עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/שמות/לא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''ואמלא אותו רוח אלהי'.''' כבר ביארנו בראשון מספר מ"י כי כל מה שנשיגהו מהחכמה הוא שופע לנו מהשם יתעלה וזה דבר העדיתנו עליו התורה בזה הפסוק ומזה המקו' יתבאר שמושכלות השכל המעשי הם גם כן שפועות לנו מהשם יתעלה ובמה שאמר וכלב כל חכם לב נתתי חכמה העדיתנו על ענין נפלא והוא שזה השפע השופע לנו מהשם ית' לא יגיע לנו אלא אם כן הכננו עצמנו לקבול השפע ההוא וזאת ההכנה תהיה במה שנשיגהו מהמוחשו' אשר הוא סבת קנותנו המושכלות אמרו ז"ל אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש לו חכמה שנאמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה וכן התבאר בספר המופת שכל למידה ולמוד תהיה בידיעה קודמת. והנה אצל זכירתו ענין עשיית המשכן וכליו בזה המקו' זכר אותה בהדרגה הראויה לפי המעשה ולזה הקדי' זכר עשיית אוהל מועד לעשיית הארון וזכר שתי המזבחו' זה אחר זה להיותם לכונה אחת באופן מה כמו שזכרנו:

== י ==

'''השרד.''' רוצה לומר השרות והם הבגדים שהיו מכסי' בהן כלי המשכן בנשאם אותם באופן אשר התבאר בפרשת במדבר סיני:

== יג ==

'''אך את שבתותי תשמורו.''' רוצה לומר השבתו' והמועדי' כי כל אחד מהם נקרא שבת על שם השביתה מהמלאכה. והנה בא זה הצווי בזה המקום לסבות. האחת היה לעמוד על הכונה אשר בעבורה היו עניני המקדש באופן שהיו בו כי השבתו' הם מכווני' לזאת הכונה בעינה כמו שזכרנו במה שקדם ויתבאר גם כן על השלמות במה שיבא בג"ה. והשנית היא כי אולי יחשב חושב כי מפני שהקרבנות המוגבלים בתורה דוחים השבת והמועדי' כן תדחה מלאכת בית המקדש השבתות והמועדים ובארה לנו התורה בזה המקום שאין הענין כן והסבה בזה שלא קבעה התורה מועד בעשיית בית המקדש כמו שקבעה מועד בעשיית התמידין והמוספין ומה שידמה להם ולזה לא תדחה עשיית המקדש שביתת שבת לא יום טוב:

'''כי אות היא ביני וביניכם.''' רוצה לומר שבת בראשית כי הוא תעמידנו על שיש שם עלה ראשונה גבוה משאר עלות הנמצאות ולזה תורנו כי השם יתע' הוא יי' שהוא מקדש אותנו במצותיו להתקרב אליו בחזקת היד:

== יד ==

'''ושמרתם את השבת.''' ר"ל שלא תעשה בו מלאכה:

'''כי קדש היא לכם.''' ביארו רז"ל מזה המקום שהמלאכה הנעשת בשבת אינה אסורה אף על פי שכבר נעשת באיסור אמרו היא קדש ואין מעשיה קדש והוא מבואר שהתור לא אסרה לנו הנעשה בשבת אבל אסרה לנו עשית המלאכה:

'''מחלליה מות יומת.''' כבר התבאר בענין המקושש שזאת המיתה היא סקילה וזה אמנם יהיה כאשר יהיה בעדים ובהתראה:

'''ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה.''' רוצה לומר אם היה מזיד ולא היו שם עדים והתראה וענין הכרת הוא אבדן הנפש באופן שלא יהיה לה השארות כמו שהתבאר במכילתא:

== יז ==

'''ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים.''' הנה זה האות הוא שהשבת תעידנו על שהשם יתע' חדש העולם אחר שלא יה וזה האות הוא זולת האות הקודם כי הוא לדעת כי הא יי' מקדשנו. ולזה היתה מצות השבת לפי מה שהתבאר בתורה לשלש סבות שתי אלו הסבו' הנזכרו' בזה המקו' והשלישית להעמידנו על שהשם יתע' הוציאנו ממצרי' כמו שנזכה בפרשת ואתחנן אמרו שבת וינפש הוא לדבר כלשון בני אדם כי אין אצלו יגיעה ולאות כלל. ואולם התועלות המגיעות משמירת השבת כבר זכרנום במה שקדם ובזה המקום ואין תועלת בכפל הדברים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}