עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ט/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ט/ו|action=edit}} כלל ו]'''}} '''טעימה בדברים האסורים לאכילה''' בטועם ופולט אסור מדרבנן שמא יבלע כל שהוא ואתי לידי איסור חצי שיעור דאסור מן התורה כן כתב הריב"ש {{ממ|ב[[שו"ת הריב"ש/רפח|סי' פר"ח]]}} הביא דבריו הרב אהל יעקב במערכת החי"ת אות ד ועיין תוספות יבמות ד' פ"ט (ד"ה איבעי) שכתבו כלומר יפריש על משהו וכו' דנראה בעליל דהוקשה להם דאיך יוכל לטעום והוא טבל לכן פי' דר"ל דיתקן משהו ולפי זה שמעינן מדבריהם דאף במידי דרבנן כתרומת ירק (עיין הרמב"ם פרק שני מהלכות תרומות) אסור לטעום ומזה יש להעיר על הרב צמח צדק סי' מ"ז הובאו דבריו באהל יעקב שם דמתיר לטעום דבר פגום דכיון דאיסור אכילתו מדרבנן לא גזרו על הטעימה עי"ש ולהרב פרי חדש י"ד סי' ח"ק ס"ק כ"ב (בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק או"ח סי' י"ב [בד"ה אמנם] כתב דהריב"ש {{ממ|ב[[שו"ת הריב"ש/רפח|סי' רפ"ח]]}} דטעימה אסורה מדרבנן ובנו של הצמח צדק בקונטרס אחרון לסי' מ"ז דעתו דאפילו באיסור דרבנן טעימה אסורה ואף להצמח צדק דבדרבנן שרי טעימה היינו אם אינו בולע אבל אם בולע אפילו כל שהו לדידן דחצי שיעור אסור מן התורה ואפילו בדרבנן אסור וכתב שנראה מדברי הריב"ש דאפילו באסורי הנאה אין כאן איסור דאורייתא):

הן אמת דלפי מה שכתב הרב פרי תואר שם דלא התיר הרב צמח צדק אלא דוקא בפגום גמור אבל לא בקדירה שאינה בת יומא משום דחזי פורתא עי"ש אם כן יש לומר דההיא דקישות מרה דאיירו התוספות לא הוי פגום גמור ואהכי קשיא להו להתוספות דנהי דאבטיח דנמצאת סרוחה הוי פגום גמור ויכול לטעום מיהו במתניתין תנן נמי קישות ונמצאת מרה דלא הוי פגום גמור מכל מקום המעיין בדברי הרב צמח צדק בגופן שלהן יראה דכונתו ללמוד מדברי הריב"ש דכל שאין באכילתו איסור אלא מדרבנן דליכא תו למיחש לידי איסור תורה לא גזרו טעימה ואם כן לדעתו בכל איסור אכילה דרבנן אית לן למימר דטעימה בהו שריא וכמו שהבינו הרב בנו בקונטרס אחרון שם והרב פרי חדש שם והשיגוהו מחולין דף קי"א ע"ב בקערה שמלח בה בשר דאי אפשר למטעמיה עי"ש ועיין להרב תפארת ישראל (פירוש המשניות) ריש פרק ג' דמסכת תרומות ודו"ק. ולהרב נו"ב מה"ת יו"ד סי' נ"ג והרב כתב סופר חלק יו"ד האריך בזה בסי' ז"ן עי"ש ובבית אפרים לטרפיות סי' ל"ו בטעימת המים שבבועא וביד אפרים סי' צ"ח לטעימת סתם יינם והרב יד דוד ליו"ד סי' צ"ח הגהות הטור אות ד' כתב בשם הרב בעי חיי יו"ד סי' קל"ה שנסתפק באיסור שיש ספק אם יש בו בנותן טעם אי שרי לטועמו ולפלוט כיון דאין כאן אכילה ושהעלה דאסור אלא יטעימנו לנכרי למאן דאמר דאפילו בזמן הזה סמכינן אטעימת קפילא דלא סמכינן ישער בששים עכ"ל וספר בעי חיי הנ"ל אין בידי ונראה שיש חיסור לשון וכן צריך להיות ולמאן דאמר דלא סמכינן ישער בששים ועל דברי הגאון נודע ביהודה בתשובה הנ"ל פלפל בחכמה ידידי הגאון מוהר"א קלעצק אבד"ק ברעזי יצ"ו בספרו הנחמד אבן הראשה בסי' י"א עי"ש מסקנתו לדינא גם בספר אלף המגן לידידי הגאון משה נתן רובינשטיין אבד"ק דוברוונא יצ"ו בסי' ל"ח האריך מאד בעניינים אלו ובמסקנתו כתב דאף דבפרי מגדים סי' צ"ה ס"ק ט"ו אוסר טעימה בלשון בשר ספק מלוח מכל מקום כיון שדעת הט"ז ופרי חדש ומנחת יעקב ותבואת שור ומקום שמואל ונודע ביהודה ובית יצחק להתיר לטעום בלשון כשהבשר נקי מדם שעליו יש לסמוך עליהם להקל בדרבנן לעת הצורך או בערב שבת כשאין שהות למלוח מספק ובשאר איסור דרבנן אף שיש להם עיקר בדאורייתא נראה להקל בטעימה בלשון לחוד אפילו רק בצורך קצת כדעת הצמח צדק ופרי חדש עי"ש טעמו ונימוקו בפלפלא חריפא:

ובעיקר טעימה אם סמכינן בזמן הזה אטעימת נכרי עיין במה שכתב הרמ"א ריש סי' צ"ח דאין סומכין אנכרי ודקדק הרב ש"ך בסק"ה דאטעימת ישראל סמכינן גם בזמן הזה במידי דהיתירא כנדר וכיוצא וכן דעת הרב פרי חדש שם והרב בכור שור לחולין דף צ"ז תמה על דקדוק השפתי כהן מדברי הרמ"א שהרי מדברי הרמ"א בסי' מ"ב ס"ג בצירוף מה שכתב בדרכי משה שם מתבאר דלא סמכינן אישראל ומסיק דאין להקל והרב פתחי תשובה שם הביא מה שכתב הפרי מגדים ליישב קושיא זו עי"ש וכתב הרב יד דוד שם אות ו' בשם ספר שערי דעה דהסכימו כל האחרונים דטעימת ישראל מהני בדיעבד בהאי דצנון וכדומה וכן באוסר עצמו בקונם ואין להחמיר כיון דמעיקר הדין גם טעימת נכרי מהני וכן כתב הרב מסגרת השלחן שם בשם הסכמת האחרונים ועי"ש בחידושי רע"ק איגר ולהרב שם אריה באורח חיים סי' א' לענין טעימת חמץ קודם פסח אי סמכינן בזמן הזה אטעימת ישראל ואי לכתחלה נמי או דוקא בדיעבד כמו שכתב הש"ך סי' צ"ו סק"ה וכתב דבנדונו דהטעימה לישראל הוא רק לרווחא דמילתא סמכינן:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ט]]