עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ו/ז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ו/ז|action=edit}} כלל ז]'''}} '''וי"ו לחלק''' וכו' לרי"ו דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד לבדו נחלקו הרבנים ט"ז יו"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ט וח"ץ בשו"ת סי' ד' דלהרט"ז אין בדבר הכרע דמשמע הכי ומשמע הכי. ולהר"ץ עיקר פירושו הוא כל אחד בפ"ע עד שיפרוט יחדיו עי"ש ולכאורה מדברי התוס' במס' יומא ח"ן ע"א ד"ה רי"ו מתבאר כדעת הרט"ז דאי לאו דאיכא למימר ילמד סתום וכו' לא הוה לן הכרע דמזה בפ"ע ומזה בפ"ע עי"ש וכן מתבאר מדברי הריטב"א בחי' שם דאי לאו דאיכא סברא שדם השעיר מועט וכו' עי"ש לא הי' לנו הכרח דמזה בפ"ע וכו' וכיון דמדברי התוס' והריטב"א מתבאר דשקולים הם ובדברי הרשב"א אינו מפורש ההיפך לא נכון למישוי פלוגתא ותימה על הרב צבי שלא זכר ד"ק אך לפי מ"ש הרב שיח יצחק שם בכונת דברי התוס' אין שום סתירה מדבריהם למוהרר"ץ כיעי"ש. שוב בינותי בס' וראיתי להרב יד שאול סי' רכ"ח ס"ק ט"ל שדחה דברי הרב מהר"ץ מכח דברי התוס' יומא כיעי"ש אך באמת נראה דאין מדבריהם סתירה לפי מ"ש הרב שיח יצחק בכונתם כיעי"ש. ולשיטת הרט"ז אתי שפיר סוגיא דפ"ק דמגילה אי כתיב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת וכו' שהזכיר ביד שאול שם ואתי שפיר נמי ההיא דמחצה לאהרן ומחצה לבניו שנתקשו בה המפ' למאי דקי"ל כרי"ו אמאי לא נימא או כולה לאהרן או כולה לבניו ולהרט"ז ניחא דכיון דשקולים הם משמע הכי ומשמע הכי אית לן למימר דמחצה לאהרן ומחצה לבניו וק"ל. והיה נלע"ד להכריח כהרט"ז ממ"ש בב"ק ד' ד"ן ע"א דלר"י לחלק מונפל נפקא ולמה לי מונפל הרי ר"י ס"ל כרי"ו וי"ו לחלק עיין תוס' יומא ז"ן ע"ב ולהרט"ז ניחא כיון דשקולים הם ואיכא למימר הכי והכי צריך קרא כדי לחייבו באחד דמסברא לא הוה מחייבינן ליה אבל לשיטת הרב ח"ץ קשה כיון דעיקר משמעות הכתוב כל אחד בפ"ע למה לי טעמא דונפל לשון יחיד ובדוחק י"ל דר"י ניחא ליה בהכי לדחות אפילו לרבנן דמצרכי או לחלק וק"ל ועכ"פ לשיטת הרט"ז מרווח טפי אלא דמדברי התוס' שם ד"ה או מוכח קצת דכל השקו"ט שבש"ס בין אליבא דרבנן בין אליבא דר"י הכל הוא כרי"א כיעי"ש וקצ"ע:

ולפי דברי הרט"ז י"ל מה שהקשו המפרשים דלמאי דקי"ל כרי"ו הוה לן למיפסק כר"י לחייב על נזקי כלים בבור מיתורא דאו דכוון דשקולים הם ואיכא למימר הכי והכי צריך קרא לחלק כדי לחייב על אחד מהם דמסברא לא הוה מפיקינן ממונא אלא דלר"י דונפל שמעינן לחלק אייתר או לרבות ולרבנן דונפל כה טובא משמע איצטריך או לחלק ובהא נקיטינן כרבנן זו היא דעת הפוסקים כרבנן שו"ר דאצטריך שפיר ונפל לר"י דשמא אין הלכה כחנניא ואין חוששין לזרע האב ומשו"ה הוצרך לומר הטעם משום דונפל משמע לחלק עיין תוס' חולין ד' פ"ו ד"ה לחלק ודוק ומה מאד תמיה לי על רבינו מוהרימ"ט בח"א רס"י דק"ל שכתב דאין בדבר הכרע וסתם נדרים להחמיר וכדעת הרט"ז הנ"ל ולא זכר שר תשו' הרשב"א דס"ל בהיפך ועיין בענין זה להרבנים מטה אשר ד' נו"ן ע"ד. אשדות הפסגה ד' קי"ו ע"ד ברך משה סי' כ"ב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ו]]