עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ג/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ג/ב|action=edit}} ב]'''}} '''גזרה לגזרה''' דלא גזרינן כתבו התוס' בשבת דף מ"ז ד"ה מפני דבמידי דכיבוי גזרינן גזרה לגזרה ועיין מ"ש על דבריו הרב טורי זהב בסי' ער"ח ומ"ש הרב תפארת אדם בשו"ת אורח חיים סי' ט' ובמ"א כתבתי בעניותי בזה בס"ד, ועיין בס"ה פתח הדביר ח"ג דף צ"ה ע"ד ואילך ולפי מ"ש רש"י בריש ביצה דהא דלא גזרינן גזרה לגזרה נפקא לן מדכתיב ושמרתם את משמרתי וכו' ולא משמרת למשמרתי דמשמע דהוא מן התורה קלע"ד. דא"כ מנ"ל לחלק בנושאים דמי גילה לרז"ל רז זה דבמידי דכיבוי לא אזהר רחמנא. וכמו כן בכמה חילוקים שכתבו הפוסקים דאמרינן בהו דגזרינן גזרה לגזרה כגון באיסור מוקצה, בדבר המצוי בדבר שיש בו כרת, בדבר שעיקרו מן התורה עיין באותיות שאח"ז והא סתמא קאמר קרא ושמרתם את משמרתי, ולולא דמסתפינא הייתי אומר דכל הפוסקים שכתבו איזה חילוקים לומר דבאופן זה ואופן זה גזרינן גזרה לגזרה לא ס"ל כרש"י ז"ל דמשמעות גזרה לגזרה לא גזרינן רוצה לומר דאין לנו רשות לגזור עפ"י התורה אלא רוצה לומר שאין חייבים לגזור ולעשות משמרת למשמרת, ולכן בדבר שנראה לחז"ל דיש לחוש החמירו וגזרו. אבל ודאי אין כן דעת רש"י דרחוק להעמיס זה בכונתו דמשמעות דבריו הוא דאין רשאים לגזור וצ"ע. שו"ר להרב פתח הדביר בח"ג דף ק' ע"ב שהביא בשם ה"ג שב שמעתתא שער ח' אות ב' שהוקשה לו על אביי דס"ל דבהוצאה גזרינן גזרה לגזרה דהא מנ"ל והא דרשינן מקרא ולא משמרת וכו' ולולא דברי התוס' וכו' וצ"ל דהתוס' ס"ל דהכונה דאינו מוטל על רז"ל לגזור גזרה לגזרה אבל אם ראו טעם לגזור הרשות בידם עכ"ל. ובזה י"ל דברי התוס' ביבמות דף פ"ט ד"ה קושית דמיין על חומץ דלא הוי תרומה הוא מדרבנן גזרה שמא יתרום מחומץ על יין וכו' והקשה הרב ארעא דרבנן במ"ב אות רל"ב דהא תורם מרעה על היפה הוא מדרבנן וא"כ הו"ל גזרה לגזרה, ולפי מ"ש הש"ש בדעת התוס' דמ"ש גזרה לגזרה לא גזרינן ר"ל דאין מחויבים אבל רשאים לגזור לפי הענין ניחא דבחומץ דשכיח למיגזר טפי משאר רעה על היפה משום דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מחמרא כמש"ש משו"ה נראה להם לגזור גזרה לגזרה ושפיר יכולים לגזור כיון שהרשות נתונה בידם לכל מראה עיניהם, ואעיקרא דמילתא מאי דפשיטא ליה דלתרום מהרעה על היפה הוא מדרבנן במחכ"ת דב"ק תמוהין וכמו שכתבתי ע"ד לקמן ב[[שדי חמד/כללים/ת/נב|מערכת התי"ו אות ב"ן]] עי"ש:

עוד ראיתי להרב ארעא דרבנן במ"ק במערכת הלמ"ד אות שמ"ב שהקשה לדעת הרמב"ם דס"ל דהעובר אדרבנן עובר אלאו דלא תסור א"כ אמאי אמרינן בכל דוכתא גזרה לגזרה לא גזרינן והנה כבר ידוע דהרמב"ן והרשב"ץ הרבו להשיב על סברת הרמב"ם ומכלל הסתירות שכ' לסברתו הוא מ"ש בכ"מ ספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא ולהרמב"ם הו"ל למיזל לחומרא גם בדרבנן כיון דרבנן גופא דאורייתא חשיב בלאו דלא תסור ויישבו הקדמונים דכך היתה עיקר תקנתם להחמיר על ודאי דדבריהם ולא על הספק דאחלו ליקרייהו וממילא לא חל לאו דלא תסור על ספק דדבריהם כלל ומפני זה הולכין בספק דרבנן לקולא. ועוד כתבו דלא כתב הרמב"ם סברתו הנ"ל אלא למי שעובר על דבריהם דרך המרה ולא על העובר דרך עבירה כמו שרשמתי דבריהם ב[[שדי חמד/כללים/א/שצט|מערכת האל"ף אות שצ"ט]] עי"ש. ונראה פשוט לענ"ד דעפ"י הדברים עתיקים הללו יתיישב חקירתו גם כן וק"ל (ואשוב על דברי הרב פתח הדביר) והרב פתח הדביר הביא דברי הרב פרי מגדים בפתיחה כוללת ח"א אות טו"ב דמתבאר מדבריו דאין רשות לגזור גזרה לגזרה וכתב דלדבריו צ"ל דהא דזימנין גזרו גזרה לגזרה היינו היכא דהחששא קרובה או דכולה חדא גזרה שראו חז"ל דאי לא הא לא קיימא הא וכיון דקרוב ליגע בשל תורה היתה הרש"ת בידם לגזור גזרה לגזרה הא לא"ה לא הורשו לגזור עכ"ל ולא נתקררה דעתי העניה בזה דאם נניח דאיכא אזהרה מן התורה שלא לעשות משמרת למשמרת מי שם פה לחלק בזה ולומר דהדבר נמסר לחכמים והיכא רמיזא וצ"ע ומצאתי בס' חתן סופר דף קל"ד ע"א שעמד בחקירת הרב אד"ר הנ"ל דלדעת הרמב"ם הו"ל למיגזר גזרה לגזרה דהא הגזרה ג"כ היא ד"ת וכתב דלפי מ"ש רש"י ריש ביצה דנפק"ל מושמרתם את משמרתי ולא משמרת למשמרתי וכן הוא בש"ס יבמות א"כ הוא מגזרת הכתוב, ועוד כתב ליישב קושיא זו עי"ש. והנה מ"ש שכן הוא בש"ס יבמות (ולא ציין המקום) אם כונתו למ"ש בדף כ"א ע"א רב כהנא אמר מהכא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכן הוא במ"ק דף ה' ע"א אינו מוכרח לענ"ד שיהיה הכונה כדברי רש"י הנ"ל שאין רשאי לעשות משמרת למשמרת דשפיר נוכל לומר כמ"ש הש"ש לדעת התוס'. וגם חקירתו מתיישבת לענ"ד גם בלא דברי רש"י הנ"ל כאמור גם השגתי עתה ספר נכבד דרכי הוראה לאחד מגאוני דורינו יצ"ו וראיתי בח"ב בדף י"ד ע"א שהביא חקירת הרב אד"ר ותירץ עפי"ד רש"י דריש ביצה הנ"ל ושם סוף ע"ג כתב בשם אחד מגדולי האחרונים בס' נחלת יעקב בחי' לביצה שהסכים כן דטעמא דלא גזרינן גזרה לגזרה הוא משום ושמרתם את משמרתי ולא משמרת למשמרתי. ועוד כתב הרב המחבר נר"ו בענין זה דברים נחמדים עי"ש שלא זכר דברי השב שמעתתא שהביא הרב פתח הדביר הנ"ל בדעת התוס' בפי' גזרה לגזרה ל"ג דר"ל דאין חייבים לגזור וכו', ואולי הזכירו בס' נח"י הנ"ל ואמ"א לראות דב"ק:

וכתב שם (בס' דרכי הוראה) בשם אחד מהגדולים בס' נחלת יעקב בחי' לביצה דדוקא אם מתחלה נגזרה גזרה אחת וא"כ באנו לגזור גזרה לגזרה זו. אבל אם כל גזרה היתה בפני עצמה רק אח"כ באו ביחד במקרה בזה גזרינן גזל"ז ע"כ והרב המחבר יצ"ו כתב עליו הנפק עי"ש:

ודע דבעיקר דברי רש"י הנ"ל (דמשמרתם את משמרתי ילפינן ולא משמרת למשמרת) מצאתי בשו"ת בן יהודה לגאון בדורנו נר"ו שבסי' צ"ח הביא בשם ידידי הגאון מוהר"ר רפאל נטע ראבינאוויץ יצ"ו דברש"י כ"י ליתנהו להני מילי וכן נראה דאינו אלא מצד הסברא וראיה מחולין ק"ד ומנא תימרא דל"ג גזלג"ז ולא מייתי מקרא דהכי ולא מצינו דרוש זה בשום מקום והרב המחבר לא נחה דעתו לומר שהוא מסברא דאדרבא איפכא מסתברא וכתב ליישב ההיא דחולין לפי דברי רש"י שלפנינו ועוד ביאר שם בהא דדרשינן מקרא עשו משמרת למשמרתי אם הוא מדאורייתא או אינו אלא אסמכתא והביא מ"ש במגילת אסתר בשרש הראשון במ"ש בש"ס דיבמות דף כ"ח דהא דעשו משמרת וכו' הוא אסמכתא ועוד הביא מ"ש הרמב"ם בהקדמה לס' זרעים וז"ל והחלק הד' הם הגזרות וכו' ועליהם ציוה הקב"ה לעשותם שנאמר ושמרתם את משמרתי וכו' דמוכח דס"ל דהוא דרשה גמורה והרמב"ן ס"ל דאינו אלא אסמכתא עי"ש אף אני אביא דברי הריב"ש בתשו' סי' רצ"ד שאחר שהביא הש"ס דיבמות דף כ"א גבי שניות מושמרתם את משמרתי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא סיים ואמר רב הנה כאן מבואר ששניות הם מדרבנן מפני שדרשא זו של עשו משמרת למשמרתי היא אסמכתא בעלמא אבל אם היה כתוב בתורה בפירוש עשו משמרת למשמרתי היינו דאורייתא ולא דרבנן עכ"ל הנך רואה דפשיטא ליה דאינו אלא אסמכתא בעלמא וחדוש הוא שלא זכר שר שדעת הרמב"ם הנז"ל אינו כן ועיין בפרמ"ג סי' י"ו בא"א סק"ז הבאתיו [[שדי חמד/כללים/ג/יב|לקמן אות י"ב]]:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ג]]