגה דף ט"ז אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם וגדולה מזו בסנהדרין ד' פ"ח ע"ב חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים והוא מן התורה עי"ש הנה הגאון יצ"ו מדמה אמרו חכמים וכיוצא ללשון מדברי סופרים וכן הרה"ג במאמר ערוך לנר הנ"ל יצ"ו משוה מדבריהם ומדברי סופרים לאמרו חכמים עי"ש ועל זה יש לפקפק עיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ז' ואין לתמוה על הגאון המחבר יצ"ו שלא ראה מה שכתבתי אני הדל בשדי חמד ח"א {{ממ|שישנו בידו מכבר}} במערכת האלף הנ"ל ובמה שרשמתי שם שיש לנו מקומות רבים כיוצא לזה בדברים שהם מדאורייתא ומה גם שהראיה שהביא מסוגיא דחגיגה ד' ט"ז ע"ב אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם אם היה מעיין בשדי חמד אף הוא ראה יתוש קדמו והך דחגיגה היא היא ההיא דמכות ד' ה' ע"ב שהבאתי אני הדל אלא דהרב יצ"ו איידי דטריד בגירסה ממלא כריסו מתורתן של ראשונים וגדולי האחרונים לא יפנה אל האזוב בספרי איש דל כמוני ואדמעייל ירקא וכו' ומניה דמר וממני הדל תסתיים שמעתתא:

'''וכתבתי''' בנדפס שם שגם בדברי הראשונים נמצא מקומות שמשתמשים בלשון זה {{ממ|אמרו חכמים}} על דבר שהוא מן התורה והבאתי דברי הרמב"ם ריש הלכות תפלה אמרו חכמים איזהו עבודה שבלב זו תפלה אף שלדעתו תפלה מצות עשה דאורייתא ובריש פרק עשירי מהלכות גירושין גבי ריח הגט פוסל בכהונה כתב אמרו חכמים וכתב הגאון שאגת אריה בחדשות סי' ב' דלהרמב"ם הוא מדאורייתא וכן כתב הגאון בקובץ על יד בששי מהלכות חמץ דין י"ב דאף שכתב הרמב"ם אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח אינו מוכרח שהוא מדרבנן {{ממ|ובמה שהבין בכונת הרמב"ם שהוא לאו הבא מכלל עשה עיין בקונטריס שדי חמד במערכת הכ"ף אות מ"א מה שכתבתי על דבריו בד"ה והרב מוהר"ן}} והבאתי מה שכתבו הגאונים חק יעקב בסי' ת"ס סק"ב ובית מאיר שם דמתבאר דסברי דמה שכתב הרמב"ם בחמישי מהלכות חמץ דין ט' {{ממ|בדין שימור לשם מצה}} אמרו חכמים וכו' הוא מדרבנן ומשמע להו דלשון זה מורה בכל מקום שהוא מדרבנן וכתבתי על דבריהם שיש סתירה לזה מהנז"ל דמתבאר שגם במידי דאורייתא יתכן לומר אמרו חכמים והרצון שחכמים פירשו הדבר שהוא מן התורה. ובדין ברכה שאינה צריכה שידוע שהרבה פוסקים מייחסים להרמב"ם שסובר שהוא איסור תורה ראינו בתשובה {{ממ|בס' פאר הדור}} סי' כ"ו שכתב והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא והבאתי דעות חלוקות במה שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות רוצח הרבה דברים אסרו חכמים משום סכנה וכו' אם הוא מדרבנן ממש או שפירשום רבנן וכו' ומקרא דאת ה' אלק' תירא דריש ר' עקיבא לרבות תלמידי חכמים ותנן מורא רבך כמורא שמים נקיט לה הרמב"ם בחמישי מהלכות תלמוד תורה דין א' בלשון אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים והבאתי דברי רבינו הרא"ם בס' היראים סי' קכ"ג וכשם שהקפידו חכמים על גובהה {{ממ|של סוכה}} כן הקפידו חכמים שלא ישפילנה וכו' עי"ש ופשיטא דפיסול שניהם {{ממ|למלעה ולמטה}} מן התורה ונקיט בלישניה הקפידו חכמים וכו':

'''אף''' גם זאת הבאתי דרש"י בגטין ד' כ"א ע"א ד"ה חצר מהלכת כתב דכי אמור רבנן חצרו של אדם קונה לו וכו' אף דקנין חצר הוא מן התורה ועתה ראיתי שגם הגאון בחידושי הרש"ש למסכת ראש השנה [[רש"ש/ראש השנה/כב/א|ד' כ"ב ע"א]] מפרש דברי רש"י שם בסגנון זה והוא שעל מה שכתב רש"י בד"ה בקוביא ואמור רבנן אסמכתא לא קניא הקשה שלש קושיות וליישב שתי הקושיות רוח חכמתו נוחה לומר דלישנא דאמור רבנן היינו שחכמים אמרו שכן הוא דין תורה כמו בסוכה [[בבלי/סוכה/מא/ב|ד' מ"א ע"ב]] שאמרו חכמים אין אדם יוצא וכו' ובריש פרק ג' דנדרים ארבעה נדרים התירו חכמים ולשונם בגטין ד' פ' במשנה ט"ו עריות שאמרו חכמים וכו' עכ"ל והנה לשון שאמרו חכמים אינו במשנה עצמה אלא לשון רש"י ורבינו עובדיא הוא ומכל מקום גם מלשון המשנה {{ממ|כל העריות שאמרו צרותיהן וכו'}} מתבאר גם כן שכן דרכם להשתמש בלשון זה בדבר שהוא מן התורה והגאון רש"ש ניחא ליה למימר הכי גם בדברי רש"י ולא משמע ליה לחלק בין לשון תנאים ואמוראים לבין לשון חכמים המפרשים והפוסקים איברא דהאי לישנא דנקיט רש"י {{ממ|דאמור רבנן אסמכתא לא קניא}} לישנא דתלמודא הוא דהכי אמר רב פפא בפרק איזהו נשך ד' ס"ו ע"ב אמר רב פפא אף על גב דאמור רבנן אסמכתא לא קניא וכו' ותו אמרינן התם אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא וכו' עי"ש ואי הכי אין הוכחה מזה שגם בלשון המפרשים יתכן לפרש כן אך באמת הגאון הרש"ש לא הזכיר סוגית הש"ס הנ"ל כלל כמו שיראה הרואה בדב"ק ומשמע ליה דלישנא דרש"י הוא ומפרש למילתיה דפירשוהו רבנן הוא דקאמר שמעת מינה דגם בלשונות המפרשים סובר הרב דיתכן לפרש כן ומיחלפא שיטתיה ממה שכתב בגטין בפרק הניזקין שהבאתי לעיל {{ממ|בד"ה ועל פי כלל זה}} והשגתי עתה {{ממ|אד"ר תנזר}} קובץ המאסף היו"ל בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב על יד ידידי הרב מוהר"ר בן ציון אברהם קואינקא יצ"ו וראיתי בקונטריס ראשון לשנה ראשונה בסי' ב' בהערת המו"ל בטוב ילין על הגאון הרש"ש שנעלם ממנו שלשון רש"י הוא לשון הש"ס דבבא מציעא הנ"ל עי"ש {{ממ|יש טעות בדפוס בהמראה מקום}}:

'''ובמסכת''' ביצה ד' כ' ע"ב כתב רש"י בד"ה דהא שתי הלחם וכו' הואיל ויכול לאפותן מערב יום טוב אמור רבנן וכו' עי"ש דמוכח מהסוגיא דהוא מדאורייתא למאן דאמר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב ומוכרח דמה שכתב רש"י אמור רבנן רוצה לומר שפירשו רבנן כן נראה לפום ריהטא ונראה דלא נפלאת לפרש כן מה שכתב הראב"ד בספר תמים דעים סי' ד' {{ממ|הביא דבריו ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסו' י"ג אות ב'}} הא דאמרו רבנן אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' שאין כונתו לומר דאיסור ביטול האיסורין הוא מדרבנן שהרי דעת הראב"ד מבוררת בפי כל הפוסקים דהוא מדאורייתא אלא כונתו שפירשוהו רבנן דלפי האמת אין דבר זה מפורש בתורה ובעמודי אש נדחק בכונתו ולי הדל נכון מה שכתבתי והמעיין יבחר. 

'''והנה''' בשדי חמד ד' ל"ה ע"א תמהתי על מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד במסכת פאה פרק א' משנה ד' שהכריח כדעת הסוברים דאין חיוב פאה מדאורייתא אלא בדגן וכו' מדתנן כלל אמרו והיינו דחכמים אמרו ולא מדאורייתא עי"ש ומצאתי עתה שבתשובותיו מכתם לדוד בחלק יורה דעה סי' י"ד {{ממ|בד"ה הדרן למאי}} אזיל לשיטתיה שבספר שושנים לדוד שהבאתי הנז"ל והוא שכתב שם להוכיח שדעת הרשב"א דאיסור סחורה בדברים האסורים באכילה הוא מדרבנן מדכתב בתשובה סי' ש"א {{ממ|שאחר שהביא דברי הש"ס דילן והירושלמי מסיים עלה}} ולא אסרו אלא הגדלים לאכילה ומעין זה כתב בסו' תפ"ט שלא אסרו אלא מה שהוא נאכל וכתב על זה מרן מוהרד"ף ולשון לא אסרו מורה דמדרבנן הוא וכן משמע מלשון הרב בפירוש מתניתין דשביעית שגם הוא כתב כי האי לישנא ולא אסרו אלא וכו' עכ"ל והשיג על פי זה על מרן הפרי חדש עי"ש ומתוך מה שכתבתי יתבאר שבמחילת כבוד תורתו הרמה אין דבריו מוכרחים ושפיר קאמר הרב פרי חדש בסי' קי"ז שהביא שם דמה שכתב הרשב"א לא אסרו כתב כן לפי שאינו מפורש בתורה עי"ש:

'''ובמכתב''' ששלח לי ידיד הגאון מוהר"ר דוד שיפמאן יצ"ו {{ממ|מח"ס [[הבכורים והראיון]]}} בקבלתו ספרו שדי חמד בשנת תרנ"ב כתב לי בענין זה וז"ל לשון אמרו חכמים במידי דהוי דאורייתא כבר העירותי בהבכורים והראיון ד' ט' ע"א הערה כ"ז על לשון שהרי אמרו ש"ח נשבע ויוצא {{ממ|ב"מ ל"ג ב'}} והבאתי מזה סמוכות להרמב"ם דכל דאתי מדרשא מקרי דרבנן ושייך לשון שהרי אמרו ואוסיף פה נופך דרש"י ז"ל הוצרך לכתוב כלומר ע"ז בקדושין נ"ד ע"ב ולא אמרו בשוגג מתחלל רש"י כלומר לא כתיב בתורה מתחלל אלא לענין קרבן ונגד זה מצינו בהיפוך דכ"פ קאמר הש"ס לשון אמרה תורה והוא רק מדרש חכמים יעויין תוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה מה חדש עכ"ד יצ"ו:

'''והנה''' השגתי עתה {{ממ|נזר"ת}} ס' יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי וראיתי בקונטריס שיורי טהרה במערכת הכ"ף אות מ"ב דשקיל וטרי בדין כבוד אחיו הגדול וכתב בסוף דבריו ולפי מה שכתב הרב המאסף דכבוד אחיו הגדול הוא מדאורייתא צריך לומר דמה שאמרו בזהר הקדוש פרשת קדושים דף פ"ג {{ממ|או ע"ג}} ע"א אוקמוה רבנן את לרבות אחיך הגדול הכונה דרבנן פירשו לחיובא דאורייתא עכ"ל והוא מסכים לכל האמור למעלה דשפיר שייך כל כי האי לישנא אף במידי דהוי מדאורייתא ולעומת זה ראיתי להגאון מוהר"ר מנחם מענדיל אבד"ק טארלא בס' היקר שובע שמחות על מסכת קידושין על מאי דאמרינן שם בדף ל"א אבא אומר השקני מים וכו' אמר ליה הנח כבוד אמך וכו' שאתה ואמך חייבים בכבודו שהביא מה שהקשה הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שלפי זה למה לי טעמא דלעיל שגלוי וידוע לפניו יתברך שהבן מכבד את אמו יותר לפיכך הקדים וכו' ולזה תירץ וז"ל ולע"ד הך הנח כבוד אמך וכו' שאתה ואמך חייבים בכבודו הוא מדרבנן דלא מצינו מפורש בתורה שהאשה חייבת לכבד בעלה וכ"מ {{ממ|וכן מוכח}} להדיא בכריתות דף כ"ח האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכבוד אב עדיף תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו משמע להדיא שהוא מדרבנן אבל מדאורייתא שניהם שקולים ולעיל קשיא ליה לרבי מאי שנא דבכבוד הקדים אב ובמורא הקדים אם לגלות ששניהם שקולים ולא איפכא ולזה אמר גלוי וידוע וכו' עכ"ל. הנך רואה דמשמע ליה לשון אמרו חכמים כפשוטו ועל פי זה מכריח דאין האשה חייבת בכבוד בעלה אלא מדרבנן ולפי כל הרשום למעלה אין הכרח מלשון זה אבל הדין אמת דהוא חיובא מדרבנן וכמו שהבאתי בסיעתא דשמיא בשדי חמד במערכת הכ"ף אות ע"ד עי"ש:

'''וידידי''' הרה"ג מוהר"ר יחיאל אהרן לערניר יצ"ו אבד"ק אקנע כתב לי במכתב אחד דלשון תקנו חכמים מצינו כמה פעמים בדבר שאיסורו מן התורה ושוב במכתב אחר כתב לי וז"ל במכתבי הקודם אמרתי דלשון אמרו חכמים שבש"ס הוה מן התורה ולא ציינתי ראיה לזה עתה ראיתי כן בבכור שור סי' י"ג סק"ב סוכה מ"א ע"ב חגיגה ט"ו ע"ב סנהדרין פ"ח ה' טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב והתם מן התורה עכ"ד יצ"ו וכפי הנראה אין נמצא ביד הרב הנ"ל ספר שדי חמד חלק הכללים ח"א שאם כן היה רואה שכבר הבאתי שם באות ער"ג סוגיא דסוכה דף מ"א ושם באותו רג"ע אדבר מדברי הגאון תבואת שור סי' י"ג סק"ב ומה שהביא מסוגיא דסנהדרין דף פ"ח חמש טוטפות וכו' כבר כתבתי למעלה {{ממ|בד"ה גם בקובץ שני}} מה שיש לפקפק בזה ומה שהביא מש"ס דחגיגה דף ט"ו ע"ב לפי הנראה הוא טעות וצריך להיות דף ט"ז ע"ב והיינו ההיא דאין העדים נעשים זוממין שעיקרה במכות דף ה' שהבאתי בספרי באות רג"ע הנ"ל ואין כל חדש ולא אכחד דמה שכתב דלשון תקנו חכמים מצינו כמה פעמים בדבר שאיסורו מן התורה אני בער ולא אדע אין גם אחד מקום שנשתמשו חז"ל בלשון זה על דבר שהוא מן התורה ולדעתי העניה לשון תקנו חכמים אינו צודק על דבר שהוא מן התורה ואינו דומה ללשון אמרו חכמים וכיוצא והמעיין יבחר. גם אשור בספר ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליפשיץ בחלק א"ח סי' י"ט {{ממ|בסוף ד"ה על דבר}} שהביא מה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ג הלכה כ"ט ולמ"ד אסרו חכמים לאכול מאכלים שנפשו של אדם קיהה וכו' וכן אסרו לאכול בידים מסואבות וכו' שכל דברים אלו הם בכלל לא תשקצו והביא דעות הסוברים דהוא לאו מן התורה ממש ולא אסמכתא וסיים והא דכתב הרמב"ם אסרו חכמים אף דהוי איסור דאורייתא מפני שאינו מפורש בקרא קרי הרמב"ם דברי חכמים כמו שכתב בהלכות רוצח פרק י"א הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכו' והוא מדאורייתא כמו שכתב הרמב"ם לפני זה כל מכשול שיש בהן סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר וקאמר דאסרו חכמים עכ"ל וחידוש הוא שלא זכר שר דברי הגאון תבואת שור בסי' י"ג סק"ב שהבאתי בנדפס על כל פנים הנך רואה דניחא ליה לפרש לשון זה שהוא מדאורייתא:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>