עריכת הדף "רמב"ם/תלמוד תורה/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{מרכז|{{גופן|4||'''פרק ראשון'''}}}}

{{אות סעיף|א}}
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר [[תנ"ך/דברים/יא#יט|ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם]]. ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד:

{{אות סעיף|ב}}
כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר [[תנ"ך/דברים/ד#ט|והודעתם לבניך ולבני בניך]]. ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו. שנאמר [[תנ"ך/דברים/ו#ז|ושננתם לבניך]] מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר [[תנ"ך/מלכים ב/ב#ג|ויצאו בני הנביאים]]. אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו:

{{אות סעיף|ג}}
וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו. ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם. מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר [[תנ"ך/דברים/ה#א|ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם]]. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד:

{{אות סעיף|ד}}
היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה הוא קודם לבנו. ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו בנו קודם. ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא. שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו:

{{אות סעיף|ה}}
לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד. ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה:

{{אות סעיף|ו}}
מאימתי אביו חייב ללמדו תורה משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל לפי בוריו ומוליכו אצל מלמד התינוקות:

{{אות סעיף|ז}}
היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו. וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר. אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר [[תנ"ך/דברים/ד#ה|ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו']] מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני. לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר שנאמר [[תנ"ך/משלי/כג#כג|אמת קנה]]. יכול ילמד לאחרים בשכר תלמוד לומר [[תנ"ך/משלי/כג#כג|ואל תמכור]]. הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלמדו רבו בשכר:

{{אות סעיף|ח}}
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר [[תנ"ך/יהושע/א#ח|והגית בו יומם ולילה]]:

{{אות סעיף|ט}}
גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו:

{{אות סעיף|י}}
עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר [[תנ"ך/דברים/ד#ט|ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך]]. וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח:

{{אות סעיף|יא}}
וחייב לשלש את זמן למידתו. שליש בתורה שבכתב. ושליש בתורה שבעל פה. ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. וענין זה הוא הנקרא גמרא:

{{אות סעיף|יב}}
כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע. אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר. ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה. והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן. במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו:

{{אות סעיף|יג}}
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש. מפני שלא נצטוית. וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה. מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>