עריכת הדף "רמב"ן/חולין/נח/א"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''ושוין בביצת טרפה שהיא אסורה.'''  פירש"י ז"ל ר"א ורבנן דפליגי בולד טרפה שוין בביצת טרפה ולא על אלו נשנית אלא משנתינו היא במ' עדיות דתנן ביצת נבלה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין ושוין בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור והא דקאמרי' בגמרא בתרוייהו לישני ושוין בביצת טרפה וכו' בתר מלתא דר"א ור"י לאסוקי ושוין אליבא דכ"ע בעי ור"א ור"י גופייהו מדב"ש וב"ה הוו והא דמפרשים בגמרא גדלה באיסור גדלה ממש ק"ל דלפי ענין המשנה דומי' דביצת נבלה קתני כשנתעבר' ולבסוף נטרפה וגמרה קאמר ואפשר דהכי קתני ושוין בביצת טרפה שנטרפה וכיוצא בה נמכרת בשוק שאסורה מפני שפעמים גדלה באיסור כולה דהיינו בדספנא מארע'.<br>ואקשי' אלא הא דתניא ולד טרפה ר"א וכו' במאי קמיפלגי וק"ל לימא {{ממ|דכו"ע}} זה וזה גורם מותר כשמעתתיה ר"א אומר לא יקרב דלגבוה מאיס דהא בהבי ניחא ליה כדאמרינן אי הכי אדמפליג בגבוה ליפלוג בהדיוט ורש"י ז"ל כתב כיון דאמרת דהאי מודים בביצת טרפה בדספנא מארע' דחד גורם הוא מכלל דפלוגתייהו בזה וזה גורם וע"כ בשנטרפה ולבסוף עיברה וכו' ולזה הזקיקו לפרש דהאי מודים בפלוגתא דר"א ור"י וכיון שכתבנו לך שאינו כן חזרה קושייתינו למקומה.<br>אלא שי"ל דמשו"ה לא בעינן למימר דכ"ע זה וזה גורם מותר ולגבוה פליגי בגורם דשמעינן ליה לר"א דאמר זה וזה גורם מותר כדתנן בע"ג {{ממ|מט,ב}} ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח וכדמוכח עלה התם בגמרא ואית' נמי בפסחים [דף כז,א] וכשנתעברה ולבסוף נטרפה לא בעי לאוקומה ובעובר {{ממ|שוין}} [ירך אמו פליגי] דא"כ קמה לה שמעתיה כר"א וקי"ל דלית הלכתא כוותיה דשמותי הוא. <br>והיינו דאמרינן אי הכי אדמפלגי לגבוה ליפלגי בלהדיוט אי אמרת בשלמא לית' לדאמימר פלוגתייהו בשנתעברה ולבסוף נטרפה והני תנאי סברי שרי ומיהו אסר ליה ר"א לגבוה אלא לדאמימר קשיא וכן הא דאמרי' בלישנ' דרבינא בשנתעברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו קמיפלגי ולא אוקימנא דכ"ע לאו ירך הוא וכי פליגי לגבוה פליגי משום דאשכחן כמה תנאי וכמה אמוראי דסברי עובר ירך אמו הוא ולא ניחא לן למימר הכא דכ"ע לא פליגי במלתא דקיימא בתנאי וניחא טפי למימר והני תנאי כהנהו תנאי.<br>והא דאקשי' [פי – בלישנא דרבינא] א"ה אדמפלגי לגבוה משום דאי לאו דאמימ' ה"א בזה וזה גורם פליגי אבל להדיוט שרי ואע"ג דשמעינן ליה לר"א דאסר השתא לא אסיק המקשה אדעתיה הכי או שמא עלה בדעתיה שיש הפרש בין זה לזה א"נ הא דאמרת א"ה לאו לאמימר אלא למ"ד בעובר ירך אמו פליגי ומתרץ הוא דניחא ליה בהכי ובדין הוא דלימא איפכא דכ"ע עובר לאו ירך אמו הוא אלא למאי דמפרקי מקשי'. 

והא דאמרינן '''כיון דאגידה בגופיה כגופיה דמיא.'''  איכא למידק בה דגרסינן בפ' שור שנגח את הפרה פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה הוא תרנגולת שהזיקה אינה גובה מביצתה מ"ט פרשה בעלמא הוא והכא אמרינן לכ"ע כגופה דמיא ואיכא למימר דהתם בביצה שנולדה מיד עסיקי' דומיא דמתני' דקתני ונמצא ולדה בצדה וכיון דמתיילד' האידנא מאתמול גמרה לה הלכך כמאן דפריש מינה לגמרי דמיא ומיהו בטרפה לא פלוג רבנן ואסרוה שמא מעורות בגידין היתה בשעת טרפות ואפי' בנבלה נמי אסרוה כדקתני רישא ביצת נבלה כל שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין.<br>ומיהו בנבילה קשיא, כיון שכמוה נמכרת בשוק והדבר ידוע שלא גמרה באיסור כלל למה אסרוה ב"ה הא פרשה בעלמא הוא כדאמרינן ועוד מאי שנא מבשר בחלב דאמרי' במ' ביצה {{ממ|ו,ב}} השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאוכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות ותירץ רב שמעון בעל ההלכות ז"ל דבשר עוף בחלב דרבנן ואקילו בה ונבלה דאורייתא והחמירו בה.<br>ואיכא דק"ל הא דאמרינן במסכת ביצה אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה ואקשי' אבל במעי אמה מאי אסורה לאוכלה בחלב והתניא השוחט את התרנגולת וכו' ומאי קו' לימא רב כמ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא והאי מקשה לא ניחא ליה [אלא] בקוש' אטו משום דבעי לאוקמ' לדרב כהלכתא תיקשי לן ולהאי פירושא הא דאמרי' התם מאן תנא שלל של ביצים טהור א"ר יוסף דלא כר' יעקב וא"ל אביי ע"כ לא א"ר יעקב אלא גבי איסורא אבל גבי טומאה מדרבנן לא מפשינן משום דאע"ג דלא שרו רבנן אלא גבי בשר בחלב דאיסורו מדבריהם אפשר דגבי טומאה אעפ"י שהיא מדאורייתא הקלו דלא מפשינן טומאה אבל לר' יעקב דאסר אפי' בבשר בחלב דרבנן קס"ד דגבי טומאה נמי מחמיר אמר אביי דלא דמו.<br>וי"מ דגבי נבלה החמירו משום טרפה שהיא גדלה באיסור ויש לחוש בה שמא מעורה היתה בגידין אבל גבי בשר בחלב ליכא למגזר משום טרפה דלא מיחלפי אהדדי ואפילו למ"ד בשר בחלב דאורייתא ואכתי איכא למידק היכא אפשר דשרו רבנן ביצים גמורות בחלב בזמן שמעורות בגידין הא כיון דמחברי בגופה כגופה דמי' מדינא כדאמרינן התם דמדאמר ר' יעקב אם היו מעורות בגידין אסורות ש"מ דלרבנן אפי' מעורות נמי מותרות ומאי גמורות שיש להם חלמון וחלבון כמו שפיר' שם רש"י ז"ל וי"ל דשאני טרפה כיון שהיא מחוברת לה וכל יניקתה ממנה אסורה אבל אינה כגופה להקרא בשר וליאסר לענין בשר בחלב.<br>וי"א דכי אמרינן גבי טרפה הכא דכל היכא דאגידא בגופה כגופה דמיא מדרבנן קאמרינן ולא החמירו כל בך בבשר בחלב משום דגבי טרפה איכא למיגזר משום דילמא קטנה הוא שבקטנות בשעת טרפות ומעורות לגמרי וההיא כגופה היא מדאורייתא והא דאמרינן התם בריש ביצה סיפא אתאן לספק טרפה וספקא אסור דספקא דאורייתא הוא משום שפעמים שביצת טרפה דאורייתא כגון שהיא קטנה שבקטנות בשעת טרפות כדכתבינן. <br>אבל ר"ת ז"ל היה אומר דאפילו למ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא החמירו בנבלה וטרפה שאסורין מגופן יותר מבשר בחלב שאיסורן מחמת תערובת.<br>ורבינו שמואל אחיו ז"ל פירש דמאי גמורות דקא אמרינן מותרות לאוכלן בחלב גמורות ממש שקליפתן החיצונה קשה ונגמרה לגמרי וה"פ גמורות מותרות מכלל דשאינן גמורות אעפ"י שמעורו' אסורות ואתא ר' יעקב למימר כל זמן שמעורו' בגידין אסורו' אבל אינן מעורות אעפ"י שאינן גמורות מותרות ור' יעקב מיקל הוא.<br>ולפי פירושו אכתוב בכאן פירו' השמועה, דאמרינן התם בלישנא קמא מאן תנא משלל ביצים טהור פי' שאינו חשוב כבשר. אמר רב יוסף דלא כר' יעקב דאי ר' יעקב הא אמר כל זמן שמעורות אסורות דהיינו שלל בצים וקאמרי' אסורות לאוכלן בחלב אלמא בשר מיקרו אבל רבנן אפשר דכל זמן שמעורות מותרות לאוכלן בחלב דפרשא דעלמא הוא וכי אינן מעורות אסורות עד שיגמרו שהן כבשר ולהאי לישנא לא קרי למעורות אלא שלל. ואיכא דאמרי מאן תנא מן האשכול של בצים טמא א"ר יוסף ר' יעקב היא. פי' להאי לישנא קרינן אשכול להנך דתליין באשכול כדמפורש בגמרא והיינו מעורות דר' יעקב ושלל דקות מן הדקות שהן פרשא בעלמא. ומאן תנא מן האשכול טמא ר' יעקב היא דאלו לרבנן אף על פי שאינן תלויות באשכול ולא מעורות כלל חשבינן ליה כבשר עד שיגמרו בקליפה קשה לגמרי. וזה הפירוש אינו נכון ולא ראוי לסמוך עליו אלא שהוא להחמיר.<br>וכיון דאיפסיקא הלכתא כל שאינה יולדת שמעתא כרבינא אתיא ופלוגתא דר"א ור"י בעובר ירך אמו אוקי' וקי"ל הלכה כר' יהושע דר"א שמותי הוא וה"נ איתמר בפרק קמא דביצה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי ביו"ט אלא שי"ל דאמר רבא בפ' שור שנגח את הפרה פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה היא ובסנהדרין פ' הנשרפין ולד הנרבעת אסור ולד הנוגחת אסור מ"ט היא וולדה נגחו ונרבעו ומקשי' מינה בגמ' בע"ג בפ' אין מעמידין אלמא הלכתא היא ובמ' גיטין פ' המביא תנן אמרו אם היתה עוברה זכתה לו ואוקי' כר"י וקסבר עובר ירך אמו ובמסכת ערכין פ"ק אמרינן היוצאת ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד ופריך בגמ' פשיטא גופה הוא דאלמא פשיטא להו דעובר ירך אמו הוא.<br>וי"א לעולם עובר ירך אמו הוא דקי"ל כרבא ומיהו גבי טרפה אינו נאסר שאין טרפה אלא שנטרפה ואינה חי' והרי אף על פי שהאם נטרפה הולד נולד וחי י"ב חדש ואין חיותו תלוי בטרפות אמו תדע דהא רבא גופיה אמר בפ' בהמה המקשה ד' סימנים אכשריה ביה רחמנא אלמא לענין טרפותה של אם עובר לאו ירך אמו הוא.<br>אבל ר"ת ז"ל היה אומר דהלכתא כר' יהושע דלאו ירך אמו הוא וולד נוגחת דאסור ל"ק דהתם עובר נמי הוא דאזיק שאף מחמת כובד העובר נגף והזיק וולד הנרבעת נמי מפורש אמרה תורה בהמה הנהנית מן העבירה תהרג ותאסר והוא עצמו נהנה ואע"ג דאקשי' בסנהדרין מדר"י ומפרקינן ומקשו הניח' למ"ד זה וזה גורם אסור אלא למ"ד מותר מאי א"ל ומסיק רבינא לברייתא כמ"ד עובר ירך אמו הוא לאו למימרא דהכי הלכתא אלא [דחי לה ממ"ד] למ"ד זה וזה גורם אסור ומוקי לה בעובר ירך אמו הוא דתליא כר' וזו צ"ע לדבריו. ובאשה דאקשינן גופה הוא פי' הרב ז"ל לאו משום דירך אמו הוא כלל אלא כיון שחיותו תלוי בחיות אמו שאם מתה אמו אף הוא מת מיד בבת אחת והאם הזו אמרה תורה תהרג כל התלוי בחיותה והיינו דקאמרי' פשיטא.<br>ומיהו אכתי לא ניחא הא דרבא דאמר גובה מולדה משום דאי לאו ירך אמו הוא הו"ל כב' שוורים תמים שהזיקו שכל א' וא' משלם מגופו לפי חלקו ואפשר שכיון שהוא בא מכח אחד האי כוליה נזק עבד והאי כוליה נזק עבד. <br>ומיהו במס' תמורה בפ' כיצד {{ממ|דף כה,א}} א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר ופי' בגמרא משום דעובר לאו ירך אמו הוא ושיירו משוייר ומסקינן תיובתא דר' יוחנן תיובתא אלמא לית הלכתא הכי. ואומר ר"ת ז"ל שאין לחוש בכך משום דאמרינן בתר הכי לימא שיירו משויר תנאי היא ואע"ג דדחינן לה מ"מ ר' יוחנן מצי למימר אנא דאמרי כי הני תנאי.<br>וי"א אעפ"כ כיון דגמרא אסק' בתיובתא לית הלכתא הכי דרבנן קים להו דתנאי לאו בהכי פליגי וכיוצא בזה בפ' הניזקי' בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דא"ר יוחנן היזק שאינו ניכר שמיה היזק ואותבי' עלה ואסיקנא בתיובתא ואמרי' עלה לימא כתנאי ולא קיימי במסקנ' ואשכחן נמי בפ' השולח דעולא מוקי פלוגתא דרשב"ג ורבנן בהיזק שאינו ניכר ומצי חזקיה למימר לך אנא דאמרי כרשב"ג ואפ"ה כיון דגמר' אסקה בתיובתא קי"ל כר' יוחנן וליתא לחזקיה דרבנן דגמ' קיימי להו דרשב"ג ורבנן לאו בהכי פליגי אלא בלישנ' אחרינא דמוקי להו רב התם והכא נמי אע"ג דר' יוחנן מצי למימר אנא דאמרי כי האי תנא כיון דגמ' אסקיה בתיובתא אנן אסוגי' דגמ' סמכינן. <br>ואין דברי' הללו מוכרחים, דהתם ע"כ אשכחן תנאי דס"ל כר' יוחנן דה"ג לעיל מנה מאי לאו תנאי היא דר"י הגלילי סבר אם שיירו אינו משוייר ורבנן סברי דאם שיירו משוייר אמר לך ר' יוחנן לכ"ע אם שיירו משוייר וכו' אלמא דר' יוחנן תנאי היא והא דאסיקנ' בתיובתא לאו דוקא הוא אלא כעין תיובתא ואב"א או שנוי סוגיא באותו הסדר ולא הורגל התלמוד בסדרים אחרים.<br>ובמס' יבמות פ' הערל {{ממ|עח,א}} פריך מהא דר' יוחנן לרבא דאמר מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אלמא הילכתא היא ומדמקשינן מר' יוחנן לרבא ש"מ דטעמא בוולד הנוגחת וולד הנרבעת לאו משום דעובר ירך אמו.<br>ור"ת ז"ל ל"ג התם תיובתא באסוקי מלתא אלא הכי גריס תיובתא דר' שיירו משוייר תנאי היא וא"צ למחוק הספרים ובעל ההלכות ז"ל כתב ותרנגולתא טרפה דהות טעינא שיחלא ורמיתיה לבתר דאיטרוף אסור אע"ג [דולד בהמה] כה"ג שרי דעובר לאו ירך אמו ביצים כיון שמעורין בגופן כגופה דמו.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}