עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ב/כו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ב/כו|action=edit}} כו]'''}} '''בריה לא בטיל''' אם הוא מדאורייתא, עיין בפר"ח סי' ק' סק"ג ומש"ש בשם שו"ת מוהרי"ל סי' ע"ו דהוא מדאורייתא עיינתי שם ולא מצאתי. ומ"ש שכ"ן מדברי התוס' ב"מ דף ו' ד"ה קפץ עיין בהגהות ה"ג מוהרצה"ח לשם, ועיין באר יעקב ליו"ד סי' פ"ד ד"ה ועוד וכו', ומש"ש בשם ב"ח הוא ט"ס וצ"ל פר"ח, ועיין יד דוד ליו"ד סי' פ"ד בהגהט"ו אות יו"ד ובהגב"י אות ז"ך ד"ה ומהתימה, ובמסגרת השלחן דף צ"ט ע"ד (ד"ה ועוד וכו') כתב דהפר"ח ומ"ך ח"ג פרק א' וכל האחרונים העלו דבריה וחהר"ל ודבר חשוב ודשיל"מ ובעלי חיים מדאורייתא בטלים בשיעורם וכ"כ בשיורי ברכה וחגורת שמואל וט"ז וכנה"ג ונפ"מ לענין ספיקא וכו' עי"ש, ובישועות יעקב סי' ק' סק"ג כ' דעת רוב הפוסקים דבריה ודבר חשוב וחהר"ל דאין בטלים הוא רק מדרבנן ושקו"ט שם אי אמרינן כן אף לקולא או דוקא לחומרא:

והא דבריה לא בטיל מבואר בדברי מרן בסי' ק' דלא חשיב בריה אלא דבר שאסור מתחלת בריתו ועי"ש בפ"ת בסק"א שכתב דהכו"פ למד היתר על התולעים הגדלים בפירות וקמח דבטלים בששים דלא חשיבי בריה כיון שאין אסורין מתחלת ברייתן קודם שפירשו וכ' דבשו"ת טורי אבן חולק ע"ז ופסק דחשיב בריה עי"ש. ובמחכ"ת קיצר בהעתק והיה לו להביא מה שסיים בזה הכו"פ וח"ו להקל עם כ"ז בשום אופן ואל תטוש תורת אמך רק עכ"פ יש התנצלות כי בעוה"ר א"א למיקם ביה ומי האיש אשר יאמר חף אני מפשע זה בארצות האלו וכתבתי זה כתריס בפני הפורעניות אבל ח"ו לסמוך ע"ז להקל כל דהו מהאמור בש"ע ופוסקים עכ"ל. ומ"ש דבשו"ת טורי אבן חולק בזה ס' הנ"ל אינו מצוי אצלי וארשום מה שראיתי בספרים הנמצאים בידי הרב אהל יצחק בשו"ת יו"ד סי' ה' ד"ה ואגב וכו' כתב בשם הרב ב"ד ביו"ד סי' כ"ב שנסתפק בתולעת אי חשיב בריה מאחר שאינו אסור מתחלת בריתו כי אם אחר שפירש וכתב ע"ד דכיון דגם בתחלה היו אסורים משום לא תשקצו חשיבי אסורים מתחלת בריתו ושוב דחה זו כיון שאין איסור זה אלא מדרבנן משום מיאוס לא חשיב אסור מתחלתו שיהיה בזה דין בריה ושוב הביא מ"ש הר"ן בפ' וא"ט בהני תמרי דכדא לבתר י"ב ירחי שתא דשרו דיש בעלי נפש שהחמירו ואמרו דדוקא לאוכלן כמו שהם אבל לא לבשלן דחיישינן שמא יהיו פורשין ובריה ל"ב. וכתב דהחומרא הוא מה שחוששין לזה אבל אם פירשו אסור מן הדין דבריה ל"ב ושכ"ד הרב דמש"א והוכיח כן גם מדברי ה"ה בשם הרמב"ן שהביא הרב פר"ח בסי' פ"ד ס"ק כ"ו דלולא דנימוח לא הוה בטיל בס' ש"מ דדין בריה יש לה. וכן הוכיח מדברי הפר"ח עצמו שם ובס"ק ל"ג ושכ"כ הגו"ר ביו"ד כלל א' סי' ח"י וכתב ליישב דשפיר חשיב זה איסור מתחלת בריתו משום דכל דלא פריש אינו נקרא תולעת דהיינו רביתיה וכשפירש נקרא תולעת ואסור מתחלת בריתו. ושוב כתב לקיים מ"ש בתחלה דכיון דאסורים משום לא תשקצו אף דהוא איסור דרבנן חשיב אסור מתחלתו עיש"ב ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' פ"ד אות יו"ד ובשיורי ברכה סי' ק' אות ד' פשיטא ליה ג"כ דמיקרי בריה עי"ש. והרב מקנה אברהם באות ע"א ד"ה והנה הבית דוד וכו' הביא מ"ש במחזיק ברכה הנ"ל ועם שפקפק ע"ד בכל זאת כתב דמתשובת הרבנים מ"מ בח"ג חיו"ד סי' ג' וחקרי לב יו"ד ח"א דף ס"ה מתבאר דסברי דחשיב בריה עי"ש. גם הרב חות דעת בסי' ה' ס"ק ה' האריך לחלוק ע"ד הכו"פ בזה והרב יד דוד בסי' פ"ד בהגהות הטור אות ו' הביא סברת מרן חיד"א דחשיב בריה ושם באות ט"ז כתב דהרשב"ש בסי' תרי"ג קאי בסברת הכו"פ שהרי כתב שאחד מהתנאים שיחשב בריה הוא שיהיה איסורה מעת יצירתם ותולעים אלו אינם אסורים מעת יצירתם כי אם לאחר שפירשו עי"ש ובסי' ק' הגהט"ו סוף אות י"א והדבר פשוט דלפי מ"ש הרב אהל יצחק הנ"ל וכן כתב במחב"ר הנ"ל דתולעים עד שלא פירשו לא מיקרו תולעים וכשפירשו מיקרו תולעים א"כ אין סתירה לסברתם מדברי הרשב"ש דכיון דהיינו רביתייהו חשיבי בעת פרישתם כיצירה ומיתסרי וכ"כ סברא זו בישועות יעקב סי' פ"ד סק"א ע"ד הכו"פ הנ"ל ועי"ש מה שהאריך בזה. גם הרב תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' י"ב נשאל בתולעים הגדלים בתלוש דאינם אסורים אלא א"כ פירשו אי חשיבי או לא כיון שאין אסורים מתחלת ברייתן אלא א"כ פירשו והביא ע"ז מ"ש הכו"פ ומחב"ר ואהל יצחק הנ"ל ושקו"ט בזה ומסיק דחשיבי בריה וכתב שראה כן להרב חק"ל בסי' ס"ג שהעלה דהתולעים הוו בריה משום דקודם שפירשו הוו פירשא בעלמא עי"ש. ובחידושי מוהרש"א שבס' משחא דרבותא הובא ביד דוד סי' פ"ד אות ח' כתב דיש חילוק בתולעים דאתו מעלמא וכו' לתולעים שבמים שמתחלה מותרים ולית בהו משום בריה ושוב כתב דהא ליתא דה"נ איסורו מתחלה ליקח התולע מן המים ולאכלו יכו' ולא הותר אלא בתוך המים ולא פירש וכו' ע"כ ומשמעות דבריו הוא דכונתו דבאמת חשיב בריה מטעם שכתבו הרבנים הנ"ל ושם בהגב"י אות כ"ט (עמ"ש התה"ד שהביא מרן הב"י בד"ה כתב הרשב"א עבר ובישל תוך יב"ח וכו' ואע"פ שאמרו בריה אינה בטלה וכו') כתב וז"ל מכאן ראיה למה שנסתפק הרב ג"ד וכו' הנה מכאן נראה בפירוש דבריה הוי. וכן העלה להלכה הרב חק"ל ביו"ד ח"א סי' ס"ג דף ס"ז דחשיב בריה לכ"ע ואין בדבר שום פקפוק או מחלוקת עכ"ל וציין עוד איזה ספרים עי"ש. גם גאון בדורנו בס' דרכי הוראה ח"ב פרק ס"ו הביא מ"ש הכו"פ הנ"ל ושהשיג עליו בשו"ת טור האבן ומני"ר נר"ו כתב דע"פ דברי מרן חיד"א בברכ"י (ט"ס הוא וצ"ל בשיורי ברכה ולפי שבדפוס חדש סינפו השיו"ב להברכ"י מייחסו להברכ"י) סי' ק' נסתרו דברי הפלתי עי"ש. ודע דמ"ש במחב"ר לעיין בשפתי דעת סק"ד הוא ט"ס וצ"ל ס"ק ל"א (ד"ה כתב) ששם הביא דברי הכו"פ וכתב לדחות דקודם שפירשו לא היה שם שרץ עליהם וחשיב שפיר אסור מתחלת בריתו וכו' וכתב דכן דעת כל הפוסקים דחשיב בריה עי"ש:

ובמ"ש הפוסקים בשם הרשב"א דבריה בטלה בתתק"ס. וכתב הג' בכו"פ שם דיש לסמוך עליו בשעה"ד האריך הג' בספר דרכי הוראה שם ומסיק דנפל האי היתרא שכ' הפלתי בבירא ועוד הביא מ"ש בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ל"א דדעת הראב"ד דבריה בטלה במאה או במאתים ושקו"ט בזה ומסיק דמ"ש המשכנות יעקב דשיטת הראב"ד דבטלה במאה אין לה שום מקום אך מצאנו דבטלה במאתים עי"ש:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ב]]