עריכת הדף "שאגת אריה/ט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן ט'''}}

'''{{עוגן1|ולענין}}''' סוף זמן הזכרת י"מ של לילה. נ"ל דהדבר ברור שזמנו כל הלילה מ"מ לאחר שעלה עה"ש עבר זמנו ואע"ג דזמן ק"ש של לילה נמשך עד הנץ החמה לרשב"י משום ר"ע בפ"ק דברכות {{ממ|ד' ט}} וקי"ל כוותיה. שאני התם דגבי ק"ש לא כתיב לילה בהדיא בקרא אלא בשכבך והרי איכא אינשי דגנו בההיא שעתא כדקאמר הגמ' התם אבל זמן הזכרת י"מ בלילה תליא מילתא ולאחר שעלה עה"ש יממא הוא. ולה"ט אפי' לר"א דאמר דזמן ק"ש של לילה אינו אלא עד אשמורה ראשונה כדתנן ברפ"ק דברכות וכן לחד תנא דאמר התם בגמ' דאין זמן ק"ש אלא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד לפטור מסעודתו ותו לא גבי ק"ש היינו טעמא משום דובשכבך לא משמע להו כל זמן שבני אדם שוכבים אלא משמע להו כל זמן שעוסקים לילך ולשכב ולאידך תנאי תחלת זמן שעוסקים לילך ולשכב וכמו שפירש"י התם אבל הזכרת י"מ לאו בשכיבה תליא הילכך מודו דזמנה כל הלילה ולפי מש"כ דזמן הזכרת י"מ אינו אלא עד שיעלה עה"ש ותו לא אע"ג דזמן ק"ש נמשך יותר עד הנץ החמה כר"ע דקי"ל כוותיה. ניחא לי דברי רש"י דבפ"ק דברכות {{ממ|ד' ט}} דתניא התם ר"ש בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ בלילה א' קודם שיעלה עה"ש ואחד לאחר שיעלה עה"ש ויוצא בהן י"ח אחד של יום וא' של לילה. ובתר הכי תניא רשבי"א משום ר"ע פעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ ביום א' קודם הנץ החמה ואחד לאחר הנץ החמה ויוצא בהן י"ח א' של יום וא' של לילה. א"ר זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו ופירש"י הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעה"ש לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן תתלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה ע"כ. וכבר תמה עליו התוס' וקצת פוסקים דה"ל לפר' הא דר"ז אקודם הנץ החמה של ברייתא שנייה דסליק מיניה אבל קודם עלות השחר אכתי זמן שכיבה ויכול למימר השכיבנו. ופי' ז"ל דאה"נ דר"ז אמאי דסליק מיניה קאי ובוודאי הא תימה על רבינו ז"ל למה לא פי' כן בפשוטה ונ"ל משום דק"ל ז"ל אס"ד דר"ז אבתר עה"ש קאי אמאי קאמר שלא יאמר השכיבנו דמשמע דאינו דולג משתים דלאחרי' דערבית אלא השכיבנו לחוד אבל אמת ואמונה אומר. ואמאי כיון דעיקר תקנת חכמים הי' לומר אמת ואמונה בערבית מפני הזכרת יציאת מצרים. אפי' אמת ואמונה נמי לא יאמר הילכך פי' ז"ל דאסמוך לעמוד השחר קאי הא דר"ז לפיכך אומר אמת ואמונה משום הזכרת יציאת מצרים דהא אכתי לא עבר זמן הזכרה אבל השכיבנו לא יאמר כיון דכבר עבר התחלת זמן שכיבה. ואע"פ שכתבתי למעלה שלדעת רש"י פ' ציצית הוא שתיקנו עיקר משום הזכרת י"מ אבל ברכה שלאחריה דשחרית וערבית לאו משום הזכרת י"מ תקנוהו אלא משום ברכת ק"ש תיקנו. ודייקינא לה מדברי רש"י עצמו במתניתין דספ"ק דתנן מזכירין י"מ בלילות ופירש"י פ' ציצית אלמא פ' ציצית הזכרת י"מ קרי ליה י"ל דשם חזר בו רש"י משום קושיית התוס' דע"כ הא דר"ז אאחר שעלה עה"ש דסליק מיניה קאי ועוד דקודם עה"ש אמאי לא יאמר השכיבנו כיון דאכתי זמן שכיבה הוא וכיון דר"ז אאחר שיעלה עה"ש קאי וקאמר שלא יאמר השכיבנו ומשמע אבל אמת ואמונה אומר ואמאי הרי כבר עבר זמן הזכרת י"מ. אלא וודאי ש"מ דאמת ואמונה לא תיקנו משום הזכרת י"מ ובפ' ציצית הוא דיוצא י"ח י"מ ומ"מ אומר פ' ציצית אפי' אחר עה"ש מפני שלא בשביל י"מ לחוד תיקנוהו אלא מפני שיש בו ו' דברים כדאמר בספ"ק דברכות {{ממ|ד' יב}}. ואל תתמה אם הדר ביה רש"י בספ"ק ממה שפי' בתחלה אהא דובלבד שלא יאמר השכיבנו דזה מצוי הרבה מאד שרש"י ז"ל חוזר במקום א' ממה שפי' במקום אחר כנודע למי שרגיל בפירושו ז"ל אבל אם לא תפרש כן אזי וודאי תימה רבתי עליו על מה שפי' על ובלבד שלא יאמר השכיבנו דאקודם שיעלה עה"ש קאי דמי דחקו להוציא הדברים מפשוטן וכמו שהקשו עליו ז"ל. ומ"מ לדעת התו' ושארי פוסקים שפי' דהאי ובלבד שלא יאמר השכיבנו דקאמר ר"ז אאחר שיעלה עה"ש קאי לא תקשה דא"כ אמת ואמונה נמי לא יאמר כיון דעיקר תקנת אמת ואמונה היה משום הזכרת יציאת מצרי' וכבר עבר זמן הזכרה בע"הש. די"ל דבשלמא השכיבנו ה"ט דאינו אומר דכיון דכבר עלה עמוד השחר ואינו זמן שכיבה א"א לומר השכיבנו דה"ל דובר שקרים. אבל הזכרת י"מ אם מזכיר אע"ג דעבר זמן הזכרה לא איכפת לן ואין בזה משום דובר שקרים והרי ביום נמי הוי זמן הזכרה של יציאת מצרים הילכך אם מזכיר אחר שעלה עה"ש בברכה שלאחריה של ק"ש של ערבית י"מ אע"ג דא"צ אין כאן משום דובר שקרים ול"ל בה. וביאור דברי רש"י אלו כבר כתבתי בחידושי:

'''{{עוגן1|וכדי}}''' שתבין הדברים על מתכונתם אעתיק לך מש"כ שם לפני זה אמתני' דספ"ק דברכות דתנן מזכירין י"מ בלילות אראב"ע הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ' ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח. ופי' רש"י מזכירים יציאת מצרים בלילות פ' ציצית בק"ש אע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אומרים אותו בלילה מפני י"מ שבה עכ"ל. וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה י"מ כנוי לפ' ציצית שנא' בה אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים והסברא נותנת שלא יקראו הפ' הזאת בלילה כי הכתוב אומר וראיתם אותו בשעת הראיה כאשר באה הקבלה לולי י"מ שנזכר שם עכ"ל. ואני תמה עליהם ז"ל דלפירושם לבן זומא דדריש כל ימי חייך הלילות אומרים פ' ציצית בק"ש של לילה ולחכמים דדרשי כל להביא לימות המשיח א"צ לקרותה בלילה א"כ במערבא דלא אמרי ערבית אלא דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ומדלגין כל פ' ציצית עם י"מ שבה. וכן הא דאמר התם רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר ואביי דבתראי הוא מסיק הילכך אנן אתחולי מתחילין דקא מתחלי במערבא וכיון דאתחלינן מגמר נמי גמרינן דהא אר"כ א"ר לא יתחיל ואם התחיל גומר וכן חייא בר רב דאמר אמר אני ה' אלהיכם צ"ל אמת לא אמר אני ה' אלהיכם אצ"ל אמת. כדאמר לקמן בפ"ב {{ממ|דף יד}}. כל הני ס"ל דלא כראב"ע ובן זומא דהא לפירושם הא בהא תליא דאם צ"ל י"מ בלילות צריך לקרות פ' ציצית נמי וע"כ הני אמוראי דס"ל דא"צ לקרות פ' ציצית בלילה א"צ נמי להזכיר י"מ בלילה כרבנן דדרשי כל ימי חייך להביא לימות המשיח א"כ מאי פריך הש"ס והא בעי אזכורי יציאת מצרים. הא ע"כ להני אמוראי לא בעי אזכורי י"מ בלילה מדלא אמרי פ' ציצית ערבית ומאי קא קשיא לי' {{אצבע מורה}} הילכך נ"ל לפרש דפלוגתא דתנאי במתני' דספ"ק ופלוגתא דאמוראי בפ"ב בגמ' תרתי מילי נינהו דוודאי עיקר תקנת חכמים לקרות פ' ציצית בק"ש לא היה אלא בשביל מצות ציצית שבה ולא בשביל הזכרת י"מ וידי הזכרת י"מ אנו יוצאין באמת ויציב שחרית ובאמת ואמונ' ערבית או במודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים כו' כדמפרש הש"ס. ותדע לך דהא תנן רפ"ב {{ממ|דף י"ג}} א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה פ' שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד וא"כ אכתי תקשה למה קדמה והיה אם שמוע לויאמר הא אית ביה י"מ למאן דדריש כל ימי חייך הלילות אטו משום דכתיב בה נמי פ' ציצית שאינה נוהג אלא ביום מיגרע גרע הא מ"מ כתיב בה נמי י"מ דנוהג נמי בלילות. וה"ל לאקדומי פ' ויאמר לוהיה אם שמוע. ואע"ג שבפ' ויאמר אין בה ציווי של י"מ רק שע"י קריאת פ' זו יוצא ידי חובתו של הזכרת י"מ ולא דמי לוהיה אם שמוע שמצוה שנצטווה עליה הנאמרים בה כגון ת"ת ומזוזה נוהג ביום ובלילה. דאדרבה דיותר מסתבר לקדום פ' שע"י קריאתה מקיים גוף המצוה מפ' שאין בה אלא ציווי המצוה בלבד ואינו מקיים גוף המצוה ע"י קריאתה. ועוד שהרי לר"י ב"ק טעם הקדמת שמע לוהיה אם שמוע לאו משום שראוי להקדים ציווי מצות הנאמרים בשמע מהנאמרים בוהיה אם שמוע אלא טעם כדי שיקבל עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עול מצות כ"ש שיותר חשוב קיום המצוה גופא מקבלת עול מצות. וליכא למימר דמאן דאית ליה מזכירין י"מ בלילות ס"ל כרשב"י דמפרש בגמ' בברייתא {{ממ|ד י"ד}} טעמא דהקדמה דבדין הוא שתקדם שמע אם שמוע שזה ללמוד וללמד ולעשות והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד דא"כ מאי פריך הגמ' התם ותיפוק ליה מדריב"ק ומשני חדא ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עול מצות ועוד משום דאית בה הני מילי אחרנייתא. מאי קושיא דילמא ר"ש ס"ל כמ"ד מזכירין י"מ בלילות ולא סגי ליה בטעמא דריב"ק בהקדמת והיה אם שמוע לויאמר וע"כ צריכין אנו לטעמא דידיה שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד וא"כ ממילא קם לן נמי טעמא דהקדמת שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וללמד ולעשות כמו שהקדימו פרשה והיה אם שמוע מפני שיש בה ללמד ולעשות לויאמר שאין בה אלא לעשות בלבד. וא"צ לנתינת הטעם מצד א' כריב"ק דעכשיו סדר כל ג' פ' שבק"ש מחד טעמא הוא. אלא ע"כ ש"מ דעיקר תקנת פ' ציצית שבק"ש משום שנזכר בה מצות ציצית ולא משום י"מ שבה והשתא סגי לן בטעמא דר"י ב"ק להקדמת והיה אם שמוע לויאמר אפי' למ"ד מזכירין י"מ בלילות. מה"ט פריך שפיר ותיפוק ליה מדריב"ק ומשני חדא ועוד קאמר חדא משום כדי שיקבל עול מלכות שמי' תחלה ואח"כ יקבל עול מצות ורישא דמילתא נקט והוי כמו וגו'. וה"ה לוהיה אם שמוע לויאמר כדמפרש ריב"ק במתני'. וכיון דהכי הוא מתני' אתיא כפשוטה מזכירין י"מ בלילות לאו אפ' ציצית קאי אלא אהזכרת י"מ לחוד קאי אי מזכירין י"מ בלילה אי לא ולראב"ע שאמר לא זכיתי שתאמר י"מ בלילות לא היה קורין לא פרשת ציצית וגם היה מדלגין י"מ מברכה ראשונה של שתים שלאחריה של ק"ש דערבית כדמשמע מהא דחייא בר רב דאמרינן לא אמר אני ה' אלהיכם א"צ לומר אמת דמתמה עליה והא בעי לאזכורי י"מ ואמוראי איירי מפ' ציצית שלא תיקנו בק"ש אלא מפני מצות ציצית שבה וכיון דאין מצות ציצית בלילה אם חייב לקרותם או לא. והשתא אתי שפיר הא דפריך והא בעי לזכור י"מ. והשתא נמי אתי שפיר הא דקבע הש"ס הא דבמערבא וכל הסוגיא כאן ולא קבע אמתני' דמזכירין י"מ בלילות בפ"ק דאלו לפירש"י והרמב"ם שם היה ראוי לקובעה דבת בוקתא היא. ולפי מש"כ אתי שפיר דאין סוגיא זו ענין למתני' דפ"ק ותרתי מילי נינהו אלא שזה יש לדחות דמשום דחייא ב"ר אמר אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת ופירש"י צ"ל אמת כדכתיב וה' אלהים אמת ע"כ מה"ט קבע הש"ס לסוגיא זו אמתני' דאמר ר"י בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק דהיינו טעמא דר"י משום דכתיב וה' אלהים אמת כדמפרש התם ר"י:

'''{{עוגן1|ולפי}}''' מה שהוכחתי דעיקר מה שתקנו חכמים פ' ציצית בק"ש אינו משום הזכרת י"מ שנא' בה אלא מפני מצות ציצית שבה יש לתמוה גם על הרמב"ם בחיבורו שהבאתי למעלה שכ' על פ' ויאמר אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קורין אותה בלילה מפני שיש בה הזכרת י"מ ומצוה להזכיר י"מ ביום ובלילה כו' והרי הוכחתי דזה שקורין פ' ויאמר אינו אלא בשביל מצות ציצית שבה וכן נראה מדברי התוס' גבי הא דאמרינן ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר פירשו בשם הרר"ש שר"ל ספק לא אמר אמת ויציב עם פ' ציצית וכולה מילתא די"מ קרוי ליה אמת ויציב לפי דטעם אמת ויציב הוי משום י"מ הלכך הוי פ' ציצית בכלל אמת ויציב ש"מ דמשום הזכרת י"מ תקנו חכמים לומר אמת ויציב ופ' ויאמר אינו אלא משום מצות ציצית שבה לפיכך לכולי מלתא די"מ קרי ליה אמת ויציב ע"כ בחידושי. הרי נתברר דזמן הזכרת י"מ של לילה הוי כל הלילה מצ"ה עד עמוד השחר ומכאן ואילך עבר זמנה אע"ג דזמן ק"ש של לילה עדיין נמשך עד הנץ החמה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>