עריכת הדף "שבות יעקב/א/כ"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''שאלה כ'''}}

'''במדינה''' אשר אנכי יושב בקרבה ישראל אחד נשוי נכרית אשר לא כדת והיא נוהגת מנהג נכרית בכל דבר והוא נוהג בשאר דברים כמנהג ישראל וגם הולדות חולקים ונפל לנו ספק חמץ שנמצא אתה עמה אחר הפסח אי מותר בהנאה כחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח או נימא דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואסור בהנאה כחמץ של ישראל:

{{מרכז|'''תשובה'''}}

'''{{עוגן1|בהשקפה}}''' ראשונה נראה דאסור משום חמץ שעבר עליו פסח דמה שקנתה אשה קנה בעלה וכדאית' בש"ס דנדרים ובסנהדרין וכן מבואר כמה פעמים בש"ס והכי קי"ל כמבואר בטי"ד סי' רך"ב ובא"ה סי' פ"ה ובח"מ סי' קך"ז ואין סברא לחלק ולומר דנכרית שאני כיון דאין קידושין תופסין בה וכדאיתא בקדושין פ' האומר [[בבלי/קידושין/טו/ב|דף ט"ו ע"ב]] כל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמותה ואיזה זו ולד שפחה ונכרית ויליף שם בש"ס מקרא דלא תתחתן בם ולא תקח ע"ש בתוספ' ומה"ט נמי אמרינן דאין אישות לנכרית מ"מ נראה דיש בה מנהג אישות לענין הרבה דברים וכדאית' בסנהדרין פ"ד מיתות ודבק בו ולא באשת חבירו וכן גבי יפת תואר אמרינן פ"ק דקדושין דף ך' אשת אפי' אשת איש ש"מ דאית להו אישות רק לענין איסו' לאו ומיתה אמרינן דאין להם אישות וכ"כ התוספ' להדיא בפ' אין מעמידין [[תוספות/עבודה זרה/לו/ב#משום|דף ל"ו ע"ב]] ד"ה משום נשג"ז ע"ש ונרא' דה"ה לענין קניית ממון הוי כאישות וכן משמע מלשון הירושלמי דברכות שהובא שם בתוספ' עשר' שבאו על הזונה ראשון קנאה ואחרי' חייבין עלה משום אשת איש הדא אמרה בעילה קונה בבני נח ע"כ מלשון קונה משמע דאף לענין קניית ממון אתמר וכן נראה להביא ראי' ברור' מהא דאית' בעירובין פ' חלון דף פ' ע"א התיטורינאו {{ממ|פרש"י נכרי הממונה על כלי זיין}} א"ל אוגיר לן רשותא לא אוגיר להו אתיא לקמיה דר' זירא אמר ליה מה למיגר מדביתתו אמר ליה הכי אמר ריש לקיש משמיה דגברא רבה ומנו ר' חנינא אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו הרי דמדמה אשת נכרי לאשת ישראל דיכול' להקנות רשותו ש"מ דלענין קניית ממון היא כאשתו לכל דבר וכ"פ הרמב"ם והטור בא"ח סי' שס"ו וא"כ אמרינן נמי לענין נדון דידן מה שקנתה אשה קנה בעלה והוי כחמץ של ישראל שעבר עליו פסח ואם יאמר האומר דמ"מ יש לחלק בין נכרי שנשוי נכרית משא"כ ישראל הנשוי נכרית דיש עבירה ואין קידושין לא קנה בה בעלה כלום גם זה אינו דהא מ"מ מבוא' בהמ"מ [[מגיד משנה/חמץ ומצה/ד|פ"ד מה' חמץ ומצה]] על הא דאמרינן בש"ס בעירו חמירא דבני חילא דכל שהוא מחוק ודין המלכות באחריות ישראל חייב לבער והובא בב"י בא"ח סי' ת"מ ובספרי חק יעקב [[חק יעקב/אורח חיים/תמ#א|שם ס"ק א']] וא"כ ה"ה בנדון דידן מחקי ודין המלכות כמלכות אחשורוש להיות כל איש שורר ושליט על אשתו המיוחדת לו ועל נכסיה דהוי בכלל חמץ של ישראל שעבר עליו פסח. ואף אם ירצה הבעל דין לחלוק ולומר להיפך דאדרבה החק ודין המלכות הוא שאין לבעל שום רשות על נכסי נדוניית' והמיוחדי' לכתובה שהרי לפי דיניהם יש לה אפי' רשו' להנחיל ולהוריש נכסיה למי שתרצה. מ"מ בזו החמץ אפשר שהוא ממון בעלה ולא מנדונייתה וא"כ הוא ברשות הבעל שהוא ישראל ונאסר משום חמץ שעבר עליו הפסח:

'''{{עוגן1|איברא}}''' אחר העיון נראה להמציא היתר מצד אחר דהא אית' בבבא מציעא פ' השואל [[בבלי/בבא מציעא/צו/ב|דף צ"ו ע"ב]] בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל אמר רבא מאן לימעול למעול בעל היתרא ניחא לי' דנקני איסורא לא ניחא ליה דנקני ע"כ ומזה למד הרא"ש בפ' כל שעה דאם הביאו דורן לישראל מחמץ אפי' ששתק הישראל לא קני ליה רשותא משום דאיסורא לא ניחא ליה דנקני וכ"פ הטו' בא"ח בסי' תמ"ח והכי קי"ל א"כ ה"ה בנ"ד דביטל והפקיר חמצו קוד' זמן איסורו א"כ שוב אינו ברשותו ואמרי' איסורא לא ניח' לי' דלקני כל ימי הפסח והו' ברשותה וחמץ של נכרי שעבר עליו פסח מותר. ואל תשיבני מהא דאית' בתשובת שער אפרים חלק א"ח סי' ג' וז"ל נשאלתי אי רשאי למכור החמץ בערב פסח לשפחה הקנויה לישראל תשובה לכאורה נראה שאסו' מטעם מה שקנה עבד קנה רבו וכאלו קנאה ישראל ואין לדחות ולומר מטעם שאמרו בגמר' דהתירה ניחא ליה דנקני ואיסור' לא ניחא ליה דנקני עכ"ל הרי להדיא שדוחה היתר זה לענין עבד וא"כ ה"ה לגבי אשה דאמרינן מה שקנת' אשה קנה בעל' אי משום הא לא תברא דעל כרחיך צריכן אנו לחלק דהא דין זה דאיסורא לא ניחא ליה דנקני אתמר בש"ס לגבי בעל בנכסי אשתו אלא דגבי עבד כנעני ודאי דאין לו שום זכייה לבדו בלא רבו ולא נכנס לרשותו כלל בלא רשות רבו הישראל ומה"ט אין מזכין העירו' על ידו כלל כדאית' להדי' בעירובין דף נ"ט משא"כ באשתו מזכין על ידה העירוב כדאית' שם במתני' וכמבואר בא"ח ס"י שס"ו סעי' יוד אך דיש חולקין במעלה לה מזונת ובדיעבד סומכין שם אדברי המיקל בעירוב ומזכין על ידה כמבוא' שם בש"ע ואם כן הוא הדין לענין חמץ שעבר עליו פסח דהוא רק דרבנן מקילין וכמו שהארכתי בביאור דין זה בספרי חק יעקב [[חק יעקב/אורח חיים/תמט|סי' תמ"ט]] דמה"ט ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר לאחר פסח דהוי ספק דרבנן ולהקל שומעין לכן נ"ל להקל ה"ק יעקב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>