עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/דברים/טו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''מקץ שבע שנים תעשה שמטה.''' אחר שהזכיר שבשנה השלישית ובשנה השישית משמטה יפריש מעשר עני ביאר בזה המקום מה שיעזוב לעני בשנה השביעית שהוא שנת השמטה והנה הרצון בשמטה שישמט האד' ידיו מפירותיו אשר בנחלתו ויהיו הפקר כמו שביארנו בפר' ואלה המשפטים וכבר ביארנו בזה המקום גם כן שמה שהלוה אדם לחברו מהכסף והפירות ישמט ידו ממנו בזאת השנה שהיה שנת השמטה ולזה אמר שמוט כל בעל משה ידו והוא מבואר שלוה הוא עני ולזה הוצרך ללות:

== ב ==

'''לא יגוש את רעהו.''' למדנו מזה שאם היה נגוש ועומד קודם השמטה אין השמטה משמטת אותו אך אם לא היה כן הוא מוזהר שלא לתבוע בב"ד החוב שעבר' עליו שביעית והוא מבואר שלא הוצרך להזהירו שלא ינגשהו בשנת השמטה:

== ג ==

'''את הנכרי תגוש.''' זו מצות עשה כדי שלא נתן מתנות חנם לעובדי עבודה זרה:

'''ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך.''' זו היא מצות עשה רוצה לומר שיפקיר החוב ההוא ויסלק ידו ממנו ולזה הוא מבואר שכבר זכה בו הלוה. אולם החוב שיהיה לו אצל הגר תושב אינו מחוייב לנוגשו ולא לעזבו:

== ד ==

'''אפס כי לא יהיה בך אביון.''' הבטיחם שלא יהיה בך אביון אם ישמרו מצות השם יתעלה ולא יצטרך אחד מכם ללות מחברו או מנוי כמו שאמר והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט וראוי שתדע כי כבר יתבאר מאמרו מקץ שבע שני' תעשה שמטה וזה דבר השמטה כי השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפניו שאם לא היה הדבר כן לא היה צריך לומר תעשה שמטה וזה דבר השמטה אך הי אומר מקץ שבע שנים בשנת השמטה שהיה משמט בה קרקע כמו שנתבאר בפרשת ואלה המשפטים. ואמנם אמר תעשה שמטה שאף על פי שאינה שמטה מדרך אחרת תעשהו שמטה לזה הענין:

== ז ==

'''כי יהיה בך אביון מאחד אחיך.''' ידענו שהתורה צותה בכללות לחון העניים מישראל איך זה שיהיו אך זכר אלו התנאים להודיע אי זה עני הוא וקדם ולזה אמר מאחד אחיך שהם קרובים כי הם קודמים לשאר עניים שאינם ממשפחתו:

'''באחד שעריך.''' רוצה לומר שיהיה האביון באחד שעריך אף על פי שלא יהיה קרובך כיון שהוא מעירך והוא קודם לשאר העניים שהם מעיר אחרת או ירצה באמרו באחד שעריך שהוא מאחד מערי שבטיך כי עניי שבטו קודמין לשאר העניים:

'''בארצך.''' רוצה לומר שיהיה האביון בארצך והוא קודם לעניי חוצה לארץ ולזה אמר גם כן בסוף הפרשה זאת ההדרגה בעינה והוא באמרו לאחיך לענייך ולאביונך בארצך ביאר שאחיו אם הוא עני קודם לעניי עירו ועניי עירו קודמין לענני עיר אחר' מארץ ישראל ועניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוצה לארץ:

'''לא תאמץ את לבבך.''' רוצה לומר להמנע מלרחם עליו:

'''ולא תקפוץ את ידך.''' אך תפתחה לקחת בה דבר לתת לו:

== ח ==

'''פתוח תפתח את ידך לו.''' רוצה לומר לתת לו על דרך החמלה והצדקה:

'''והעבט תעביטנו.''' מגיד שאם יש לו משכון תלוהו על המשכון ותנהג במשכון לפי מה שחייבה התורה במשכון העני לפי מה שנזכר בפרשת ואלה המשפטים:

'''די מחסורו אשר יחסר לו.''' למדנו שמחסורו הוא עליך. אף על פי שאין לו משכון ואמנם זכר המשכון להודיע שההלואה קודמת למתנה עם שלא יושג בה בשת לעני והנה לא זכר בכאן שיתן לעני בקש די מחסרו להודיע שאף על פי שלא ישאל חייב אתה לפרנסו ואין ראוי שנדמה שכל אחד מהאנשים אשר בעיר יחוייב לתת לו די מחסורו או שיהיה החיוב על הראשון שיבוא אליו העני אבל ראוי שבין בני העיר ישלם זה לעני ולזה הוא מבואר כי צריך שיהיה בעיר ממונה על הצדקה או ממונים והנה אמרו די מחסורו אשר יחסר לו כולל כל מה שיחסר לו ממזון וכסות ואפילו עבד לשמשו ואפילו סוס לרכוב עליו ואמר אשר יחסר לו להעיר שלפי מנהגו וענינו יותן לו המצטרך אליו שאם היה רגיל בפת חטים לא נאכילהו שעורים ואם היה לבוש בגדים חדשים לא נלבישהו שחוקות:

== ט ==

'''השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל.''' הזהיר בכאן שלא ימנע מלהלוות לעני מפני ראותו שקרבה שנת השמטה ויזכה אז העני במלוה ההוא:

'''וקרא עליך אל ה'.''' ר"ל שהעני יצעק אל השם יתע' והוא ישמע צעקתו כמו שאמר ביתום ואלמנה כי אם צעוק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ויהיה הכונה באמרו והיה בך חטא והיה בך עונש כי חטא ועון יאמרו לפעמים על עונש או קצר הכתוב בזה ואמר והיה בך חטא להודיע שאיך שיהיה הנה יהיה בך חטא מפני שלא נתת לאביון ההו' המצטרך לו ואף על פי שלא יקרא עליך אל ה':

== י ==

'''נתון תתן לו.''' זו היא מצו' עשה:

== יא ==

'''כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.''' יאמר זה להודיע שגלגל הוא שחוזר בעולם ואם הוא נותן עתה לעני לזמן אחר יעשיר העני ויתן לו או לאחד מזרעו ואולם מה שאמר למעלה אפס כי לא יהיה בך אביון אינו יעוד שלא יהיה בו אביון אך הודיע שאם ישמרו כלם דרכי השם יתעלה ומצותיו לא יהיה בהם אביון וזה שאף על פי שהו' אמת הנה הוא רחוק שיקרה זה שיהיו העם כלם צדיקי' בזה האופן ולזה אמר על דרך היעוד הנבואיי כי לא יחדל אביה מקרב הארץ:

== יב ==

'''כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים.''' בעבור שזכר עתה דבר השמטת הכספים שהוא בשנת השמטה לכספים ואף על פי שאינה שמטה לקרקע בא לזכור עתה דבר החירות אשר יהיה בשנה השביעית במכירתו לעבד עברי ולפי שזכר דבר עבד עברי זכר עמו דבר אמה העבריה להדמות אשר ביניהם בענין הענקה אשר נתחדש דינם בזה המקום ואמר כי ימכר לך אחיך העברי להעיר על הנמכר בגנבתו שימכרוהו בית דין וכבר נתבאר דינו בשלמות בפרשת ואלה המשפטים היא אשר ימכור אותה אביה לאמה בעודה קטנה כאמרו וכי ימכור איש את בתו לאמה: 

'''ועבדך שש שנים.''' שב לעבד עברי כי האמה העבריה לא תמכר ליותר מהזמן שהיא ברשות אביה כמו שביארנו שם ולזה יתכן שיהיה זה הזמן פחות משש שנים או יותר:

== יג ==

'''לא תשלחנו ריקם.''' הוא מצות לא תעשה:

== יד ==

'''הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך.''' מפני שאמ' לא תשלחנו למדנו שכיון שלא ישלחהו ריקם יצא ואולם הודיע בזה המקום כי לפי עושר בעל הבית יהיה שעור זאת ההענקה:

== טו ==

'''וזכרת כי עבד היית במצרי ויפדך ה' אלהיך.''' הנה כמו שהוציאך אז השם יתעלה חפשי והעניק אותך שם במה שנשאתם ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות כן אנכי מצוך להוציא העבד עברי חפשי אחר שש שנים ולהעניק לו מאשר ברכך ה' אלהיך:

== טז ==

'''והיה כי יאמר אליך.''' כבר ביארנו דין זאת הרציעה ותנאיה בפרשת משפטים:

== יז ==

'''ואף לאמתך תעשה כן.''' רוצה לומר בדבר ההענקה:

== יח ==

'''כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים.''' אמר זה לפי שהוא עובד ביום ובלילה ולזה היה הרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית ואפשר שיהיה הרצון בזה כי ימי השכיר הם ג' שנים כאמר' שלש שני כימי שכיר ולזה יהיה זה שעבד ו' שנים עובד משנה שכר שכיר:

'''וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה.''' אמר זה שלא יחשוב שום אדם שהש' יתע' יברכהו והוא יושב ובטל ולא ישתדל בהבאת הברכה לו ולזה אמר בכל אשר תעשה כי השם יתעלה יעשה מה שיעשה בסיבות היותר נאותות כשהיה אפשר בה כמו שזכרנו במקומות רבים מזה הספר:

== יט ==

'''כל הבכור אשר יולד.''' לפי שצריך להיות פטר רחם אמר יולד כי הלידה הוא דרך הרחם:

'''הזכר תקדיש להשם אלהיך.''' לפי שכבר נאמר בפרש' בחוקותי אך בכור אשר יבוכר להש' בבהמה לא יקדיש איש ואתו למדנו מזה הענין ההקדשה הזאת אשר חייב בה בזה המקום לבכור הוא זולת ענין ההקדשה אשר הזהיר עליו שם ולזה יהיה ענין ההקדשה הזאת שיאמר בכור זה לה' כדי להוסיף שמירתה שלא ינהגו בו מנהג חולים כי כבר הזהיר עליו שלא לעבוד בו ושלא לגזזו וזאת המצו' תהיה לבעלים בהולדו ברששותם וידמה שהם מטפלים בו זמן מה לגדלו ולהניקו מעט כדי שיהיה ראוי שיתנוהו לכהן כמו שמצאנו בתרומה שלא נתנה לכהן אלא אחר גמר מלאכתה ולזה אחיה אזהרת אמרו ולא תעבוד בבכור שורך לבעלים גם כן כמו שהוא לכהן ולזה אמר שורך צאנך ולזה ביאר בזה המקום שהבכור בין תם ובין בעל מום אסור בגזה ובעבודה שנאמר כל הבכור אשר יולד וגו':

'''לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך.''' ואף על פי שנולד במומו לפי שקדושתו מרחם והנה הודיע הכתוב זה הדין בבכור והוא הדין לשאר קדשם ואמנם ביארה התורה זה בקדשים קלים ושתקה מהשאר כי הדברים קל וחומר ובכלל האזהרה הזאת רחל ועז להלכה הנה ביארה התורה שאסור ליהנות בקדשים בזולת האופן אשר הגבילה התורה לזה אמר עבודה בבכור שור וגזה בבכר צאן אלא שדברה התורה בהוה והנה שעור הגזה הוא החלק הראשון מהצמר שיהיה ראוי לדבר כי הגזה היא מלאכה יכוין בה תכלית מן התכליות ואיננה באופן שיגזזו שער אחר שער שנוכל לומר שאם גזזו שתי שערות יהיה חייב:

== כ ==

'''לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה.''' מגיד שאינו נאכל אלא במקום הבחירה והוא נאכל כל שנתו ואמנם אחר זה לא הסכימה התורה לגדלו עוד שמא יגדלנו הכהן ממנו עדרים ויבא הענין לדבר תקלה מצד הגזה והעבודה ומה שידמ' להם והנה מה שאמ' לפני ה' אלהיך תאכלנו אינו מדבר אלא בתם ולפי שאמר לפני ה' אלהי תאכלנו נמשך למה שאמ כל בכור אשר יולד בבקרך. ובצאנך למדנו שהכהן גם כן יחוייב להפריש בכורות והיה זה כן לפי שקדושתו מרחם ובכלל הה ביארה התורה הפטר מכהנים והלוים מבכור אדם שאינו אלא קדושת דמים ושתקה מהבכור וזה יחוייב שיהיה הכהנים והלוים חייבים בבכור בהמה:

== כא ==

'''וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה'.''' ידענו שאם היה בו מום אי זה שיהיה לא יתכן לזבחו לה' כמו שנתבאר בפרשת אמור אל הכהנים ואולם אמר בזה המקום פסח או עור כל מום רע לפי שבזולת זה לא יתכן שיאכלנו בשעריו. רוצה לומר אם לא היה בו מום קבוע ואמ' לא תשבחנו לה' לבאר שלא הוסרו ממנו מן הקדושה רק שלא יזבחנו ליי' ושהוא אפשר לאכלו בשעריו אך הוא עובד בסוף שנתו שלא הותר לו לזבחו לה' ולא לאכלו בשעריו הנה יוכל להמתין עד העת שהוא ראוי שיהיה עובר בו אם היה עובר והוא שלישי' יום מעת נפילת המום כי שערו חכמים דבר הבחינה הזאת ואולם תוך שנתו אם נפל בו מום עובר יש לו להמתין יותר משלשים יום תוך שנתו כדי להבחין אם נקבע מומו אם לא:

== כב ==

'''בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו.''' מגיד כי כשנשחט במומו יוכל לאכלו בשעריו ויותר לטמא ולטהור לאכול ממנו בקערה אחת וכבר ביארנו בפרש' בא אל פרעה שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא באדם לזה לא תנהג הזביחה לה' בבכור בהמה טהורה כי אם בבכורות הבאים מארץ ישראל לא בבכורות הבאים מחוצה לארץ ולפי שמצאנו בבכור שהוא ממון כהן ולא זכה בו מן המזבח שהרי הוא אוכלו במומו בלא פדיון למדנו מזה שבכורות חוצה לארץ הם לכהן כי אין תלוי ענינם בארץ כי אם לזבוח ולזה יהיו נאכלים במומן ולזאת הסבה יתבאר שהבכורות נוהגין בין באץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכבר יתבאר שהכהן יזכה בבכור בהמה בכל מקום וכל זמן שהרי מצאנו בפטר חמור ובבכור אדם שנוהג בכל מקו' ובכל זמן ולפי שאין זוכה בבכור בהמה טהורה מן המזבח למדנו שדינו כדין שאר הבכורות אלא שלא יזבחו ממנו להשם כי אם כשהיה בארץ ובפני הבית לזה אמר והיה כי יביאך בבכורות בפרשת בא אל פרעה והנה אמר בפרשת כל פטר רחם לכל בשר הנה כלל שלשת אלו המינין יחד לענין היותם ממון כהן אלא שביאר שההבדל ביניהם הוא שבכור בהמה טהורה אינו נפדה ושאר הבכורות נפדין וכבר נבאר זה בג"ה ביאור רחב ולפי שאמר בבכור שורך בבכור צאנך למדנו שאם היה של הקדש או של גוי אינו חיי בבכורה. וכן הענין אם היה להם חלק בה שאין אני קורא בה שורך צאנך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}