עריכת הדף "ש"ך/יורה דעה/רלו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>

{{עוגןמ|א}} '''ולא אישן כו'.''' היינו במפרש יום או יומים אבל ג' ימים או בסתם הוי שבועת שוא כדלקמן סעיף ד' וכן בלא אוכל וכ' הב"ח נראה דאפי' בסתמא אם אומר שבדעתו היה היום נאמן דלא הוי שבועת שוא וא"ת א"כ נשייליה מה היה בדעתו י"ל כגון שאמר שבדעתו היה כל מה שיהיה משמעות לשוני אי נמי כגון ששכח מה היה בדעתו וכדכתבו התוספות רפ"ג דשבועות דף כ' ע"ב וע"ל ר"ס ר"ח וסי' רל"ב ס"ק ל':

{{עוגןמ|ב}} '''חייב קרבן.''' ע"ל סימן רל"ט סעיף י"ז ס"ק ט"ז:

{{עוגןמ|ג}} '''אבל אם נשבע כו'.''' כלומר אף על גב שהוא מן התורה כיון שאינו מפורש בתורה אלא דאתיא מדרשא הוי כדבר שהוא מדרבנן ושבועה חלה עליו וכדלקמן סימן רל"ט ס"י וע"ל סי' רט"ו סוף ס"ק י"א:

{{עוגןמ|ד}} '''אבל עבירה איכא.''' ומלקות נמי איכא וזהו שבועת שוא:

{{עוגןמ|ה}} '''וגם אין כו'.''' כלומר אף שקרוב הדבר שחבירו יעשנו ולא הוי שבועת שוא ללקות עליו מכל מקום אין לו לישבע כיון שביד חבירו לעשות כמו שירצה וכן פי' הב"ח:

{{עוגןמ|ו}} '''הרי אלו משובחים.''' שלא להרגילו להוציא שבועה לשוא:

{{עוגןמ|ז}} '''וכ"ש שהנשבע כו'.''' עיין בתשוב' מבי"ט [[שו"ת מבי"ט/א/פה|[ח"א] (ח"ב) סימן פ"ה]]{{הערה|על החלפת חלקי שו"ת המבי"ט ראו ב[[שפתי כהן#למהדורת אוצר הספרים היהודי השיתופי|מבוא למהדורתנו]].}} {{ממ|דף מ"ב ע"ג}} מי שנתחייב בשבועה להשיא בתו לפלוני והיא לא נתרצית להנשא לו כמה חילוקי דינים:

{{עוגןמ|ח}} '''וי"א דבכה"ג כו'.''' צריך עיון דהריב"ש לא קאמר אלא דלא הוי רק שבועת ביטוי ואם אינה רוצה להנשא לו נפטר מידי שבועתו שכך היתה שבועתו שישאנה כשתרצה ואם לא רצתה אין כאן שבועה אבל אם היא רוצה אח"כ מזה לא הזכיר דבר ויש לומר דמודה למהרי"ק ואף על גב דבנשבע ליתן דבר לחבירו והוא אינו רוצה לקבלו אפשר למשמע מדברי הריב"ש דנפטר לעולם מידי שבועתו שיכול לומר כאילו התקבלתי היינו דוקא התם דשייך לומר שיכול לומר כאילו התקבלתי משא"כ בנשבע לישאנה ועוד נראה דאפי' תימא דלהריב"ש נפטר לעולם מידי שבועתו היינו בגונא דמיירי בתשובה שם דנשבע לבקשת קרובה של האשה וכדיהיב טעמא התם שהרי להנאתה נתכוין וסתמא כפירושו נמצא שאם לא רצתה לקבל הרי הוא פטור גמור לא מדין אונס אלא שלא נתבטלה שבועתו כו' הלכך מיד שאמרה שאינה רוצה הרי כאילו מחלה לו מה שאין כן בנדון דמהרי"ק וכ"מ בתשובת מהר"מ פדו"א סימן פ"ו במהרי"ק שכתב אף כי עבר הזמן ומעכב וממאן לקיים אשר נתקשר מכל מקום שכנגדו באיסורו קיים כי אולי ישוב בו ויחזור בתשובה להשלים החפץ מה שאין כן כשכבר נשא כו' וצ"ע:

{{עוגןמ|ט}} '''צריך ליזהר בשבועתו.''' לאו מטעם שהבית נאסר עליו שאינו יכול לאסרו עליו אלא בקונם שהוא חל על החפץ אבל לא בלשון שבועה שהיא חלה על האדם:

{{עוגןמ|י}} '''על איש שהוא אשה כו'.''' לא שאומר בפי' זה האיש אני נשבע שהוא אשה אלא אפי' אומר סתם אני נשבע שזה אשה ובאמת הוא איש:

{{עוגןמ|יא}} '''מכל פירות שבעולם כו'.''' ע"ל סימן רל"ב סעיף ה':

{{עוגןמ|יב}} '''והוא מכנהו גמל.''' שאנו הולכים אחר לשון בני אדם ואין קורין לעוף גמל ובטלה דעתו אצל כל אדם:

{{עוגןמ|יג}} '''לא הוי שבועת שוא.''' כדלעיל סי' רל"ב ס"ד ע"ש:

{{עוגןמ|יד}} '''שבועה שלא אשב בצל סוכה כו'.''' משמע דעת המחבר כמ"ש הר"ן וז"ל אע"ג דגבי מצה מקרי כולל כי אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אין הדבר כן בסוכה לפי שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם וכל לחם שהוא מצה קרוי מצה סתם ואין סוכה סתם אלא סוכת מצוה עכ"ל הובא בבית יוסף אבל העט"ז כתב כדברי הטור הנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח וכן הנשבע שלא ישב בצל סוכת מצוה לוקה ויושב בד"א במפרש כמ"ש אבל אם אמר סתם שלא אוכל מצה או שלא אשב בסוכה אסור וע"ל ס"ס רט"ו בהג"ה:

{{עוגןמ|טו}} והא דשבועות כו'. לכאורה משמע מלשון זה דהכל תלוי במצות עשה ול"ת וא"א לומר כן כמו שאבאר גם בריב"ש ומהר"מ פדאו' שם אינו כן אלא כתב דבקום ועשה אינה חלה כגון שנשבע לאכול נבילות ושחוטות אינה חלה שאין אומרים לאדם עמוד וחטא כדי לקיים שבועתך (וע"ל ר"ס רל"ט ס"ק י"ט) כו' אבל בשב ואל תעשה חייל נמי אל"ת בכולל וכן כתב הרמב"ם פ"ה מה"ש דין י' שבועה שלא אוכל תמרים ונבלות וטרפות ואכל כזית נבלה וטריפה חייב אף משום שבועת ביטוי שהרי כלל דברים האסורים עם דברים המותרים עכ"ל וכן כתב הט"ו לקמן סי' רל"ח סעיף ז' והוא מן הש"ס פ"ג דשבועות:

{{עוגןמ|טז}} '''אלא בשנים שנשבעו זה לזה.''' דהוי כמו כריתת ברית כשבועת אברהם לאבימלך שנשבעו זה לזה להיות שלום ביניהם ואחר כך עברו הפלשתים על השבועה ונפטרו גם ישראל משבועתם ונלחם שמשון עמהם:

{{עוגןמ|יז}} '''השני חייב לקיים שבועתו כו'.''' ומזה משמע דלא כתשובת מבי"ט [[שו"ת מבי"ט/א/רסד|[ח"א] (ח"ב) סימן רס"ד]]{{הערה|על החלפת חלקי שו"ת המבי"ט ראו ב[[שפתי כהן#למהדורת אוצר הספרים היהודי השיתופי|מבוא למהדורתנו]].}} {{ממ|ד' קכ"א ע"ד}} בעשרה שנשבעו שלא להסכים ושלא לחתום על איזה דבר ומת א' מהם נפטרו כולם וע"ש:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>