עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו.''' למדנו מזה שהפסח דוחה את השבת:

== ג ==

'''בכל חקותיו ובכל משפטיו תעשו אותו.''' חקות אלו הדברים שבגוף הפסח כמו שראינו בפרשת בא אל פרעה שאמר זאת חקת הפסח ולא זכר אחר זה כי אם הדברים שבגוף הפסח ואלו הדברים הם שיהיה תמים זכר בן שנה ושיאכל בבית אחת ושלא ישברו בו עצם ושלא יאכל ממנו בן נכר ושאר מה שדומ' לזה ואולם משפטיו הם המצות הנלוות לו כמו מצה ובעור חמץ:

== ו ==

'''ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו'.''' כבר ביארנו בפרשת בא אל פרעה שלא ישחט הפסח על מי שאי אפשר לו לאכלו ולזה הוא מבואר שאם לא היה אפשר שיטהרו בערב לעת אכילת הפסח לא היו צריכים לשאל למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן השם במועדו ולא יה מסופק זה למשה עד שיצטרך לומר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ולזה הוא מבואר שכבר חל שביעי שלהם בערב הפסח והיו ראויי' לאכול את הפסח בזמן אכילתו ועם כל זה נדחו לפסח שני לפי שלא היו ראוים בעת שחיטת הפסח ולפי שאמר אשר היו טמאים לנפש אדם ולא אמר טמאים במוחלט למדנו שלא ינהג זה הדין בשאר הטמאות כמו זבים וזבות ובועלי נדות ושאר הטמאות וזה שכיון שיכולים לאכול מהפסח בערב בשעת אכילתו הנה ישחט עליהם הפסח ואף על פי שעדיין לא טהרו והנה נלמד ממה שאמר ויהי אנשי' אשר היו טמאים וממה שאמר אחר זה איש איש כי יהיה טמא וגו' כי לא ינהג זה הדין שידחו הטמאי' לנפש לפסח שני אלא כשהיו יחידים ואמנם אם היו רוב הקהל טמאי מת אינם נדחים לפסח שני אבל שוחטים את הפסח עליהם בטמאה ואוכלים אותו אפילו בטמאה ר"ל אף על פי שאי אפשר שיטהרו בערב והנה לא יותר לשחוט את הפסח על הטמאים ולאכול אותו בטמאה אלא כשיהיו הטמאים טמאים מטמאת מת והראיה על שנדחית הטמאה בצבור מה שאמר בספר דברי הימים על הפסח שעש חזקיה בחדש השני כי רבת הקהל אשר לא נתקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור כי מרבית העם מאפרים וממנשה ויששכר וזבולון לא הטהרו ונאמר כי אכלו את הפסח בערב בלא ככתוב לפי שחזקיה וסיעתו דחו את הפסח לפסח שני שנאמר ויועץ המלך ושריו לכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדנו מזה ששגגתם היתה על שדחו את הפסח מפני הטומאה והראי' שלא תדחה הטומאה מפני הפסח כשהיו רוב הצבור טמאי' אלא בטמאת מת לפי שכבר אמר איש איש כי יהיה טמא לנפש ולא נצטרך לזה התנאי בזה המקום לבאר ששאר הטמאים אינם נדחים לפסח שני שכבר נתבאר במה שאמר אחר זה והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח אבל מי שאינו טהור בפסח ראשון יחדל מעשיית הפסח וכיון שלא עשה הפסח במועדו ידחה לפסח שני שאפילו הגר שהתגייר בין פסח ראשון לפסח שני עוש' פסח שני כמו שיתבאר כי פסח שני הוא רגל בפני עצמו ואין תשלומי ראשון ולזה ינהג בו מי שלא היה חייב בפסח ראשון ואולם נצטרך לזה התנאי שיהיה טמא מת להודיע שמה שיתחייב מזה הוא שהאיש נדחה לפסח שני מפני טומאת מת ואין הצבור נדחין לפסח שני מפני טומאת מת ולא נלמד מזה שאר הטמאו' כי בטומאת מת הקלה התורה לבד בזה עם שטמאתו יותר קלה כמו שזכרנו בפרשת וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש:

== י ==

'''איש איש כי יהיה טמא לנפש.''' הוא הדין לשאר הטמאות שידחה עליהם לפסח שני כמו שביארנו ממה שאמר בסוף והאיש אשר הוא טהור ואולם אמר טמא לנפש כי עליו הית' השאלה ובעבור מה שזכרנו שיתבאר מזה שדחויה טומאת מת בצבור:

'''או בדרך רחוקה.''' לפי שהשאלה היתה למשה ביום י"ד כמו שאמר ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא למדנו שדרך רחוקה תוגבל לפי היום ההוא שהוא בתכלית מה שאפשר מעת הזריחה עד חצות שנכנס זמן חיוב שחיטת הפסח ולזה שיערו חכמים שזה השעור ההוא ט"ו מיל כי כן מהלך אדם בינוני מעת הזריחה עד חצות ואם היה רחוק מירושלם בעת הזריחה ביום י"ד יותר מט"ו מיל הנה הוא נדחה לפסח שני:

== יב ==

'''ככל חקת הפסח יעשו.''' אלו המצות שבגופו כמו שביארנו ולא תנהג בו מצוה שאינה בגופו אלא אכילתו על מצות ומרורים:

== יג ==

'''והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה.''' ר"ל בפסח ראשון:

'''וחדל מעשות הפסח.''' רוצה לומר במוחלט שלא עשה לא פסח ראשון ולא פסח שני הנה הוא בכרת אם עשה זה במזיד באי זה שיהיה מהם שהרי חדל מעשות הפסח אבל אם לא היה מזיד באחד מהן פטור מן הכרת ואולם בטמא או שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא נזכר כרת אפילו הזיד בשני וזה מבואר מלשון התורה:

'''כי קרבן השם לא הקריב במועדו.''' לפי שזה נאמר גם כן בפסח שני כמו שזכרנו למדנו שפסח שני דוחה שבת כמו שנאמר בו במועדו:

== יד ==

'''וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ליי'.''' ר"ל פסח שני כיון שלא נתחייב בראשון שהרי לא היה גר בראשון וא נתחייב בו:

'''כחוקת הפסח וכמשפטו.''' חקת הפסח אלו המצות שבגופו כמו שזכרנו וכמשפטו הוא מצות על מצות ומרורים ולזה לא נאמר וככל משפטיו כי לא היה נוהג בפסח שני ממשפט הפסח כי אם אכילתו על מצות ומרורים. מכאן למדנו שהקטן לא נתחייב בראשון והגדיל כשבא שני חייב בפסח שני. וראוי שתדע שארש אירע בו פסול אחר שנשחט עליו הפסח פטור מפסח שני שהרי הקריב קרבן השם במועדו. יש לשואל שישאל איך עשו בני ישראל את הפסח בשנה השנית והנה לא מלו בניהם הילודים במדבר כמו שנזכר בספר יהושע והנה מילת בניהם היתה מעכבת אותם משחיטת הפסח כמו שביארנו בפרשת בא אל פרעה. ואי אפשר שלא נולדו רבים בשנה הראשונה והנה היתר זה הספק הוא לפי דעתי כי בשנה הראשונה לא ידעו ממדבר סיני אך עמדו שם ימים רבים כמו שזכר בזאת הפרשה כי בשנה השני' בחודש השני בעשרים לחדש נסעו ממדבר סיני. ולפי שעמדו שם ימים רבים יתכן שמלו שם הילודים במדבר אז ולזה היה אפשר להם לעשות. ואמנם מן אז והנה לא היה אפשר למול כי לא נודע להם שיתעכבו שם במקום אחד שלשה ימים ולזה לא מלו עד בא יהושע:

== טו ==

'''וביום הקים את המשכן כסה הענן.''' אחשוב שהרצון בזה שתכף שהוקם המשכן בשלמות על יד משה כסה הענן את המשכן וזה אמנם היה אחר שבעת ימי המלואים ביום השמיני כמו שאמר שם כי היום יי' נראה אליכם. וזה המופת אמנם התמיד אחר זה בזה האופן שזכר הענן יכסנו יומם ומראה אש לילה וכאשר רצה השם יתעלה שיסעו נסע הענן מעל המשכן וכאשר ישכון הענן שם יחנו בני ישראל. ובזה האופן היו חונים ונוסעים על פי יי' והנה ביאר שפעם ישכון שם הענן זמן רב ופעם זמן מועט ולפי הזמן ההוא היו חונים ונוסעים. והנה ביאר בסוף הענין שלא יסעו עם כל זה כי אם על פי יי' שהיה שולח ביד משה וכאשר היה מצוה אותם משה היו נוסעים בסדור מוגבל על האופן הנזכר אחר זה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}