עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וזאת תורת האשם במקום אשר תשחט העולה ישחט האשם.''' רוצה לומר לצפון העזרה:

== ב ==

'''ואת דמו ישפך על המזבח סביב.''' כמו העניין בעולה וזה נוהג באשם לפי שנאמר זאת תורת האשם:

== ג ==

'''ואת כל חלבו יקריב וגו'.''' כבר התבאר כל זה במה שקדם:

== ז ==

'''הכהן אשר יכפר בו לו יהיה.''' רוצה לומר ההן הראוי לכפר בו והם אנשי בית אב של אותו היום ואמר אשר יכפר בו להוציא הטמא אך הבעל מום חולק עמהם כמו שבארנו בפרשה הקודמת ולמדנו מזה שלא זכה בו הכהן עד שיתכפרו בו הבעלים וראוי שנבין שכן העניין בחטאת שנאמר הכהן המחטא אותה יאכלנה רוצה לומר כשחטא אותה כמשפטי התורה:

== ח ==

'''והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן יהיה.''' למדנו שעור העולה הוא לאנשי בית אב ולא יזכו בו אלא לאחר הקרבה שנאמר עור העולה אשר הקריב ועוד שגדר העולה לא ידבק כי אם בנעשת כמצותה והנה בארה התורה בעור העולה שהוא לכהנים וממנו יתבאר מקל וחמר שעור החטאת והאשם הוא לכהנים לפי שכבר זכו בו הכהנים בבשרם ולזה בארה זה התורה בעולה לפי שהיא עולה כליל והיה עולה על הדעת שלא יהיה לכהנים חלק בה:

== ט ==

'''וכל מנחה אשר תאפה בתנור וגומר לכהן המקריב אותה לו תהיה.''' רוצה לומר לאנשי בית אב הטהורים כמו שקדם והיא גם כן נאכלת לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים כי היא קד קדשים ובאר שאין חולקין מנחה כנגד מנחה ולזה הפריד המנחה האחת מן האחרת להורות שכל אחת מהם חולקין ביניהם ולזה אמר וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת וגו' ולא אמר וכל מנחת תנור ומרחשת ומחבת:

== י ==

'''וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה.''' רוצה לומר מנחת הסלת וחרבה תקרא הסלת שאין עמה שמן כי היא יבשה כמו הענין במנחת חוטא ובמנחת סוטה:

'''לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו.''' ראוי שנדע כי אין ראוי שתהיה הבדל בחלוקת המנחה לכהנים ובין מנחת הסלת ובין שאר המנחות וזה מבואר מצד עצם העיון ועוד שכבר אמר במנחת חוטא והיתה לכהן כמנחה למדנו מזה שאין הבדל בעניין היות המנחה לכהן בין מנחה למנחה ועוד שכבר יורה זה שתהיה לכהן המקריב אותה ועוד שלא יתכן שיחלק עשרון סלת לכל הכהנים בכללם כי לא יגיע לאחד מהם בזה האופן חלק מוחש ולזה יחוייב שתהיה הכונה באמרו לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לכל אנשי בית אב של אותו היום והנה לא אמרה תורה בזה המקום לכהן המקריב אותה לו תהיה לשתי סבות האחת ללמד לנו כי מה שאמרה לכהן המקריב אותה לו תהיה אין הרצון בו שיקריב בפעל אבל הכוונה בו הראוי להקריב אז והם אנשי בית אב והשנית שאם אמרה בזה המקום לכהן המקריב אותה לו תהיה היינו חושבים שלא תחלק זאת המנחה כלל לאנשי בית אב אבל יקח אותה האחד מהם והוא המקריב אותה לפי שאינה ראויה ליחלק באופן החלק מנחת מאפה תנור או מנחת מחבת או מרחשת כי המנחות ההם הם אפויות ואי זה חלק שיגיע מהם לכהן הוא ראוי לו לאכלו אבל מנחת הסלת תחסרה לישה ואפייה ולזה לא יהיה החלק המגיע לאחד מאנשי בית אב ראוי בפני עצמו ולזה בארה לנו התורה שזאת המנחה גם כן החלק לאנשי בית אב והם משתי אלו הלשונות שאמרה התורה בזה המקום בזכירת הכהנים בקדשי הקדשים למדנו שכונת התורה היא שיהיו נחלקים לאנשי בית אב כי הם הראוים אז להקריב מפני שהוא יומם ולא יצא מכלל החלוקה הבעל מום ואם אינו ראוי להקריב הוא ראוי לאכול וכבר בארה התורה שכהן בעל מום חולק עם אנשי בית אב כמו שזכרנו ולמדנו מאמרו איש כאחיו שאין הקטן חולק בקדשי הקדשים:

== יא ==

'''וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליי'.''' הוצרך בזה המקום לזכור אשר יקריב ליי' לפי שהוא נאכל לבעלים והיה עולה על הדעת שלזאת הסבה לא יצטרך שיהיו מעשיו לשם הקב"ה וכבר ביא' בפרשה הקודמת עשית השלמים במה שיכלל כל מיני השלמים ועתה שב לבאר כל מה שנתייחדו בו מיני השלמים מקצתו לקצת והוא שאם יקריבנו על תורה יקריב עמם מיני השלמים ועתה שב לבאר כל מה שנתייחדו בו מיני השלמים מקצתו לקצת והוא שאם יקריבנו על תודה יקריב עמם מיני לחם בשלם שבפנים והם כולם מהחטים שהרי זכר סלת אמר וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן והנה יראה שמיני הלחם שזכר יהיה מנושא אחד בעינו לפי שהחלפון שזכרה התורה בהם הוא באופן התקון לבד ולזה יהיה קצו חמץ וקצתו מצה והקצת שהוא מצה יהיה קצתו חלות מצות בלולות וקצתו מצות השוחין בשמן ושני אלו המינים הם מאפה תנור וקצתו רכיכין והם חלות בלולות בשמן וחולט אותם ברותחים עד שתאפה כל צרכה ואחר כך קולה אותה על המרחשת בשמן כי היא זאת הכוונה במה שאמר מורבכת לפי הוראת הגדר וראוי שתדע כי שיעור מה שיעשה חמץ הוא כשיעור מה שיעשה מצה שנאמר על חלות לחם חמץ אחת וכבר יורה אמרו על שניות במספר ולפי שאחרי המספר יחוייב שיהיו מסכימים יהיה שעור חמץ כשיעור המצות בכללם כמו שבארנו זה בענין הלבונה הבאה עם המנחות:

== יב ==

'''אם על תודה יקריבנו. ביום הקריבו את זבחו יאכל.''' רוצה לומר שלא יחשב על מי שיעשה זה הפעל הרצוי והוא הכהן שיאכלו הבעלים מבשרו ביום השלישי ולזה תהיה בעת אמרו ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ואם יחשב שיאכלהו הבעלים ביום השלישי הנה לא ירצה הזבח במה שיעשו להגעת הרצוי והוא השחיטה וקבלת הדם והולכתו וזריקתו כי לכל אלו העבודות הם מהכרח הגעת הרצוי. וראוי שנדע שלא תפגל זאת המחשבה הזבח אלא כשחשב בהם המרצה בעבודות אשר הם מהכרח הרצוי כי מפני ששלל הרצוי מפני זאת המחשבה ראוי שיהיה הרצוי מגיע במה שיעשהו אז הבעל המחשבה ההוא לולי זאת המחשבה שתמנענו ומזה המקום יתבאר שלא יתפעל הזבח אלא במחשבת הפועל עבודות הרצוי וכשיהיה ראוי שיגיע הרצוי על ידו המקריב אותו לא יחשב לו המחשב רוצה לומר שלא יחשב על יד הכהן המרצה שיאכלוהו בעלים חוץ לזמנו פגול יהיה והנפש האוכלת מבשר זה הזבח שחשבו בו זאת המחשבה עונה תשא רוצה לומר שהוא בכרת וכן אמר על זה הבאור בפרשת קדושים תהיו ואוכליו עונה ישא כי את קדש יי' חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ולמדנו מה המקום שכל מקום שנאמר בתורה עונו ישא הרצון בו שתכרת הנפש ההיא והנה זכרה זה התורה בקל וממנו נלמד בחמור והמשל שכבר בארה התורה בשלמים שאם יחשב שיאכלוה הבעלים מהם חוץ לזמן אכילתם נתפגלו ואם הקפידה התורה בזה בשלמים שהם קדשים קלים כל שכן שתקפיד בזה בקדשי קדשים ולזה יהיה זה הדין נוהג בכל מיני קדשים רוצה לומר שאם חשב הכהן בעבודות שהם מתנאי הרצוי שיאכל בשר הקרבן אחר זמנו נתפגל הקרבן וכמו זה מאופן יתבאר שאם חשב שיהיה נקטר למזבח הנקטר מהקרבן ההוא שם חוץ לזמנו שהוא פגול. וזה שאם הקפידה התורה בזה בנאכל לבעלים כל שכן שתקפיד בנאכל לגבוה והוא מה שהקטירו מהקרבן ההוא על המזבח. ולזה יתבאר שכבר יתפגל הקרבן בכמו זאת המחשבה הן בנאכל לכהנים בן בנאכל למזבח וראוי שנדע שזה הדין ינהג בקרבן שיתכן שיאכל ממנו למי שהיתה המחשבה לו שיאכל חוץ לזמנו כמו הענין בבשר זבח השלמים שנעשו בהלכתן שיתכן שיאכלו ממנו הבעלים שהיתה המחשבה שיאכלוהו חוץ לזמנו וזה יתחייב ממנו שיהיה זה הזבח כשר ושיהיה מה שנפלה המחשבה בו ראוי לאכילה רוצה לומר שיהיה בו שיעור אכילה שהוא כזית ושיהיה ראוי לאכילה כמו הבשר לא שתהיה המחשבה בזאת בעצמות והגידים והקרנים והטלפים. ראוי שתדע שזה הדין לא ינהג אלא במה שיש לו מתירין לאדם או למזבח כמו הענין בבשר השלמים הנזכר פה שיש לו מתירין והוא זריקת הדם והקטרת האמורין אבל מה שאין לו מתירין לאדם או למזבח אם היתה המחשבה לו הנה לא תהיה המחשבה כפולת כי מתנאי המחשבה המפגלת מה שנזכר פה שתהיה בעת עשיית הפעל אשר הוא מהכרח הרצוי ובדבר אשר באלו הפעולות בו רושם להתירו לאכילה לאדם אם היתה המחשבה לאדם או למזבח אם היתה המחשבה למזבח והנה אמרו לא יחשב לו הוא מצות לא תעשה ולמדנו ממנו שהכהן מוזהר שלא יחשב כמו זאת המחשבה שתפסיד הקדשים ולפי שאנחנו נמצא כי מתנאי הקדשים הזמן והמקום רוצה לומר שכבר קבעה התורה זמן לאכילתם הן לאדם הן למזבח כמו שהתבאר במה שקד' וקבעה עם זה מקום יאכלו בו. וזה שקדשי הקדשים נאכלים לפניו מן הקלעים שהוא מקום קדוש כמו שיתבאר וקדשים קלים אכילתם לפנים מן החומה בירושלם כמו שיתבאר במה שיבא הנה ראוי שנעיין אם הוא ראוי שנלמד מזה שתהיה מחשבת המקום מפגלת ר"ל אם חשב שיאכל קרבן חוץ למקומו. ונאמר שכבר בארה התורה בפרשת קדושים תהיו כי הטעם בפגול הוא מפני שכבר חל את קדש יי' והוא מבואר שהבשר יתחלל בעצמותו אם יעבור זמנו כי ישוב הבשר נבאש ונבזה ואם יצא חוץ למקומו לא יתחלל מעצמותו אלא שאינו במקום קדוש כמו המקום שהיה בו. ולזה יתבאר שלא יתפגל מצד מחשבת המקום. אבל יהיה פסול אחר שהקפידה התורה במחשבות בעניין הקרבנות וראוי שנדע שהאוכל את הנותר חייב כרת וזה שאם נתחייב כרת באכילתו תוך זמנו מפני שחשבו בו לאכלו חוץ לזמנו כל שכן שיתחייב כרת כשאכלו חוץ לזמנו באמת וזה מבואר מאד והבשר אשר יגע בכל טמא ר"ל בשר קדש שנטמא כי בבשר קדש ידבר בזה המקום והנה כלל באמרו כל הטמאות הקלות והחמורות הנזכרות בתורה: 

'''והקריב על זבח התודה.''' למדנו שזבח התודה הוא העקר ולחמי התודה הם באים בכלל הזבח. והנה לא נתבאר בתורה שיעור הלחם הבא עם התודה. והנה מצאנו בתורה מבואר שיעור הלחם הבא עם שני כבשי עצרת שהוא עשרון והוא חמץ. ולזה ידמה שכל לחם ולחם מהחמץ יהיה שעורו עשרון. ולפי שכבר אמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי' שיהיו לחמי החמץ לכל הפחות עשרה כי לא מצאנו תרומה בפחות מזה המספר בתורה ולזה יתבאר שהחמץ יהיה עשרה עשרונות שהוא איפה כי העשרון הוא עשירית האיפה וממה שקדם יתבאר שמיני המצה יהיו גם כן עשרה עשרונות ולזה יהיו לחמי תודה באים מעשרים עשרונות. ויתבאר ממה שקדם שבכל מין ומין יהיו עשרה לחם עד שיהי המספר החלות ארבעים. ולפי שאמר חלות מצות חלות לחם הנה יחוייב שתהיינה שלמות לא פרוסות וכן מה שיקח הכהן הוא אחד שלם פרוס שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן יי' והנה השיעור שישימו מהשמן כאלו החלות לפי הנהוג מענינם כשיתוקנו למאכל היה לוג רביעיתו לרקיקין ורביעיתו לחלות מאפה תנור וחצי לרכיכין וראוי שנדע שכבר אפשר להרים תרומת הלחם הזה בעיסה כמו העניין בחלה כי שם נאמר בכ' תרומה:

== יד ==

'''לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה.''' למדנו מזה שהוא ראוי שיהיה הכהן ראוי בשעת זריקת הדם רוצה לומר שאם היה הכהן טהור בשעת קבלת הדם או הולכתו ואינו טהור בשעת זריקה אינו חולק בלחמי תודה עם אנשי בית אב. והנה הרצון באמרנו הזורק הראוי לזרוק מצד הזמן והם אנשי בית אב של אתו היום ובשר זבח תודה שלמיו ביום קרבנו יאכל ראוי שנדע שאין הכוונה בזה שיאכל קדם בא הלילה שכבר אמר אחר זה לא יניח ממנו עד בקר ואמנם הכוונה בו תוך יום אחד מעת הקרבתו ולא יהיה זה ג"כ מעת לעת אבל יהיה גבול אכילתו עד סוף הלילה והסבה כי אז יהיה הבשר יותר נבחר ממה שיהיה כשיעבור זה הזמן ובאר זה התורה בקצת קדשים קלים ולמדנו מזה שכן הדין בקדשי הקדשים רוצה לומר שאין נאכלים כי אם עד בקר הבא ראשון כי אם הקפידה בזה התורה עם היותר מהקדשים קלים כל שכן שתקפיד בזה בקדשי הקדשים ולפי שאין ממנהג האנשים לאכול בלילה אחר חצי הלילה הנה ראוי שיאכלם קדם עבור חצות הלילה אלא שלא יפסל בנותר עד יעבור הלילה. ואחשוב שקרבן זבח תודה בא על עניין נתינת הודאה לשם במה שהשפיע מהטובות. ולזה נקרא תודה. ולזה תמצא כשיוסיפו על העיר שיקדו התוספת ההוא בב' תודות. לפי מה שהתבאר קצת באור מעזרא ובתודות ההם היו אומרים ארוממך יי' כי דלותני שהוא ענין הודאה על הטובות שהשפיע וידמה כשיסמך על זבח התודה היה אומר בו וודוי הודאה לשם יתעלה כי זה הקרבן לא היה בא על עון:

== טז ==

'''ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל.''' למדנו מזה המצוה מן המובחר לאכלו ביום הראשון אך לא יפסל הנותר ולזה אמר אחר זה וממחרת והנותר ממנו יאכל או תהיה וי"ו והנותר נוספת כמו וי"ו ואיה וענה. נרדם ורכב וסוס. עניינו וממחרת הנותר ממנו יאכל:

== יז ==

'''והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף.''' מפני שלא אמר והנותר ממנו עד בקר למדנו שבבא הלילה אחר עבור היום השני יהיה נפסל בנותר ואמרו באש ישרף יחוייב העשותו בו לפי מה שיתבאר מהשרשים הכוללים ולזה ימתינו לשרפו עד בקר יום שלישי וישרפוהו הבעלים בבתיהם במקום שהיו נאכלים בו כי לא צותה התורה בזה המקום שיוציאוהו מחוץ לשרפו:

== יח ==

'''ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה.''' הנה בביאור זה הפסוק מהעומק וקושי וזה אי אפשר שנאמר שתהיה הכוונה בזה במה שיובן ממנו בתחלת העיון רוצה לומר שאם יאכל מבשר הזבח ביום השלישי שלא ירצה וזה שכבר התבאר בפרשת אחרי מות כי בזריקת הדם תשלם הכפרה אמר שם ואני נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר ואחר שלמה הכפרה אין ראוי שיאמן שישוב החטא על עניינו. ובכלל הנה אחר שנרצה הזבח לא יתכן שישוב להיות בלתי נרצה וזה מבואר בנפשו ולזה גם כן יתבאר שאמרו המקריב אותו לא יחשב לו אין הרצון בו שלא יהיה נחשב לו לדבר הזבח אשר אכלו ממנו אחר זמנו ולזה יהיה יחשב לו מעניין מחשבה. והרצון בו שלא יחשב זה העניין למקריב אותו שהוא בעל הזבח כמו שאמר ברא' זאת הפרשה אשר יקריב ליי':

== יט ==

'''באש ישרף.''' מפני שלא ביאר זכר מקום אחר שריפתו הנה תהיה שריפתו במקום אכילתו אלא אם היה מקום אכילתו מכניס מחייב שלא נכנס הטומאה לשם כמו העניין בעזרה ולזה אם נטמא בעזרה בשר קדשי הקדשים שהוא נאכל שם ישרף ואם יצא חוץ לעזרה ונטמא שם ישרף במקומו כי לא נוכל להכניס הטמא בעזרה:

'''והבשר כל טהור יאכל בשר.''' ר"ל כי כבר הורשה כל טהור לאכל בשר קדש מזבח השלמים אך אם יאכל ממנו הטמא יתחייב כרת והנה בארה התורה זה הדין בקדשים קלים וממנו יתבאר בקדשי קדשים מקל וחומר ואמרו וטמאתו עליו ירצה בו שיהיה טמא מצד עצמו כאלו תאמר שהיה זב ומצורע או בעל קרי ואמרו ונפש כי תגע בכל טמא הוא בטמאה שיהיה לאדם מצד המגע בדבר הטמא כאלו תאמר שנגע בטומאת אדם כמו זובו ושכבת זרעו או שנגע בזב ומצורע ונדה ושאר מה שידמה לזה או בבהמה טמאה היא הנבלה:

== כא ==

'''או בכל שרץ טמא.''' הם שמנה שרצים הנזכרים בתורה שיטמא הנוגע בהם כמותם:

== כג ==

'''זכרה''' התורה אלו המינים לפי שמהם יביאו הקרבנות ולכבוד הקרבנות רצה שלא יאכל חלב אלו הבהמות אף על פי שלא יהיו קרבנות: 

== כד ==

'''וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו.''' הנה הנבלה היא לפי מה שיורה עליו הגדר שנזבחה שלא כדרך הזביחה הראויה והטרפה היא שמתה מעצמה או שיש בה חולי או מכה אי אפשר לחיות ממנה כאלו תאמר שטרפה זאב או ארי ואמרו לכל מלאכה רצה בו שכבר הותר לנו ליהנות בו בכל מלאכות כאלו תאבד במשיחה או בהדלקה אבל יאסר באכילה והוצרך להזכיר חלב נבלה וחלב טרפה שלא יחשוב חושב שלא ינהג איסור מחלב אלא בבהמות הראויות להקריב אשי ליי' ולמדנו מזה המקום שהאוכל חלב נבלה וטרפה יתחייב משום חלב גם כן ואם הוא חייב מפני היותו מנבלה וטרפה מצד אחר כמו שיתבאר:

== כה ==

'''כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנו אשה לה' ונכרתה.''' אין ספק שאין הרצון בזה שיקריב ממנה בפעל שכבר זכר בכללות כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו ואין הרצון בזה גם כן שתהיה הבהמה ההיא ראויה להקריב מנה אשה לה' שלא תהיה בעלת מום וזה שכבר זכר נבלה וטרפה ולזה הוא מבואר שהרצון בזה שאינה נאות להקריב ממנה אשה ליי' והבהמה שבזה התואר הוא שור וכבש ועז והנה למדנו מזה המקום שלא נאסר מהחלבים אלא מה שמדרכו להיות קרב להם מאלו הבהמות כי יראה שלכבוד הקרבנות מנע החלב כמו שיבאר במה שקדם:

== כו ==

'''וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה''' אין ראוי שנאמין שיהיה דם החיה מותר כי כבר נתבאר בסדר ויקרא בכללות שכל דם הוא אסור וכן יתבאר זה בפרשת קדושים תהיו ולזאת הסבה צוה שם לכסות דם חיה ועוף ולזה יתבאר שאמרו ולבהמה נכלל בו חיה ובהמה כי שם בהמה יאמר בכללות על החיה והבהמה אמר זאת הבהמה אשר תאכלו כיל וצבי ויחמור וכן הענין בחיה אמר בפרשת ויהי ביום השמיני זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ והנה סמכה התורה צווי אסור החלב והדם אחר זכרון תורת השלמים. כי לזאת הסבה נצטוו שלא יאכלו במדבר כי אם שלמים כמו שזכרנו במה שקדם וזה יתבאר עוד בפרשת אחרי מות: 

== כט ==

למדנו מזה שדין התנופה ינהג '''בבני ישראל''' ולא בבנות ישראל ולא בגוים:

'''המקריב את זבח השלמים ליי'.''' הם הבעלים: 

'''יביא את קרבנו ליי' מזבח שלמיו.''' רוצה לומר שהבעלים מביאים בידיהם מה שהוא קרב להשם מזבח השלמים וזה שאם היה על תודה יביא בידיו אחד מכל קרבן מהלחם: 

== ל ==

'''ידיו תביאנה את אשי יי'.''' רוצה לומר שהבעלים יביאו בידיהם החלבים שהם אשי השם ועמהם יביאו מה שיהיה מהמזבח לכהנים וזה הדבר השני כולל התודה והשלמים ואמנם הבאת הלחם המיוחד בתודה וראוי שתדע כי הבאת אלו הדברים יחד בסדור הראוי נתבאר בפרשה הבאה אחר זה עם מה שזכר בזה המקום וזה שהלחם הבאה עם התודה יושם עליון שנאמר בפרשה הבאה אחר זדה ומסל המצות אשר לפני השם לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחת ויושם על החלבים ועל שוק הימין ולפי שנאמר על החלבים ועל שוק הימין למדנו שהחלבים היו למטה ולמעלה מהם חלק הכהנים שהוא חזה התנופה ושוק התרומה והנשאר מאשי השם לפי שלא נזכר מקומו היה למעלה והוא שתי הכליות הכבד וכאשר היה שם לחם היה למעלה מהם כמו שביארנו:

'''את החלב על החזה יביאנו את החזה.''' ירצה לפי מה שאחשוב שהשומן שאצל החזה יביאנו את החזה לכהן כי החלב יאמר על השומן אמר חלבו האליה תמימה ולא זכר בכאן כי אם החזה אך אחר זה זכר שוק הימין וקראו שוק התרומה וידענו כי החזה והשוק היו יחד בתנופה אמר בפרשת שמיני שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים להניף תנופה:

== לא ==

'''והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו.''' ר"ל שלא יזכו הכהנים בחזה ושוק אם לא אחר הקטרת החלבים במזבח ונאמר לאהרן ולבניו להורות כי כהן גדול נוטל חלק בראש אף על פי שאינו מקריב:

== לב ==

'''ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם.''' למדנו בזה המקום ששוק הימין הוא גם כן לכהן והנה יחס התרומה לשוק והתנופה לחזה ואם היתה להם יחד התנופה והתרומה לפי שתנועתיהם הטבעיות נאותות לזה ולזה וזה שתנועת החזה בבהמה היא הולכה והבאה וזה היא תנופה ותנועת השוק שהיא כלי ההליכה היא בהעלאה והורדה כן יעלה כל ב"ח רגליו ויורידם ובזה האופן יעתק המקום למקום:

== לג ==

'''המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.''' ר"ל הראויים להקריב אז והם אנשי בית אב כמו שביארנו במה שקדם ולמדנו שמי שהיה מהם טמא בעת זריקת הדם או בעת הקטרת החלבים איננו חולק בחזה ושוק:

== לד ==

'''ונתן אותם לאהרן הכהן ולבניו.''' למדנו שכהן גדול קודם לבניו בחזה ושוק וממנו נלמד שכן העניין בשאר מתנות כהנה:

== לה ==

'''זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי הש' ביום הקריב אותם לכהן להש'.''' ר"ל זאת היה הגדלה שנתגדלו במשיחתם הכהנים מאשי השם ביום הקריב אותם השם יתעלה לכהן להשם כי אז נתן להם זה החלק מהקרבנות שנזכרו בזאת הפר' לעולה ולמנחה ולחטאת לאשם ולתודה ולזבח השלמים ואמר מאשי השם כי כבר נתן להם השם יתעל מתנות אחרות זולת אלו כמו שיבא ולהורות שאלו המתנות יהיו לכהנים לדורות אמר אחר זה אשר צוה השם לתת להם ביום משחו אותם מאת בני ישראל חק עולם לדורותיכם:

== לז ==

'''זאת התורה לעולה וגו'.''' אמר ולמלואים לפי שמעשה המלואים והשלמים הם שנים והם דומים בענייניהם למעשה התודה אלא שלא היה במלואים לחם חמץ כמו שנזכר בפרשת ואתה תצוה ובזאת הפרשה הבאה ביום צוותו את בני ישראל להקריב קרבניהם להשם למדנו מזה שכל הקרבנו' ראוי שיהיו לשם הקב"ה ולמדנו מזה עוד שאחת מהכונות בקרבנות היתה שלא יקריבו קרבן לע"ז ולזה צוה אותם שיקריבו קרבניהם להשם למען לא יזבחו לע"ז ולזה אמר בפרשת אחרי מות ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}