עריכת הדף "רמב"ן/בבא בתרא/סא/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''המוכר את הבית לא צריכא דאע"ג דמצר ליה מצרי בראי. ''' יש לפ' דיציע נמי אי מצר ליה מצרי בראי לא קנה וה"ק דלהכי תנא חדר לאשמועינן ממשנה יתירה דאפילו היכא שמצר ליה מצרי ברא' איירי מתניתין ואפילו ביציע נמי ורישא בחד גונא וסיפא בחד גונא לא מוקמינן ויש לפרש דדוקא בחדר אבל ביציע אי מצר לו מצרי בראי קנה הכל דברי רבינו בהלכות נרחין כן ומדלא אוקימנא בדלית ליה ארבע אמות שמע מינה בחדר נמי כל אימת דלית ביה ארבע אמות לאו חדר הוא ומדו'. 

'''לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ומיעיטא קרו לבירה נמי בית מהו דתימא כולה זבין ליה. ''' פירוש משום במס' ליה מצרי בראי ואיכא נמי דקרי ליה הכי קא משמע לן פירש הרב רבי שמואל ז"ל והדמים מודיעין ליכ' למימר משום דקרקעות אין להם אונאה ואינו מחוור ואעפ"כ אין דרך בני אדם ליקח בית בדמי בירה והתם איכא למימר גזרת הכתוב הוא דומי' דשטרות.

ואחרים אמרו משום דקיימא לן ברבנן דאמרי אין הדמים ראיה וכיוצ' בה נמי במסכת בבא קמא לא צריכ' דרובא קרו לכד כד ולחבית חבית וכו' מהו דתימ' ליזיל בתר רובו קמ"ל שאין הולכין בממון אחר הרוב ולא אמר ניחזי דמי היכי.

וקשי' להו הא גבי שור ונמצא נגחן מקשינן לקמן וליחזי דמי היכי ואיכ' דמפרקי לה הכי ודאי כרבנן קיימא לן דאמרי אין הדמים ראיה גבי צמד ובקר כיון דאיכ' דקרו לצמד צמד ולבקר בקר לא אלימ' הוי ראיה דאמר להו אלא הכי קרינא להו והיה לך לפרש והוא הדין והוא הטעם לבית ובירה ושדה ובקעה דשמעתין והתם גבי שור ונמצא ננחן היינו טעמ' דאמרינן וליחזי דמי היכי כיון דחד שמא אית להו לשור תם ולמועד והאי גברא עביד דזבין להא ולהא אע"ג דרובא לרדיא זבני הוו דמים ראיה דלגלויי מילתא בעלמא הוא וזה תירץ ה"ר שמואל ז"ל וכך אמרו דמשום הכי לא קשיא מהא דבפרק המניח את הכד דאפילו יהב ליה דמים דחבית נמי כיון דלאו חד שמא הוא מצי למימר מוכר אנא לכד נמי חבית קרינא לה ואע"פ שהוא בא לשנות עליו עיקר הלשון. 

והיינו טעמ' נמי דלא אזלינן בתר רובא לרב דאזיל בתר רובא גבי שור ונמצא נגחן משום דאיכא למימר כי אזלינן בתר רובא הני מילי היכא דכולי עלמא קרו לה בחד שמא ורובא דעלמא להכי זבני כגון הך דשור ונמצ' נגחן אבל במידי דאית להו תרי שמות אע"ג דרובא דעלמא קרו ליה הכי לא אזלינן בממונא בתר רובא ולא נהירא לן.

ואיכא מ"ד דהתם בפרק המניח את הכד לא מצינן למימר וליחזי דמי היכי שאין ביניהם מחלוקת בדמים אלא שלוקח אומר חבית אמרת לי וחבית אתה חייב ליתן ומוכר אומר כדין אני נותן לך לפי דמיך שכד מכרתי לך וההיא דבפרק המוכר פירות היינו טעמא דאקשינן וליחזי דמי היכי משום דהמוכר מוחזק שקבל הדמים וללוקח איכא רובא ולהכי אמרינן וליחזי דמי היכי שאם הם דמי רדיא הרי דמי' ורובא מסייעי ללוקח ובהא אפילו רבנן מודו דהדמים ראיה ואם הם דמי נכסתא הרי דמים והחזקה מסייעי למוכר ובהא נמי אפילו רבנן מודו דהדמים ראיה אבל הכא מאי אמרת אי דמי בירה הוא הרי דמים מסייעו ללוקח ורובא וחזקה למוכר ואין הדמים ראיה דקיימא לן כרבנן.

ולמקצת נוסחי דלא גרסי גבי צמד ובקר דרובא קרו לצמד צמד אלא הכי גרסינן דאיכא קרו לצמד צמד ולבקר בקר לא אמרינן הדמים ראיה אפילו לבטל חזקה לחודה אבל היכא דמסייע' ליה רובא הוו ראיה.

והרב רבי שמואל ז"ל פירש בפרק המוכר פירות דהכי מקשי היכי אמר שמואל יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך והא מכל מקום מקח טעות הוא שאם מכרו לרדיא הרי נגחן הוא ואם לשחיטה כיון שנתן לו דמי רדיא בטול מקת הוא שיש בין דמי נכסתא לדמי רדיא יותר משתות וזה הפי' למי שגורס התם ולחזי דמי היכי שאע"פ שהיה לו לומר כגון דזבין ליה בדמי נכסתא לא ניחא ליה דאי הכי כי לא נמצא נגחן הוי לרב מקח טעות כלומר ביטול מקח ולהכי אוקמה (דעיקר) [דאייקר] בשרא אבל למי שגורס אי דמי נכסת' לנכסתא אינו עולה והוא צריך ליפרוק במה שאמרו אין הדמים ראיה כמו שכתב שם הרב רבי שמואל עצמו זכרונו לברכה. 

'''מיעוט ארעתא תרי. ''' ואיכא דקשיא ליה מההיא דאמרינן בב"מ למרפק ביה פרדיסי רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית ליה והכא אמרינן מיעוטא ארעתא תרי ואיכא למימר דהתם השואל מוחזק.

ואיכא נוסחי דכתיב בהו למרפק פרדיסי רפיק ביה כל תרי פרדיסי דאית ליה ואחרים חלקו בין פרדיסי לפרדיסאי ובין ארעתא לארעתאי, ובהלכות רבינו הגדול ז"ל כתוב שם פרדיסאי. 

'''ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי. ''' משמע אבל מטלטלי לא וכן פירש הרב רבי שמואל ז"ל וקשיא מפרק מי שמת גלימא איקרי נכסי אלמא מטלטלי בכלל ואיכא מאן דאמר התם נכסאי הכא נכסי דנכסאי משמע כל דאית ליה אי נמי התם במתנה הכא מכר ועין יפה דמתנה מרובה והרב רבי שמואל ז"ל כתב כאן שאם אמר כל נכסי אפילו מטלטלי בכלל וכן כתב רבינו הגאון ז"ל בספר המקח ומיהו בפרק מי שמת לא גרסינן בנוסחי כל נכסי אלא אמר נכסי לפלניא גלימא איקרי נכסי וכו' וכל נכסי הא גרסינן בפר"ח ובהלכות רבינו ז"ל. ויש לפרש אפילו בתי ועבדי והוא הדין למטלטלי ואגב הנך דלעיל נקטה, וכן עיקר. 

'''מצר לו מצר אחד ארוך וכו' ומצר אחר קצר. ''' על כרחי' מדאמר רב אסי ויקנה כנגד ראש תור ולקמן בסמוך אמר רב אסי מצר לו שלש מצרים ומצר רביעי לא מסר לו לא קנה אלא תלם א' אית לן לפרושי כגון שמצר לו מצר רביעי בצד הארוך ואמר רב אסי ויקנה כנגד ראש תור שכיון שמצר לו מצר רביעי לכך מצר לו שיקנה באורך אותו מצר ארוך כשיעור משך רביעי וכיון שלא מצר שלישי אלא קצר אינו קונה אלא כנגד ראש תור. 

ואי קשיא אי הכי מ"ט דרב השתא אי לא מסר ליה מהאי מצר קצר כלום קני כולה שדה השתא דמצר ליה מניה לא קני אין הכי נמי דהתם כל מה שבתוך שלש המצרים הקנה וכאן כיון שסיים לו קצר כנגדו בלבד קאמר.

'''ושתיק רב. ''' וכתב רבינו תם זכרונו לברכה דשתיקה כהודאה דמי וכך שמעתי דכל היכא דשתיק להו לרב כהנא ורב אסי מודה להו ולא אמרינן משום דלא חש לה דכיון דרב כהנ' ורב אסי לגמריה דרב צריכי לסבריה לא הוו צריכי מיחש הוא חאי' להו וכי שתיק אודויי אודי להו ורבינו הגדול ז"ל סמך אדרב מדחזינ' לסוגי דשמעת' דאזלא הכי דקאמרינן ומודה רב אלו הדר ביה לא שקילי וטרו אליביה, לפי' כתב בהלכות כל הסוגיא.

ויש מביאין ראיה דשתיקה כהודאה דמיא מדאמר בכה"ג במציע' א"ר ספינה אגרה ופגרה אמרי' ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרה לאו פגרה ואי פגרה לאו אגרה ושתיק רב ומקשה רב יוסף מ"ט שתיק רב ש"מ דהא דשתיק משום דאודי להו ולא משום דלא חש לה וכן במסכת ביצה גבי אפרוח וכו' אמרינן הכי ואין זו ראיה דדילמא רב אגמריה סמיך ולא הדר בהו ומיהו מקשא קשי' ליה.

ואף ר"ח ז"ל עצמו מודה בזה, שכך כתב, ואע"ג דאמרינן ומודה רב לא אמרן בהא בלחוד מודה ובזולתו זה חולק שאין הדבר מראה כי שתיקתו מפני שהקל במה שהקשו לדבריו אלא מפני שלא מצא תשובה הוא ולא אמרו ומודה רב אלא לברר כי בזה מודה להם ובזולתי זה לא מצא ראיה אלו דברי הרב ז"ל וכשתמצא לומר שהוא כן מ"מ כיון שלא חזר בו אגמריה סמיך ולא מפקינן לה מהלכתא וכל שכן הכא דכיון דסוגין כותיה משום קשיא לא דחינן מימריה ומשמע לן דספיקא היא.

ורבנן (נמי) דגמרא נמי מספקא להו מדגרסיגן בבבא קמא תא שמע דההוא גברא דשאל נרגא מחבריה וכו'. שמע מינה אין שמין אדרבה מדאמרי ליה רב כהנ' ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק שמע מינה שמין ולא אסתיים התם לרב אי שמין או אין שמין אלמא ספיק' דגמ' היא אי קבלה אי לא ואי לא קבלה אין הלכה כתלמיד במקום הרב והיינו דאיצטריך גמרא למיפסק והלכתא כרב כהנ' ורב אסי אלמא לא הדר ביה רב הלכך לחומרא אזלינן באיסורי בדינייהו ובדיני ממונות המוציא מחברו עליו הראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל. אחרי כן מצאתי בנוסחא ראשונה שלו שהיתה מוגהת בכתב ידו וכתוב בה והלכתא כרב כהנ' ורב אסי ונראה שחזר בו, וכן דעתו במס' סוכה כרב.

פי' '''לא מובלע, ''' שאין המצר הרביעי בתוך שתי השדות ומובלע ששתי השדות שמצר לו ארוכים כנגד השדה שלו וכנגד המצר שנמצ' אותו המצר הרביעי שהוא שלו נבלע בהם ופירוש מצר בכאן הוא מקום פנוי בסוף השדה שאינו נחרש ונזרע ופעמים יש בו אילנות כי ההיא דאמרינן התם החזיק במצר מהו המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר והיינו דקאמרינן בשדה לא שייר ולא מידי אלא במצר שאינו מכלל השדה כפי מה שפירש הרב ר' יוסף הלוי ז"ל בשם רב'נו הגדול ז"ל אבל הפירוש שפירש הוא דפלגי לה בד' פלגי בקור נזול כמו שצייר בפי' אינו נכון, ולא כיון לדעת רבו ז"ל. 

ובמה שכתוב בנוסחאות הגמ' '''ושמעינן מהני תרי לישני דרבא וכו', ''' ולישנ' דמר רב יהודאי גאון ז"ל הוא, קשי' לי, דכל ספיקי במוכר ולוקח המוציא מחברו עליו הראיה הוא וכל פלוגת' דמספק' ותיקו דגמ' קולו, לתובע ותומר' לנתבע הוא וקרקע בחזקת בעליה עומדת אלא י"ל שקבלה היא ביד הגאון ז"ל בוו ומרבנן סבוראי קבלו פסק זה כמו שקבלו אחרים כגון מיפך שבועה וחיורי דאלו בעלמא הלכה כלישנא בתרא פסקינן והוצרכתי לכתוב זה שלא ילמדו ממנו לשאר ספיקות ותיקו שבתלמוד כמו שכתבתי בפרק שנים אוחזין (ב"מ ו' ע"א).


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:חידושי הרמב"ן: בבא בתרא]]