עריכת הדף "רש"י/מלכים א/ה"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ג ==

'''בראים.'''  פטומים על האבוס:

'''רעי.'''  מן האחו:

'''וברבורים אבוסים.'''  יש מרבותינו אומרים: תרנגולים פטומין (בבא מציעא פו ב):

== ו ==

'''ארבעים אלף ארות סוסים.'''  ובדברי הימים (ב ט כה) הוא אומר: ארבעת אלף, פירשו רבותינו (סנהדרין כא ב) ארבעים אלף ארוות היו, ובכל אחת ארבע אלף אצטבלאות. או ארבעת אלפים ארוות, ובכל אחת ארבעים אלף אצטבלאות:

== ז ==

'''לא יעדרו דבר.'''  אפילו של ימות החמה בימות הגשמים:

== ח ==

'''והשערים והתבן.'''  היו נותנים אלו הנציבים, אל המקום אשר יהיה שם המלך:

== י ==

'''מחכמת כל בני קדם.'''  מה היא חכמת בני קדם, יודעים במזלות וכו' כדאיתא בפסיקתא דפרה אדומה, וכל הפרשה הזאת נדרשת שם לפי משמעה:

== יא ==

'''ויחכם מכל האדם.'''  כמשמעו:

'''איתן והימן וכלכל ודרדע.'''  אחין היו, בני זרח בן יהודה, שנאמר (בדברי הימים א ב ו): ובני זרח זמרי ואיתן (היו לוים משוררים): 

'''בני מחול.'''  היו יודעים ליסד מזמורים האמורים במחולות שיר, שהיו הלוים אומרים על דוכנם מזמורים שיסדו בספר תהלים (מזמורים פח פט): משכיל לאיתן האזרחי; ומשכיל להימן האזרחי. מדרש אגדה בפסיקתא: מכל האדם, זה אדם הראשון, איתן האזרחי, זה אברהם, הימן, זה משה, וכלכל, זה יוסף, ודרדע, זה דור המדבר, מחול, שנמחל להם על מעשה העגל:

== יב ==

'''שלשת אלפים משל.'''  שלשת למודי משלות, שלש פעמים כתוב 'משלי שלמה' בספר משלי: 

'''ויהי שירו חמשה.'''  שלשה אלה, ושיר השירים, וקהלת: 

'''ואלף.'''  בכל אחד כדי הוא ללמוד ומדרש אגדה (ערובין כא ב): שהיה אומר בכל פסוק שלשת אלפים משל, ועל כל משל, אלף וחמשה טעמים:

== יג ==

'''וידבר על העצים.'''  מה רפואת כל אחד, ועץ פלוני יפה לבנין פלוני, וליטע בקרקע פלונית וכן על הבהמה, מה רפואתה, ועיקר גדוליה ומאכלה ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קעח): מה ראה מצורע ליטהר בגבוה שבגבוהים, ובנמוך שבנמוכים, ועל הבהמה ועל העוף, מה ראה זה להיות כשר בשחיטה בסימן אחד, וזה בשני סימנין, ודגים וחגבים בלא כלום:

== יז ==

'''לא יכול לבנות בית וגו'.'''  לא היה רשאי מפני המלחמה, והכתוב אומר (דברים יב י): והניח לכם מכל אויביכם מסביב, ואחר כך (פסוק יא): והיה המקום וגו' לשכנו תדרשו וגו' (פסוק ה):

== כ ==

'''כצדנים.'''  שכנים ליער לצד אחד היו, ובממשלתו של חירם:

== כג ==

'''אשימם דברות.'''  'רפסודות' קורא להם בדברי הימים (ב ב טו), ובלשון אשכנז פליצי"ן, ובלע"ז רי"ץ, קושרין העצים זה עם זה, ומציפין אותן על פני המים, ומוליכין אותן כמו שמוליכין הספינות: 

'''עד המקום אשר תשלח אלי.'''  אשר תודיעני להביאם שם:

'''ונפצתים שם.'''  כשמתיר אגדן ומוציאן אל היבשה כל עץ ועץ לעצמו, היא קרויה ניפוץ (כל דבר שלם שמחלקים אותו לפרקים, קרוי ניפוץ), דיפצי"ר בלע"ז:

== כה ==

'''מכלת לביתו.'''  לשון מאכל:

'''שמן כתית.'''  שמן נקי, שאין זיתים נטחנים בריחים, אלא כותש במכתשת, ואין מעלה שמרים כל כך כמו הטחון:

== כז ==

'''ויהי המס.'''  עולה לשכר של שלשים אלף איש:

== כח ==

'''חליפות.'''  כמו שמסיים ואומר: חדש יהיו בלבנון, כשהיו עשרת אלפים איש בתשרי בלבנון, והעשרים אלף איש בביתו, במרחשון מתחלפים עשרת האלפים השניים ויוצאים ללבנון, ואלו חוזרים לביתם, ובכסליו יוצאים עשרת אלפים השלישים ויוצאים ללבנון, ואלו חוזרים לביתם, ובטבת יוצאים הראשונים וחוזרים ללבנון, וכן חוזרים חלילה, נמצאו כל עשרת אלפים שבהם, חדש בלבנון, ושני חדשים בביתם: 

'''על המס.'''  לגבותו:

== כט ==

'''שבעים אלף נשא סבל.'''  להביא האבנים מן ההר לעיר, ושמונים אלף החוצבים אותם בהר, הרי מאה וחמשים אלף, וכולם גרים גרורים היו, שנתגיירו מחמת גדולת שלמה ושלחנו, וכן כתוב בדברי הימים ב (ב טז): ויספר שלמה את כל הגרים וימצאם מאה וחמשים אלף ויעש מהם שבעים אלף וגו':

== ל ==

'''משרי הנצבים.'''  נוגשים ונציבים על עושי המלאכה:

'''שלשת אלפים ושלש מאות.'''  ובדברי הימים ב (ב יז) הוא אומר: ושש מאות, אומר אני, שלשת אלפים ושלש מאות היו ממונים על מאה וחמשים אלף, שכל אחד ממונה על ארבעים וחמשה ויותר, והשלוש מאות שנוספים בדברי הימים, היו ממונים על כולם, שכל אחד ממונה על חמש מאות ויותר. ותדע, שהרי יש עוד שני כתובים בדבר זה, ומכחישין זה את זה, שנאמר בו בספר זה (לקמן ט כג): אלה שרי הנצבים אשר לשלמה חמשים וחמש מאות, ובדברי הימים (ב ח י) הוא אומר: מאתים וחמשים, הרי ארבע מקראות מכחישין זה את זה. אבל יש לנו לפרש, שבמקראות האחרונים ממונים על כולן, ולשלמה היו אלו הגרים להיות לנושא סבל ולחצוב אבנים בהר, ויהיו לו שאר עושי המלאכה לערי המסכנות, שהם אזרחיים, שאלו הכתובים אמורים שם ובספר מלכים מנה את הנציבים הגרים שני מנינים, שרי הארבעים והחמשה לבדם, והשלש מאות החשובים צירף עם מאתים וחמשים שהיו ממונים על עושי ערי המסכנות, ומנה חמש מאות וחמשים שרים, ובדברי הימים מנה כל נציבי הגרים לעצמם, הגדולים עם הקטנים שלשת אלפים ושש מאות, וכולן גרים. ונציבי ערי המסכנות שהיו ישראל מאתים וחמשים, מנה לעצמן: 

'''הרדים בעם העושים במלאכה.'''  הנוגשים את העם עושי המלאכה:

== לא ==

'''ויסעו.'''  מן ההר, לשון עקירה: 

'''אבנים יקרות.'''  כבדות:

'''אבני גזית.'''  נפסלות ומסותתות ואם תאמר והרי כבר נאמר (לקמן ו ז): ומקבות והגרזן לא נשמע בבית בהבנותו, פירוש שכל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, אלא שהיה מסתת מבחוץ, ומכניס ובונה מבפנים, (כך נדרש בסוטה מח ב):

== לב ==

'''ויפסלו.'''  בהרים:

'''והגבלים.'''  אומה ששמה גבל, ובקיאים לסתת אבנים ולבנות, כמה שנאמר (ביחזקאל כז ט) בצור: זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך: 

'''ויכינו.'''  לשון הזמנה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}