עריכת הדף "רשב"א/ברכות/מו/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}



'''ואיהו כמאן סברה כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן בעל הבית בוצע ואורח מברך.''' ואיכא למידק אם כן ר' אבהו היכי קאמר ליה לרבי זירא דליבצע. ויש לומר דשאני רבי זירא דהוה ליה בסעודה זו כבעל הבית דמחמתיה עביד להו יומא טבא לרבנן.

'''עד היכן ברכת הזימון רב נחמן אמר עד נברך ורב ששת אמר עד הזן.''' פירוש: עד ועד בכלל. הדין פלוגתא דרב נחמן ורב ששת איכא מאן דמפרש לה אמתניתין דקתני שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, כלומר הא שנים אין מזמנין. ועכשיו נחלקו עלה רב נחמן ורב ששת עד היכן היא ברכת הזימון שישנה בשלשה ואינה בשנים, רב נחמן אמר עד נברך צריך שלשה מכאן ואילך אפילו בשנים, ורב ששת אמר עד הזן שאם היו שנים אין מברכין ברכת הזן. ואמרינן נימא כתנאי, דתני חדא ברכת המזון שתים ושלשה. ותניא אידך שלשה וארבעה. איכא מאן דגרס הכי, כלומר פעמים שברכת המזון היא שתי ברכות בלבד, כגון שאינן אלא שנים דאז לא מברכי ברכת הזן כרב ששת, ופעמים שלש ברכות כגון שהן שלשה דאז מברכי ברכת זימון שהיא עד הזן. וכן פירש רש"י ז"ל.

''' ''' ואינו מחוור, דהאיך אפשר לומר דיחיד אינו אומר הזן דהא ברכת הזן דאורייתא היא כדגמרינן לה לקמן בפרקין {{ממ|מח, ב}} ואם כן כל יחיד ויחיד חייב בה. ותו קשיא לי דאי איתא דבתרי לא מברכי ברכת הזן, לא היתה ברכת הזן פותחת בברוך משום דהויא ליה תחלת הברכה ברוך שאכלנו משלו, דלעולם אין הזן בלא נברך ולא פתחו ברכת הזן בברוך אלא משום דיחיד אינו אומר נברך והויא ברכת הזן בפני עצמה ובלא סמיכות לברכה אחרת, וכדאיתא בירושלמי בפרק קמא דמכלתין {{ממ|ה"ה}}. ועוד שאילו כן היתה אף ברכת הארץ פותחת בברוך משום דיחיד אינו אומר הזן והויא לה ביחיד שאינה סמוכה לחברתה, וכל שפעמים אינה סמוכה נהגו בה מנהג אותן שאינן סמוכות לעולם כקידוש שאף על פי שהיא סמוכה לבורא פרי הגפן, עשאוה כאינה סמוכה משום שאם היה שותה מבעוד יום וקדש עליו היום אינו אומר בורא פרי הגפן. וכן ברכה אחרונה של ששת ברכות דחתנים, וכמו שמפורש בירושלמי דגרסינן התם {{ממ|שם}}: כל הברכות פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לברכה כגון קריאת שמע ותפלה אין פותחין בה בברוך, התיבון הרי נברך שנייה היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאינן אומרים נברך, וחזרו והקשו הא קדושה, שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאין אומר בורא פרי הגפן. וכיון שכן לרב ששת הזן לא היתה פותחת בברוך וברכת הארץ היתה פותחת בברוך, ואנן לא אשכחן פלוגתא בינייהו בהא מילתא כלל. ויש מפרשים דקאי אאחד מפסיק לשנים, כלומר עד היכן ברכת זימון שהאחד מפסיק לשנים ואינו יכול לחזור ולאכול עד שיברכו אותה. וגם זה אינו מחוור לפי מה שכתבנו למעלה בשם גאון והראב"ד ז"ל שאמרו שאין יכול לחזור ולאכול אלא צריך לגמור ברכותיו עם השנים ואחר כך אילו רצה לחזור ולאכול צריך נטילת ידים והמוציא.

''' ''' והפירוש הנכון דקאי אשלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו ומזמנין עליו כלומר עד היכן צריך להתעכב ולשמוע עמהם. וכן אם נצרך היחיד לצאת ואינו רשאי ליחלק עד היכן הוא צריך להתעכב כדי שיצא ידי זימון. והכי גרסינן בספרים ישנים ובספרי הגאונים ז"ל: נימא כתנאי דתני חדא ב' וג' מברכים ברכת הזימון ותניא אידך ג' וד'. ופירשה רב האי גאון ז"ל שהם ברכות כלומר פעמים שמברכין בברכת המזון ג' וד' ברכות ותניא אידך ב' וג'. ודתניא ב' וג' היינו כרב ששת דאמר שברכת הזימון עד הזן והלכך הויא לה ברכת הזן אחת וברכת הארץ שניה וברכת בונה ירושלים שלשה. ושנים דקתני בברייתא לא מיפרשא {{ממ|הכי}} [היכא], ודתני אידך ארבעה אתיא כרב נחמן דהויא לה נברך אחת והזן שנייה. וברכת הארץ שלשה ובונה ירושלים רביעית. ודקתני שלשה בהאי ברייתא נמי לא מיפרשא היכא. ואף על גב דקתני שנים ושלשה בלשון זכר והוי ליה למיתני שתים ושלש בלשון נקבה דברכות לשון נקבה הן, אפילו הכי ליכא לפרושי בה אלא הכי. כן כתב הגאון ז"ל, ואינו נכון. והרבה פירושין אחרים יש והנכון שבכולן הוא מה שפירש בו הרב אלפסי ז"ל וכדדייק לה מן גמ' דבני ארץ ישראל.

''' ''' וזה לשון ההלכות: האי מימרא דעד היכן ברכת {{ממ|המזון}} [הזימון] אפליגי בה [נמי] בגמרא דבני מערבא {{ממ|ירושלמי בפרקין ה"א}} ואותיבו התם למאן דאמר עד נברך מיהא מתניתין דב' וג' מברכין ברכת הזימון, וכדמעיינת ביה סליק לך פירושא דהאי שמעתא בלא קושיא ובלא ספק. והכי גרסינן התם שלשה שאכלו כאחת ובקש אחד מהן לצאת, דבי רב אמרי מברך ברכה ראשונה והולך לו, איזה היא ברכה ראשונה, דבי רב אמרי זו ברכת זימון, רבי זעירא בשם רבי ירמיה אומר זו הזן את הכל, רבי חלבו [בשם ר'] חנן בשם רב זו ברכת הזן את הכל. התיב רב ששת והא מתניתין פליגי שנים ושלשה שאכלו חייבין בברכת המזון הא ד' לא ואין תימר זו ברכה ראשונה ניתני ד', אשכח תנא דתני ד', אין תימר זו הטוב והמטיב שנייה היא, דאמר רב הונא הטוב והמטיב משניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, נמצאת אתה אומר ב' וג' דקתני גברי אינון. והכין פירושא ב' וג' שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה, אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה, או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית, חייבין לברך ברכת המזון, לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון עולה משנים מהן או משלשתן. וגמרינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד, ומשום הכי תני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה, ואם איתא דברכת הזימון עד נברך הוה אמר ארבעה, ופריק אשכח תנא תני ארבעה ואנא דאמרי כוותיה. ואם תאמר הך תנא דתני ארבעה משום הטוב והמטיב הוא דתני הכי דמצי אמר לה גברא רביעאה, לית לך למימר הכי דברכת הטוב והמטיב דרבנן היא, ולא מני לה תנא בהדי דאורייתא דאמר רב הונא וכו', הדין פירושא דהדין גמרא דבני מערבא [ו]חד טעמא הוא עם גמרא דידן וכבר סליק פירושא דהא מתניתא כהוגן ולית בה קושיא כלל. עד כאן לשונו.

''' ''' ולפי פירוש זה הא דתני ג' וד' הכי נמי מתפרשא פעמים שברכת המזון עולה מג' מהן ופעמים מארבעתן. והפירוש מחוור ועולה כהוגן. אלא דקשה לי קצת למה לא תנינן ב' ג' וד' דבשלמא בברייתא קמייתא, לא תני אחד שנים ושלשה משום דאחד לאו חדושא הוא, ולא תני אלא מאי דאית ביה חדוש דהיינו שנחלקת לשנים ושלשה, אלא לאידך ברייתא מאי טעמא לא תני שנים, ואי נימא חדושא דרביעית אתא לאשמועינן דפליג אאידך ברייתא לא ליתני אלא ארבעה מברכין ברכת המזון.

'''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה.''' ואע"ג דבונה ירושלים דאורייתא ואפ"ה לא מברכי לה פועלים, לאו היינו עקירה, דהא מכלל כללי לה בברכת הארץ, אבל הטוב והמטיב עקרי לגמרי דלא מדכרי לה כלל.

'''תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך. ''' כלומר: ואילו היתה דאורייתא כשאר הברכות היתה סמוכה לחברתה ולא היתה פותחת אבל היתה חותמת, אבל השתא דליתא אלא מדרבנן ונתקנה לבסוף על הרוגי ביתר הרי היא כאילו עומדת בפני עצמה, ולפיכך פותחת בברוך, ומה שאינה חותמת לפי שעשאוהו כמטבע קצר שיש מהן פותחות ולא חותמות ואף על פי שמלותיה רבות, והרבה דחקו עצמן בתוספות בזה, שאמרו, דלפום כן לא חתמי בה לפי שכל עיקרה של ברכה זו לא תקנו אלא הטוב והמטיב וקצרה ממש היתה והלכך אינה חותמת. ואף על גב דאמר רב בפרקין {{ממ|מט, א}} שיש שם שתי מלכיות לבד מדידה, ואמרינן במדרש שיש שם ג' גמולות ג' הטבות ג' מלכיות, מכל מקום אינו מזכיר אלא שמותיו של הקדוש ברוך הוא האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו, ולא דמיא לברכת מגילה שאומרים האל הרב את ריבנו שמסדר שבחו של הקדוש ברוך הוא ע"כ. ואינו נכון כלל, אלא שלא ראו לחתום בה ולעשותה מעולה משאר ברכות של תורה שלמעלה ממנה, ומקצתן שהיו חותמין בה כברכה ארוכה וכדתניא בפרק קמא דתוספתא דמכלתין {{ממ|הלכה ח-ט}}: אלו ברכות שמקצרין ואין חותמין בברוך ברכת הפירות וברכת המצות וברכת הזן, פירוש ברוך שאכלנו משלו, וברכה אחרונה של ברכת המזון. רבי יוסי הגלילי חותם בברכה אחרונה של ברכת המזון ומאריך בה.

'''כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וכו'. ''' ולאו כללא הוא דהא איכא ברכת אלהי נשמה וברכת הדרך ותפלה קצרה וברכת גשמים שאינן סמוכות ואפילו כן אין פותחין בברוך. ומסתברא דברכה אחרונה שבקריאת שמע דכוותייהו שאינה סמוכה לברכות שלפני קריאת שמע שהרי קריאת שמע הפסיק ביניהם, והיינו דקתני הכא ברכה הסמוכה לחברתה, וברכה אחרונה שבקריאת שמע, דאלמא ברכה סמוכה וברכה אחרונה שבקריאת שמע לאו בני בקתא חדא נינהו. וכבר הארכתי בזה בשלהי פרק קמא דמכלתין בסייעתא דשמיא {{ממ|יא, א}}. ולא כן פירש כאן רש"י ז"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:רשב"א: ברכות]]