עריכת הדף "רמב"ן/בבא בתרא/עט/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ואי בשדה ואילן אמאי מחליף. ''' בדין הוא דה"ל לאוקמה לרישא בשדה ואילן בפלוגתא דרב יהודה ור' יוסי ובבור ושובך בפלוגתא דר"מ ורבנן וסיפא בבור ושובך דוקא אלא דלא ניחא ליה לאוקמא בכגון תרי טעמא וכל שכן רישא בשדה ואילן דוקא וסיפא בבור ושובך דוקא ומיהו הוה לרבה לרבה למימר כולה בבור ושובך ובריקנין פליגי בפלוגתא דר"מ ורבנן ובמלאין בפלוגתא דר' שמעון ורבנן כדאוקמא השתא ולא לימא אבל בשדה ואילן דברי הכל מעלין בהן ובמה שבתוכן דהא מנא ליה הא לא שייכא בפלוגתייהו אלא רבה סברא דנפשיה קאמר דסבר לה כר' יוסי ומוקי לה בהכי ופי' בפלוגתא דר"מ ורבנן כגון שהקדיש הפירות לכשיבואו לעולם אבל הקדש סתם גדולים הן ואין לדברי ר"מ בזה ענין.

והוצרכתי לכתוב זה מפני שהרב רבי שמואל כתב אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודעתו היה להקדישם דבדבר שלא זכה בו עדיין ליכא למימר עין רעה, ואין זה כלום. 

והא דאמרינן '''במים הבאים דרך חצרו. ''' פירש הרב רבי שמואל ז"ל שהבור עשוי במקום מדרון דממילא אתו ליה ודרך שובכו פירוש שהוא סמוך לו ועבידי דאתו ודוקא שובכו אבל של אחרים שיכולין לעכב שלא יבאו לא דמו לפירות דקל בשם רבינו זקנו ז"ל ותימה הוא מעיקרא היכי קא סלקא דעתך דמצי מקדיש והא ודאי כי אמרינן אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם היינו דלכשיבא לעולם ויהא שלו יהא קדוש כגון מקדיש פירות דקל שלו אבל כאן אם באין לשובך ולבור לתוך של הקדש הן באין ולא קנאן הוא מעולם והאיך יחול הקדשו לפיכך פירשו מפרשים דהכי נמי מקשה בגמרא מי יימר דאתו לרשותו ומרשותו יבא לתוך של הקדש כדי שיחול הקדשו ומפרקינן במים הבאין דרך חצרו שהוא מתוקן למילוי הבור ועשוי לכך ומיד שבאו לחצר וקנאן והקדשו חל עליהן וכן ביונים אבל באין דרך חצר של אחרים אין הקדשו חל כלל שהרי לא קנאן מעולם.

ולי נראה דהכא במאי עסקינן כגון שאמר בור זה לכשיתמלא מים יהא הקדש הוא ומימיו הוא קדוש דהא איתיה בעולם וכממקדיש שדהו לאחר עשר שנים הוי דקדשה פירות דלא הוו בעולם לא קדוש אלא לר"מ ומאי ריקנין דקתני ברייתא דאמר בשעה שהן ריקנין ולפום הכי לא קשיא להו בגמרא אלא מי יימר דאתו ואסקי' בעשויין לבא ובדרך שלו ומיתוקמ' כפשטה אפילו בהקדיש בור עכשיו ומה שבתוכו לכשיבא לעולם. 

ודאמר '''אימר דשמעת ליה לר' מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו. ''' איכא למידק עליה דהא גבי המקדש את האשה לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך וכו' אמר ר"מ מקודשת ואע"ג דלא עבידי דמייתי מקמי דידהו.

ואיכא דאוקמא בגוססי' דעבידי דמיתי, וגר דעתיה לאגיורי ושפחה נמי כגון דשמע מבי מרה דמשחרר לה וכן כתב הרב ר' שמואל ז"ל ואע"ג דגר צריך שלשה שכיחי דמיזדקקי ליה אי נמי כגון שחציה שפחה וחציה בת חורין או שנהגו בה מנהג הפקר שכופין את רבה ועושין אותה בת חורין ויחלוץ ליך יבמיך נמי דשמע מיניה דחליץ לה או שפסלה בגט אי נמי משום דמצות חליצה קודמת למצות יבום והא דאמרינן בכתובות (נ"ח ב') גבי המקדיש מעשה ידי אשתו במותר דקודש לאחר מיתה אליבא דר' מאיר מוקי לה כמו בחולה ובזקנה ועבדי מלאכה דמותר דידהו עביד דאתי ודאמרינן במציעא שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה התם נמי עבידא דמזבני ליה אי יהב בה טפי מכדי דמיה ולא דיקא שמעתייהו ותו בשמעתין נמי משכחת לה כגון שהקדיש בור לאחר שיתמלא מים והלך הוא עצמו ומילאהו בכתף שהרי בידו למלאות מן הנהר.

ואיכא מאן דמתרץ דהתם כיון דגופה דאשה בעולם הוא לא גרע מפירות דקל דעבידי דאתו והתם במקדיש מותר ידי אשתו נמי כיון דידיה איתנהו בעולם אע"פ שהמותר אינו בעולם ולא עבידי דאתי כפירות דקל חשבינן ליה ומסייעי ליה להאי פירוקא מהא דאמרינן במסכת גטין ובפ' יש נוחלין לקמן אימר דשמעת ליה דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לדבר שלא בא לעולם מי אמר וקשיא טובא היכא שמעית ליה לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם גבי המקדש את האשה לאחר שימות בעליך וכו' והתם שמעינן ליה דאמר אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם דאמר ע"מ שיתגייר ושישתחרר מקודשת ואע"ג דלא בא לעולם אבל השתא לא קשיא דמפרשינן לה הכי אימר דשמעת ליה לר' מאיר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לדבר שישנו בעולם כלומר שגופו בעולם ואע"פ שלא בא לרשותו דכמי שבא לעולם חשיב ליה לר' מאיר אבל לדבר שלא בא גופו לעולם כגון נולדין מי שמעת ליה ואע"ג דכי גופו בעולם נמי דבר שלא בא לעולם מיקרי בעלמא לסבריה דר' מאיר קאמרינן דעביד' ליה כדבר שבא לעולם אבל נולדים דבר שלא בא לעולם ודאי לכולי עלמא.

וא"ת מאחר שחלקנו בין דבר שלא בא לעולם כלל לדבר שבא לעולם אע"פ שלא בא לרשותו ולא עביד דאתי א"כ מנא להו בגמרא דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל משום דעביד דאתי דאמרינן בכוליה תלמודא אימר דשמעת ליה לר"מ אדם מקנה וכו'. כגון פירות דקל דעבידי דאתו דהא אנן לא אשכחן להא מילת' עיקר בתלמוד ולא שמענו לר' מאיר דאמר בפירות דקל כלום.

ומפרשי רבנן ז"ל משום דאשכחן דפליגי רב הונא ורב נחמן דרב הונא סבר אינו יכול לחזור ואמרינן ביבמות (צ"ג א') רב הונא כרב ורב כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר ור' מאיר כר' אליעזר בן יעקב ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבא כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכיון דאשכחן הני רבנן דאמרי אדם מקנה פירות דקל אע"פ שלא בא לעולם כלל ומשום דעבידי דאתו ואשמעינן לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שבא לעולם אע"פ שלא בא לרשותו ולא עביד דאתי אמרינן דר' מאיר נמי הכי סבירא ליה אבל לדבר שלא בא לעולם כלל כיון דלא שמיט ר' מאיר ולא חד מכולהו תנאי למיתני אדם מקנה לדבר שאין גופו בעולם כלל שמע מינה דליכא דאמר הכי ואע"ג דההיא שיטה לא דבר אחר אמרו לגמרי ומכל מקום פליגי דר' מאיר לא בעי שחת ור' אליעזר בעי שחת כדאיתא בקידושין וכן כולהו הני דאמרינן ביבמות (ס"ב ב') לא דבר אחד ממש אמרו התם בטעמא בעלמא פליגי מר סבר הכי מיקרי עביד דאתי ומר סבר לאו בהכי אלא בהכי אבל גמרינן מינה הוא דכולהו אית להו הך סברא ומה שתפסו להן בגמרא לשון פירות דקל אגב מימריה דרב הונא הוא ולשון קצרה הוא להתלמד בו, וכן פירשו ר"ש והר"ש ז"ל תלמידו. 

תו איכא למיפרך היכי אמרי אימר דשמעת ליה לר' מאיר לדבר שבא לעולם דאלמא יותר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ממה שאדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ואנן איפכא שמעינן להו לאמוראי דגבי המוכר פירות דקל אמר רב נחמן משבאו לעולם יכול לחזור בו אלמא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וגם לדבר שבא לעולם כגון נולד אמר רב נחמן לכשתלד קנה כדאית' בריש פרק מי שמת (קמ"ב א').

ואיכא דאמרי דהא דאמרינן בפ' מי שמת ובמסכת גיטין (י"ג ב') אימר דשמעת ליה כר' מאיר דאמר אדם מקנה לדבר שבא לעולם וכו' אליבא דרב הונא קאמרינן דסבירא ליה הכי דאפי' לר' מאיר אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם כדאמר רב הונא גופיה גבי פירות דקל משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו וגבי לדבר שלא בא לעולם אמר אף לכשתלד לא קנה אבל אליבא דרב נחמן אפילו למאן דאמר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אדם מקנה לדבר שאינו בעולם וכגון דאמר לכשתלד ולאו מלתא היא.

אלא רב נחמן לא חשיב עובר כמי שלא בא לעולם אלא דבר שבא לעולם הוא במקצת אלא שמעכשיו אין לו יד לזכות ואין זכין לו ולכשתלד זכין לו מיד דהוה כירושה דירית ומודה מקצת הוא רב נחמן לרב ששת דאמר יש זכיה לעוברין לנולדים לא ואפילו לר' מאיר תדע דהא לדידן נמי קיימא לן בבנו קני עובר הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ואלו לנולדים שלא נתערבה מהן לא קניה לעולם אלמא אין דין עובר כדין מי שלא בא לעולם כלל. 

ועוד יש מי שסובר בפירוק קושיתנו בדר' מאיר דכל היכא דליכא אלא חד מי יימר מלתא דעביד' דאתי היא ולא ממעטינן לה מפירות דקל עד דאיכא תרי מי יימר כי ההיא דבמציעא דאמרינן מי יימר דמגנבא ואם תמצא לומר דמגנבא מי יימר דמשתכח גנב ואם תמצא לומר דמשתכח גנב מי יימר דמשלם דילמא מודה ונפטר וכיוצא בו במסכת גיטין (ע"ב ב') מי יימר דמיקטל ואם תמצא לומר דמקטיל מי יימר דמשלם קנס אבל היכא דליכא אלא חד מי יימר מילתא דעבידא דאתי היא הלכך לפום האי פירוש' הכי מפרשא שמעתין מי יימר דאתו כלומר ואם תמצא לומר דאתו מי יימר דאתו ליה מרשות הרבים לבור או לחצר שלו דילמא עברי דרך חצר של אחרים והן זכין בהן ולא הקדש ותריץ דאתו דרך חצרו וליכא אלא חד מי יימר דמשבא לרשותו יכול הוא להקדיש ואע"ג דלא אדכר בגמרא אלא חד מי יימר הכי קאמר מי יימר דאתו כי היכי דליהוו של מקדיש ושניהם נכללין בו, וליתה. 

הא דקתני '''ר' אליעזר בר' שמעון מחליף. ''' לאו אכולהו אלא אבור אבל מכר שובך מכר יונים דלא אשכחן לתנא קמא דר' נתן פליג אלא אבור, וכן נראה דעת רבינו הגדול ז"ל, וכן כתב הרב רבי משה תלמידו ז"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:חידושי הרמב"ן: בבא בתרא]]