עריכת הדף "שאגת אריה/יח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן יח'''}}

'''שאלה''' אם מותר להתחיל בסעודה קודם שיתפלל תפלת מוסף או אסור להתחיל עד שיתפלל לתפלת מוסף קודם:

'''תשובה''' הרא"ש בפ"ב דתענית כ' בשם ר"ח אהא דתניא התם {{ממ|ד' כו}} שחרית ומוסף מנחה ונעילה כולן יש בהן נשיאת כפים דר"מ. רי"א שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים ואמרי' במאי קמיפלגי ר"מ סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא משום שכרות האידנא ל"ש שכרות. ר"י סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות ל"ג בהו רבנן כו'. כ' ר"ח ש"מ מדר"י דאין אדם רשאי לאכול אלא אחר תפלת מוסף הילכך ל"ש ביה שכרות ע"כ. ונ"ל דראיה זו יש לדחות דאפי' את"ל דרשאי לאכול קודם מוסף מ"מ ל"ש ביה שכרות כדאמר בירוש' פ' ע"פ אהא דתנן התם {{ממ|ד' קיז}} בין הכוסו' הללו אם רוצה לשתות ישתה בין ג' לד' לא ישתה ולמה לא ישתה כדי שלא ישתכר ופריך והלא כבר משוכר הוא ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר ופי' הרמב"ם התם דהה"נ דיין שלפני המזון אינו משכר ואם רוצה לשתות בין א' לב' ישתה דהא לא ממעט תנא אלא בין ג' לד' ע"כ. א"כ אפי' אם ישתה בתוך הסעודה כיון דיין שבתוך המזון אינו משכר ראוי לנשיאת כפים. ואע"פ שמסתברא דלענין כהן העובד עבודה אפי' אם שתה קודם המזון או בתוך המזון חייב משום יין ושכר אל תשת. ה"מ לענין עבודה דאיכא איסורא דאורייתא ביין אבל גבי כהן מברך דאין אסור ביין אלא מדרבנן על יין שלפני המזון ושבתוך המזון כיון שאינו משכר לא גזרו רבנן בשל דבריהן. וכה"ג כתבו התוס' בספ"ב דתענית {{ממ|ד' יז}} גבי כהנים דאמרי' כל כהן שמכיר משמרתו כו' אסור לשתות יין כל אותו היום כו' ומדרבנן הוא דאסור ואע"פ שאינו עובד כדאמר התם וכתבו שם פי' אסור לשתות יין חוץ לסעודתו אבל בסעודתו מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר ע"כ. וש"מ דכל שאסור לשתות יין מדרבנן על יין שבתוך המזון ל"ג הואיל ואינו משכר. וה"נ כיון דכהן מברך אין אסור ביין משום שכרות אלא מדרבנן על יין שלפני המזון ושבתוך המזון ל"ג. הילכך אע"פ שמותר לסעוד קודם תפלת המוסף לא שכיחא שכרות דיין ששותה בתוך הסעודה ולפניה הואיל ואינו משכר ל"ג ומותר בנשיאת כפים. אבל בתפלת מנחה וודאי שכיחא שכרות מפני היין ששתה כל היום אחר הסעודה של בקר דמשכר הילכך אסור בנשיאת כפים. ואע"ג דיליף התם מקרא דכהן מברך אסור בשתיית יין הא מסיק התם דאסמכתא הוא ומדרבנן. וכבר טעה בזה בעל ט"ז בא"ח סימן קנ"ח שכתב שם בשם הב"י דהא דאיתקש ברכה לעבודה אסמכתא בעלמא הוא. וכתב עליו ותמוה מאד לומר שהיקש זה אינו אלא אסמכתא והלא היקש הוא א' מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ולא נמצא בגמרא רמז שיהא היקש זה אסמכתא ע"כ. ולא עיין בגמ' במקומה דאמר בהדיא דהיקש זה אסמכתא הוא וכמש"כ:

'''{{עוגן1|ועתה}}''' נבא לעיקר דין זה אי מותר לאכול קודם מוסף או לא. דע דבפ"ק דשבת {{ממ|דף ט}} תנן לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין. ובגמ' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא הא איכא שהות ביום טובא אלא סמוך למנחה קטנה אם התחילו אין מפסיקין לימא תיהוי תיובתא דר"י ב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת מנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת מנחה ומשני לא לעולם סמוך למנחה גדולה כו' ולא לאכול בסעודה גדולה רב אחא בר יעקב אומר כו' ולא לאכול בסעודה קטנה לכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאימשוכי כו' ופי' התוס' וש"פ דאינו קרוי סעודה גדולה אלא סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה ואפי' סעודת שבת וי"ט אינו קרוי סעודה גדולה כמש"כ כ"ז הב"י בא"ח סי' רל"ב. והשתא לל"ק שרי לאכול סעודת שבת ויו"ט קודם תפלת מנחה דה"ל ס"ק. וא"כ קשה לי אס"ד דאיתא להאי דיוקא מהא ברייתא דאסור לאכול קודם תפלת מוסף תקשה לההוא לישנא דהא תפלת מוסף איכא שהות ביום טובא יותר מתפלת המנחה סמוך למנחה גדולה שאינו אלא משש שעות עד פלג המנח' לר"י שהוא שעה ורביע קודם הלילה ואפי' לרבנן דס"ל תפלת המנחה עד הערב אינה אלא שש שעות ואלו זמן תפלת מוסף לרבנן כל היום ולר"י עד ז' שעות ועד בכלל כדאמרינן בר"פ תפ"ה. הרי שזמן תפלת מוסף אפי' לר"י דאמר עד ז' שעות זמנה נמשך יותר אפי' מזמן תפלת מנחה לרבנן דאמרי עד הערב דאינו אלא שש שעות בלבד ואמאי אסור לאכול סעודה קטנה קודם תפלת מוסף הא איכא שהות ביום טובא יותר מסמוך למ"ג דשרי בס"ק להאי לישנא. ואין לומר דאע"ג דשרי ס"ק סמוך למ"ג מה"ט דאיכא שהות ביום טובא מ"מ גבי מוסף לא מהני הא דאיכא שהות מידי משום דמנחה שאדם מתפלל בכל יום לא חיישי' לדילמא ישכח וימשך אחר סעודתו כולי האי אבל מוסף שאין אדם מתפלל אלא לעתים מזומנים בשבת ויו"ט ור"ח חיישינן יותר לדילמא ישכח להתפלל וימשך בסעודתו עד שתעבור זמן תפלה. דהא ליתא דהא בפ"ג דסוכה ד' לח) תנן מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנוס לביתו יטול על שלחנו ובגמ' אמרינן נוטלו על שולחנו למימרא דמפסיק ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין והא דאם התחילו אין מפסיקין היינו מתני' דפ"ק דשבת דתנינן לה גבי תפלת מנחה. והשתא מאי קושיא דילמא שאני מנחה דזמנה בכל יום ל"ח לשכחה כולי האי הילכך אין מפסיקין. אבל לולב שאינו נוהג אלא פ"א בשנה חיישינן יותר לשמא ישכח וצריך להפסיק ומק"ו דתפלת מוסף דהרבה שכיח יותר מלולב ואפ"ה חיישינן לה ואי סברא הוא לחלק בין שכיח לל"ש בלכתחלה ה"נ י"ל ה"ט לענין הפסקה נמי ומאי פריך. אלא וודאי אין סברא לחלק בין שכיח לל"ש כלל בין לענין התחלה בין לענין הפסקה. ואע"פ שכתבו התוס' שם הוה מצי לשנויי דלולב כיון דכולי יומא זמניה הוא חיישינן טפי דילמא אתי למפשע וי"ל דתפלה צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגביה נפק ביה ע"כ. היינו דוקא לחששא דמתעצל בה הוא דשייך לחלק בין תפלה דצריכה שהות ללולב דא"צ שהות ול"ש ביה טעמא דעצלות אבל אס"ד דגבי תפלה דאתיא מזמן לזמן חיישינן לאונס שכחה א"כ כ"ש דיש לחוש גבי לולב יותר לאונס שכחה שאינו בא אלא משנה לשנה ומאי מהני מה שא"צ שהות לאונס שכחה אלא וודאי כדאמרן דלא חיישינן כלל לאונס שכחה אפי' במצוה שאינ' באה אלא מזמן לזמן. והא נמי ל"ל דהיינו טעמא דאסור סעודה קטנה קודם מוסף מה שאין כן במנחה משום דתפלת מוסף זמנה כל היום וחיישינן טפי לדילמא אתי למפשע ואפי' סעודה קטנה נמי אסור וכדאמרינן התם אמר אביי הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבי' רשות כיון דשרי ליה הימייני' לא מטרחינן ליה ופריך ולמ"ד חובה מטרחינן ליה והא תפלת מנחה דלכ"ע חובה היא ותנן אם התחילו א"מ ואר"ח משיתיר חגורו. ומשני התם לש"ש הכא שכיחא שכרות א"נ במנחה כיון דקביע ליה זימנא מירתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולה לילה זמן ערבית לא מירתת ואתי למפשע. אלמא כיון דתפלת ערבית זמנה כל הלילה למ"ד חובה היא אפי' אם התחיל מפסיק ואפי' בסעודה קטנה דהא סעודה של חברין בבלאי מסתם סעודה מיירי דסעודה קטנה היא. וה"נ תפלת מוסף כיון דזמנה כל היום וחיישינן טפי לפשיעה ואע"ג דאית ליה שהות טובא ל"ד לתפלת מנחה דאין זמנה כל היום. דהא ליתא דהא הכא אדר"י קיימינן דאמ' שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים משום דלא שכיחא שכרות והא איהו ס"ל בר"פ תפלת השחר דזמן מוסף אינו כל היום אלא עד ז' שעות א"כ דמי לתפלת מנחה דקביע ליה זימנא ומירתת. והא וודאי לא מסתבר לומר כיון דזמן מוסף נמשך יותר מזמן מנחה שאינו לר"י אלא ה' שעות פחות רביע ואפי' לרבנן אין זמנה נמשך אלא ו' שעות בלבד אבל מוסף אפי' לר"י זמנה נמשך מעה"ש עד ז' שעות ועד בכלל לא מירתת וחיישינן יותר לפשיעה הילכך אפי' סעודה קטנה אסורה קודם שיתפלל מוסף. דאין סברא לומר כן דהא דמירתת ולא מירתת לא תליא אלא במה שזמנו כל היום או כל הלילה או מקצתן אבל לא תליא בשעות דא"כ נתת דבריך לשיעורין וזה פשוט. וא"כ ע"כ הא דאמר אדר"י מוסף לא שכיחא שכרות היינו מטעם דיין שבתוך המזון אינו משכר וכמש"כ ולאו משום דאסור לסעוד קודם תפלת מוסף וכדברי ר"ח ז"ל:

'''{{עוגן1|וי"ל}}''' לדעת ר"ח דאפי' לר"י אסור בס"ק קודם למוסף אע"ג דדמי למנחה לדידיה דס"ל זמן תפלת מוסף עד ז' שעות דכיון דאית לי' שהות טובא שרי לשינויא קמא ס"ק סמוך למנחה גדול' איכא למימר דבשלמא התם גבי תפלת מנחה דשני זמני תפלה יש לה מנחה גדולה ומנחה קטנה וגם לענין תפלה גופה יש לחלק בינייהו דהא יש מרבוותא דס"ל דאין להתפלל לכתחלה מנחה עד זמן מ"ק. הילכך אע"ג דשרי סעודה קטנה סמוך למ"ג מ"מ יש זמן הניכר להתחיל לאסור סעודה קטנה בסמוך למנחה קטנה. אבל בזמן מוסף שאין לו ב' שמות ובע"כ בסוף זמנו יש לאסור אפי' סעודה קטנה כדאמר גבי מנחה קטנה שהוא סוף זמן מנחה דאפי' סעודה קטנה אסורה וכיון שאין זמן ניכר לחלק בין תחלת זמנו לסופו ובסופו ע"כ אסור. אסרו לגמרי סעודה קטנה בכל זמן תפלת מוסף. ותדע לך שהרי סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה לכ"ע אסור וקודם לכן לכ"ע שרי לשינויא קמא דפ"ק דשבת וע"כ היינו טעמא הואיל ומזמן מנחה קטנה ליכא שהות טובא חיישי' שמא ימשוך בתר סעודתו וישכח להתפלל. והרי לר"י זמן מנחה אינו אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה נמצא מסמוך למנחה שהוא מט' שעות ולמעלה כדאמרינן בר"פ ע"פ עד סוף זמן המנחה אינו אלא ב' שעות חסר רביע ולרבנן דאמרי תפלת המנחה עד הערב ה"ל ג' שעות והשתא ממ"נ אי חיישינן לאמשוכי בתר סעודה ולא יתפלל משך ג' שעות לר"י ה"ל לאסור סעודה קטנה שעה ורביע קודם סמוך למנחה קטנה. ואי לא חיישינן לאמשוכי אלא ב' שעות חסר רביע לרבנן לישתרי סעודה קטנה עד אחר י' שעות ורביע ואמאי אסור סמוך למנחה קטנה סעודה קטנה לכ"ע. דהא ע"כ ל"פ ר"י ורבנן אלא בסוף זמן תפלת המנחה דמ"ס עד הערב ומ"ס עד פלג המנחה אבל בשיעור חששא דאמשוכי לא פליגי. אלא ע"כ היינו טעמא דלרבנן נמי אסור סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה שהוא ג' שעות אע"ג דמדר"י נשמע לרבנן דל"ח לאמשוכי יותר מב' שעות חסר רביע משום דשיעור משך ב' שעות חסר רביע לרבנן אינו זמן הניכר הלכך פסקו רבנן למילתייהו לאסור מסמוך למ"ק שהוא זמן הניכר. א"כ ה"נ י"ל לר"י גבי תפלת מוסף שאין לו זמן הניכר לאסור ס"ק בסוף זמן תפלת מוסף אסרו לגמרי כל משך זמנו וזה נכון. מ"מ לענין הלכה הדבר ברור לדידן דקי"ל כרבנן דתפלת מוסף כל היום דמי לתפלת ערבית דכיון דזמנה כל הלילה חיישינן לפשיעה משום דלא מירתת וה"נ חיישינן לפשיעה גבי תפלת מוסף הואיל וזמנו כל היום והילכך כמו גבי תפלת ערבית למ"ד חובה אפי' התחיל בסעודה קטנה מפסיק שהרי אמר אביי הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי הימייניה לא מטרחינן לי' הא למ"ד חובה מטרחינן לי' אע"ג דשרי הימייניה היינו התחיל כדאר"ח גבי תפלת מנחה והא דחברין בבלאי מסתם סעודה מיירי דס"ק היא ומ"מ אפי' התחיל פוסק. הה"נ גבי תפלת מוסף הואיל וקי"ל כרבנן דזמנ' כל היום חיישינן לפשיעה ואם התחיל אפי' בס"ק פוסק. ואע"ג דאיכא התם בפ"ק דשבת עוד טעם אחר על הני חברין בבלאי דלמ"ד תפלת ערבי' חובה מטרחינן לי' משום דבמנחה ל"ש שכרות ובמעריב שהוא לילה שכיח שכרות וה"ט לא שייך גבי תפלת מוסף שהיא ביום. מ"מ כיון דאיפשר לומר דהני תרי לישני ל"פ ותרווייהו איתנהו אין לנו לעשות מחלוקת חנם. והילכך בתפלת מוסף אע"ג דלא שייך טעמא דשכרות כיון דשייך טעמא דאתי למפשע דהא כולי יומא זמנה הוא לפיכך אם התחיל אפי' בסעודה קטנה פוסק. ובש"ע א"ח סי' רפ"ו פוסק נמי דסעודה אסורה קודם תפלת מוסף. והמ"א כתב דכיון דאיכא מ"ד בגמ' דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול ע"כ. ולא דק בזה שהרי בספ"ד דברכות תנן ר"א ב"ע אומר אין תפלת מוספים אלא בחבר עיר וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר רי"א משמו כ"מ שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת מוספין הרי לר"י במקום חבר עיר יחיד א"צ להתפלל מוסף אפ"ה אמרינן אליבא דר"י מוסף לא שכיח שכרות דמיניה למד ר"ח שאסור לאכול קודם תפלת מוסף. אע"פ שיש להתעקש בזה דדוקא לת"ק אדר"א ב"ע דס"ל דאין תפלת מוסף אלא בחבר עיר ויחיד אפי' שלא בחבר עיר פטור כדאמר התם בגמ' הוא דמותר לאכול קודם תפלת מוסף אליבא דידיה אבל אדר"י יחיד שלא בחבר עיר חייב בתפלת מוסף כדאמרי' בגמ' דאסור לסעוד קודם תפלת מוסף. ע"כ אאל"כ שהרי נשיאת כפים אינו אלא בציבור וה"ל יחיד בחבר עיר ואפ"ה אמר אדר"י דלא שכיחא שכרות לר"י ופי' ר"ח משום דאסור לסעוד קודם תפלת מוסף ואין לנו לומר דההיא דברכות ר"י משמיה דרבי' ראב"ע היא ולדידיה לא ס"ל כוותיה אלא כרבנן ומש"ה אמר בתענית אליבא דידיה דבמוסף לא שכיחא שכרות דכל כה"ג אין לנו לומר מסברא. ואם איתא ה"ל להגמ' לאקשויי דר"י אדר"י ולשנויי הא דידיה הא דרבי' דכן דרך הגמ' בכ"מ וכ"כ כה"ג בשם הרמב"ן למעלה בסי' ז'. ועוד מה לנו בהא דאיכא מ"ד דיחיד פטור מתפלת מוסף כיון דבגמ' שם בברכו' איפסקא בהדיא דלית הלכתא כוותיה והמחוור מש"כ דאסור להתחיל לאכול קודם תפלת מוסף ואפי' אם התחיל פוסק מטעמא שכתבתי כן נ"ל:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>