עריכת הדף "רע"ב/מכשירין/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''כל משקה שתחילתו לרצון.''' דניחא ליה בהנך משקין, בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין:

'''אע"פ שאין סופו לרצון.''' כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה, אפ"ה הוי הכשר. אי נמי, סופו לרצון, כשנפלו על הפירות. אבל בתחילת ביאתן היה הדבר קשה בעיניו, הכל הוי הכשר:

'''הרי זה בכי יותן.''' כלומר, האוכלין שנפלו עליהן משקין הללו, מוכשרין לקבל טומאה מכאן ואילך. שאין שום אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או אחד משבעה משקין, שהם, מים, יין, שמן, חלב, דבש, דם, טל. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יא#לח|ויקרא יא לח]]}} וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, כתיב יתן וקרינן יותן, מה יתן דניחא ליה, אף יותן דניחא ליה:

'''מטמאין לרצון ושלא לרצון.''' כיון דטמאין הן, טומאתן והכשרן באים כאחד, ואם נפלו על הפירות אפילו שלא לרצון, מטמאין אותם, דלא בעינן דניחא ליה אלא כשבא המשקה קודם לטומאה, דכתיב וכי יותן מים על זרע, והדר ונפל מנבלתם עליו. אבל כשהמשקה והטומאה באין כאחד כגון שהמשקין טמאין, לא בעינן דניחא ליה:

==ב==
'''המרעיד את האילן.''' מנענעו:

'''או את הטומאה.''' כגון שהביא שם עורב שרץ או כזית מן המת או נבלה ונשאר בין ענפי האילן:

'''אינן בכי יותן.''' אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו, לא הוכשרו:

'''היוצאים ואת שבו.''' משקים היוצאים מחמת הרעדה, ומשקים הנשארים באילן ונפלו אח"כ על הפירות, הוכשרו, דאחשובי אחשבינהו וכתלושים דמו:

'''מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו.''' נתכוין להוציא כל המים מן האילן, והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרי:

==ג==
'''המרעיד את האילן.''' להפיל פירותיו:

'''ונפלו על חברו.''' על אילן אחר, ומאותו אילן נפלו על הזרעים ועל הירקות המחוברים לקרקע, ומשקה טופח על אותן הזרעים מן המים שרגילין להשקות אותן או מגשמים שנפלו עליהן:

'''בית שמאי אומרים הרי הן בכי יותן.''' דכיון דיודע היה שיפלו פירות הללו על אותן זרעים שיש עליהן משקה טופח, גלי דעתיה דניחא ליה, והוכשרו הפירות שנפלו על גבי אותן זרעים, לקבל טומאה:

'''ובית הלל אומרים אינן בכי יותן.''' כיון דלא נפלו להדיא מן האילן על הזרעים אלא מאילן לאילן אחר:

'''חלי קופרי.''' כך היה כינויו:

'''טבעון.''' שם מקום:

'''עד שיתכוין.''' והני הואיל ומאילן לאילן או מסוכה לסוכה נפלו, אין זו כוונה. וטעמייהו דבית הלל קאמר:

==ד==
'''הנוער אגודה של ירק.''' כגון ירק שירדו עליו גשמים או שנפל במים שלא לרצון, ומנערו כדי שיצאו המים:

'''חוששים אנו.''' בתמיה. כלומר לדבריכם היה לנו לחוש גם לזה:

'''המעלה שק מלא פירות.''' שנפל במים שלא לרצון, והעלהו והניחו על שפת הנהר:

'''התחתון טהור.''' כלומר, אף התחתון טהור, וכל שכן העליון:

==ה==
'''המוחק את הכרישה.''' דוחק את הכרישה כדי שיצא ממנה הטל:

'''כרישה.''' חציר בלשון מקרא. פורו"ש בלע"ז, ובערבי כורא"ת:

'''והסוחט בשערו ובכסותו.'''. שהיה בא בדרך וירדו גשמים בשערו ועל כסותו, וסוחט בהן כדי שיצאו המים:

'''ואת שבו.''' משקין הנשארים ונפלו אח"כ על הפירות:

'''מתכוין שיצאו מכולו''' דנתכוין להוציא מהן כל המים ולאו דעתיה על הנשארים, הלכך לא מכשירים. כבית הלל דריש פירקין:

==ו==
'''הנופח.''' בפיו:

'''בעדשים.''' ויצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו, והרוק היוצא מן הפה מתולדות המים הוא חשוב:

'''אינן בכי יותן.''' כיון דלא נתכוין לכך:

'''וחכמים אומרים בכי יותן.''' כיון דנתכוין לנפח, ודרך הרוק לצאת על ידי נפיחה. והלכה כחכמים:

'''האוכל שומשמין באצבעו.''' כגון שהניח שומשמין בידו אחת, ואצבעו שבידו השנית מכניסה לתוך פיו ללחלחה ברוק ונותנה בשומשמין שבידו השנית והן נדבקין בה ומכניס בפיו ואוכל, ומחמת כן נתלחלחה היד שהשומשמין בה, ויש בה משקה טופח:

'''ר' שמעון אומר אינן בכי יותן.''' דללחלח אצבעו נתכוין, ולא ללחלח היד שהשומשמין בה. ורבנן סברי, כיון דאחשביה באצבעו, מכשיר אפילו שלא לרצון, כדתנן בריש פירקין כל משקה שתחילתו לרצון, אע"פ שאין סופו לרצון, הרי זה בכי יותן. ור' שמעון סבר, דלא היה מתחילתו לרצון אלא המשקה המלחלח האצבע בלבד. והנשאר שנתלחלחה בו היד, לא היה לעולם לרצון. ואין הלכה כר' שמעון בכולה מתניתין:

'''הסריקין.''' ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/יא#|שופטים יא]]}} מתרגמינן גוברין סריקין. לשון אילן סרק שאינו עושה פירות. פירוש אחר, סריקין, גנבים. שכן בלשון ישמעאל קורין לגנבי סראקין. ויש גורסין סקרין, לשון לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה בפרק הנזקין, פירוש גזלנין ואנסין:

'''בשבולת הנהר.''' שביל הנהר ומרוצת מימיו. לשון ושבולת שטפתני {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/סט#|תהילים סט]]}}:

'''להביאן עמו.''' שלא היה יכול לנושאן, ומשיטן בנהר:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}