עריכת הדף "שבות יעקב/ב/סד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''שאלה סד'''{{ש}}מהמופלא מהור"ר בנימין כ"ץ מקראקא בהיותו מ"צ בברוסיל וז"ל}}

'''{{עוגן1|בשבוע}}''' זו הייתי בקרומביך על סעודת אירוסין ומדי עברי לשם נער רץ אחרי ובידו בית הכוסת ומחט תחובה בו באורך הדופן והנה כראותו אותו מיד הטרפתי אף שלא היה בידי שום ספר אף ע"פ כן אין זו צריך לפנים הלא הוא ערוך בסימן מ"ח הובא בט"ז בשם הג"ה ש"ד ואו"ה כלל נ"א דאם נמצא המחט בדופן בית הכוסת באורך טריפה וכו' וכתב הט"ז ולפ"ז אין היתר במצד א' אלא כשהמחט מונחת בחלל בית הכוסת גם בד"מ סימ' מ"ו הביא הג"ה זו ולא ידעתי למה לא הביאו בש"ע עכ"ל ושוב האריך מכ"ת בענין זה שראוי להחמיר כי הד"מ אשר מימיו אנו שותין וכל מדינת אלו נמשכין אחריו מי יקל ראשו נגד אלו המחמירין ע"כ תוכן שאלתו בקצרה:

{{מרכז|'''תשובה'''}}

'''{{עוגן1|הנני}}''' באמת תחלת דהאי הוראה אף שיש לו על מה שיסמכו מ"מ לא טוב עשה שהטריף מיד בלתי עיון בספר אף שהיה פשוט בעיניו עיני פקיחין מ"מ התורה חס על ממון של ישראל והיה מן הראוי להיות מתון בהוראה וכבר אמרו חז"ל אסור לתלמיד להורות במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג' פרסאות ומכ"ש שרבינו הן הן הספרים אשר נתפשטו בקרב ישראל ראוי לכל מי שהגיעו להוראה שלא יורה שום הוראה בלתי עיון תחלה בספר וכן קבלתי מרבותי נוחי נפש הגאוני' זצ"ל וביחיד שמעתי כן ממוח"ז זצ"ל הגאון המפורסם אב"ד ור"מ מהר"ש זצ"ל שהיה זקן יושב בישיבה וכסא הוראה בק"ק פראג זה ארבעים שנה ואעפ"כ לא הור' בלתי עיין בספר תחלה מה"ט וסמך לדבר אז לא אבוש בהביטי וגו' ובר מן דין ראוי לעשות כן במקום שאין בני תורה שלא יחשדו ויאמרו עמא דארעא שמחמירין עליהם שלא כדין מפני חסידות וכה"ג ואין חושש להפסיד ממונם שהרי הורה כן מבלי עיון בספר ודין גרמא על ידי שראו שהורה כן מבלי עיון בספרים רק על המרוצה ע"כ חשדו לו שהפסיד ממונם שלא כדין מצד החומרא ושלחו אל מורה אחר ואלמלי היה לפניה' מתון בדין כאלו מצע' על הפסד ממונם אזי שוב לא היה בודקי' ממנו למעלה רק שהיו אומרים כל טצדקי דאית לי' למיעבד עבד ואין לך אלא שופט ומורה שבימיך ואין בזה משום גונב דעת הבריות אלא משום והייתם נקיים מה' ומישראל וכה"ג מצינו בש"ס שאמרו חז"ל חזי דקשרו לכם עורבא יע"ש ומפאת זה מה שהתרעם מכ"ת על החכם שהורה להתיר אין עליו שום תלונה לפי דעתו שיש לו על מה שיסמוך ולא ידע כלל שכבר הורה מכ"ת לאיסור שלא יהדור עובדא ואורייתא הוא דרתח בי' ואחרי שהדבר במחלוקת שנוי' היה מן הראוי למנוע שלא להשיב מאפילו חצי דבר בעניין זה עד שאהיה נשאל מהבעל דבר עצמו אופן הראותו עד שיהא שניהם שואלין כא' גופא דעובדא היכא הוי כי בקל הדבר משתנה לפי ענין השואל להנשאל אך באשר הדבר מוטל עלי וגם חביבותא דמכ"ת לי אמרתי שלא להשיב פניו רקם ולא אשא פני איש כי הדבר היה תמוה בעיני מאוד על רמ"א שהביאו בד"מ דברי האו"ה והשמיטו בש"ע ואדרבה משמעות הש"ע בסי' מ"ח דכל שניקב המחט בצד אחד בבית הכוסת במקום העב יש להכשיר ובמקום הפסד מרובה אפילו בהמסס ואיך השמיט דברי האו"ה בזה להחמיר וכאשר תמה עליו הט"ז שכתב ולא ידעתי וכו' וכה"ג יותר יש לתמוה על הש"כ שהשמיט לגמרי חומרא זו אכן כאשר ירדתי אל העוין ראיתי שאין כאן שום תמוה על רמ"א ולא על הש"ך ונעתיק תחלה מקור דין זה שהוא מאו"ה כלל נ"א דין כ"ב שכתב וז"ל ומחט שנמצא בדופני הדקין ולא נקבה נקב מפולש וכו' אבל אם נמצא כעין זה בדופני בית הכוסת אפי' באורך בדופן שאין להבין באיזה צד פונה הקופא אפ"ה טריפ' כיון דחללה רחב אם איתא דדרך הושט עייל על הפרש איבעי לאשכוחי אמנם בתשובת מהר"ם אי' שמעשה בא לפניו במחט שנמצא בקורקבן ולא היה ניכר שום נקב בחלל הקרקבן וגם לא עבר המחט לחוץ אלא שנמצא שוכ' כמו בריח אורך המחט ברוחב דופן הקרקבן ואוסר וכו' ובהג"ה שם ובתשוב' הרשב"א התיר וע"ש סימן שע"ז מחט שנמצא בקרקבן וכולה נבלעת וכו' תלינן להקל דדרך פנים אתי דדרכו לבא דרך הושט עם המאכל ובהג"ה ש"ד כתב דמהר"ם אוס' בכה"ג וכן הו' בשמו ונ"ל דהמיקל לא הפסי' הרשב"א טעמו ונימוקו עמו אך טוב להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה מ"מ בעי בדיקה אחר קורט דם למאן דבעי בדיקה בניקב מצד אחד עכ"ל הרי זכינו דדעת רמ"א וש"כ לפרש בענין אחר דברי הג"ה ש"ד דלא כנראה מדעת הט"ז ומהרש"ל דכוונתו דוקא אם נמצא המחט תחובה תוך העור כבריח ואינו ניכר מאין באתה אי מבחוץ או מבפנים כדברי תשובת הרשב"א בקורקבן וא"כ אזלי לן האי כללא דכייל הט"ז דאין היתר במצד אחד אלא כשהמחט מונח בחלל בית הכוסת דוקא וכו' גם מה שתמה לא ידעתי למה לא הביאו בש"ע כי באמת דברי האלה והג"ה ש"ד אינם אמורים אלא כשמונח כבריח תוך העור ואינו ניכר כלל אם בא מבחוץ או מבפני' כהאי דקרקבן וזה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' מ"ח סעי' י"א ובהג"ה שם דיש להכשיר בה"מ בקורקבן וה"ה בכרס ובית הכוסת דבחדא מחתא מחתינהו ובת בקתא היא ולזה מרמז ג"כ הש"כ במ"ש שם וכה"ג (ומה"ט הוריתי ג"כ למעשה בנמצא מחט בקורקבן בשעת אכילה שאוסר הט"ז ב[[ט"ז/יורה דעה/מח#יח|סימן מ"ח ס"ק י"ח]] שלא כדעת מהר"ם מינץ שהוריתי בהפסד מרובה או לכבוד שבת כדעת רמ"א דכל כה"ג יש להקל דתלינן טפי שבא מבפנים דרך הושט כיון שלא ראה בשעת מליחה ריעותא מבחוץ ולא בשעת הדחה מסתמא לא ניקב מבחוץ גם הש"כ בנה"כ השיג על הט"ז בזה וכתב שאין דבריו מוכרחים) א"כ יפה עשה הפר"ח שהשיג על הט"ז במה שנראה ממשמעות דבריו דכל שתחוב בו המחט אף שניכר שניקב מבפנים גם כן טריפה מדלא אשכח על הפרש בזה יפה השיג שהוא נגד משמעות הש"ס וכל גדולי ראשונים ואחרונים דכל שניקב מצד אחד יש להכשיר אם לא בהמסס במקום הדק ושלא במקום הפסד מרובה כמבואר בש"ע ויעויין בתשוב' רדב"ז סי' קי"ג כי גם המחמירין שהוא הג"ה ש"ד ואו"ה בשם מהר"מ לא אמר אלא המונח תוך העור כבריח ואינו ניכר מהיכן בא וגם שם אין להחמיר אלא שלא במקום הפסד מרובה כפסק בש"ע ואם גם בנדון שלפניו המעשה כך הי' יש מקום להטריף אם לא שהי' הפסד מרובה בדבר אך כי על הרוב בבהמה גסה איכא הפסד מרובה בדבר ויש להכשיר אם המחט לא ניקב מעבר לעבר וליכא קורט דם מבחוץ או יבלת או נסרך למקום אחר כמ"ש בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/פט#לב|כלל פ"ט ס"ק ל"ב]] ו[[מנחת יעקב/צד#א|כלל צ"ד ס"ק א']] והוא מתשובת צ"צ [[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מט|סי' מ"ט]] ושער אפרים [[שער אפרים/סב|סי' ס"ב]] וחוט השני [[חוט השני/סט|סי' ס"ט]] ומ"מ נסרכה ממש בעינן אבל נמצא נפוח קצת מצד חוץ ועב קצת ואין שינוי בבשר לריעותא אין להטריף דזה בא מחמת כאב המחט שנתחב בבשר חי ואין להוסיף על הטריפות נ"ל:

'''{{עוגן1|אבל}}''' אם יש קורט דם מבחוץ או סרכה וכה"ג מבחוץ ונמצא שם מחט אפי' לא נתחב בו יש להטרי' דחיישינן שניקב והבריא כדעת האחרונים עיין שם בספרי מנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ל"ג ודלא כצ"צ שם ומ"מ בהפסד מרובה יש לסמוך עליו כי גם הפר"ח מסכים עמו ע"ש ועל השניות מדברי סופרים ששמע שאיזה מורה סמוך עצמו על בדיקת צומת הגידין בזה ודאי שפתיו ברר מללו שאין אנו בקואין בדבר רק כמו שמסיק הש"כ בשם מהרש"ל ועט"ז שאם יש שם נפוח ונצרר דם יראה אם אין שם רקבון וריעותא בגידין אבל לא לסמוך על בדיקת צומת הגידין ממש נ"ל הקטן יעקב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>