עריכת הדף "רמב"ן/בבא בתרא/כב/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ואמר רב הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו בקרוב ד' אמות. ''' פי' שמחל לו כשסמכו בתוך ד' אמות ועכשו בא לסמוך כותל אחר לאחריו בתוך שלו לא יאמר כבר מחלת לי בכותל ראשון ואין אתה יכול למחות בכותל שני שלא לסומכו בתוך ד' אמות מכותלו הראשון משום דדושא דבתר האי כותל שלו שסמוך מתחלה למצר מעלי לכותל חברו ואע"פ שכותלו הראשוו בנתים הילכך עכשיו הוא מזיקו בכותל זה השני ויכול הוא למחות בידו וכל הכותלים זו כנגד זו הם בנויין ולא כדברי רש"י ז"לשמפרש לה כשהיה לו שם כותל ברחוק ד' אמות ונפל ועכשו בא לקרבו בתוך ד' אמות ולדידיה לישנא דגמרא מאי הכא ומאי התם ותו תנא דמתני' למה ליה למתני הכי.

ומיהו אם בא לסמוך כותל ראשון בתוך ארבע אמות יכול הוא למחות בידו ואין זה יכול לומר לו הא איכא דושא מהאי גיסא כלומר אחורי הכותל דאע"ג דמהני דושא דהכא לדהתם מ"מ ההיא כותל מעכב ליה דושא ולא מעלי ליה כולי האי. תדע מדאקשינן ממתני' דהחלונות והמזחילה ואי ס"ד אינו יכול למחות אנא על השני מאי קושיא ולישנא דמתני' דיק' מדקתני מי שהיה משמע דברשות סמך מדלא קתני הסומך כותלו לכותל חברו, וזה הפי' שפירשנו הוא הנכון בשמועה זו, וכן פי' רב האיי גאון ז"ל.

ומה שהקשה הרב הלוי ז"ל (והיני) [דהיינו] פשטה דמתני' דקס"ד מעיקרא לא אמר כלום כמו שכתבנו ואיכא דמקשי לרבא דאמר הבא לסמוך לא יסמוך אמאי לא ירחיק הלה. איכא למימר שסמכו שניהם למצר ועכשו בא אחד מהם לסמוך כותל מאחוריו כמו שפירשנו שעליו להרחיק ארבע אמות וכן על השני אם רצה לסמוך וזה מספיק אבל נראה דאפי' לרבא אם בא לסמוך סומך שאין זה נקרא מזיק אלא מונע טוב מבעליו בעלמא הוא וכל אימת דליכא כותל אחר אין כאן בעלים. 

'''ורבי הושעיא אמר א' כותל גנה ואחד כותל חצר אם בא לסמוך סומך. ''' פי' אע"ג דלא פליגי לענין דינא משמעתא דמתני' פליגי דמר משמע לי' בעיר ישנה ומר משמע ליה בין בגנה בין בחצר ומוקים לה בחדשה ולהכי אקשינן ממתניתין לרב הושעי' ולא אוקימנ' בעיר ישנה דכיון דריש' בעיר חדשה דהך משמע לי' סתמ' דמתני' סיפא נמי ניחא ליה לאוקמה דומי' דרישא ולרב סיפא מיתוקמא בכותל חצר דהיינו סתמא דחלונות משום היזק ראיה הוא ובחצר דהכי קתני ואם היו שם חלונות בכותל הראוי להן דהיינו חצר צריכין מלמעלן וכו'. והא דמייתי' הכא ותני עלה לאו דוקא דמגופה דמתני' נמי שמעת דמשום חלונות הוא ולא משום דושא מדקתני החלונות ואפשר דאי ממתני' הוה אמינא איידי דתנא חלונות משום מלמעלן ומלמטן תנא מכנגדן ולאו משום חלונות אלא משום דושא דכותל.

ולאו מילתא היא, וגופה דמתניתין כך פירושה: מכיוון דתנא מי שהיה כותלו וכו' דשמעת מינה שמי שבא לסמוך כותלו בכותל חברו צריך להרחיק ד' אמות חזר ושנה ואם היו בכותלו של חברו חלונות אע"פ שהרחיק כותלו ארבע אמות צריך להגביה או להשפילו ד' אמות כדי שלא יציץ ולא יעמוד ויראה וכיון שהגביה ד' אמות ואין בין כותל לכותל אלא ד' אמות שוב אינו יכול לראות בחלון.

ותנא דברייתא דקתני מלמעלן שלא יציץ ויראה ולא יהיב שיעורא אלא כדי שלא יציץ ויראה וכן במכנגדן כדי שלא יאפיל ולא יהיב שיעורא וכן פרש"י ז"ל ובא לומר לך שפעמים צריך הרחקה יותר מד' שאם היה בין כותל לכותל ריחוק גדול אם מגביה כותלו ד' אמות מחלונות של זה כל שכן שיראה שם להדיא לפיכך פי' בברייתא בכדי שלא יציץ ויראה צריך להרחיק בין רב למעט ולא אמרו ד' אמות אלא בבונה בסוף ד' אמות מכותל החלונות ומיהו מעיקרא כי קס"ד דברייתא נמי מכנגדן ממש קתני על כרחי' האי כדי שלא יאפיל ד' הוא דאי לא תיקשי אמתני'.

ולמאי דאוקימנא השתא למתני' ומתני' כמן הצד מכנגדן ממש לא אשכחן שיעורא אלא כיון דמעיקרא קס"ד דמכנגדן ממש ד' אמות ולא קשיא לן עלה מידי אלא תיפוק לי' משום דושא ועוד דלרב מתניתא השתא נמי במכנגדן ממש מתוקמא וכן מתני' אלמא שעורא דמאפיל לעולם הוי ד' אמות, והכין אסכימו רבוואתא ז"ל. 

'''לימא מתני' דלא כרבי יוסי. ''' כתב רש"י ז"ל דטובא מילי איכא במתני' דודאי דלא כרבי יוסי אלא אף זו דלא כר' יוסי ומשמע דמשום דאית בה כעין טעמ' בעי לה דמספקא ליה אי איתא אי ליתא.

ור"ח ורבינו יצחק ז"ל אלפאסי כתבו מדקא בעינן הכא לימא דלא כרבי יוסי ש"מ כולה מתניתין מודה בה ר' יוסי והניחו טעם הדבר סתום ולא מפורש ושמענו שכל היזק המזיק במקום שמניחין אותו אע"ג דלית ביה גירי השתא דלבתר שעתא הוא דמזיק כגירי' דמו ועדיפי נמי מגיריה דממש הוא ומיחייב לסלוקי היזיקא ולא אמרו גיריה אלא דומיא דנמייה שקופצת מסולם לשובך ודומיא דגירי עצמן.

הילכך מתני' ניחא דבור ושיח ומערה ודאי לא קשיא משום דכל מרא ומרא דקא מית מאי מרפי ליה לארעיה כדמפורש בגמרא לעיל ואמת המים ונברכת הכובסין לא משום דאזיל מיא לכותל הוא דמיא מיתם תימי בפחות משלשה טפחים והדר אזיל אלא משום מתונא דאי' בהו מתקלקל קרקעיתו של כותל דומיא דחול במתוה וכך אמרו בירושלמי פ"ז דכלאים תדע לך שהוא כן דתנן מי רגלים ומי רגלים מן הצד מהלכין בתמיהא וכן הסיד והסלעים חמימותיהו והבליהו מאותו מקום הוא שמזיקים לכותל וכל שכיוצא בזה נקרא גיריה ולא התיר רבי יוסי אלא באילן בהנהו תרי דכי משי עלאי מיא מזקי לתתאי והמעזיבה עבה דמיא מיתם תימי בה ואחר זמן מזיקין ולא מכחו שלא הזיקו באותו מקום שהניחם.

ור"ח ז"ל כתב בלשון קצרה היינו כולהו דמתני' גירי נינהו דמההיא שעתא משתכח היזיקיהו דלא פליג אלא באילן דבעידנא דנטע ליתנהו לשרשין וזה הטעם מספיק לכל ההרחקות השנויות במשנתנו אלא שהרחקת הזרעים במפולת יד קשה עלינו דשרשין דגדלי בתר שעחא הוא דמזקי ליה והוא ליה דומיא דאילן דמתיר ביה ר' יוסי ואפשר שהטעם מפני שהזרעים עצמן קודם השרשה יונקין כל לחות הקרקע ומפני כך מחלידין אותה ומעלין עפר תיחוח וכיון שהן ינקין בטבעם קודם השרשה נמצא ההיזק מאותו מקום שזרען וגיריה הוא ולא דמו לבור דלאו משום יניקה הוא אלא שהשרשין קופצין ובאין כאן ודמי לנמייה שהיא קופצת ממקום למקום. 

ואין הטעם הזה מחוור לי שאף היניקה לאחר זמן היא באה ולא מכחו של זה אבל הסיד והסלעים כל א' וא' כגחלת היא והוי כמניח אש בצד הכותל ומזיק.

ומיהו יש לומר כיון שהוא מניח כאן דבר המלקה קרקעו אע"פ שזה וזה גורם לרבי יוסי נמי אסור דכל שממקום הנחתו הזיק אסור ולא דמו למי' דתימי והדר תזלי ומה לי גחלת עמומה ושורפת לאחר זמן ומה לי זרע שואב הלחלוח ושורף העפר.

ועוד יש לדקדק היכי מודה ר' יוסי בהא דתנן מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו דהא לאו גיריה הוא ולא גרמא דגיריה שאינו אלא שמונע ממנו דושא איכא למימר כיון שמשעה שבנה נמנע הדושא גיריה הוא, כך נראה לי מדברי ר"ח ז"ל. 

ומה שכתב רבינו הגדול ז"ל לקמן מיהו צריך ודאי לארחוקי משרה וירק בכדי דלא ליהוו גיריה משמע דג' טפחים קאמר ואע"פ דבג' טפחים מיתם תימי והדר אזלי אפילו הכי הוא דמשרה מקלקל ליה לירק ומתונא דידיה מטי ליה בשלשה טפחים כי היכי דמטי לכותל אבל כרישין ובצלים לא מרחיק כלל כדעת רבינו ז"ל ודברי הרב ר' משה ז"ל הספרדי בזה אינן כלום. 

והא דאמרי' והכי נמי זמנין דבהדי דמנחא ליה קפצא ש"מ דכל דאית ביה צד לגיריה מסלקי' דהא לא מצי הכא למימר אלא נטרנא ליה בהדי דמנחנא לסולם מנמייה ומכל היזיקא דמינאי אלא כיון דמשכחת לה לעולם בגיריה לא שבקינן למעבד סולם בהדי שובך לעולם. 

'''זאת אומרת גרמא בנזקין אסור. ''' כתב רש"י ז"ל ואפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור הוא לגרום וכשבא לגרום חברו מעכב עליו וזה שכתב אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי אינו נכון דבין למאן דדאין דינא דגרמי בין למאן דלא דאין דינא דגרמי גרמא בנזקין פטור כדאמרי' רב אשי אמר כי אמרינן זורק ורוח מסייעתו וכו'. אבל לענין נזקין גרמא בנזקין פטור. ובפרק שור שנגח את הפרה אמר רבא אבל הבאיש מריחו פטור מאי טעמא גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור וכן בהשיך בו את הנחש משסה ודאי פטור.

אבל חלוק גדול בין הלשון שאמרו בתלמוד בדינא דגרמי ללשון האמור בו בגרמא בנזקין דדינא דגרמי הוא הגורם בעצמו שהוא עצמו מזיק כגון מוחל שטר חוב שמחל כדאיתא במסכת כתובות ובבא קמא וכן שורף שטרותיו של חברו אבל גרמא בנזקין הוא הגורם לאחר לעשות היזק שאינו אלא מזמין כגון הך דשמעתין ודזורה ורוח מסייעתו וכן כתב רש"י ז"ל במסכת בבא קמא במקום דינא דגרמי גרמא בנזקין ובמקום גרמא בנזקין דינא דגרמי והחליפן זו בזו בכמה מקומות. ולא אא"ריך בכאן בדיני הגרמות, אבל בסוף זו המסכתא {בקונטרס דינא דגרמי} אכתוב הכל מפורש במקום אחד שלא להפריד דברים מחוברים ושלא לצאת משיטת דברינו בכאן. 

הא דתנן '''והכותל מן המזחילה וכו' כדי שיהא זוקף את סולם. ''' יש לדקדק היאך יזקוף סולם בחצרו של זה ואפילו באחין שחלקו אין להן זה על זה סולם ויש לפרשה באחין שחלקו ונטל זה בית ועלו בדמים משום מזחילה אינו יכול לבנות שם כותל שנמצא כמוחה על המזחילה שאם מתכנסין שם צרורות נמצא צריך למזחילה אחרת על מנת כן חלקו כדאמרינן יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה הלבן שעל מנת כן חלקו והר"ם ז"ל אמר הואיל והחזיק במזחילה יש לו לתקנה ואינו מחוור בדינו אלא אם נהג לתקנה משם עד שהוחזק בה במזחילה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:חידושי הרמב"ן: בבא בתרא]]