עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ט/ל"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ט/ל|action=edit}} כלל ל]'''}} '''טומאת אוכלין''' שהיא בכביצה כמבואר בש"ס במקומות הרבה אם דוקא לטמא אחרים הוא דבעינן כביצה אבל לטומאת עצמן לא בעינן כביצה ומקבלין טומאה אף בכל שהוא או גם לטומאת עצמן בעינן כביצה נחלקו בזה הקדמונים ורמז מחלוקת זו רבין חסידא בס' ארעא דרבנן במערכת האלף אות פ"ג וז"ל אכל דמקבל טומאה כתבו התוס' חולין ד' כ"ד ע"ב לדעת רבנו תם דאין אכל מקבל טומאה מדאורייתא פחות מכביצה ומדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא ובחידושי הרשב"א חולין דף קי"ח משמע דפחות מכביצה אפילו מדרבנן אינו מקבל טומאה עכ"ל ודבריו הם בקצירת האומר דמשמע דרק שתי דעות נאמרו בזה. א) דמטמא בכל שהוא מדרבנן. ב) דאינו מיטמא אף מדרבנן ואל השלשה לא בא. ואני אבא אחריו למלאות דב"ק כי באמת שלש מחלוקות בדבר. א) דעת רש"י בפ' כל שעה דף ל"ג ע"ב דמדאורייתא טומאת עצמן בכל שהוא כדתניא בתורת כהנים מכל האכל מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא תלמוד לומר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת דהיינו כביצה וכו' עי"ש בד"ה בכביצה נמי וכן דעתו בסוטה דף ל' ע"ב ובזבחים ד' ל"א ע"א וכן משמע ממה שכתב בחולין ד' כ"ה ריש ע"א ושם בדף ל"ד ע"א בד"ה אלא מצינו שהמאכל כאשר עיני הרואה תחזינה מישרים בכל המקומות הנ"ל וקצת תמיה לי על רבותינו התוס' בפסחים שם (בד"ה לאימת) שאחר שכתבו דאף טומאת עצמן אינה בכל שהוא מן התורה ודרשת התורת כהנים אסמכתא בעלמא היא סיימו ורש"י בעצמו חזר בו בפרק אותו ואת בנו ד' פ"ב וכו' עי"ש שנראה שכונתם לומר שלפי האמת גם דעת רש"י כן דאף טומאת עצמן אינה בכל שהו מן התורה ואנכי לא ידעתי מנא לן דההיא דחולין חזרה היא ואיפוך אנא ונימא סמי חדא מקמי הנהו דפסחים וסוטה וזבחים וחולין:

הן אמת שהגאון ראש יוסף בחולין ד' ל"ד הנ"ל צדד לפרש בכונת רש"י דכביצה למאכל קאי וכלומר המאכל שהוא כביצה מקבל טומאה מאוכלין שנגעו בו אך סיים אבל הר"ן בחמש שיטות פירש דברי רש"י דכביצה אאוכלין טמאים שנגעו קאי שכתב בלשון זה פירש"י שהמאכל מקבל טומאה מביצה אוכלין טמאים שנגעו בו משמע דעל עצמן בכל שהו ואפשר שהיה כתוב ברש"י מכביצה וכו' עכ"ד הראש יוסף ובהורמנותיה דמר נראה לי הדל דאף למה שכתוב ברש"י שלפנינו שהמאכל קבל טומאה בכביצה אוכלין טמאים שנגעו בו אינו מתפרש אלא כאילו כתב מכביצה שאם לא כן היה לו לכתוב דהמאכל קבל טומא' בכביצה מאוכלין טמאים שנגעו בו וגם מדברי התוס' בפסחים הנ"ל מוכח שאין כונת רש"י כמו שצדד לפרש הרב ראש יוסף שאם כן היו כותבים שגם בסוגיא זו חזר רש"י משיטתו וסובר שאינו מקבל טומאת עצמו בכל שהו אלא ודאי מוכח שהבינו מדבריו דאזיל לשיטתיה בעלמא דאוכל כל שהוא מקבל טומאה או משום שהיה כתוב ברש"י שלפניהם מכביצה כמו שכתב הרב או שאף אם היה כתוב בכביצה משמע להו כמו שכתבתי אני הדל:

ואתה תחזה לרבותינו רש"ל ומוהרש"א בשבת דף צ"א ע"ב על דברי רש"י בד"ה בהדי הדדי מה שנשאו ונתנו לפרש דברי רש"י שם שיהיו מוסכמים למאי דסבירא ליה בעלמא דאוכל מקבל טומאה בכל שהו ויתכן שהוא משום שרבותינו התוס' לא ייחסו לרש"י שחזר בו אלא בההיא דפרק אותו ואת בנו משמע דאין יוצא מן הכלל אלא מה שבפרט אבל בדרך כלל בכל מקום הוא הולך לשיטתו שוב ראיתי שאין מזה הכרח כלל שהרי מצינו לרש"י בחולין ד' קכ"ח סוף ע"ב בד"ה החותך כזית בשר וכו' וכגון דאיכא כביצה וכתב על זה מוהרש"א שם וז"ל נראה מזה שהסכים לפרש כאן כפירוש רבינו תם שכתבו התוספות בריש פרקין דלקבל טומאה נמי בעי בטומאת אוכלין כביצה הרי דניחא ליה לפרש דברי רש"י שלא כשיטתו בכל מקום אף שלא הביאו התוספות מקום זה לראיה שחזר בו ועל כרחין שאין מזה הכרח ואין מן התימה אי לא אסיקו אדעתייהו כולהו דוכתי דמוכח דהדר ביה ואי נמי דלאו כרוכלא וכו' וזאת להודיע כי באות זו כתבתי לקמן כמה פעמים להכריח מדלא הזכירו התוספות חזרת רש"י באותו מקום על דרך שכתבתי למעלה (בד"ה הן אמת) והיה זה טרם שראיתי דברי רש"י דחולין ד' קכ"ח ודברי מוהרש"א הנ"ל ומשנה לא זזה ממקומה:

שוב ראיתי תנא דמסייע להרב ראש יוסף מר ניהו הרב בית חדש בהגהותיו שלפי הגהתו בדברי רש"י בהכרח לפרש בכונת רש"י כמו שכתב לפרש בכוונתו הרב ראש יוסף דדברי רש"י שלפנינו הם בזה הלשון אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכל דאילו המאכל קבל טומאה בכביצה אוכלין טמאין שנגעו בו עכ"ל ומזה דקדקתי אני הדל דאם כונת רש"י היא דכביצה קאי אמקבל וכלומר שהמאכל קבל טומאה בהיותו כביצה היה צריך לכתוב קבל טומאה בכביצה מאוכלין טמאין שנגעו בו ולא לומר אוכלין טמאין שנגעו בו זה הוא מה שדקדקתי לפי דברי הרב ראש יוסף דממה שכתב בכביצה אוכלין נראה שתיבת אוכלין נראה שתיבת אוכלין נסמכת לתיבת בכביצה וכלומר שהמאכל (אף אם הוא כל שהו) קבל טומאה מכביצה אוכלין שהמטמא הוא כביצה אך בהגהות הרב בית חדש שהגיה בדברי רש"י מאוכלין ולפי זה נראה שמוכרחים אנו לפרש בדברי רש"י כדפירש הרב ראש יוסף כמובן אלא שהרב ראש יוסף מלבד שמסתמא לא ראה הגהות אלו שלא נדפסו בזמנו אף גם הרי הוא העתיק לשון רש"י כמו שהוא לפנינו ושפיר העירותי עליו:

ועל הרב בית חדש תמיה לי ולא ידעתי מי הזקיקו להגיה כן שלפי זה יהא מובן מדברי רש"י שסובר דגם לקבל טומאה בעינן כביצה היפך משיטתו בשאר המקומות והתוספות לא מצאו שחזר בו אלא בסוגיא דפרק אותו ואת בנו ומה גם לפי מה שהביא הרב ראש יוסף בשם הר"ן שמפורש בכונת רש"י דכביצה קאי אאוכלין טמאים או שהיה גורס מכביצה ודאי לא יתכן לגרוס מאוכלין ובש"ס החדשים דפוס ראם הובא על הגליון חידושי שיטה מקובצת ושם גורס בדברי רש"י מכביצה גם הובא שם פירוש רבינו גרשון וכתוב שהמאכל מטמא בכביצה דמשמע גם כן דאאוכל הטמא קאמר שהוא בכביצה ולא אמיתטמא שאם כן היה לו לומר שהמאכל מיטמא וכלומר טומאת עצמו:

ואף שמתבאר מדברי הרב המגיה במשנה למלך פרק רביעי מהלכות טומאת אוכלין שהבין מסוגיא דחולין הלזו דאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה וכתב דצריך ישוב להסוברים דמקבל טומאה בכל שהו מה יענו לסוגיא זו ומסתמא ודאי עינו ראה בפירוש רש"י ואם כן מוכרח שמפרש בכונת רש"י כמו שפירש הרב ראש יוסף ואולי היתה הגירסא לפניו בדברי רש"י בכביצה מאוכלין כמו שהגיה הרב בית חדש שאז מובן מדברי רש"י דלטומאת עצמו בעי כביצה בכל זאת לדעתי העניה אין נראה לפרש כן בכונת רש"י אלא בכביצה קאי אאוכלין טמאין וממילא לא קשיא מינה להסוברים דמקבל טומאה בכל שהו (ועיין לקמן בד"ה ובעיקר סברא זו):

ובמה שכתבו התוספות דרש"י חזר בו בפרק אותו ואת בנו וכו' וכן כתבו בבבא קמא ד' ע"ז בד"ה פרה וכן כתב רבינו ישעיה הובא באסיפת זקנים שם הנה ראיתי שהגאון ראש יוסף בסוגיא דפרק אותו ואת בנו הנ"ל אסברה לן דאין סתירה לדברי רש"י מדידיה אדידיה כלל משום דסוגיא ההיא קיימא אליבא דר' שמעון ואיהו סובר דכל האוכל לרבות אף שאין מותר באכילה כדכתבו התוס' בד' פ"ה בד"ה ור"ש אשר יאכל ואם כן לדידיה לא מייתר כל לדרוש דעל עצמו בכל שהו אבל לרבנן דפליגי על ר' שמעון וסברי אף שאסור בהנאה מקבל טומאה אם כן אייתר כל לדרוש דעל עצמו מקבל בכל שהו והדברים ראויים למי שאמרן ועיין בספר פני משה על מסכת פסחים להגאון מוהר"ר משה יצ"ו בן הגאון מוהר"ר יהושע מסלאנימא בד' כ' ע"א (מדפי הספר בד"ה ומה) שכתב ליישב על פי זה כמה עניינים ומקרוב נדפס ספר חתם סופר על מסכת פסחים וראיתי שכ' בפרק כל שעה על דברי התוס' דד' ל"ג הנ"ל וז"ל ומה שכתבו דרש"י חזר יש לומר דהתם לר' שמעון פירש כן דדריש מכל אוכל אשר יאכל אוכל שיכול להאכיל לאחרים מטמא לאפוקי איסורי הנאה אם כן הוא הדין דלא דריש מכל אוכל לטמא בכל שהו מה שאין כן לדידן דדרשינן מכל האוכל אשר יאכל אוכל שראוי לאכול בבת אחת היינו כביצה אם כן דרשינן מריבויא דכל לקבל טומאה סגי בכל שהו וכן יש ליישב פירוש רש"י בבכורות ד' יו"ד ד"ה בכפרי וגם התם אזלא הסוגיא לר' שמעון ויתיישב גם כן כנז"ל עכ"ל:

נמצינו למדין מדברי הגאונים הנ"ל שדעת רש"י מבוררת דאוכל כל שהו מטמא טומאת עצמו מן התורה וזו היא שיטת הרמב"ם ברביעי מהלכות טומאת אוכלין דכל שהו מקבל טומאה מן התורה כדמשמע מפשטא דברייתא דתורת כהנים וכדכתב מרן בכסף משנה ואף שבפירוש המשנה בפרק י"ג דמסכת אהלות משנה ה' כתב דבפחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין כתב הרב תוספת יום טוב שם דבחבורו חזר בו עי"ש ובדעת הרבינו עובדיה בזה עיין בדברי הרב תוספת יו"ט בריש פרק שני דטהרות (בד"ה אין בו) וקצת נראית כן דעת הרשב"ם בפרק ערבי פסחים ד' קכ"א ע"א אמאי דאמרינן התם דמאן דאמר בכביצה טעמו משום דנתנו בו שיעור כטומאתו כתב רשב"ם וז"ל כטומאתו טומאת אוכלין בכביצה לטמא אחרים משמע דלטמא עצמן הוא בכל שהו ומשמע דהוא מדאורייתא דאי אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא גם לטומאת עצמן בכביצה היה אפשר לפרש דכטומאתו היינו כטומאת עצמו דהוי בכביצה דכיון דטומאת הידים מדרבנן לא אחמור בה טומאת כל שהו כדאחמירו בטומאה דאורייתא וכן נראה דברי הרשב"ם בבבא בתרא פרק הספינה דף פ' ע"א גבי הא דתניא דבש כוורת אינו לא אוכל ולא משקה כתב שם בד"ה ולא משקה דמקבל טומאה בכל שהו כדתניא בתורת כהנים מכל האוכל וכו' עי"ש:

והנה הרמב"ן בחידושיו על התורה בפרשת שמיני סי' י"א לד' הבין מדברי רש"י בחומש שדעתו היא שאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה וכתב דלמד כן מתורת כהנים אבל כבר חלקו עליו דמה ששנינו דגם בכל שהו מקבל טומאה הוא מדרבנן וקרא אסמכתא וכו' והרא"ם התפלא על הרמב"ן דמנא ליה להבין כן בכונת רש"י והרי נוכל לומר שגם הוא סובר דמאי דמטמא בכל שהוא הוא מדרבנן ומה שלא הזכיר כביצה בטומאת עצמו הוא משום דהא מיהא מדרבנן אסור בכל שהו ולזה לא הזכיר כביצה אלא בלטמא את אחרים דבזה אף מדרבנן אינו מטמא בפחות מכביצה וחידוש הוא בעיני שנראה שנעלם ממנו מה שכתבו התוס' הנז"ל דרשי' חזר בו וסובר כדעת רבינו תם דאינו מקבל טומאה בכל שהו מן התורה שאם כן היה לו לומר דכיון שמצינו שרש"י חזר משיטתו הראשונה אם כן מאן לימא לן דדברי רש"י בחומש נאמרו קודם חזרתו אימור לאחר חזרה הם וכן יש לדקדק באמת על הרמב"ן מנא ליה להבין כן בדעת רש"י אבל לדעתי הקצרה מאן דקמותיב שפיר קמותיב דודאי אם היה מביא רש"י בחומש לשון הברייתא דתורת כהנים היינו יכולים לפרש בכונת רש"י מה שמפרשים התוס' בכונת הברייתא דאסמכתא בעלמא היא אבל רש"י לא הביא הברייתא כלל רק אמר שמהכתוב הזה למדנו כמה דברים וכו' ולמדנו שאין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה משמע דמפשטיה דקרא ילפינן הכי והוא מדאורייתא ממש ולזה טען הרמב"ן שאף שלמד כן מהתורת כהנים כבר חלקו עליו דלא אמרו בתורת כהנים אלא דרך אסמכתא:

עוד כתב הרא"ם דאף למה שהבין הרמב"ן בדעת רש"י שסובר דטומאת עצמו בכל שהו לא היה לו לטעון על רש"י מאחר שכמה גדולי עולם סוברים כן שהרי הרמב"ם כתב ברביעי מטומאת אוכלין וכו' הביא כל דברי הרמב"ם וכתב שאם כונתו היתה לומר שמקבל טומאה בכל שהו מדברי סופרים היה מפרש כן כדרכו בכל מקום עכ"ל ותימה בעיני דפתח בכמה גדולי עולם ובפרטן אינו מונה אלא הרמב"ם בלבד ובאמת בעניותי איני מבין מה זו תשובה דאף אם יהיו כמה גדולים סוברים כן האם אין כח גדול ברבינו הרמב"ן לחלוק עליהם גם כן ולומר שהם סמכו על התורת כהנים ואין ממנה ראיה כי אסמכתא היא ומה גם בדבר שיש גם מגדולי עולם רבותינו התוספות שסוברים כן וכן דעת רבינו שמשון ולא מנה הגדולי עולם שסוברים כרש"י זולת הרמב"ם ואף שבאמת גם הסמ"ג בסי' רמ"ו סובר כהרמב"ם כמו שכתב בשמו בס' ויקרא אברהם ד' ס"ג ע"ב וכן דעת הרוקח לפי מה שהבין בדעתו מרן הב"י בסי' קנ"ח בדין נטילת ידים לפחות מכביצה מכל מקום הרא"ם ודאי לא נתכוון להשיב על הרמב"ם על פי סברתם כמובן:

ובעיקר סברא זו דכל שהו מקבל טומאה מן התורה עיין במשנה למלך ברביעי מהלכות טומאת אוכלין מה שהצריך ישוב הסוגיאות ולפי שהשגתי עתה ספר יקר יד יהודה על מס' פסחים לרב גדול אבד"ק ראדחוב ומצאתי שם ישוב נאה נכון לפני לזכות את הרבים ואעתיק תורף דב"ק והם על סוגיית הש"ס ד' ל"ג ע"א במאי דאמרינן הכא במאי עסיקינן בענבים שלא הוכשרו ואלה דבריו המשנה למלך כתב ועיין בפרק שלשה שאכלו ובפסחים פרק אלו עוברין ד' מ"ט דאמרינן חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה וכו' דמוכח דבין לרבי מאיר ובין לר' יהודה פחות מכביצה אינו מקבל טומאתו דאין סברא לומר דהתם דנקט שיעורא דלטמא אחרים חדא דלישנא דטומאתו מוכח דבטומאת עצמו משערין ותו דמה ראית להשוות חזרתו למה שמטמא אחרים ולא לטומאת עצמו דמטמא בכל שהו תו צריך עיון בחולין דף ל"ד דקאמר מצינו שהמאכיל חמור מן האוכל דאילו מאכיל בכביצה ואוכל עד דאכיל כחצי פרס ושתי סוגייאות אלו צריכות יישוב למאן דאמר דכל שהו מקבל טומאה מן התורה עכ"ל ונפלאתי מאד על המשנה למלך שהרי הרמב"ם בפרק שני מהלכות טומאת אוכלין דין א' שפוסק דאוכלין מקבלין טומאה בכל שהן אפילו הכי כתב בפירוש המשנה בפסחים אמתניתין וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש וכו' וז"ל ר"מ אומר כמו שטומאת אוכלין בכביצה שאינו מטמא עד שיהא בה כביצה כאשר נבאר בראש מסכת טהרות כן לא יחזור אלא על כביצה הרי שהרמב"ם מבאר חזרתו כטומאתו היינו לטמא אחרים דטומאת עצמו לדעת הרמב"ם היא בכל שהו ובכל שהו בודאי אין סברא שיחזור על זה כדכתב רש"י בברכות ד' מ"ט ע"ב בד"ה חזרתו מידי דחשיב לענין טומאה חשיב לענין חזרה וכל שהו אינו דבר חשוב והסוגיא דחולין מצינו שהמאכיל וכו' מפרש רש"י שם בד"ה אלא מצינו שהמאכיל חמור מן האוכל דאילו המאכל קבל טומאה בכביצה אוכלים טמאים שנגעו בו מבואר להדיא שאוכלים טמאים שנגעו בו היו בהם כביצה אבל האוכלין שנטמאו מהם היו אף בפחות מכביצה ואדם האוכל אוכלים טמאים אינו טמא אלא אם אכל כחצי פרס וכו' ודברי המשנה למלך צריכים עיון עכ"ל:

והנה מה שמייחס דברים אלו להרב משנה למלך אינו בדקדוק ובעל דברים הוא הרב המגיה ובמה שהבין הרב מדברי רש"י בסוגיא דחולין כבר כתבתי למעלה מה שיש לצדד בזה עיין מד"ה הן אמת וכו' והלאה ומה שהקשה הרב המגיה מסוגיא דברכות דף מ"ט הנ"ל הנה ראיתי בשער המלך בששי מהלכות ברכות (ד' ט' ע"ג) שכתב בשם הרשב"א אהא דאמרינן דחזרתו כטומאתו בכביצה וז"ל לפירוש רבינו תם דאוכלין אין מקבלים טומאה בפחות מכביצה ניחא אבל לדברי רש"י וכו' הנך רואה שקושיא זו של כת הקודמים וחידושי הרשב"א לברכות אין אצלי לראות במה נתיישבה דעתו מקושיא זו אבל בתוספי רבינו יהודה החסיד שבספר ברכה המשלשת ראיתי שכתב דלפירוש רש"י דמקבל טומאה בכל שהו צריך לומר דהוי לטמא אחרים ופירושו כתבתי בפרק קמא דחולין עכ"ל וכדבריו ממש כתב גם בשיטה מקובצת שם וכדמפרש הרמב"ם בפירוש המשנה וכן השיג הרב מלאכת שלמה חכים בדף ח"י ע"א (סוף ד"ה אלא) על הרב המגיה במשנה למלך שעל פי דברי הרמב"ם לא קשיא קושיתו מההיא דברכות וכתב שכן תירץ הרב קהלת יעקב בפרק ח"י מהלכות שבת דין ז"ך:

הסברא השנית היא דעת התוספות (שהזכיר הרב ארעא דרבנן) בחולין ד' כ"ד ועוד בכמה מקומות דמן התורה אין אוכל מקבל טומאה בכל שהו אבל מדרבנן מקבל טומאה בכל שהו והברייתא דתורת כהנים אסמכתא מדרבנן היא ובחולין ד' קי"ח ע"א כתבו התוספות בשם רבינו שמואל שסובר כדעת רבינו תם דמדאורייתא אין אוכל מקבל טומאה אלא בכביצה ועל דברים אלו ציין הגאון על הגליון לעיין בתוס' בשבת ד' צ"א ד"ה אי ובפסחים ד' ל"ג ד"ה לאימת ולכאורה אינו מובן מה הציון הלז ואין לומר שכונתו לציון מקומות שדברו רבותינו התוספות בדין זה אם טומאת עצמן בכל שהו או בכביצה שאם כן היה לו לציין עוד כמה וכמה מקומות שדברו בזה רבותינו התוספות ומאי שנא הני תרתי דנקיט:

לכן נראה שאולי כונת הגאון בציון זה היא לפי מה שכתבו התוס' שם שרבינו שמואל סובר כרבינו תם ועינינו הרואות שבכל המקומות שהביאו התוספות סברת רבינו תם ולא אחד בהם שיאמרו שכן היא דעת רבינו שמואל (שהוא הרשב"ם) ואדרבא מדברי רשב"ם בערבי פסחים ובהספינה הנ"ל מוכח שסובר דטומאת עצמן בכל שהוא היא לכן מציין לדברי התוספות בשבת ובפרק כל שעה ששם כתבו שרש"י חזר בו וסובר כרבינו תם דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה בפחות מכביצה ואם כן יש להגיה בדברי התוספות דחולין דף קי"ח וצריך להיות וא"ת לפירוש רבינו תם ורש"י (במקום רבינו שמואל הכתוב בתוס') דבעו כביצה לקבל טומאה וכו' כן נראה לי הדל בכונת הציון שבגליון התוס' הנ"ל ואינו רחוק להגיה כן בדברי התוס' דטעות כזה נמצא במקומות רבות מחמת התחכמות המעתיקים ומדפיסים שהיה כתוב בתוס' לפירוש ר"ת ור"ש ומדלא כתוב רש"י וגם מהקדמתם ר"ת לר"ש משמע ליה שר"ש הוא ראשי תיבות רבינו שמואל ולכן כתב כן בפירוש אבל דעת הגאון המציין היא שכיון שלא מצינו לרשב"ם שכתבו בשמו שסובר כן ואדרבא מוכח קצת מדבריו שבפרק ערבי פסחים והספינה בהיפך בהכרח להגיה בדברי התוס' רש"י במקום רבינו שמואל וצריך להיות רש"י ור"ת ועיין למוהרש"א בחידושי הלכות שם על דברי התוספות וגם על דברי רש"י שם בד"ה וכל שהוא שומר נראה שמייחס דעת רש"י דבעינן כביצה לטומאת עצמו טוב מצאתי בתוספי רבינו יהודה החסיד לברכות ד' מ"ט ע"ב (בס' ברכה המשלשת) שכתב דרשב"ם ורבינו תם סוברים דאינו מקבל טומאה בפחות מכביצה:

והנה דבר זה היה פשוט אצלי שדעת התוספות דאינו מקבל טומאה בפחות מכביצה ועם שבדעת רש"י הטילו ספק רבותינו התוספות וכתבו שחזר בו על כל פנים דעתם כן היא ברורה דאינו מקבל טומאה בפחות מכביצה מן התורה וכן ראיתי לכמה מחברים שייחסו כן בדעתם אמנם ראיתי שהגאון אלעזר לאנדא אב"ד בראד בחידושיו למסכת פסחים על ד' ל"ג הובאו דבריו בש"ס החדשים דפוס ראם כתב שהתוס' ורש"י מיחלפא שיטתם וז"ל עיין ביומא ד' ע"ט ע"א שהחליפו רש"י ותוס' שיטתם ממה שפירש כאן גם בחידושיו למסכת יומא ד' ע"ט כתב וז"ל תוס' ד"ה נטלו במפה נ"ב ג"כ פירש"י דכרך הידים משום אנינות הדעת ועיין פסחים ד' ל"ג ברש"י ותוס' ד"ה לאימת שהחליפו כל אחד שיטתם ממה שפירשו כאן דרש"י פירש שם בטומאת עצמו בכל שהו והתוס' חילקו עליו דאפילו לטומאת עצמו בעינן כביצה עכ"ל וכוונתו דהתוס' ביומא כתבו דמה שפירש רש"י דר' צדוק נטל האוכל במפה הוא משום נקיות בחנם פירש כן דהא ר' צדוק היה כהן והיה אוכל על טהרת תרומה וידים פוסלות התרומה אפילו פחות מכביצה מקבל טומאה עכ"ל ומשמע ליה דרש"י שלא פירש כן הוא משום שסובר דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה והיינו מוחלפת השיטה:

ועם שלא יקשה לנו דברי רש"י בזה לפי מה שכתבו התוספות בפסחים ובבא קמא הנז"ל דחזר בו רש"י משיטתו וסובר דאינו מקבל טומאה בפחות מכביצה ומכל מקום יש לתמוה חדא דאם התוספות היו מבינים כן בכוונת רש"י היה להם בפסחים להראות גם את זה שחזר בו רש"י אלא ודאי שאין מזה הכרח ועיין להרב שיח יצחק ביומא על דברי רש"י בד"ה נטלו במפה מה שביאר בכונת רש"י ועוד יש לתמוה על חילוף שיטת התוספות ביומא מכל המקומות דנקטי דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה בפחות מכביצה והן אמת דאם לא היה לנו אלא דברי התוספות דיומא לא הוה קשיא לן מידי דלפי הנראה הגאון הנ"ל חושב שהתוספות למסכת יומא הם לרבותינו בעלי התוספות אבל נעלם מעיני כבודו שכתב רבינו מוהרימ"ט וכן כתבו עוד איזה רבנים דהתוספות ליומא חברם מוהר"ם מרוטרונבורג וכשדברי התוס' סותרים נקיטינן ככתוב בתוס' דיומא שמחברם הוא בתרא וכו' כמו שהבאתי בקונטרס כללי הפוסקים בסי' ט' אות ז' עי"ש ואם כן אין כאן שיטה מוחלפת בדעת התוס':

אבל באמת עינינו הרואות דהתוספות בסוכה ד' כ"ו ע"ב ד"ה נטלו במפה כתבו ג"כ ככתוב בתוספות דיומא הנ"ל ועל דבריהם שבסוכה ודאי שייך לומר שפיר מוחלפת שיטתם אמנם בעניותי לא ידעתי מי מזקיקנו לומר דמוחלפת שיטתם והלא כבר כתבו התוספות בכמה מקומות דמדרבנן מיהא אוכל כל שהוא מקבל טומאה וזה ששנינו בברייתא דתורת כהנים דמטמא בכל שהו מדכתיב כל האוכל הוא אסמכתא מדרבנן ואם כן שפיר יש לומר שכונת התוספות בסוכה ויומא שכתבו דפחות מכביצה נמי מקבל טומאה היינו מדרבנן ועיינתי בספרים וראיתי שהרב יד דוד בחידושיו ליומא שם בתחילה סבר כדמשמע ליה להגאון מוהר"א לאנדא הנ"ל והקשה דברי רש"י ותוספות אהדדי ממה שכתבו ביומא אמה שכתבו בפסחים ד' ל"ג ובשבת ד' צ"א ע"א וכתב שכבר עמד בקושיא זו הרב בני יעקב בהגהותיו ד' רכ"ה ע"ג ושבספר ידי משה ד' קס"א וקס"ב האריך בזה אך שוב כתב ליישב שיטת רש"י ביומא אף קודם שחזר בו דיש לומר דרש"י אינו סובר דר' צדוק כהן היה (כמו שכתבו התוס') וכן הרמב"ם בהקדמתו לסדר המשנה לא מנאו עם הכהנים ובספר יוחסין האריך בזה והביא צדדים לכאן ולכאן וכיון שלא היה כהן לא נצטרך לומר שאכל על טהרת תרומה ומה לי אם יטמא כיון שאין צריך נטילה לפחות מכביצה וטומאה לא חיישינן בחולין ועל ג"כ (נראה דצריך לומר ועל התוס' ג"כ) לא קשיא נהי דסברי דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא מיהו מדרבנן מקבל כדמוכח מתוס' דשבת:

ובשער המלך ח"א ד' י"ד ע"ד הקשה כזאת על רש"י דנהי דרש"י סובר דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה על כל פנים מדרבנן מקבל טומאה ולפי מה שכתבתי דרש"י יסבור דר' צדוק לא היה כהן לא קשיא מידי בין אם סובר דמקבל טומאה מדאורייתא בין אם סובר דמדרבנן היא עכ"ל ודברי הרב שער המלך הנ"ל הם בדפוס לעמבערג שנת תרי"ט בד' ט' ע"ג בתוך ד"ה ודע שאף וכו' קרוב לסופו עי"ש שהביא קושיא זו בשם הרב מוהר"ם בן חביב בתוספת יום הכיפורים והמחבר כתב דסובר רש"י דכיון דנטילת ידים בחולין משום סרך תרומה הוא דאי משום חולין גופא אין שני עושה שלישי כשהצריכו חכמים נטילת ידים אינו אלא בכביצה אבל פחות מכביצה דאף בתרומה עצמה אינו מקבל טומאה אלא מדרבנן לא הצריכו וכתב שגם בתוספת יום הכיפורים כתב כן לדעת הרוקח:

הנך רואה שכתב הרב יד דוד ליישב דברי התוס' דמה שכתבו דפחות מכביצה מקבל טומאה היינו מדרבנן גם מדברי הרב שער המלך שם מתבאר שסובר שמה שכתבו התוס' דאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה הוא מדרבנן וכשיטתם בעלמא והוא שאחר שכתב ליישב דברי רש"י כנז"ל כתב ובהכי ניחא מה שיש לדקדק על מה שכתבו התוס' דרבי צדוק כהן היה וכו' דמאחר שכתבו דפחות מכביצה מקבל טומאה אם כן מן הדין צריך נטילת ידים לכל אדם ולמה הוצרכו לומר דכהן היה וכו' וכן הקשה הרב מוהר"ם בן חביב אך לפי מה שכתבתי יש ליישב דהתוס' אזלי לשיטתם דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא ולכן בפחות מכביצה לא הצריכו נטילת ידים דליכא למיגזר אטו תרומה משום דהוי גזרה לגזרה ולא (צריך לומר אלא) משום דר צדוק כהן היה והיה אוכל חולין על טהרת תרומה ואם כן לדידיה הוה ליה בדין (צ"ל כדין) תרומה ומשום הכי כרך ידיו במפה עכ"ל הרי שמפרש דמה שכתבו התוס' שמקבל טומאה פחות מכביצה היינו מדרבנן כשיטתם בעלמא:

גם אשור בחידושי הגמ' שמחה מעדסוי{{הערה|'''הג"מ''' שמחה '''מדעסוי'''.}} בש"ס דפוס ראם כתב וז"ל תוס' ד"ה נטלו וכו' מקבל טומאה נכתב בצדו כדמוכח פרק ב' דטהרות כן כתבו התוס' בסוכה ד' כ"ו והאי דהיה מקיל בפחות מכביצה לפי שכתבו התוס' בפסחים ד' ל"ג ע"ב דפחות מכביצה אין מקבל טומאה אלא מדרבנן ועיין ביאורי הגר"א אורח חיים סי' קנ"ח סק"ו וסק"ז עכ"ל אף הוא היה מתכוין לפרש דברי התוס' שכתבו דפחות מכביצה מקבל טומאה דאינו אלא מדרבנן וכמו שכתבתי אני הדל ותימה היא בעיני על הגאון אלעזר לאנדא הנ"ל שהחליט שרש"י ותוספות מוחלפת שיטתם ואין לזה הכרח כלל במחילת כתה"ר:

ולכל הדברות דעת רבינו תם שהביאו התוספות בכמה מקומות היא דמדאורייתא בעינן כביצה אף לטומאת עצמן וכן דעת רבינו שמשון בפרק י"ג דמסכת אהלות משנה ה' דמדאורייתא אין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה וכן כתב שם רבינו עובדיה דאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה מן התורה אבל אין שיטתו ברורה שיש מקומות שסובר שמטמא עצמו בכל שהו כמו שכתב רבינו התוספת יום טוב בריש פרק שני דטהרות בד"ה אין בו כביצה ע"ש גם הרב המאירי בסוגיא דשבת ד' צ"א כתב שגדולי הדורות שלפנינו סוברים שאף לטומאת עצמן בעינן כביצה ובחידושי הרמב"ן לחולין על דף ל"ד הביא דעת רש"י דמטמא בכל שהו מן התורה טומאת עצמו וגם מה שהשיב רבינו תם ונשא ונתן בראיות רש"י ורבינו תם ונראית מסקנתו כדעת רבינו תם דאינו טמא בכל שהו אלא מדרבנן וכבר כתבו כן בשמו בפירוש התורה בפרשת שמיני (סי' י"א ל"ד) וכן נראה מפירוש רבינו גרשון בחולין ד' ל"ד (הנ"ל בד"ה ועל הרב):

הדעה השלישית היא להרשב"א כפי אשר כתב בשמו הרב ארעא דרבנן הנז"ל בראש האות שמדבריו בחידושיו לחולין ד' קי"ח נראה דאוכל כל שהו אינו מקבל טומאה אף מדרבנן ועיינתי בדברי הרשב"א שם ובהורמנותיה דמר איני רואה שום משמעות לזה ששם הקשה אההיא דיש יד לפחות מכזית או לא דמאי נפקא מינה אם יש יד הלא אף אם הטומאה נוגעת בהאוכל עצמו לא יקבל טומאה מפני שאין בו כביצה וכתב דאם היינו אומרים כשיטת רש"י דכל שהו מקבל טומאה ולא בעינן כביצה אלא לטמא אחרים הוה ניחא אכל וכו' והביא מה שפירש רש"י דמיירי בחצי זית בשר שהוא עם אוכלין אחרים שיש כביצה והיד הוא להחצי זית ונגעה טומאה בהיד ומיבעיא לן אם יש יד וכו' ולא נראו דבריו בלא ימנע דאי החצי זית מחובר עם שאר האוכלין הרי זה יד לכביצה ואם אינם מחוברים כל חד לחודיה קאי וכו' שוב כתב ויש מתרצים דאף דמדאורייתא אינו מקבל טומאה בכל שהו מיהו מדרבנן מקבל טומאה בכל שהו והתוס' פירשו דפחות מכזית זה מחובר עם האוכלין אלא שאינו מחובר כל כך וכו' אלו תורף דב"ק הנך רואה שהביא סברת רש"י דמקבל טומאה מן התורה בכל שהו וגם הביא סברת התוס' דמדרבנן מיהא מטמא בכל שהו ושיש מפרשים הסוגיא על פי סברא זו אלא שהתוס' בעצמם לא הוצרכו לזה ומוקמו לה באנפא אחרינא ואין מזה הכרח שסוברים דאינו מקבל טומאה אף מדרבנן ושמשום הכי הוא שהוצרכו לפירוש אחר כמו שנראה שמכח זה הוא שכתב הרב שנראה מדברי הרשב"א דאינו מקבל טומאה אף מדרבנן ולי הדל אין מזה הכרח (ומצאתי שכבר הושג הרב ארעא דרבנן בזה כמו שאכתוב להלן בס"ד):

אמנם דבר ה' בפיהו אמת שכן דעת הרשב"א דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אף מדרבנן שכן ראיתי להרב שער המלך בפרק ששי מהלכות ברכות (בד' ט' ע"ג מדפוס חדש בסו' ד"ה ודע שאף) שכתב שהרשב"א בחידושיו לשבת בפרק המצניע כתב דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אף מדרבנן והוכיח כן ממתניתין דפרק י"ב דאהלות ואין אצלי חידושיו לשבת וכפי הנראה מה שכתוב בשער המלך פרק י"ב דאהלות צריך להיות פרק י"ג וכונתו למה ששנינו שם במשנה ה' וע"ש בדברי רבינו שמשון ובתוספת יום טוב הרי שלא לבד משמעות איכא שסובר כן הרשב"א כי אם כתב מפורש כן כאמור אלא שהרב שער המלך תמה על הרשב"א דמה יענה לההיא דפרק שני דטהרות שהביאו התוס' בסוכה ד' כ"ו ע"ב דמוכח להדיא דלכל הפחות מדרבנן מיהא אוכל כל שהו מקבל טומאה ועוד הקשה עליו ממתניתין דפרק שנים עשר דמסכת פרה משנה ו' וקושיא שניה יישבה ע"ש:

שוב ראיתי שגם הרב דברי אמת בקונטרס עשירי סי' א' (בד"ה איברא שלענין) הביא סברת הרשב"א שבפרק המצניע וכתב שכן משמע ממה שכתב בפרק העור והרוטב ותמה עליו כקושית הרב שער המלך דמה יענה למה שהוכיחו התוספות וכו' ועוד הרבה להשיב בזה ושם כתב שהרשב"א הוכיח כן ממתניתין דפרק י"ג דאהלות עי"ש דב"ק וכבר כתבתי דלדעתי הקצרה אין שום משמעות מדברי הרשב"א דחולין ואין לתמוה עליו כל כך (כעל הרב ארעא דרבנן) כי הוא עשאו סניף למה שכתב מפורש בחידושיו לשבת לא כן הרב ארעא דרבנן שמבין כן בדעת הרשב"א רק מדבריו שבחולין כנז"ל וקצת תימה על הרבנים הנ"ל שלא ראו שהרב המגיה במשנה למלך ברביעי מהלכות טומאת אוכלין כתב שיש סמך למה שנראה מדברי הרשב"א בחולין שאף מדרבנן אין אוכל מקבל טומאה בכל שהוא מדברי התוספתא וכו' ע"ש וכפי אשר הרחיקו הרבנים הנ"ל סברא זו היה להם לבאר מה שיש לדחות הסמך שהביא הרב מוהר"י כולי לסברא זו מהתוספתא ומה שדקדקתי למעלה (בד"ה הדעה השלישית) על הרב ארעא דרבנן דאין ראיה מדברי הרשב"א בחולין וכו' ראיתי שכן תמה עליו ועל הרב המגיה במשנה למלך הרב הפרדס בספר אות היא לעולם ח"א סי' י"ט שאין ראיה מדברי הרשב"א שבחולין ושהיה להם להביא דבריו שבחידושיו לפרק המצניע וכו' ע"ש שלא הזכיר דברי הרבנים שער המלך ודברי אמת שהבאתי למעלה:

ומאד אני מצטער על שאין נמצא אצלי חידושי הרשב"א לשבת לראות דב"ק כי ראיתי להרב ערך השלחן בא"ח ריש סי' קנ"ח שאחר שכתב שהתוספות בפסחים ובריש פרק המצניע הוכיחו בשם רבינו תם דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אלא מדרבנן ושרש"י חזר בו סיים וז"ל וכן דעת הרמב"ן בפרשת שמיני והרשב"א בחידושיו ומסתמא כונתו להרשב"א בחידושיו לפרק המצניע ואילו הרבנים הנ"ל כתבו בשמו שכתב שם מפורש דאינו מקבל טומאה אף מדרבנן ומהם אשר היו תמהים דלא יתכן לומר כן כאמור למעלה ולא מצינא לאישתעויי ניתי ספרא וניחזי איזה יכשר ואף אם דברי הרשב"א שרמז הרב ערך השלחן הם במקום אחד הדבר תמוה דהני מילי דמר סתראי נינהו:

והרב מלאכת שלמה חכים בחידושיו על הרמב"ם הלכות טומאת אוכלין (בד' ז"ך ד"ה וראיתי) הביא מה שכתב הרב מוהר"ם בן חביב בתוספת יום הכפורים על יומא דף ע"ט דכולי עלמא מודו דאוכל כל שהו מקבל טומאה מדרבנן ותמה עליו ממה שכתב הרז"ה בריש פרק המצניע ושמעינן מהכא דפחות מכביצה אוכלין אין מקבלים טומאה וההיא דתניא בתורת כהנים מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהו יש מפרשים בצירוף כלי וכו' ויש אומרים שהיא טומאה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן כתב הרשב"א שם והשתא מדמוקמו לה בצירוף כלי ולא מוקמו לה באסמכתא כדכתבו היש אומרים מוכח דסברי דאינו מטמא אפי' מדרבנן וכן הקשה על כמה מחברים שהביא שם שכתבו דלכ"ע פחות מכביצה מקבל טומאה מדרבנן ולא זכרו דברי הרז"ה הנ"ל עי"ש ואם היה רואה הרב דברי רבינו המאירי בריש פרק המצניע היה מגדיל התימה על הרבנים שכתבו דלכולי עלמא מקבלים טומאה מדרבנן ומדברי הרב המאירי מתבאר דמלבד היש מפרשים שהביא הרז"ה דמוקמו לברייתא דתורת כהנים בצירוף כלי שמזה מוכח דסברי דאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה אף מדרבנן כדכתב הרב הנה הרב המאירי כתב בזה הלשון (אחר שכתב שאוכל מקבל טומאה בכל שהו כדתניא בתורת כהנים וכו') ומכל מקום גדולי הדורות שלפנינו סוברים שאף לקבלת טומאה צריך כביצה זהו שבספרי מפרשים אותה לענין צירוף כלי כגון כלי מלא חרדל שאם נגעה טומאה בגרגיר אחד מהם יטמא הכל שהכלי מצרפם ויש מפרשים אותה בבריה שלא אמרו שיעור כביצה אלא באוכלין המכונסין כגון פת וכיוצא בו אבל מה שהוא בריה בפני עצמה כגון אגוז ולוז וערמון אפילו חטה ועדשה הא בשאר אוכלין אין מקבלים טומאה אלא בכביצה עכ"ל הרי אם כן איתוספו גברי רברבי דסברי דאינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן דכמו שהוכיח הרב מלאכת שלמה מדברי המפרשים בצירוף כלי שסוברים דאף מדרבנן אין מקבלין טומאה מדלא מוקמו באסמכתא וכו' כן יש להוכיח מדברי המפרשים אותה בבריה וכו' כמובן ונמצא דסברא זו לא נפלאת היא והן רבים מהקדמונים דסברי הכי ותגדל התימה על האומרים דלכולי עלמא מדרבנן מיהא מקבל טומאה:

וכבר כתבתי למעלה (בד"ה אמנם ובד"ה שוב) שהרבנים שער המלך ודברי אמת הרחיקו מאד סברא זו לומר דאף מדרבנן אינו מקבל טומאה בכל שהו מכח הוכחת רבינו תם ועוד כמה הוכחות דמדרבנן מיהא מקבל טומאה בכל שהו ועל הראשונים אנו מצטערים על מה שכתב הרשב"א כן ואיך נוסיף עוד מגדולי הראשונים לייחס להם שסוברים כן לכן נראה לי הדל דאין הכרח מדברי המפרשים הברייתא בצירוף כלי או בבריה שסוברים דאף מדרבנן אינו מקבל טומאה בכל שהו מדלא מוקמו לה באסמכתא כדכתב הרב מלאכת שלמה דיש לומר דמשום דמשמע להו דהברייתא דרשה גמורה קאמרה כדמשמע ליה לרש"י קודם חזרה (לדעת הסוברים שחזר בו) ולהרמב"ם לדעת מרן כסף משנה וכמה גדולים משום הכי מיהדרו לאוקומא כפשטה בטומאה דאורייתא ובאנפי אחריני אבל לדינא יש לומר שגם הם מודים שאף בענין שאינו מקבל טומאה מדאורייתא מכל מקום מקבל טומאה מדרבנן כמו שהכריחו רבינו תם ורבינו שמשון ולרבני האחרונים הנ"ל:

ולענין הכשר אם מקבלים האוכלים הכשר בכל שהו או דוקא בכביצה הנה הרב מוהרש"א בחידושי הלכות על דברי התוספות בפסחים ד' ל"ג ד"ה לאימת ביאר בדבריהם דאף למה שכתבו התוספות שם דאוכל כל שהו מקבל טומאה מדרבנן מכל מקום לענין הכשר אפילו מדרבנן אינו מקבל הכשר בכל שהו עי"ש וכתב הרב חוסן ישועות על מסכת חולין בד' קי"ח ע"ב אמה שאמרו בש"ס אמר רב יש יד לטומאה וכו' דלמאן דאמר דהכשר תחילת טומאה כיון דקימא לן דמדרבנן אוכל כל שהו מקבל טומאה הכי נמי מקבל הכשר היינו דוקא לר"ח שם אבל לר"י דסובר הכא הכשר תחילת טומאה מסתברא דהכשר וטומאה שקולים ושוין ואפשר דר"י דפליג התם אדר"ח היינו משום דאזיל לטעמיה שסובר הכא דהכשר הוא תחילת טומאה עכ"ל והעתקתי הקדמה זאת אולי בזה תתיישב תמיהת הרב דברי אמת בכת"י הביא דבריו מרן חיד"א בספר יעיר אזן אות קט"ו שמדברי התוספות בפרק המצניע ד' צ"א ד"ה אי לענין נראה דאף מדרבנן אינו מוכשר וכן כתב בחידושי הלכות שם ודבריהם סותרים בכריתות פרק אמרו לו גבי ההיא דהתירו לה למגע טמא שכתבו להדיא דמדרבנן מקבל הכשר בכל שהו וכן מוכרח מדברי הגמרא שם והצריך עיון ולא ציין איזה דף הוא ולא פניתי לחפש ולעיין ואולי על פי מה שחלק הרב חוסן ישועות תתיישב תמיהתו שוב ראיתי להרב שער המלך בהלכות ברכות פרק ששי (בד"ה ודע ד' ט' ריש עמוד ג' בדפוס חדש) הקשה כקושית הרב דברי אמת והראה מקום לדברי התוס' בכריתות ד' י"ב ע"א ד"ה כיון ותמה על הרב חידושי הלכות שנעלם ממנו דברי התוס' אלו עי"ש:

ודע דבעיקר כללין ראיתי עתה בשלשה ספרים יקרים מרבני גאוני דורנו הלא המה מצות המלך לידידי הרה"ג מוהר"ח הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו בסי' קכ"ח ד' מ"ב והלאה ואמרי הצבי לידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו בחידושיו לבבא קמא בפרק מרובה סי' קכ"ח ד' ע"ט ע"ד ביכורי שלמה לידידי הגאון שלמה אברהם רזעכטא מאוזארקאוו יצ"ו בסי' ה' וסי' וא"ו שפלפלו בחכמתם הרמה וראיתי במצות המלך שקדמני באיזו הערות ופנאי אין לי להתבשם בדברי קדשם רק את זה אגיד חזות קשה נראה לי באמרי הצבי שאחר שהביא מה שכתבו התוספות שרש"י חזר ממה שהיה סובר שאוכל כל שהו מקבל טומאה מן התורה סיים וז"ל ולענ"ד נראה דרש"י הוציא כן מהתוספתא עיין חולין קכ"ח ע"ב ת"ר החותך כזית בשר מאבר מן החי וכו' ופירש"י בתוספתא לא גריס כזית אלא החותך בשר מאבר מן החי וכגון דאיכא כביצה עכ"ל ונראה טעמו משום דאם היה פחות מכביצה לא נטמא הבשר כלל משום דפחות מכביצה לא מקבל טומאה כלל ודוק עכ"ל יצ"ו ובעניותי לא זכיתי להבין כונתו דמשמעות לשונו הוא שרוצה לומר שהתוספתא הלזו הזקיקתו לרש"י לחזור מסברתו הראשונה ואני בער וצא אדע איזה הכרח יש מגוף התוספתא שאין אוכל מקבל טומאה בכל שהו ולולא כתב רש"י מפורש וכגון דאיכא כביצה היינו מפרשים התוספתא אף בדליכא כביצה ואם כונתו לומר שמדברי רש"י הללו מתבאר שחזר בו מדהוצרך לאוקומה בדאיכא כביצה מלבד שאין זה במשמעות דבריו ועוד תמיהני שלא ראה שכבר קדמו הגאון מוהרש"א שם באותו פרק באותו מקום על דברי רש"י הללו שכתב שמדבריו אלו נראה שהסכים כאן לפרש כפירוש רבינו תם שאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ואתה תחזה) וצריך עיון:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ט]]
</noinclude>