עריכת הדף "שאילתות דרב אחאי/עד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאילתא ''' דמחייבין דבית ישראל לבעורי חמירא מארביסר בניסן שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון מאי הראשון אילימא ראשון דחג {{העמקש|א}} והא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אלא ראשון דמקמי חג והיינו ארביסר כדכתי' בראשון בארבעה עשר יום לחודש ואימא מאורתא מכי עייל ארביסר ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דהוה ליה מתחילת שבע ועבדו רבנן הרחקה דליבער מתחיל' שש דלא לינגע באיסורא דאורייתא כדתנן רבי מאיר אומר אוכלין בל חמש ושורפין בתחילת שש מאי טעמא חמש בשבע לא מיחלפא שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב בשש בקרניתא קאי אי שריית ליה למיכל בשש אתי נמי למיכל בשבע ולא מבער ליה ואמר אכתי שש אינון ורבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין בל חמש ושורפין בתחילת שש מאי טעמא גזירה משום יום המעונן דאי שרייה ליה למיכל בחמש זמנין דאתיא שבע ואמר אכתי חמש אינון באכילה אחמרו רבנן בהנאה לא אחמרו רבנן שש אין חמש לא וכי תימא משום יום המעונן ארבעי נמי נגזור אמר רב פפא ארבעה זמן סעודה לכל היא אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה ואע"ג דחמץ לא מיתסר אלא מארבעי שעי דיממא דארביסר מיבדק ביתא מאורתא בדקינן כדתנן אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה וכדעייל למיבדק מיחייב לברוכי ב"א אשר קדשנו במצותיו וציונו על ביעור חמץ ובתר דבדיק לימא הכי כל חמירא דאיכא {{העמקש|ב}} ברשותי בביתא הדין ולא חזיתיה {{העמקש|ג}} ולא ידענא ביה ליבטיל מרשותי ויהא כעפרא דארעא מאי טעמא {{העמקש|ד}} דילמא איכא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עלה ואי לא מיבטיל ליה קאי באיסורא {{העמקש|ה}}כדתנן ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו {{העמקש|ו}} מ"ט פסח ומילה דאורייתא ביעור חמץ דרבנן דאי מדאורייתא בביטול סגי ליה ומאי טעמא אמרו לא סגי ליה בביטול {{העמקש|ז}} דילמא מישתלי ואכיל ליה ואתי לידי איסורא קתני למול את בנן {{שאילש|פ}}{{העמקש|ח}} מידי כמה דלא מהל לא מצי שחיט ליה פסחא תיפוק לי משום פסחא איבעית אימא בזמן הזה דליכא פסח ואב"א כדאמרינן דהוו כייבין ליה עייניה דלאו בר מילה הוא {{העמקש|ט}} דשחטיה לפסחיה והשתא ניחא ליה. להציל מן הא"י ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו משום ספק נפשות דדילמא עד דאזיל ואתי הויא סכנה אמור רבנן יבטל בלבו {{העמקש|י}} ולשבות שביתת הרשות דלאו מצוה הוא אלא הנאה דנפשיה בעלמא הוא יחזור מיד והני מילי כי מבטיל מיקמי איסורא אבל בתר איסורא לאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטיל דא"ר אלעזר משום רבי ישמעאל שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה {{העמקש|יא}} {{שאילש|פ|*}}אלא הדר ומבער דלא מיפגר מפסח דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכדרבי יוחנן דאמר אע"פ שאין עמו בעזרה: 

'''ברם ''' צריך אילו היכא דנזכר בשש שעות דרבנן מאי כיון דמדאורייתא ברשותיה קאי מצי מבטיל ולא הדר {{העמקש|יב}} או דילמא כיון דאסרוה רבנן לא ברשותיה קאי ולא מצי מבטיל תא שמע דאמר רב גידל אמר רבי חייא בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושיו {{שאילש|פא}}ומאי שנא חיטי קורדניתא {{העמקש|יג}} אע"ג דשרירן דאיכא למימר לא עיילן בהו מיא אתיין לאיחלופי בדלא חמאי ואימת {{העמקש|יד}} אילימא בתר שש איסור הנאה דאורייא' הוא אלא פשיטא בשש גופא אלמא אפי' במקום קידושין שווייה כדלאו דידיה הוא ולא מצי מיבטיל וכן הילכתא: פסח

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>