עריכת הדף "רלב"ג/שמות/לג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== יב ==

'''ויאמר משה אל יי' ראה אתה אומר אלי וגומ' עד ויקהל משה''' 

'''ביאור דברי אלו הפרשיות''' 

'''אמר''' משה אל יי' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ממלאכיך להנחיל ישראל את הארץ ולזה לא ידעתי אם יספיק לי זה אם לא. ואמנם אמר זה כי אם היה זה המלאך הזכל הפועל יספיק לו וזה מבואר למי שעיין בדברינו ברביעי ובששי ממי וגם כן הנה אתה אמרת שידת אותי בשם ומצאתי חן בעיניך באופן שתדבק השגחתך בי. ועתה אשאל ממך אם מצאתי חן בעיניך תשגיח בי להודיעני דרכי השגחתך בנמצאות ובזה אדע עצמותך כי הפעולה מורה על הפועל וממנה עומד האדם על אמתת עצמות הש' ית' לפי מה שאפשר כמו שבארנו בחמישי ממ"י והנה ידיעתי אותך תיה סבה שאמצ' חן בעיניך יותר ממה שאני מוצא עתה כי השגחת השם יתעלה תדבק יותר באשר ידעהו ידיעה יותר שלמה כמו שביארנו בד' ממ"י ואשאל ממך עוד שתרא' כי הגוי הזה לבדו הוא עמך. ולזה ראוי שתחמול עליהם ותדבק השגחתך בהם ובאה התשובה למשה על הענין הראשון פני ילכו עמך להשגיח בך והניחותי לך מכל דבר רע שיהיה נכון לבא עליך ונתבאר מזה המאמר כי למשה לבדו תהיה ההשגחה האלהית הפרטית ולזה השיב משה אם אין פניך הולכים עם ישראל אל תעלנו מזה פן יהיה מטרה למקרה הזמן ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו וזה יהיה ההבדל ארש יהיה בינינו ובין שאר העמים אך אם לא תלך עמנו יאמרו כי שוא עבוד אלהים כי לא תדבק בישראל השגחה אלהית יותר משאר האומות ולא באתהו תשובה בזה מהשם יתע' כי היו ישראל בלתי ראויים לכמו זאת השגחה והיא לא תהיה כי אם לראוי לה כמו שאמר וחנותי את אשר אחון כמו שיתבאר אחר זה ואמנם השיג משה זה הענין בסוף כמו שיתבאר מזה הספור וזה אמנם היה כשהישיר השם יתע' את ישראל שיהיו ראוים לכמו זאת ההשגחה כמו שאמר הנה אנכי כורת ברית בין יי' וביניהם לפי מה שנבאר. ועל הענין השני ששאל משה והוא שיודיעהו השם יתע' דרכיו באה לו התשובה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה רוצה לומר להודיעך דרכי כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם המו שזכרת כששאלת ממני זאת השאלה וכשאר ראה משה שהסכים השם יתע' להודיעו דרכיו שאל ממנו שיראהו כבודו ומדרגתו בעצמותה ואמר אליו השם יתעלה אני אעביר כל טובי על פניך והם הנמצאות המוחשות השופעות ממני שיש בהם מהטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון אני אעביר כל טוב דרכי השגחתי בנמצאות על פניך במראה הנבואה כשאודיעך הדרכים אשר אני משגיח בהם בנמצאות והוא מה שאמר אל רחום וחנון. ואקרא בשם יי' לפניך במראה הנבואה כשאודיעך זה הנימוס המסודר ממני ומזה תבין ענין השגחתי בנמצאות ותבין מזה כי מה שחנותי כבר אחון במה שעתיד ומה שרחמתי כבר ארחם במה שעתיד ואין בעצמותי שנוי לחון עתה ולרחם מה שלא היה מנהגי להיות חונן ומרחם וזה אמת בלי ספק כי השם לא תדבק השגחתו הפרטית בזה האיש הרמוז הדבק בו מצד שהוא זה האיש הרמוז אבל תדבק בכל איש שיהיה במדרגתו מהדבקות בו כמו שהתבאר בד' ממ"י ולזה אין ראוי לשאול ממנו שתדבק השגחתו הפרטית במי שהוא בלי ראוי לה. ועל מה ששאל לראות כבוד יי' באה התשובה לו לא תוכל לראות את פני כי אין כח באדם להשיג אחד מהשכלי' הנפרדים כ"ש שישיג אותו כמו שביארנו בראשון ממ"י כי לא יתכן שיראני האדם ולא שום חי ר"ל שאפילו אחד מהשכלים הנפרדי' לא ישיגוהו כמו שהתבאר למי שהתבונן באלהיות ובדברנו בחמשי ממ"י ויאמר יי' הנה מדרגה אתי תוכל להשיג אותה בזה האופן וזה שתתיצב על הצור שהו' מקום נבחר אל שישפע לך שם השפע האלהי בשלמות והיה כשתכלה השגתך אלי במראה הנבואה תראה אותי באמצעות ענן מבדיל בינך וביני ואסיר המסך המבדיל באופן שתראה בשלמות הנמצאות המוחשות השופעות ממני שהם אחורי ומהם תעמוד על מדרגה מה ממציאותי והוא הנימוס המושכל אשר אצל השם יתע' שממנו השתלשל מציאות אלו הנמצאות ואמנם הנמצאות שהם פני והם השכלים הנפרדים לא יושגו לאדם וזה דבר כבר ביארנוהו בראשון מספר מלחמות השם. ושם התבאר שאי אפשר לאדם להשיג השכל הפועל לפי מה שהוא עליו מהמציאות והנה על העניין השלישי ששאל משה שיראה השם יתעלה כי עמו הגוי הזה אמר אליו שיפסול שני לוחות אבנים כראשונים ויכתוב השם יתעלה על דרך מופת הדברים שהיו על הלוחות הראשונים ששבר ובהם יכרות ברית עם ישראל באופן שיהיו עמו וזה אמנם היה אחר שנשלמו הארבעים יום שהתנפל משה לפני השם יתעלה בעד ישראל וצוה לקדש העם באופן שנעשה בעת מתן תורה וכאשר עלה שם משה נגלה לו כבוד יי' בענן במראה הנבואה כמו שיעד אותו עם היותו שם גם כן ענן מוחש כדי שיתפרסם לישראל הגעת הנבואה למשה כמו שזכרנו במה שקדם וכאשר עבר כבוד יי' על פניו כמו שאמר והיה בעבור כבודי וגומר אז שמע משה במראה הנבואה קול מודיע אותו דרכי השם והשגחתו בנמצאות וקר' יי' הוא יי' רוצה לומר שהוא נמצא תמיד על ענין אחד כטעם אהיה אשר אהיה והוא אל רוצה לומר שהוא מנהיג הנמצאות בזה האופן אשר הם נמצאות בו ומאתו כל מה שנמצא בהם. והוא רחום רוצ' לומר שהוא אוהב אותם ומרחם עליהם לשמרם מההפסדי' בתכלית מה שאפשר מה שהכין להם מהכח הטבעי השומר אותם וזה יראה הראות יותר שלם בב"ח ששם בהם אברים רבים לשמרם מהרעועים וההפסדי' בתכלית מה שאפשר. והוא חנון. ר"ל שהוא חונן לנמצאות ונותן להם השלמות בהדרגה עד שיעתקו מהמציאות החסר אל המציאות השלם ונותן לקצת הנמצאות קצת ענינים על דרך החנינה והם הדברים שאינם הכרחיים במציאות שהם בהם על צד היותר טוב כמו שהתבאר בספר ב"ח וזאת ההנהגה והרחמנות והחנינה היא יותר שלמה במי שהיה יותר נכבד בדברים הטבעיים כמו שהתבאר בספר ב"ח ר"ל כי כל מה שהיה יותר נכבד השגיח הטבע ביצירתו יותר. והוא ארך אפים ר"ל שהרע שיקרה לנמצאו' מפני זאת ההנהגה שיסד אותה השם יתעלה לא יהיה כי אם לעתים רחוקים ועל המעט כי הוא בלתי מכון לעצמו אבל התחכם השם יתעלה שלא יגיע הרע לנמצאות בתכלית מה שאפשר כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות השם ובביאורנו לספר איוב ולזה יהיה מציאותו מעטי. ומזה המקום יתבאר שהשם יתע' לא יכוין אל הרע אלא מצד שהו' טוב כמו הענין בתוכחת אשר תהיה על דרך ההשגחה הפרטית והוא רב חסד לאהביו להשגיח בהם בנתינת הטובות ולשמרם מהרע הנכון שיקרה להם מצד המערכת והוא רב אמת ר"ל לתת לזרע אוהביו מה שהם ראוים ללו מהטובות והשמירה מהרעות בעבור ההשגחה הפרטית שהיתה דבקה באבותיהם כמו שאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו וגו' ר"ל כי מה שנשבע מירושת הרץ שהיה חסד לאברהם הוא אמת לזרע ישראל שראוי שתקיים להם זה מצד השגחתך שהיתה דבקה על האב הנבחר שהתחייב ממנו זה היעוד על צד החסד ובזה האופן הוציא השם יתעלה את ישראל ממצרים בעבור האבות כרמו שזכרנו במה שקדם והוא נוצר חסד לאלפים. רוצה לומר שמה שהשפיע מהטובות לדבקים בו הוא נוצר לזרעם זמן ארוך מאד וזה לסבת רבות האחת כי מפני השגחת האבות יתכן שיושגח זרעם בשמירת זה הטוב להם זמן ארוך והשנית מפני היות הרע הנופל בנמצאות מעטי ולזה יתכן גם כן שיתמיד זה הטוב להם זמן ארוך. והג' כי בעת שיהיה נכון לבא עליהם רע באופן שיאבד מהם הטו' ההוא אפשר שיהיו באופן מהדבקות בשם יתע' שישמרם מהרע ההוא. והד' כי יתכן שתגיע להם הודעה מה ברע ההוא טרם באו מפאת נביא או קוסם או חולם חלום ויקחו עצה להנצל ממנו והוא נושא עון למי שישוב אליו ויסור ממנו הרע שהיה ראוי שיפול עליו ע"ד התוכח' בשכבר השתנ' המקבל מרשע אל צדיק וכן הוא נושא פשע ונושא חטאה לשבים ועוזבים דרכיהם הרעים אך לא ינקה העון מכל וכל וזה שאם ישוב לחטא לא יהיה ענשו כמי שחטא חטא אחד אבל נענש עונש יותר חזק לחוזק הסתבכות בעון ההוא והיותו לו קנין חזק כי לא יוסר מי שנשקע בפועל אחד מגונה פעמים רבות במוסר החלוש אשר הוסר בו מי שלא עשה זה הפעל המגונה כי אם פעם אחת אבל יצטרך למוסר יותר חזק ולזה תמצא שיעדה התורה ברעות שיביא השם ע"ד התוכחת שאם לא יוסרו בפעולותיהם המגונות יוסיף ליסר אותם שבע על חטאותיה' כי יצטרכו למוסר נפלא לחוזק הסתבכותם באלו הפעולות המגונות ובזה האופן יתכן שיפקד עון אבות על בנים ועל בני בנים ר"ל שכאשר יתנהגו האבות בפועל מגונה ואחזו הבנים מעשיהם יצטרכו למוסר יותר חזק מהמוסר אשר יוסרו בו אם היו הם המתחילים זה הפועל המגונה כי כבר שב להם זה הפועל המגונ' קנין חזק ולא יצאו מזאת התכונה הפחותה כי אם בקושי ואפשר שיהיה הרצון באמרו פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים כי כבר יקרה שישיג עונש מה במקרה לבנים בעבור האבות אלא שזה לא יהיה לזמן ארוך כמו החסד שנוצרו הש' ית' לאלפי' אבל יהיה זמן מועט וזה כי כשנפקד טוב מה מהאבו' על עונם יקר' לבאי' אחריהם מזרעם שלא יהיה בידם הטוב ההו' מפני שכבר נפקד מאבותם ולולא היה נפקד מאבותם היו מחזיקים בו הם וזרעם. והמשל כי אבותינו כשחטאו גורשו מהארץ הטובה שהיו מחזיקים בה ואנחנו סובלים עונותיהם במקרה כי אנחנו בגלו' עד היום מפני חטא אבותינו ולולא חטאו היינו מחזיקים בארץ היא כאמרו אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ואולם זה העונש לא ימשך זמן ארוך כי הטובות יקרו הרבה מצד המערכת ויתכן שיסור מפני זה הרע ועוד שכבר יתכן שיהיו זרעם מושגחים מהש' יתעלה השגחה פרטית באופן שיסור מהם זה הרע וכבר יתבאר כי במה שזכר מאלו התארים נשלם עניין ההשגחה ותשלם לנו בהם הידיעה בה וזה כי מפני שהתבוננו בנמצאות הטבעיות העלולות מהשם יתע' ומצאנו בהם שהוא תמיד בעניין אחד ר"ל שהו' תמיד מנהיג ורחום וחנון וארך אפים בתכלית מה שאפשר ומצאנו עם זה שכל מה שהי' מהם יותר שלם היתה ההשגחה הזאת דבקה בו יותר ומצאנו שאישי האדם יתחלפו קצתם מקצתם עד שקצתם יהיה יותר שלם מקצת. הנה יחוייב שתדבק ליותר שלם מהם השגחה יותר שלמה לנתינת הטובות ולשמירה מהרעות כמו שביארנו בד' ממ"י ובביאורנו לספר איוב ומזה המקו' יתבאר שזאת השגחה תדבק בטובים הדבקים בו ויתבאר שהיא תדבק בעבורם לזרעם מעין ההשגחה הכללית הנמצאת באישי האדם שהוא נמצאת בשני אלו האופנים וזה כי האדם כשיולד יסודרו ממערכת הכוכבים עניניו הפרטיים ויסודרו מהם על דרך הכללות עניני זרעו הבאים אחריו. ואולם שאר מה שזכרנו מאלו התארים הנה הסבה בהם מבוארת מדברינו ומזה המקום יסורו ספקות רבות בענין ההשגחה ויתבאר אמתתה במה שאין ספק בו ומזה המקום יתבאר שהשם יתע' בלתי משתנה בענין זאת השגחה אבל מי שחנן ורחם במה שעבר הוא חונן ומרחם עתה ומזה המקום יסורו הספקות למה ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי הרשע יהיה טוב לו כשיהיה בן צדיק או כשהיה לו או לאבותיו זה הטוב מצד המערכת והצדיק יהיה רע לו אם על צד התוכחת אם על צד שלא תדבק בו מההשגחה האלהית בשיעור שיוכל להנצל מזה הרע אם מפני שאבותיו היו רשעים וימשך ענשם לו וכבר יתבאר זה הביאור ביאור יותר שלם למי שעיין בדברינו בביאורינו לספר איוב ובד' ממ"י. וכאשר שמע משה זה הענין מדרכי השם יתעלה השתחוה להשם יתעלה ושאל ממנו שתדבק השגחתו הפרטית בישראל כי הוא עם קשה עורף לצאת ממה שנשקע בו ואם תסלח לעוננו ולחטאתנו כמנהגך שאתה נושא עון ופשע וחטאה עד יחזיקו באמונתך בשלמות תנחל אותם לעולם והנה היתה בקשתו מהשם שישיבם באופן שיהיו ראויים לזאת השגחה והשיבו השם הנה אנכי כורת ברית במה שיכתוב באלה הלוחות כי באלו הדברים אכרות אתם ברית באופן שיהיו לי לעם כמו שאמר אחר זה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ולא יספיק לו זה אבל אעשה נגד עמך נפלאות עצומות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוי' מיום בריאת העולם וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה הש' כי נורא הוא ויכנעו לעבודתו באופן שיהיו ראויים שאלך בקרבם כי לא תדבק השגחתי הפרטית רק במי שהוא ראוי לה והנה החל אחר זה לשנות ולהזכיר קצת המצו' שקדם זכרם והם המצו' המרחיקות לעבוד ע"ז לפי שכבר נכשלו בע"ז וזכר עם זה קצת המצות המורות על הנפלאות שעשה השם לישראל ביציאת מצרי' ובמתן תורה כדי שיזכירו ענינם וירדפו לדעת את יי' וללכת אחריו והם חג המצות וענין הבכורות ושביתת שבת כי היא גם כן זכר יציאת מצרים כמו שנזכר בפרשת ואתחנן וחג השבועות הוא זכר למתן תורה שהיה בעניינו מהפלא מה שנפלא מאד וחג הסוכות גם כן זכר ליציאת מצרים כמו שאמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'. וזכר עם זה ענין הראיה לפני ה' שלש פעמים בשנה והחגיגה שם כי בזה התיסד בלבם יותר האמונה בש' יתע' ולא יסורו מאחריו לפי שכבר יגדלו בזאת האמונה תמיד ולא יתכן שתשכח מהם וזכר עם זה ענין הבאת הבכורים כי הוא גם כן מעיד על מציאות השם יתע' ושכל הדברים עלולים ממנו ולזה תהיה אלו המצות כלם מישירות לעבודת השם יתעלה ומרחיקות מעבוד זולתו ולזאת הסבה נזכרו בזה המקום מפני מה שנכשלו בו ישראל מעניין העגל ואולם מה שהזהיר מלבשל גדי בחלב אמו גם הוא לזאת הסבה בעינה וכבר ביארנו ענינו לפירושינו לזאת הפרשה בפרשת ואלה המשפטים ושם התבארו כל המצות שזכר אותם בזה המקום ולזה לא נצטרך לכפול בזה המאמר ואמנם נבאר מה שנתחדש בזה המקום מה שלא נזכר שם. כי לא תשתחו' לאל אחר כי יי' קנא שמו כבר קדמה זאת האזהרה בדבור לא יהיה לך ושם ביארנוהו. פן תכרו' ברית ליושב הארץ ולא תהרגם ויעבדו ע"ז ויהיה זה סבה אל שיבואוך לעבוד ע"ז כאשר תפותה להתערב עמהם מדרגה אחר מדרגה וזה שכאשר יהיה השלום בינך וביניהם לא תשמר מלאכול עמהם מהזבחים שזובחים לאלהיהם וזה יביא ואתך בקלות לעבוד אלהיהם ועוד שכאשר יהיה השלום בינך לביניהם ולא תשמר מלאכול עמהם ימשך מזה הענין אל שתתחתן עמהן ויביאך זה בקלות לעבוד אלהיהם כי האדם יפותה בקלות אל מה שתסיתהו בו אשתו והנה באה האזהרה בענין החתנות בתורה כמו שיבא להרחיק מעבוד ע"ז. אלהי מסכה לא תעשה לך. הנה נכללה זאת האזהרה בדבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני במה שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה וזכר בזה המקום מסכה בעבור העגל שהיה אלהי מסכה. ולא יראו פני ריקם. שב אל מה שאמר את חג המצות תשמור ואולם המשיך המאמר בענין הבכורות כי הם גם כן זכר ליציאת מצרים להזכיר ענין מכת בכורות שהיתה בתכלית הפלא כמו שקדם. ואחר זה השלים הענין בחג המצות ואמר שבבואנו לחוג את חג המצות לא יראו פני השם יתע' ריקם אבל נקריב שם קרבן שיהיה כלו לשם יתעלה והוא הנקרא עולת ראיה וכבר זכרנו ענינו במה שקדם וביום השביעי תשבו' בחריש ובקציר תשבו' אולי אמר זה כי אולי נחשוב כי בעת ההכרח נדחה שבת לצורך עבודת האדמה. לפי שבענינה חיי הנפש ונחרוש בשבת בעת החריש ונקצר בשבת בעת הקציר ולזה הוזהרנו מזה וראוי שתדע שיש שם קצירה שהיא דוחה שבת והיא קצירת העומר וכבר אפשר שנלמוד זה מזה המקום כי חריש וקציר הם שמות יפלו על כללות הקצירה והחרישה שהם דברים שאינם מצוה ולא יפול שם קציר על המעט שקצר אותו בעת מה בדרך המצוה ולזה אמו ז"ל מה חרישת רושת אף קצירה רשות יצא קציר העומר וכבר אפשר שנלמוד זה הענין ממקום אחר וזה שהו' מבואר שכל מצוה שיש בה עת מוגבל היא דוחה שבת וכבר יתבאר שקצירת העומר יש בה עת מוגבל והוא ליל י"ו בניסן וזה שכבר צוותנו התורה למנות אחר יום ראשון של פסח שבעה שבועות אמר בפרשת אמור וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את העומר וגומר ושם נאמר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות והנה החל החרמש בקמה היא קצירת העומר כי היא ראשית לכל הנקצרים שנאמר והבאתם את העומר ראשית קצירכם אל הכהן. ולמדנו מזה כי זמן קצירת העומר הוא בעת התחלת ספירת השבעה שבועות שהוא מוגבל ולזה תדחה קצירת העומר שבת והנה זכר אחר זה שמשה עמד בהר על הלוחות השניות ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתיה ואין ספק שזה הוא על דרך הפלא כדרך שאר המופתים והגיע למשה מחוזק ההתבודדות שקרן עור פניו ר"ל שהיה לו זוהר השכל גם בעת חשבו לדבר עם ישראל עד שכבר היו באים לפניו ולא היה מרגיש בהם וכאשר ראו ישראל זה העניין יראו מגשת אליו עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דבריו אליהם וזה אמנם היה כשנתן על פניו מסוה ר"ל ששם השתדלותו להפריד זה התבודדות באופן שיוכל דבר דבריו עם ישראל. ואולם בבואן לפני השם יתע' היה מסיר זה המסוה ולא היה צריך להשתדל אחר להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש אשרי ילוד אשה שיגיע לזאת המדרגה העליונה והעצומה מה נפלא חלקו ומה נעים גורלו והנה לא הסכמנו לבאר ענין המסוה כפשטו שאם היה הענין כפשטו לא היה צריך משה להסיר המסוה מעל פניו בעת הנבואה וזה מבואר בנפשו ואולם התעלות המגיעות זה הספור הם שבעה:

'''התועלת''' הראשון הוא במדות. והוא להודיע שראוי לשלם להתפלל בעד עמו ולהשתדל שימלטו מהרע שהוא נכון לבא עליהם. הלא תראה שמשה התעצם אם השם יתעלה והתנפל לפניו ארבעים יום וארבעים לילה בעד ישראל עד שהשיג מה שרצהו מזה:

'''התועלת''' השני הוא בדעות והוא להודיע כי מה שהשיג יותר ממדרגת השם יתע' הוא אשר תדבק בו השגחתו יותר ולזה אמר ואדעך למאן אמצא חן בעיניך:

'''התועלת''' השלישי הוא בדעות. והוא להודיע שלא ישיג האדם מהשם יתע' על דרך תפילה אלא מה שדרך השם יתע' לעשותו כמו שאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. וזה כי השם יתעלה לא ישתנה ואמנם ימצא תועלת בענין התפלה לתקן המקבל שיהיה ראוי לזה הטוב שישאל מהשם יתעלה או שלא יגיעו לו זה הרע אם מפני השגחה הדבקה במתפלל שיתחייב ממנ' שימלט המקבל מהרע כדי שלא יגיע למתפלל צער וכאב לב אם מפני שהמתפלל ישתדל לתקן המקבל באופן שיהיה ראוי לזה כמו שעשה מש שהשתדל להרוג האובדים ולהשחית העגל באופן שהיו ישראל ראוים למחילת העון ההוא אם מפני שהמתפלל בהתפללו לשם יתע' תדבק נפשו בו מפני ההתבודדות ההוא ויהיה מפני זה ראוי שתדבק בו ההשגחה הפרטי' ובכלל הנה השנוי יבא מצד המקבל לא מצד השם יתע' ולזה לא השיג משה מהשם יתע' שילך בקרב ישראל אם לא באמצעות תקונו אותם אל שיהיו ראוים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה כמו שנתבאר ממה שאמר כשבקש ממנו משה ואמר ילך נט יי' בקרבנו הנה אני כורת ברית וגו'. ור"ל שבאמצעות זה יתוקנו אל שיהיו ראוים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה:

'''התועלת ''' הרביעי הוא בדעות. והוא להודיע כי דרכי השם יתעלה אפשר ישיגם האדם מצד פעולותיו ואולם עצמותו לא יושג על השלמות לשום נמצא זולתו ושאי אפשר שישיג האדם על השלמות אחד מהשכלים הנפרדים ואולם יושג עצמותו באופן חסר כאלו היתה שם מחיצה מבדלת וזה שכבר משיג ממנו שהוא נמצא תמיד בעצמותו ומה שידמה לזה מהענינים שנשיג מהשם יתע' וכבר נתבאר זה כלו מדברינו בחמישי מספר מלחמות השם:

'''התועלת''' החמישי הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי שיתרשל האדם מקנין המושכלות מפני שכבר קנה מהם חל גדול אבל ראוי שלא יקצר בזה וישים כל השתדלותו ולהוסיף בידיעה תמיד כי זה פרי כל האדם. הלא תראה כי משה רבינו עם עוצם חלקו בהשגות העיוניות היה משתוקק תמיד להוסיף בהם עד שכבר הביאהו זה לבקש מה שנמנעה השגתו וזה כלו לעוצם תשוקתו להשגות הנכבדות:

'''התועלת''' הששי הוא בדעות. והוא להודיע אמתת ההשגחה וחיובה והסרת הספקות הנופלות בה כמו שנזכר מאלו התארים המורים על זה כאמרו יי' יי' אל רחום וחנון כמו שביארנו במה שקדם מעניינם. וכבר יתבאר ביאור שלם שמאלו הצדדים יתבאר חיוב מציאות ההשגחה הפרטית באדם השלם ושמהם יותרו כל הספקות הנופלות בה למי שעיין בדברינו ברביעי מספר מלחמות השם:

'''התועלת''' השביעי הוא להודיע עוצם מעלת משה בנבואה עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי אבל היה הענין בהפך ר"ל שלא היה יכול על ההפרדות כי אם בקושי ובהשתדלות רב ובהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל ההשתדלות כלל ובזאת המדרגה העצומה נתיחס משה רבינו עליו השלום מבין שאר הנביאים עד שנתנה זאת התורה האלהיית על ידו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}