עריכת הדף "שבות יעקב/א/פט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''שאלה פט'''}}

'''{{עוגן1|ברעש}}''' מלחמה שהיו במדינתינו מקרוב וחפץ ה' בידינו הצליח שהצליח עם הקיר"ה והכה מכה רב בשונאיהם ממש עד בלתי השאיר להם שריד ואח"כ כאשר שקטה הארץ קצת מעמי הארצות הפשיטו העורות מהשונאים ועיבדו אותן כאשר יעבדו עורת בהמה אם מותר לישראל לישא וליתן עם אותן עורות.

{{מרכז|'''תשובה'''}}

'''{{עוגן1|הנה}}''' לכאורה נראה פשוט לאסור בהנאת עורו כמשמעות לשון הש"ע בי"ד סי' שמ"ט גם בתשובת צמח צדק [[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/יג|סי' י"ג]] האריך בכל חלקי תשובה זו ומסיק לאסור ע"ש דבריו באורך אף שבנו בהג"ה חוכך קצת להקל מ"מ בקונטרס אחרון חוזר מדבריו הראשונים ומסיק לאסו' איברא לאחר העיון היטב נר' להתיר בנ"ד דאף דמת אסור בהנאה ועורו כבשרו בין במת ישראל בין במת עכו"ם מ"מ היינו עכו"ם שאינו קנוי לך משא"כ בעכו"ם ועבד הקנוי לך קנין הגוף וכ"כ התוספ' להדיא בב"ק [[תוספות/בבא קמא/י/א#שהשור|דף יו"ד ע"א]] ד"ה שהשור וכו' וז"ל ולמאי דפרישית לעיל דשור ולא אדם איצטריך לנכרי ועבד הקנוי לו לישראל שנפל לבור דהאי שרי בהנאה עכ"ל הרי מבורר בפשיטות דעת התוספ' להתיר בהנאה כל שהוא קנוי לו משא"כ באין קנוי לו ודאי דאסור בהנאה וכן מבואר שם מפסקי תוספ' ודלא כברכת הזבח בפ"ח דזבחים בחידושיו ב[[ברכת הזבח/זבחים/עא/ב|דף ע"א ע"ב]] הבין מדברי התוספ' דבכל ענין מת עכו"ם מותר בהנאה לכן מתמיה שם על הש"ע בסי' שמ"ט ועל תשובת הרשב"א והניח בצ"ע ולא דק כי עיקר כוונת התוספ' לחלק כמ"ש בין אם הוא קנוי או לא גם בקונטרס אחרון שחיבר בנו של צ"צ בתשו' שם לא ירד כלל להבנת כוונת התוספת דב"ק ולא דק בכל דבריו:

'''{{עוגן1|ועפ"ז}}''' מתורץ מה שמקשה שם בברכת הזבח ובתשובת צ"צ על שאול ודוד שקידש במאה ערלות פלשתים והם איסור הנאה ולפי חילוק זה שכתבו התוספ' לא קשה מידי דגם לדוד היו קנוים לו הפלשתים בחזקת מלחמה וכמ"ש התוספ' בגיטין דף ל"ח ע"א ד"ה בחזקה יע"ש וא"כ בנדון דידן הני גוים שנתבשו בחזקת מלחמה הם קנוים לעכו"ם ובזה מתורצים ג"כ דברי הרמב"ם [[רמב"ם/ערכין/ה#יז|פ"ה מה' עירוכין דין י"ז]] שכתב וז"ל וכן האומר ראש עבד זה רואין כמה ישוה עבד זה וכתב הראב"ד וז"ל כאשר עיינתי בדבריו לא מצאתי בהם טעם וכי מה ישוה ראש אדם כאשר יסור ראשו אפילו לכלבים אינו ראוי שהנה אסור בהנאה עכ"ל ולפי מ"ש לא קשה מידי דעבד הקנוי לו קנין הגוף מותר בהנאה וקצת זכר לדבר מיהו איכא מקרא דכתיב ב[[תנ"ך/שמואל א/טז#מו|שמואל א' סי' י"ו פסוק מ"ו]] ונתתי פגר מחנ' פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ אף דמשום הא לא איריא דלאו נתינה בידים ממש קאמר דוד אלא מתוך שלא יתנו לקבורה על כרחיך יאכלו עוף השמים מ"מ דעת התוספת שפתו ברור מללו דמותר וקידושי דוד במאה ערלות פלשתים יוכיח גם דעת הרמב"ם מה' עירוכין נוטין לזה וניצל מהשגת הראב"ד לכן היה נ"ל פשוט דהסומך על דבריהם להקל לא הפסיד כנ"ל ה"ק יעקב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>