עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/דברים/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות.''' רוצה לומר על האופן אשר צויתי בו:

'''לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.''' כבר ביארנו דיני ההוספה והגרעון שהוזהרנו מהם בראש פרש' ואתחנן:

== ב ==

'''כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום.''' ידמה שקרא הנביא למי אשר יתודע אליו שם יתעלה במראה ואשר ידבר בו בחלום קרא חולם חלום:

'''ונתן אליך אות או מופת.''' ר"ל כדי שיאמינו בדבריו ובא האות והמופת כמו שיעד אותו קודם באו ויאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לאי דעתם ונעדם ואל זה נתן לך האות והמופת כדי שתאמין לדבריו:

== ד ==

'''לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא.''' הזהיר בכאן שלא לשמוע אל דבריו כשיאמר לעבוד עבודה זרה גם אמר זה לפי שעה ואף על פי שהתבנא בשם השם יתעלה ויאמר שהשם יתעלה צוה לעשות כך כ"ש אם נתנבא בשם עבודה זרה:

'''כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וגו'.''' הרצון בזה שלזה הסכים שיבא זה המטעה לבם כמו שמצאנו בספר יהושע שהשאיר השם יתעלה קצת הגוים ההם לנסות בם את ישראל והנה האות והמופת שיעד בו הנביא שקר ההוא אינו ראיה בבאו שיהיה אמת מה שאמר כי היה זה בלתי ספק על דרך להט וכשוף ומה שידמה להם והעניין ידוע שאין דבריו אמת כי אין שם אלוה זולתי השם יתעלה כמו שנתברר לישראל במעמד הר סיני הנפלא מפי הגבורה ונתברר עוד מצד העיון במה שאין ספק באמתתו ולזה אין דרך לנתינת אות או מופת להביא להאמין ההפך בזה והוא מבואר שמי שישתדל לאהוב השם יתע' בכל לבבו ובכל נפשו ינצל מההאמנה דבריו והוא מי שישתדל להשיגו כפי כחו כי הוא ישער במה שהשיג ממנו שאין אלוה זולתו:

== ה ==

'''אחרי ה' אלהיכם תלכו.''' צוה שילכו אחרי השם יתעלה ר"ל שילכו בדרכיו בחקרם איך מנהגו במה שישפע ממנו וזה יהיה סבה שייראו ממנו ויראתם ממנו תסבב שישמרו מצותיו וישמעו בקולו ויעבדוהו לא זולתו וידבקו בעבודתו:

== ו ==

'''והנביא ההוא או חולם חלום ההוא יומת.''' רוצה לומ' על ידי בית די והוא הקלה שבמיתות בית דין כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים:

'''ובערת הרע מקרבך.''' בער העושה הרעות הגדולות לך פן תכשל ותפול ברע:

== ז ==

'''כי יסיתך אחיך בן אמך.''' רוצה לומר אחיך או בן אמך שאינו אחיך מן האב והנה דבר הכתוב בהוה שלא יסית איש אחר בזאת ההסתה שיש בה מהסכנה העצומה לו אם יודעו דבריו אם לא יהיה קרבו או רעהו אשר כנפשו ולא יאמרו כמו אלו הדברים לזאת הסבה ג"כ כי אם בסתר:

== ח ==

'''הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה השמים ועד קצה השמים.''' הנה הקדים הקרובים כי הם היותר נכונים שיכשלו בהם ואחר כן זכר הרחוקים באי זה המקום שיהיו ממזרח שמש עד מבואו או מקצה הדרום עד קצה הצפון:

== ט ==

'''לא תאבה לו.''' אפילו שהיה אהובך מצד הקרובה והאהבה כמו שזכר תחלה לא תרצה בו ובאהבתו כי בקש להדיחך ולהאבידך וזאת האזהרה שלא יסכים לדבריו:

'''ולא תשמע אליו.''' מגיד שאם אבה ושמע חייב אף על פי שעדין לא עבד עבודה זרה וזה יהיה כשצוה לעבוד אלהים אחרים מהקרובים אליו או מהרחוקים אבל אם הסית המסית שיעבדוהו לא ינהג בו זה הדין וזה מבואר מהשרשים הכוללים ולפי שזה המאמר היה בסתר וידענו שאין האדם נדון במיתה כי אם על פי עדים למדנו מזה שיש לנסות להכמין לו עדים שיראוהו וישמעו דבריו והוא לא יראם כדי שיוכלו להעיד:

'''לא תחוס עינך עליו.''' הותיר בזה שלא לחוס על דם המסית ולא תחמול הזהיר בזה שלא ילמדו עליו זכות:

'''ולא תכסה עליו.''' הזהיר בזה שלא ישתוק אם ידע לו חובה:

== י ==

'''כי הרג תהרגנו.''' צוה בזה להמיתו ושהמוסת תהיה בו ידו בראשונה להמיתו ויד כל העם אחרונה ולפי שזאת ההמתה היא בסקילה למדנו שהמוסה חייב להשליך בו אבן שיהיה בו כדי להמית שנאמר להמיתו ואם לא מת ישליכו עליו כל העם אבנים באחרונה והנה כונה התורה בזה לפייס המוסת שיקח נקמתו מזה שהשתדל להאבידו עם שהוא במדרגת העם בזה והתורה אמרה יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך זו אזהרה למסית ולפי שאמר כדבר הרע הזה ולא אמר הדבר הרע הזה למדנו שאם הסית שיעבדוהו נהרג כיון שבא לידו מעשה שנאמר ולא יוסיפו לעשות והוא מבואר שאף על פי שלא אמר נלך ועבוד ואמר המסית אלך ואעבוד או אמר אלך ואשתחוה ומה שידמה לזה הרי הוא נסקל שנאמר כדבר הרע הזה וראוי שתדע שאם הסית יותר מאחד דינו גם כן כך אלא אם הסית רוב אנשי העיר שאז נקרא מדיח וכבר נתבאר דינו במה שנמשך לזה והנה אם הסית לשנים או יותר הרי הם עדיו וכדי שיכירו אם הוא שוגג או מזיד יראו אם יוכלו להחזירו לטוב ויאמרו לו היאך אתה אומר זה ואיך יתכן שנניח עבודת השם יתע' שהוא אלהים חיים ומלך עולם והלכנו לנוע על העצים והעל האבנים ואם לא חזר בו מביאים אותו לבית דין וסוקלין אותו:

== יג ==

'''כי תשמע באחת שעריך אשר יי' אלהיך נותן לך לשבת שם.''' יצא ירושלם שלא נתנה לשבת כי לא נהגה לבית דירה אך היו ישראל עולים שם לרגל ולזה הסכימו קצת רבותינו שירושלם לא נתחלקה לשבטים כי היתה כמו משותפת לכל ישראל וכן הענין לערי המקלט כי לא נתנו לדירה אלא למקלט ולפי שאמר באחד שעריך למדנו שאין עושין בעירות רבות זו בצד זו זה הדין:

== יד ==

'''יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את כל יושבי עירם.''' הנה התנאי שיהיו מאותו השבט שנאמר מקרבך ושיהיו מאנשי העיר ההיא שנאמ' את יושבי עירם ושיהיו שנים או יותר שנ' יצאו אנשים ולזה יחוייב שלא יהיו המדיחים נשים או קטנים שנאמר אנשים והתנאי עוד שיאמרו להם נלך ונעבוד באיזו שתהיה ממיני העבודות או נלך ונקבלה באלוה כי זה נכנס תחת גדר העבודה ולפי שנאמר וידיחו את יושבי עירם למדנו שהתנאי בזה שיודחו כל יושבי העיר או רובם והנה יתבאר מצד הוראת הגדר שמי שעמד בעיר שלשים יום יקרא מיושבי העיר:

== טו ==

'''ודרשת ושאלת וחקרת היטב.''' צוה בזה להרבות בחקירות ובדרישות עם העדים ולשאול היטב כל הדברים אשר יעמידום על הבחינה אם עדותם נכון כדי לעמוד על אמתת הענין:

'''והנה אמת נכון הדבר.''' רוצה לומ' שאחר החקירות והדרישות והבדיקות נתבאר שהענין כן הוא שנעשתה התועבה הזאת בישראל: 

== טז ==

'''הכה תכה את כל יושבי העיר ההיא לפי חרב.''' מפני שאמר העיר סתם הנה הוא מואר שאינה קטנה שהקטנה תקרא עיר קטנה ולא עיר גדולה כי היא תקרא עיר גדולה וביארו חכמים שלזה הענין תקרא עיר סתם ממאה ועד רובו של שבט אך רובו של שבט אין ראוי לשפוט בזה דין עיר הנדחת כי הוא כמו שבט אחד ואין ראוי שיסבבו שיפקד שבט אחד מישראל וידמה שפחות ממאה לא יתכן שיקרא עיר סתם אך הוא כפר או תקרא עיר קטנה או בת העיר אשר אצלה ואולם הגדולה יתכן שתקרא עיר סתם והנה נמנע השפטם שם בדין עיר כשיהיו רובו של שבט לסבה שאמרנו כי הוא כמו שבט אחד לפי משפטי התורה ואין ראוי להשמיד שבט אחד ולזה ידונו העובדים בסקילה וישאר הטף והנשים וראוי שתדע שזה המשפט לא יהיה ע"י סנהדרי קטנה כי כבר ביארה התורה כי לא ישפטו כי אם יחידים ע"פ סנהדרי קטנה שנאמר והבאת את האיש הוא או את האשה ההיא אל שעריך. למדנו מזה שיחידים נהרגים ע"פ ב"ד שבכל שער ושער אך המרובים אינם נהרגי' אלא על פי בית דין הגדול ולזה תעשה הדרישה והחקירה על פי בית דין הגדול. ואחד כשידעו האמת שיודחו רב יושבי העיר שולחים שם חכמים להחזירם למוטב ולהזהירם שלא יעשו כן כמו שמצינו בנביאים שהיו מוכיחים ישראל כשהיו עובדים עבודה זרה ואם חזרו בתשובה מוטב כי התורה אמר את יושבי העיר ההיא והם עתה אחרים כי כבר שבו מדרכם הרעה עם שהוא ראוי שתהיה שם התראה בהשפטם למות ואם לא חזרו בתשובה מצוים הבית דין הגדול לישראל לבא עליהם לצבא להחרים העיר בזה האופן וזה שהם מרבים שם בתי דינין לחקור מי שעבר אחר התראה בעדים באופן ראוי ואם נמצאו העובדים רובה של עיר דנין אותם כעיר הנדחת ואם לא הרי הן יחידים ונדונים העובדים בסקלה כדין עובד עבודה זרה והשאר פטורין ואם היה רובה של עיר מעלין אותה לבית דין הגדול כדי שיגמרו הדין בפניהם ואחר זה מכין העובדים וטפם ונשיהם לפי חרב שנא' חכה תכה כל יושבי העיר ההיא. וזה כולל כל נפש אדם אשר בה ומצילים הצדיקים אשר בה וטפם ונשיהם רוצה לומר אלו שלא עבדו עבודה זרה אחר ההתראה:

'''החרם אותם וגומ'.''' למדנו מזה שכל מה שהוא מיושבי העיר ההיא מהנכנסים והמקנה אבד שנא' ואת כל שללה ואת כל בהמתה ואפילו נכסי הצדיקים שבה אבל מה שהיה בה מהאנשים שאינם מיושבי העיר או של הקדש אינו אבד שאין אני קורא בו בהמתה ושללה ומזה המקום נלמד שנכסי הרשעים שבהם שהיו חוצה לה אינו מחוייב שישרף לפי שאינו שלל העיר ההיא ואינו בה והתורה אמרה ואת כל אשר בה אך אם נקבצו שם הרי הם נשרפים שהרי הם שללה ולמדנו מזה גם כן שאין מאבדין מהקנינים בשרפה אלא דבר שיתכן שיקרא שללה והוא דבר המטלטל שאינו חסר אלא קבוץ ושרפה ולזה יתבאר שהפירות המחוברי' לקרקע אינם נשרפי' כי הם חסרין תלישה וקבוץ ושרפה וכן הענין במה שידמה לזה:

== יז ==

'''ואת כל שללה.''' לפי שראוי לבער הרע מקרבנו כשהיה בזה האופן המגונה בתכלית הנה ראוי שלא נשפוט שיהיה אמרו אל תוך רחובה תנאי שאם לא היה לה רחוב לא נשפוט אותה כעיר הנדחת ועוד שהרי אמרה תורה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מכל מקום ולזה הוא מבואר שכונת התורה בקבוץ שללה לתוך רחובה להוסיף פרסום בענין כדי שיוסרו הנשארי' ולזה הוא מבואר שאם לא היה לה רחוב עושין לה רחוב והרי אני קורא בה רחובה ואם יש לה רחוב חוצה לה עושין בדרך שיהיה רחובה רוצה לומר שיבנו בה חומה סביב העיר באופן שיהיה הרחוב תוך החומה ואז יקרא רחובה ויקבצו שם את כל שלל העיר:

'''ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליי' אלהיך.''' זהו מצות עשה ואמר שזה הפעל ראוי שיעשה ליי'. רוצה לומר שיכון בעשייתו נתינת האלהות לשם יתעלה במה שיחרים ויאבד עובדי עבודה זרה וכל אשר בה והיתה תל לעולם לא תבנה עוד למדנו מזה שאסור לבנות עיר הנדחת לעולם ולפי שלא הזהיר אלא שלא תבנה למדנו מזה שעושה אותה שדות וכרמים גנות ופרדסים:

== יח ==

'''ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.''' הזהיר בזה שלא ליהנות מממון עיר הנדחת ולפי שעבודה זרה ומשמשיה ותקרובת עבודה זרה הכל נקרא חרם כמו שאמר בפרשת ואתחנן למדנו מזה שהנהנה מעבודה זרה ומכל מה שיעשה בשבילה עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

'''למען ישוב יי' מחרון אפו וגומר.''' ביאר בזה שהעושה זה הדין בעיר הנדחת משיב חרון אף יי' מישראל ומביא עליהם רחמים זהו דין עיר הנדחת ואולם מדיחיה יתבאר שדם בסקילה ממה שנאמר במסית ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה כי זהו דומה לדבר הו' ויש בו מעשה שהרי הודחו יושבי עירם בסבתם ועבדו עבודה זרה לא היו שם מדיחים או שלא היה שם אלא מדיח אחד או שהיו המדיחים מעיר אחרת או משבט אחר או שהיו המדיחים קטנים או נשי' או שהיתה העיר עיר מקלט או עיר שאינה לדירה ולשבת שם או שהיתה כפר קטן או שהיה בה רובה של שבט או שלא הודחה רובה של עיר הרי כל העובדים נדונים כיחידים בסקילה וממונם ליורשיהם וכבר אמרו רבותינו שאין עושין עיר הנדחת סמוכה לספר כי היא היתה משמרת לשאר ערי ישראל שלא יבואו גוים ויחריבו את ארץ ישראל והנה יתבאר זה לפי מה שאחשוב מצד מה שדקדקה התורה שלא יוזקו בה רק יושבי העיר היא ובהמתה ושללה ואולם בעיר הסמוכה לספר יוזקו שאר העיירות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}