עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויהי ביום כלות משה להקים וגו'.''' הנה זה היה בסוף שבעת ימי המלואים שנזכרו בפרשת צו והנה נזכר בפרשה אלא פקודי כי בשנה השנית באחת לחדש ניסן הוקם המשכן ר"ל שנשלמה אז הקמתו ונדמה שזאת ההקמה היתה מה שהקים משה את המשכן וקדשו עם כל כליו והמזבח וכל כליו כשמשח אותם בשמן המשחה ביום ראשון משבעה ימי המלואים וקדשם בדרך ששמש בהם ז' ימי המלואים כי אז נשלם לו קיומו על עניינו לדורות ע"י אהרן ובניו כי כהונת משה רבינו ע"ה היתה לפי שעה וכבר פירשו בספרי שבכל יום מימי המלואים היה משה מפרק המשכן אחר שהעמידו ומשחו וגם ביום שמיני הוצרך להקימו לזאת הסבה ואפשר שיחזק זה הפירוש מה שאמ' בסוף פרשת צו כאשר עשה ביום הזה צוה השם לעשות לכפר עליכם כי זה יורה כי כמו שעשה משה ביום ראשון עשה בכל ימי המלואים ולפי שביום הראשון הוקם המשכן ומשחו וקדשו עם כל כליו הנה יראה מזה שהקימו בכל אחד מהימים ההם אלא שכבר יראה לפי הפשט שלא שב לעשות משה בשאר ימי המלואים כי אם מה שהיה לכפר עליהם והם קרבנות אהרן ובניו ודי במשיחת פעם אחת המשכן וכליו והמזבח וכליו לקדשם לפי מה שיראה מהגשת הכלים הנעשים במקדש והנה אפשר שנאמר שנמשחו לכל שבעת ימי המילואים כמו שנבאר אחר זה והנה אמר וימשחם ויקדש להורות כי לא נשלמה הקדושה עד שנמשחו כלם וזה מחוייב כי כל אלו הדברים הם מתאחדים לתכלי' אחת כמו שביארנו מעניני' ולזה אפשר שיתקדשו לחצאין והמשל כי השלחן בעצמו אי אפשר שתהיה לו קדוש' השלחן שהו' חלק מענייני המקדש אם לא בשילות לשאר הדברים אשר שם והנה יתבאר ממה שאמר שאי אפשר שנפר' ביום כלות משה ביום הראשון משבעת ימי המילואי' וזה שקרבנות הנשיאים נעשו תכף ובשבעת ימי המלואים לא כפר משה רק על אהרן ובניו ואח"כ כפר אהרן ובניו על כל ישראל ולזה יחוייב שיהיה העניין ביום השמיני והנה הראשון שהתחילה ממנו עבודת אהרן ובניו היה בראש חדש ניסן והוא היה ראש השנה לעניין עבודת אהל מועד ולזה היו השקלים נגבים אז.

== ב ==

והנה הביאו הנשיאים קרבנם לפני ה' שש עגלות צב לנדבה וי"ב בקר והתנדבו אותם בעבור הלוים שישאו בהם המקדש וכליו ולא רצה משה לקבל מהן זה לולי שצוהו השם יתעלה על זה והנה הרצון בעגלות צב עגלות מהיפות לכבוד הדברים שהיו משימים בהם:

== ח ==

'''ביד איתמר בן אהרן הכהן.''' שב לבני גרשון ולבני מררי ולבני קהת לא נתן דבר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו באה המצוה להם בזה המקום שישאו משאם בכתף מצד קדושת הארון ויתר הדברים שהיו נושאים וכבר נתבאר שזה המאמר מצוה ממה שאמר בספר דברי הימים ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהן וגו'. ויעלו את ארון השם ואלה פקודתם וגו'. כאשר צוה השם אלהי ישראל ולא מצאנו מקום שצוה בו השם יתעלה שישאו משאם בכתף לולי זה המקום ובכאן שגג דוד בהביאו אליו ארון האלהים שהרכיבוהו על העגלה חדשה והיה זה סבה אל שפרץ השם פרץ בעזא ולזה שב בסוף להביאו בכתף ע"י הלויים ולזה אמר כי למבראשונה לא אתם פרץ יי' וגו':

== י ==

'''ויקרבו הנשיאים את חנוכת המזבח וגו'.''' הנה יבאר מזה שכבר נמשח בכל אחד מימי המלואים וביום השמיני כמו שאמרו ז"ל או ירצה ביום המשח אותו ביום שנשלם עניין משיחתו בצד שיתכן שיקריבו בו קרבנו לכפר על ישר' כמו שקד' כי בימי המלואים לא כפר משה רק על אהרן ובניו והנה הקריבו הנשיאים קרבנם אצל המזבח בדרך שוה ר"ל שהסכימו כלם בכל אחד מהמינים שהביאו כאשר הביא זה הביא זה וכן הענין בעגלות והבקר כי כן היה ראוי בדרך שלא יהיה התפאר האחד על חברו ועל פי הגבורה הסכים משה שיקריבו קרבנם כל אחד ביומו והנה הביאו אלה הקרבנות בסדור כדרך שהיו נוסעים ולזה היתה ההתחלה משבט יהודה ואחריו הקריבו שני הנשיאים אשר בדגלו לסדרן וכן בזה הדרך היה סדר אלו ההקרבות. והנה האריך בזכירת זה הקרבן בכל נשיא ונשיא להורות שכלם היו שוים בזה לא היה יתרון לאחד על חבירו שכל אחד מהן התעורר מעצמו לזאת הנדבה והנה היה זה העניין חדוש שהתנדבו קטרת ואין היחיד מתנדב קטרת ושיהיה זה הקרבן דוחה את השבת ואין קרבן יחיד דוחה את השבת כ"ש כשהיה נדבה שאין נדבה דוחה את השבת אלא שכבר היה זה על פי הגבורה והנה החטאת לא נצטרך לכפר עליהם לפי שכבר כפר אהרן בעדו ובעד ביתו ובעד העם כמו שנזכר בפרשת שמיני ולזה אמרו רז"ל שהיה בא לכפר על קבר התהום כי השעירים מצאנו בהם שהן באי' לכפר על הטמאות ועל מדרגותיהם כמו שביארנו במה שקדם ונמשך מן ההארכה בזה הספור תועלת כבר זכרנוהו במה שקדם:

== פט ==

'''ובבא משה אל אהל מועד וגו'.''' הרצון בזה שבכל עת שהיה רוצה משה שתבא לו הנבואה היה בא אל אהל מועד והיה שומע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים לפרסם לישראל עניין הנבואה ולזה אמר בפרשת שמיני כי היום יי' נראה אליכם והיה נראה כבוד השם לכל ישראל בדרך שיהיו מרגישים שמשם היתה הנבואה באה למשה והנה עניין הרובים היה מעיר גם כן לחכמים על אפשרות הגעת הנבואה ואיך תגיע כמו שביארנו במה שקדם ואמנם היו צריכים ההמון לזה הפרסום כדי שיתאמת יותר בלבבם עניין הנבואה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}