עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ב/קיט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ב/קיט|action=edit}} קיט]'''}} '''בדיקת הריאה''' היא מדרבנן. כ"כ הרב ארעא דרבנן באות ק"ו בשם הרשב"א בסי' רצ"א והר"ן וכן דעת הרמב"ן ומ"מ אין הכל מודים בזה וכמ"ש מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות י"ח דלדעת הרמב"ם אינה מדינא דגמרא כלל אלא שנהגו כן כמו שמתבאר מדבריו בפי"א מהל' שחיטה, ועיין להרב פרי תואר בסי' ל"ט סק"ב מ"ש ליישב שיטת הרמב"ם גם הרב פרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט (בד"ה והנה הר"מ) עמד ע"ד הרמב"ם ומסיק דבדיקת הריאה היא מדינא ומדרבנן ועוד לו שם בפתיחה סי' ל"ה עי"ש, ובמה שהבאתי לעיל ב[[שדי חמד/כללים/א/רפד|מערכת האל"ף אות רפ"ד]] דמתבאר דרבנן בתראי נקטי דאיכא איסורא מדרבנן ולא שהוא מנהג בעלמא, ולדעת הרב פרי תואר בסי' ל"ט סק"ג הבה"ג וראב"ן ור"י הלוי שאוסרים כשנאבדה הריאה סוברים דבדיקת הריאה מדאורייתא כיון דמצוי בה סירכות צריכה בדיקה מן התורה ומה שמותר החלב הוא משום דאי אפשר לבדוק, לכן מותר אף דהוי ספק דאורייתא דהכי נמי אמרינן לר"מ דחייש מדאורייתא למיעוטא וכו' עי"ש. אמנם הרב ערך, השלחן שם אות ו' חלק עליו וכתב שכבר הוכיח הש"ך בספרו הארוך דלכ"ע בדיקת הריאה מדרבנן והכי אמרו בהדיא בירושלמי פ' אין צדין וציין לעיין בתשו' הב"ח סי' קכ"ז וסיים דאם נתערבה באחרות כלן מותרות דלא הוי ספק טרפה דאורייתא דלא שרי התערובת מכח ס"ס וכן במקום הפסד לכ"ע מותר לאכול בלא בדיקה זולת באבדה במזיד דהוי מבטל איסור לכתחלה וכו' עי"ש, יש לתמוה על הרב פר"ת דלפי דבריו דברי הרמ"א סתראי נינהו דשם בס"ב מחמיר כדעת הבה"ג וראב"ן ואילו בסעיף י"ז מביא וקורא דברי הרשב"א דאם הניח הבהמה אצל נכרי בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא הנכרי הכניס ידו ונתק הסרכות דבדיקת ריאה מדרבנן, ועיין להרב פר"ח בדס"י ל"ט שכתב שהוכיחו הפוסקים דבדיקת הריאה מדרבנן וכדלקמן סי"ז בהגהה, ומ"ש הרב כנה"ג ביו"ד רס"י כ"ט בטעם שאין מברכין על בדיקת הריאה שהוא לפי שהיא מצות ל"ת ואין מברכין על לאוין לאו למימרא דמצות ל"ת מדאורייתא היא, וכבר כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי' ל"ט אות ב' דאין הלשון מתוקן אבל כונת הכנה"ג דאם ימצא טרפה ונמנע מלאכלו מקיים לאו והבדיקה היא שלא לפגוע בלאו וחידוש הוא דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי רש"י בס' הפרדס דף כ"ח ע"א וז"ל ואי קשיא לך למה מברכין על השחיטה ואין מברכין על הבדיקה משום שאין אנו מחויבין אלא על מצות עשה כגון לולב שופר תפילין ציצית סוכה ובדיקת חמץ וכדומה להם אבל מצות ל"ת אין מברכין עליהן מפני שאין להם זמן קבוע כמ"ע ובדיקת הבהמה היא מצות ל"ת ואמרו רבותינו זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול ושאינה יכולה לחיות לא תאכלו עכ"ל, וה"ד ביד דוד רס"י כ"ט עי"ש ומרוצת הלשון מורה קצת דבדיקה היא מדאורייתא אבל ודאי אינו מוכרח ואף את"ל שכן כונתו י"ל דאולי לא על כל הבהמות קאמר כי אם על דרוסה ונפולה דצריכות בדיקה מדאורייתא כמ"ש הרב ערך השלחן שאביא בסמוך, ובשם הרב מוהר"י וויל כתב (במחב"ר שם) על מה שאין מברכין על הבדיקה משום דחיישינן שמא ימצא טרפה ויעשה ברכה לבטלה ושגמגם ע"ז הרב כנה"ג דאכתי קשה דאחר שיבדוק יברך ולכן כתב הכנה"ג דהבדיקה היא סעיף מחלקי השחיטה ולי קשה על טעם מוהרי"ו מאי שנא מבדיקת חמץ דמברכינן עלה ומדינא אין צריך להניח פתיתין קודם הבדיקה וכתבו הפוסקים בא"ח סי' תל"ב דאף אם לא ימצא שום חמץ בבדיקתו אין בכך כלום דהוא בירך לקיים מצות בדיקה והרי קיים מצות הבדיקה אף שמברך על ביעור חמץ ואם לא ימצא חמץ אינו מבער בכל זאת לא איכפת לן כ"ש בבדיקת הריאה אם יברך לבדוק הריאה מה לנו אם ימצא טרפה או כשרה הוא לא בירך להוציא כשרה מתחת ידו אלא לבדוק והרי בדק. עוד כתב שם (במחב"ר) בשם רבינו הרוקח סי' שס"ז דמה שאין צריך לברך על בדיקת טרפה הוא כי נשחטה בחזקת היתר עומדת ולפי הנראה אזיל בשיטת הרמב"ם דבדיקה זו אינה צריכה מן הדין רק שנהגו ולכן אינה בכלל מצוה לברך עליה דאין לברך על המנהג כן נראה ממרוצת דב"ק אך אינו מוכרח וק"ל ועל טעם זה פקפק הרב עה"ש שם באות ג' דזה מספיק לדידן דאם נאבדה הריאה קודם בדיקה מותר וכן דעת הרוקח בסי' שפ"ב, אבל לדעת ש"פ דבלא בדיקה אסורה בדיעבד דלא מוקמינן לה אחזקה הו"ל לברך ככל מצות דרבנן ועוד דהא דרוסה ונפולה צריכים בדיקה מדאורייתא ואחד מחכמי דורנו רב כהנ"ה יצ"ו כתב לי שעמד בחקירה למה אין מברכין על בדיקת הריאה וניחא ליה על פי מ"ש האו"ה שהביא הפרמ"ג במ"ז סי' י"ט סק"א דאין מברכין על ניקור מגיד וחלב לפי שאין מברכין על הלאוין וכונה דעתו למה שכתב הכנה"ג וספר הפרדס הנ"ל:

והנה הרב יד דוד שם הביא מ"ש הכנה"ג דטעם שאין מברכין משום שהוא לאו וכתב שדבריו תמוהים הלא הרמב"ם מנה אותה במצות עשה וגם הראב"ד מודה לו אלא דפליג עליה דהוי לאו הבא מכ"ע וציין לעיין בס' שער המים דף ו' ע"ד ועה"ש סי' ל"ט אות ג' עיינתי בעה"ש ומר קעסיק בטעם מה שאין מברכין על הבדיקה ולא הזכיר דברי הכנה"ג, וס' שער המים אין בידי לעיין בו ותמיה לי היכי קאמר דלהרמב"ם היא מצות עשה וכל הפוסקים מייחסים לו דהוא מנהג כמשמעות דבריו שבפי"א מהל' שחיטה ולא אדע איה מקום דברי הרמב"ם דסובר שהיא מ"ע כי ביד דוד לא הראה מקום דברי הרמב"ם ועיין בדברי הרמב"ם ריש הלכות מא"א ואינו ענין לבדיקת הריאה כי שם מיירי לבדוק בסימנים להבדיל בין הטהורה לאינה טהורה והראב"ד לא השיג עליו כלוה אמנם דרמב"ן בשרש הששי הוא שחלק עליו וכבר עמד כיוצא לזה מרן חיד"א בס' מחב"ר סי' ל"ט אות ב' על מאי דשקו"ט רבנן בתראי בטעם שאין מברכין על בדיקת הריאה דמה מצוה זו והיכן נצטוינו על הבדיקה לא מבעיא לדעת הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות שחולק על הרמב"ם וסילק מצות אלו ממנין המצות ומנה תחתיהן מצות אחרות אנא אף לדעת הרמב"ם מצות בדיקה היא להבדיל בין הטהור לאינו טהור בסימני מפריס פרסה וכו' אבל בדיקת הריאה לא עלה על לב שצריך לבדוק מן התורה דמדאורייתא אין צריך בדיקה ואף דלהרשב"א ודעמיה צריך בדיקה מדרבנן אינו אלא משום גזרה וכו' ואין כאן מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן אתוד"ק, ותימה על הרב יד דוד שמייחס להרמב"ם שהיא מצות עשה וכו' וראיתי שציין שם לעיין בס' מחזיק ברכה סי' ל"ט ואולי כונתו לסתור דברי עצמו מכח דברי מרן חיד"א, אבל לדעתי במחכתה"ר היה טוב לו להעביר קולמוס על דבריו הראשונים כי תמוהים הם או לכל הפחות לכתוב בפירוש שדבריו נסתרים ולא יסתפק בציון לבד שיתן מקום לטעות למי שאין בידו ספר מחב"ר ויחשוב שבאמת כן היא דעת הרמב"ם, ומצאתי שידידי הגאון עמודי אש נר"ו בסי' ב' אות ו' דף י"א ע"ב כתב דהשער המים סוס"י ר"ט (נראה שט"ס יש וצ"ל סוס"י כ"ט) כתב (בשם הכנה"ג) שאין לברך על בדיקת הריאה שהיא לאו ושתמה עליו דהלאו הוא שלא לאכול טרפה והבדיקה היא עשה והללמ"מ עכ"ל, ומני"ר יצ"ו תמה עליו דהרי נודע דבדיקת הריאה היא מדרבנן ולהרמב"ם מנהגא ומ"ש הרמב"ם במנין המצות שבס' היד בח"א במצות עשה קמ"ט הוא להבדיל בין טהורה לטמאה וכו' ועיקר התירוץ הוא שהוא לא תעשה מדרבנן ואין מברכין על ל"ת אלו תו"ד יצ"ו, והם דברים נכונים וברורים וכבר קדמו מרן חיד"א כנז"ל ונעלם מעיני דמר:

ובדיקת הסכין כתב הרב ארעא דרבנן במ"ב אות כ"ט דבחולין דף י"ז ע"ב אמר רב חסדא מנין לבדיקת הסכין מן התורה וכו' ומסיק אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל וקצר קצת לפי שסמך על המעיין בגוף דברי הש"ס) דעל מלתיה דר"ח פריך בש"ס פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה ומשני לחכם קאמרינן והאמר ר"י לא אמרו להראות סכין לחרם אלא מפני כבודו ופירש"י ואנן מקרא ילפינן ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא מוכח דע"כ לא אמרו מדרבנן וקרא אסמכתא אלא לענין להראותו לחכם אבל גוף בדיקת הסכין פשיטא ליה להש"ס דמן התורה היא עד דהוה תמיה לי פשיטא. אמנם באמת לפי מ"ש הפוסקים בסי' י"ח סק"ו בטעם בדיקת הסכין לפני שחיטה מתבאר דאין בדיקה זו מן התורה ובפירוש כתב כן הרב פרמ"ג בסי' ב' בשפ"ד ס"ק יו"ד דבדיקה שלפני שחיטה היא מדרבנן וה"ה דהוה מצי הש"ס למימר דר"ח אבדיקה שלפני שחיטה הוא דמייתי מושחטתם בזה באסמכתא בעלמא, ועיין להרב פר"ת בסי' י"ח סק"א שגם הוא סובר דהיא מדרבנן וישנו בנ"ט אמאי לא קאמר הש"ס דאלפני שחיטה הוא דאמר ומדרבנן ומה שאין מברכין על בדיקת הסכין כתב הרב באה"ט בסי' י"ח סק"ו שמא ימלך ולא ישחוט, ואחד מחכמי דורנו יצ"ו כתב דצ"ע מה יענה בשו"ב דמתא או בער"ש ויו"ט שמוכרח לשחוט וזה אינו מן הקושי לענ"ד דכיון דברוב הפעמים יש בידו לימלך מלשחוט עתה סמוך לבדיקה זו אף שיהיה מוכרח באיזה פעמים לשחוט לא ראו לתקן ע"ז ברכה ויש לנו כיוצא לזה באיזו ברכות אמור רבנן בטעמא שאין לברך משום חשש שימלך ואף אם מתקשר ומתחייב ע"י שבועה לא מהני לחייבו בברכה. אמנם לענ"ד הא קשיא דלפי מיעוט זכרוני וידיעתי לא מצינו שפטרו מלברך מחשש המלכה אלא בדבר התלוי בדעת האחר שזה מברך ועשיית המצוה לא תוגמר בו לבדו וצריך לחברו בזה חשו חכמים שאף אם חברו נתרצה במעשה המברך שמא ימלך אחר שיברך המברך כמו בקידושי אשה אולי לא תאבה האשה ועל הדינים שמא לא יקבלו בעלי הדין וכן בצדקה אף אם פשט העני את ידו בן אדם הוא ויתנחם וכן כל כיוצא לזה אבל בדבר שביד המברך לבדו לעשותו אם באנו לחוש שמא ימלך ולא יעשה א"כ בכל המצות נחוש כן אלא ודאי בהכרח לומר דכל שבא לעשות המצוה לא חיישינן שאחר שיברך יתחרט אלא על דעת ראשונה הוא יעשה כמו שגמר בדעתו לעשות ולכן לא מנעוהו חכמים מלברך מחשש שימלך ואף אם באמת ימלך לא מפני זה חשיבא ברכתו לבטלה שמפני זה ימנעוהו מלברך דכיון דבשעה שבירך באמת דעתו היתה לעבות המצוה הרי לא בירך לבטלה אלא דלכתחלה אסור לו לימלך, עיין במה שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת ברכות [[שדי חמד/ברכות/א/כט|סי' א' אות כ"ט]] ו[[שדי חמד/ברכות/א/טז|שם באות י"ו]] בענינים אלו, ולעיקר שאלת הרב באה"ט למה אין מברכין על בדיקת הסכין כבר כתב הרב כנה"ג בשם מוהרי"ו והביא דבריו הרב יד דוד בסי' י"ח הגהט"ו אות י"ו וז"ל דכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין מברכין עליה וראיה מסוכה שאין מברכין על עשייתה ובדיקת הסכין אין עשייתה גמר מלאכה שהרי צריך אח"כ שחיטה עכ"ל והחכם הנ"ל כתב דהברכה על השחיטה קאי על הבדיקה ג"כ דהבדיקה צריכה להיות סמוך לשחיטה ומתחילת הבדיקה ע"ס השחיטה הוא ענין אחד אמנם אין זה מספיק דא"כ מה ראו על ככה לתקן לברך על השחיטה ולא על הבדיקה ואיפוך אנא כי תקדמנו ברכות טוב לפני הבדיקה עליה ועל השחיטה ולכן צריכים אנו לדברי מוהרי"ו דכל שאינו גמר מלאכתה אין מברכין:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ב]]