עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
ג) '''חטים''' שנזרעו בקרקע יום או ימים קודם הפסח והמנהג למוכרם לעכומ"ז משום חשש חימוץ ושכח אחד ולא מכר וגדלה התבואה ומסתפק אם הגידולין מותרים או לא הנה לפי מה שכתב הרשב"א בחטים שבקרקע דאם תמצא לומר יש בהם חמץ אינו אלא עיפוש ונפסלו מאכילת כלב ואם כן אם נזרעו סמוך לפסח ספק אם צמחו ונתחמצו ואם תמצא לומר צמחו הא בודאי נתעפשו ונפסלו מאכילת כלב טפי טובא מחטים שבקרקע דהכא דרך זרועה וכיליון הובאו שמה ונהי דמנהג יפה הוא למוכרו לעכומ"ז אבל להחמיר גם בגידוליהן דאפילו גדלו באיסור בפסח מכל מקום רוב גדוליהן אחר הפסח בהיתר וגם הוא לא זרע חמץ בזמן איסורו וגם אי צמחו בפסח נתעפשו ג"כ לשעה קלה ונתבער החמץ פשיטא שאין להחמיר כלל כן כתב הגאון חתם סופר סי' ק"ד והגאון מוהרש"ל בשו"ת שיבת ציון סי' ט' פשיטא ליה דחטים שנזרעו בקרקע אין צריך למוכרם כלל דאינם מקבלים חימוץ אלא עיפוש והפסד ולא דמי לחטים שבתחתית הבור שברמ"א ריש סי' תל"ו וכו' ועתה נדפס שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה וראיתי בח"א סי' כ"ו שנשאל בחטים הנזרעים בערב פסח או בחול המועד אם חייב למוכרם או סגי בביטול וכתב בשם הרב השואל דהאריך בדברי הב"ח בתשו' דמועיל ביטול אף למה שיתחמץ והביא מ"ש המג"א סי' תל"ו סק"ח וגם מה שכתב בסי' תל"ג ס"ח דיש בגובה שלשה טפחים אינו עובר אף דכאן בודאי דעתו לפנותו הא הוי גידולין דהחק יעקב מתיר ואף דהמק"ח משיג עליו מכל מקום הוי ספק ספיקא דהשלטי הגבורים מתיר אף החמץ עצמו ואם תמצא לומר כרב האיי מכל מקום הגידולין מותרים והרב המחבר השיב על זה דאין לסמוך על הספק ספיקא דהשלטי גבורים נגד רב האיי אינו חשוב ספק דהלכה כרב האיי וגם הוי דבר שיש לו מתירין אחר הפסח ולא מהני ספק ספיקא וגם העיקר דגידולין אסורין וכמ"ש התוס' ע"ז ד' מ"ט ד"ה שאם ששם מבואר דבאיסורי הנאה גדולין אסורין ועל כל פנים אין לעשות ספק ספיקא דהוי דבר שיש לו מתירין ואם כן צריך למוכרו ובחת"ס סי' ק"ד נמצא בזה תשו' וראשית דבריו תמוהים מ"ש בשם סמ"ק דתבואה שצמחה הוי חמץ גמור ובב"י סי' תג"ן הובא זאת אבל נראה ששם מיירי מדגן שנצמח והיינו מה שקורין אויסגיואקסין וזה הוי חמץ גמור אבל דגן שנצמח בקרקע אינו חמץ עדין וז"פ וגם האריך בגדולין ולא זכר דברי הח"י הנ"ל ומצדד להקל ועי"ש בכל התשו' שהוא תמוה אבל לענ"ד באיסור הנאה גידולין אסורין ובהנאה לא שייך חצי שיעור ואסור עיין בהרב המגיד פרק ח' ממאכלות אסורות דבהנאה לא בעי שיעור ולכן ודאי צריך למכרם כל זה כתבתי בנחיצה כי לא נפניתי וכו' עכ"ל ואיני מבין מאי קשיא ליה על הרב חתם סופר דהמעיין בדבריו יראה דגם הוא מבין מדברי הסמ"ק דמיירי בדגן שצמח ולא מיירי בתבואה הזרוע במקום אחר ועל דגן שצמח שקיל וטרי אם עבר וזרע חטים שצמחו אם אסורין הגידולין ושוב כתב אך כל זה להתלמד במקום אחר אבל בנדון שלפנינו הרי כתב הרשב"א וכו' ואם תמצא לומר יש מחומצים אינו אלא עיפוש וכו' ואם נזרעו קודם הפסח ספק אם צמחו ונתחמצו ואת"ל צמחו הוא בודאי עיפוש ופיסול מאכילת כלב וכו' {{ממ|כמו שהעתקתי בשמו למעלה}} ואין לו עליו אלא תרעומת שלא זכר דברי הח"י וכו' ותו לא מידי ועיין מה שרשמתי בסי' ה' אות כ"א בענין זה אחר זמן רב נדפס מנחת משה לידידי הגאבד"ק קאמינקא יצ"ו ובסי' ט"ו אות ט"ל הן לו הובא שם דברי הח"ס ושו"מ הנ"ל וכתב על דברי השו"מ דמה שתמה עוד {{ממ|ר"ל חוץ מתמיהתו שלא הביא דברי הח"י ותוס' ע"ז הנ"ל}} על החת"ס במחכ"ת לא הבין כונת החת"ס על נכון ע"כ ואולי כונתו למה שכתבתי אני עני כנז"ל:

'''והנה''' דברי הרבנים חק יעקב ומקור חיים בדין הגידולים של חמץ אם אסורין שרמז בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל הם בסוף סי' תמ"ג {{ממ|על מה שכתב מרן דחמץ אינו תופס דמיו וחליפין מותרין}} שהרב חק יעקב כתב ונראה דהוא הדין בדגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע דגידולין מותרין דחליפין כגדולין עיין בנדרים ד' מ"ז ובפרק קמא דשבת אף על גב דגידולי תרומה אסורין דדילמא משהי להו ואתי לידי תקלה אבל בחמץ שעבר עליו הפסח דרבנן לא גזרינן כוליה האי בדבר שזרעו כלה וכן כתבו בפסקי תוספות פרק קמא דפסחים דגידולי איסורי הנאה מותר והרב מקור חיים כתב על דבריו ולבבי לא כן ידמה דנראה לי דגידולי איסורי הנאה לכולי עלמא אסור דכל דבר שאסור הנאה גרם לו לבא לעולם כמו נטל כרכר וארג בו או אפה הפת באיסורי הנאה וכן פרה שנתפטמה כל ימיה באיסורי הנאה וכו' ואין לך דבר שזרעו כלה יותר מזה וכן אפילו בזבל אמר ר' יוסי אף הוא נעשה זבל מכל שכן מה שנתגדל מאיסור הנאה גופיה וכל שכן באיסורי הנאה שאפרן אסור וכו' אבל גידולין שגרמו להויית הדבר לכולי עלמא אסור ומה שהביא בשם פסקי תוספות לא מצאתי זה וכו' ואפילו אם ימצא באיזה מקום שכתבו כן אפשר לא כתבו רק באיסורי הנאה שאפרן מותר ובדבר שזרעו כלה הגידולין נעשו אחר שנעשה האיסור עפרא בעלמא ואף בזה יש לפקפק וכו' אלו תורף דב"ק והנה מדלא חלק עליו במה שכתב דלא גזרינן באיסור דרבנן לדילמא אתי לידי תקלה נראה דמודה לו דבדרבנן לא חיישינן לתקלה ואין כן דעת הרב באר יעקב בחידושיו ליו"ד סי' צ"ט בדף ב"ן ע"ב שכתב ובודאי גם במילתא דרבנן חיישינן לתקלה כדאמרינן בפסחים ד' ל"ד גבי אבא שאול גבל של בית רבי היה והיה מחמין לו חמין בחטים של תרומה טמאה ופריך אמאי ניחוש דאתי בהו לידי תקלה ומשני רב אשי בשילקתא ומאיסתא משמע דלולי זה חיישינן לתקלה אף דבימי רבי היה תרומה מדרבנן אלו תוד"ק ואולי סברי לחלק בין שאר איסורן דרבנן ובין חמץ שעבר עליו הפסח דקיל שאינו אלא משום קנס ודוחק ואיה"ש אכתוב בזה בחלק הכללים במערכת החי"ת בס"ד:

'''ובעיקר''' מחלוקת הגאונים חק יעקב ומקור חיים הנה השגתי ספר יקר פרי יצחק לידידי הגאון יצחק בלאעזר יצ"ו {{ממ|שהיה אבד"ק פעטערבורג}} שעמד בזה וכתב שדברי הרב מקור חיים תמוהים מאד דכל גידולי איסורי הנאה נראה ודאי דמותרים משום זה וזה גורם והוא ש"ס ערוך בע"ז דף מ"ח וסבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור והתנן ר' יוסי אומר וכו' מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופירש רש"י דהוי זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר והתוספות חלקו על רש"י וסוברים דלא מיקרי זה וזה גורם אלא בשני דברים שהן מענין אחד כגון הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן אבל אגוז וקרקע שני עניינים הם ולפי דבריהם אם נטע פרי של ערלה וגדלו הגידולין אסורין דמשום קרקע דהיתר לא מיקרי זה וזה גורם אך דעת כל הראשונים כמעט היא כפירוש רש"י הרמב"ם בסוף פרק עשירי מהלכות מעשר שני וכו' וכן נראה מדברי הראב"ד סוף פרק חמישי מהלכות נדרים וכו' והר"ן ובחידושי הריטב"א בע"ז שם וכן פירש הטור ביורה דעה סי' רצ"ד כשיטת רש"י עיין שם בבית יוסף דפרי דאיסור וקרקע דהיתר גורמין וזה וזה גורם מותר וכן פסק בשלחן ערוך בלי שום חולק ולפי זה כל מה שהאריך במקור חיים להביא ראיה דכל דבר שהאיסור הנאה גרם לו לבא לעולם אסור כל זה אינו ענין כלל בנדון דידן בגידולי איסורי הנאה דודאי מותרים משום זה וזה גורם כמבואר בסוגית הגמרא והראשונים הנז"ל אפילו בגידולי איסורי הנאה דאורייתא וכל שכן בגידולי חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן דמותר משום זה וזה גורם ואף אם לא נמצא כן בפסקי תוספות הרי תלמוד ערוך הוא ועל החק יעקב יש לתמוה שלא הביא סוגית הש"ס דע"ז ופירוש המפרשים וכו' והביא דברי הרא"ם שבשיטה מקובצת לנדרים ד' ז"ן ומטעם שגדלין מן האיסור נמי אין לאוסרן דסבר זה וזה גורם מותר וכו' דמתבאר מדברי הרא"ם דסובר כפירוש רש"י דגידולין הוו זה וזה גורם על ידי קרקע דהיתר והאריך לפלפל בכל זה וכתב {{ממ|בד"ה נחזור}} דנראה דהעיקר כפירוש רש"י דאגוז וקרקע דהיתר הוו זה וזה גורם וזו דעת כל הראשונים כמעט וכמו שפסק מרן בש"ע ודלא כפירוש התוספות והאריך עוד וסיים {{ממ|בד"ה ועכ"פ}} הרי נתבאר דהעיקר כפירוש רש"י דגידולי אגוז של ערלה מותר מטעם זה וזה גורם וכן היא דעת כל הראשונים וכמו שפסק גם כן מרן בש"ע ולפי זה נראה דכל שכן גידולי חמץ שעבר עליו הפסח דמותר מטעם זה וזה גורם דלא כמו שכתב הגאון מקור חיים לאסור גידולי חמץ שעבר עליו הפסח כן נראה ברור:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>