עריכת הדף "רלב"ג/דברים/יא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== כו ==

<big><strong>פרשת ראה</strong></big>

'''ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' עד כי יכרית יי' אלהיך את הגוים.''' 

'''ואולם התועלות המגיעים ממנה הם י"ו:''' 

'''התועלת''' הראשון הוא במצות והוא מה שצונו אחר עברם את הירדן לתת ברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל כדי לזרז ישראל יותר בשמירת המצות שם כי זה עם מה שיועיל לאדם תועלת נפשיי ימשך להם מזה מהתועלת בענין ירושת הארץ כמו שקדם ויתבאר יותר בפרשת והיה כי תבא:

'''התועלת''' השני הוא במצות והוא מה שצונו לעקור ע"ז מארצנו והנה התועלת בזאת המצוה מבואר כדי שלא ישאר זכר לע"ז ויוסר מהאנשים ההכשל בה והנה מני שאנחנו מוזהרים מעבודה זרה בכל המקומות הוא מבואר שראוי שנעשה כן בכל המקום שיהיה לנו ואולם ההבדל בזה בין ארץ ישראל וחוצה לארץ הוא שבארץ ישראל אנחנו מחוייבים לרדוף אחריה ולכלותה כדי שלא תשא ע"ז בארצנו כמו שצונו שלא ישבו בארצנו עובדי ע"ז כאמרו לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי אמנם בחוצה לארץ אין אנו מצווים שלא ישבו אתנו עובדי ע"ז וכמו זה אין אנחנו מצווים לרדוף אחר ע"ז שלהם לכלותה אך המקום שיהיה לנו בחוצה לארץ והיתה בו ע"ז הוא מבואר שאנחנו מצווים לכלותה משם:

'''התועלת''' השלישי הוא במצות והוא מה שהוזהרנו מלנתוץ דבר דרך השחתה מהבנין שנעשה לשם יתעלה כ"ש שאנחנו מוזרים מלאבדו שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגומ' לא תעשון כן לה אלהיכם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:

'''התועלת''' הרביעי הוא במצות והוא מה שהוזהרנו מלאבד שם מהשמות הקדושים אשר לשם יתעלה והוא שנאמר ואבדתם את שמם וגומ' לא תעשון כן לה' אלהיכם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:

'''התועלת''' החמישי הוא במצות והוא להודיע שלא יתכן שנעבוד השם יתעלה במקומות רבים כמו שעשו הגוים ההם לאלהיהם אך נעבדהו במקום מיוחד לבד והוא המקום אשר יבחר יי' להורות על יחוד השם יתעלה הנעבד בזאת העבוד' הנכבדת עם שמזה ימשך מהתועלת שתהיה זאת העבודה נעשית בבית הנפלא אשר בו הישרה נפלאה להעמיד על סודות המציאות ועל ידי משפחה מיוחדת נכונה לעמוד על אופן החכמה אשר בזאת העבודה מפני שקדת עליה והיותה בלתי צריכה אל אסיפת הקנינים כי לחמה נתן מימיה נאמנים והנה לא תנהג זאת המצוה כי אם אחר המצא שם מקום יבחר יי' שנאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מגיד שאחר שבאו אל המנוחה ואל הנחלה נאסרה בזה עולמית:

'''התועלת''' הששי הוא במצות והוא מה שלמדנו מאמרו לשום את שמו שם שברכ' כהנים לא תהיה בשם המפורש אלא בבית המקדש ואף על פי שהיא תהיה בכל מקום כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא איך וברכיך והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שאין ראוי לגלות ענין זה השם הנכבד רק במקום מיוחד לעבודתו כי מפני זה מצאו שם תמיד משיגים סוד זה השם לפימה שאפשר וזה ממה שישמר השומעים שלא יבאו מזה להריסה מפני השתבשם בענינו כי שם מי שישמרם מהשבוש הזה.

'''התועלת''' השביעי הוא במצות והוא מה שצונו להביא כל הקרבנות שיש לנו איך שיהיו ברגל הראשון שנבא בו לבית הבחירה שנאמר ובאת שם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ומעשרו' וגו'. והתועלת בזאת המצות מבואר כדי שישלים חקו אשר צותה לו התורה מהם וישלם נדרם תכף שימצא לו מקום ראוי:

'''התועלת''' השמיני הוא במצות והוא מה שהזהירתנו מהקריב קרבנות חוץ מהמקום אשר יבחר יי' והנה נתבאר תועלת זאת האזהרה ממיה שקדם:

'''התועלת ''' התשיעי הוא במצות והוא מה שצוה לפדות פסולי המוקדשים שיש בהם מום קבוע וביאר דיניהם אחר שנפדו שישאר בהם דין קצת הקדשים והתועלת בזאת המצוה הוא שלא להפסיד הקדשים אחר שאינם ראויים להקרבה ולזה צוה שיצאו לחולין בזה האופן שזכר באמרו שם תזבח ואכלת בשר:

'''התועלת''' העשירי הוא במצות והוא שהזהרנו מאכילת מעשר דגן ומעשר תירוש ומעשר יצהר חוץ ממקום הבחירה ומאכילת בשר חטאות ואשמות חוץ למחיצתן ומאכילת בכורים קודם הנחתן בעזרה ומאכילת בשר עולה או מה שהוא ראוי למזבח או בשר קדשם קדם זריקת דמים כי עדיין לא התורה אכילתן בשום מקום והנה התועלת בזאת האזהרה הוא שלא נבלבל הסדור שסדרה התורה באלו הענינים הנפלאים כדי שנתישר אל הכונה שכונה התורה בזה:

'''התועלת''' האחת עשרה הוא במצות והוא מה שהוזהרנו שלא נעזוב הלוי והתועלת בזאת המצוה מבואר כדי שתהיה זאת המשפחה הנכבדת מיוחדת לעבודת יי' יתע' ולא יהיה לה טרדה ובאסיפ' מזונותיה ועוד כי המעשר ראשון מפני שאין לו קדושה אלי יקלו ישראל בנתינתו ללוים אבל יפרישוהו וישאירוהו להם ולא יהיה ללוים דבר יאכלו ממנו הפך מה שכונה התורה בהם ולזה הזהיר בזה המקום שלא לעזוב את הלוי:

'''התועלת''' השתים עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף כשנרצה לאכלם כמו שאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' כאשר צויתיך לי מה שביארנו ביאור דבר זאת הפרשה והנה התועלת בזאת המצוה הוא מצדדין רבי' האח' כי בזה האופן יתכן יותר שיצא דם הבעלי חיים בעת שחיטתו ונהיה נשמרים יותר מפני זה מאכילת הדם. והשני כי בזה האון עם שכבר ימותו בו הבעלי חיים בקלות יותר הנה אין בו מה מהקנאה לנפשותינו תכונת האכזריות כדי שיהיה זה כשאר מיני ההמתה כאלו תאמר ההכאה בקופיץ על ראש הבעי חיים ומה שידמה לזה. והשלישי הוא יותר כולל הוא כי כאשר באה המצוה איך תעשה זאת ההמתה היקרה מזה לשוחט את הבעלי חיים שהוא לא יכוין להרוג את הבעלי חיים בעשותו זה הפעל אבל יהיה לבו איך יעשה זאת המצוה באון שצוה השם יתעלה וזה ממה שיהיה בו תועלת להמשך אליו הדבקות בשם יתעלה גם בעת עשותו זה להרחיק ממנו תכונת האכזריות לפי שהוא לא יכוין להרוג אך לעשות המצוה באופן שצוהו השם יתעלה:

'''התועלת''' השלש עשרה הוא במצות והוא מה שצונו שלא לאכול אבר מן החי והנה התועלת בזאת האזהרה עם שבו ישמרו התועלות הנזכרו' בענין השחיטה הוא להרחיק ממנו תכונת הזוללות עד שלא יסבול ההמתנה שתשחט הבהמה אך מרוב הזוללות ימהר לקחת ממנו קודם שתשחט עם שבזה מהקנאת מדת האכזריות מה שלא יעלם:

'''התועלת''' הארבע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו להטפל בקרבנות אשר לנו עד הבאתם שם למקום הנבחר והתועלת בזאת המצוה מבואר כי לולי זה יפסדו הקדשים בראות מי שהפריש אותם שאינם באחריותו:

'''התועלת''' החמש עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו בזה שאם פקעו מעל המערכ' מקרבן העולה הקרנים או הטלפים והעצמות והגידים אינו חייב להחזירם שם כי התורה לא דקדקה בעולה כי אם בבשר ובדם כאמרו ועשית עולותיך הבשר והדם:

'''התועלת''' השש עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו שכל הזבחים שנתן מדמה מתנה אחת על המזבח הנה נרצה הבשר למזבח ולאדם ואין שאר המתנות מעכבות וזה למדנו מאמרו ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל כמו שביארנו בביאורנו לזה הפסוק והנה היה זה גם כן כשלא נוכל להשיג הטוב והתועלת בשלמות הנה אין ראוי שנקצר מהשתדלות אל שנשיג ממנו מה שאפשר לנו ולזה הוא מבואר שאף על פי שיש תועלת נפלא בהיות אלו המתנות אל התאר שהגבילה אותו התורה כמו שביארנו בפרשת ויקרא הנה יש בקרבנות תועלות אחרות נפלאות כמו שביארנו שם ולא הסכימה התורה שיעדרו ממנו אלו התועלות מפני העדר ממנו קצת התועלות אשר ימשכו מזריקת הדם על המזבח:

'''כי יכרית יי' אלהיך את הגוים וגו' עד עשר תעשר''' 

'''ואולם התועלות המגיעים ממנה הם י"ח:''' 

'''התועלת''' הראשון הוא להודיע שאין ראוי שנשתדל לעבוד השם יתעלה באופן שהיו עובדים עובדי עבודה זרה אלהיהם כי בנימוס העבודה זרה ההיא היה כל דבר שהוא מתועב ומרוחק מאד לאנשים מאד כי חשבו השחיתם עצמם עבודה עם שגם בניהם ובנותיהם היו שורפין באש לאלהיהם וזה הדרך דרכו בכל עניניהם ואולם תורתינו התמימה לא העמיסה עלינו דבר מגונה ובלתי נאות אך כל מה שסדרה לנו הוא חיי הגוף וחיי הנפש מתוק לנפש ומרפא לעצם:

'''התועלת''' השני הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא נוסיף על הדבר שצוה אותנו ולא נגרע ממנו מאשר צוה אותנו כי זה ממה שיביא אל הפסד התורה בכללה רוצה לומ' אם היה זה השער פתוח לנו. ולזה סמך לזה דבר הנביא אשר יצוה לעבוד עבודה זרה והמסית והמדיח כאלו רצה בזה להישירנו שמזה המקום ימשך שיעבדו עבודה זרה:

'''התועלת ''' השלישי הוא להודיע שאין משגיחים באות וכמופת שיתן הנביא או חולם החלום שוה לעבוד עבודה זרה כי זה כל כך חזק האמות לנו שהוא עון פלילי ואין ראוי לעשות כן בשום פנים מצד מה שראינו בעינינו במעמד הר סיני ומצד העיון שאין כח באות ובמופת שיביאנו להאמין הפך זה:

'''התועלת''' הרביעי הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלשמוע אל דברי הנביא ההוא והתורה בזאת האזהרה מבואר כי בזה תתקיים האמונה האמתית והתורה השלמה:

'''התועלת''' החמישי הוא במצות והוא מה שצוה להמית הנביא ההוא כדי לבער הרע מקרבנו רוצה לומר פן יפתנו בדבריו לסור מאחרי השם יתעלה:

'''התועלת''' השישי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יסית ולא ידיח איש מישר' לעבוד ע"ז מישראל איש או אנשים מישראל שנאמ' והנשארים ישמעו וייראו וגו' והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:

'''התועלת''' השביעי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יפותה המוסת להסכים לדברי המסית שנאמ' ולא תאבה לו ולא תשמע אליו ומזה למדנו שאם אבה ושמע אף על פי שלא עבד עבודה זרה נסקל המוסת והנה התועלת בזאת האזהרה מבואר:

'''התועלת''' השמיני הוא במצו' והוא מה שהזהירנו מלחוס על דם המסית ומלטעון עליו זכות ושלא נעמוד מלטעון עליו חובה אם ידענוהו לו שנאמר ולא תכסה עליו והתועלת באלו האזהרות מבואר כדי שיוסרו האנשים מעשות כדבר ההוא:

'''התועלת''' התשיעי הוא במצו' והוא מה שצונו לסקול המסית שנאמר וסקלתו באבנים ומת והתועלת מבואר:

'''התועלת''' העשירי הוא במצות והוא מה שצונו לחקור ולדרוש היטב עדות העדים וכ"ש בדיני נפשות כדי שנעמוד על בחינת מה שבעדות העדים מן האמת אל הפכו שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב וגומ'. והנה התועלת בזאת המצוה מבואר להגיע היושר והצדק במשפט:

'''התועלת''' האחת עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לדון במשפט עיר הנדחת לפי מה שצונו בתורה והנה היה התנאי שיהו מדיחיה מהעיר ומהשבט כי בזולת זה אפש' שבא הרע בזאת התכונ' לעיר ההיא במקרה אך כאר היה זה מבני העיר וממשפחתם מעיר על רוע תכונת אנשי המקו' ההוא ובפרט כשהודחו רוב אנשי העיר. ולפי שמרוע התכונה הזאת להם ימשך הרוע לזרעם בשכבר הוא להם קנין חזק היתה המצוה להרגם כלם טף ונשים ר"ל העובדים ע"ז מהם וצוה לשרוף העיר שלא תבנה עוד כי אולי מצד הסדורים אשר מהמערכת לכוכבים במקום ההוא ימשך ליושבי המקום ההוא זה הרצון עם שבזה תועלת ליסד הנשארים ולזאת הסבה צוה לשרוף כל שללה אל תוך רחובה ולהרוג כל בהמתה גם מהצדיקים בה כדי שישתדלו כל אחד שבעיר להוכיח החוטאים לפי כחו פן יאבדו קנייניו כלם לסבת חטאם:

'''התועלת''' השתים עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא נהנה בדבר מקניני עיר הנדחת שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שאם יהנה האדם בו ויצליחו קניניו אח' זה אולי יטעה ויאמר שהע"ז ההיא שהאמינו בה אנשי העיר ההיא הצליחו קנייניו ויהיה זה סבה אל שימשך לעבודה זרה:

'''התועלת''' הי"ג הוא להודיע שהאכזריות על הרעים חמלה על הטובים כי העושה דין בעיר הנדחת משיב חרון אף ה' מעל ישראל ומביא עליהם רחמים:

'''התועלת''' הארבע עשרה הוא במצו' והוא מה שהזהירנו שלא נסכול בעצמנו כדרך שהיו נוהגין לעשות עובדי עבודה זרה וזהו אמרו לא תתגודדו והנה התועלת בזאת המצוה הוא להרחיק מלכת בחקות עובדי ע"ז עם שזה שומר אותנו מלהשחית עצמנו ומביא אותנו להדבק בדברי התורה ולמאוס הנמוסים המגונים ההם שהיו לעובדי עבודה זרה:

'''התועלת ''' החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלשים קרחה על הראש למת כמו שהיו עושים הגוים ההם והו אמרו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת והתועלת בזאת המצוה היא כמו התועלת אשר במצוה שלפניה והנה המשיך לזה מה שצונו השם יתעלה לבחר בו מהמאכלים אשר הוא מבואר במעט עיון שהוא לטוב לנו כמו שביארנו בפרש' שמיני להעיר על עוצם ההבדל הנפלא שיש בין זאת התורה האלהית ובין הנמוסים המגונים שהיו לגוים ההם כי זאת התורה תשתדל ליסר לנו הנימוס המועיל לנו לגוף ולנפש בתכלית מה שאפשר ואולם הנמוסים ההם היו להשחית המתנהגים בהם הנפש וגם הבשר:

'''התועלת''' השש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירתנו התורה מאכול הבהמה המתה שהיא בלתי שחוטה שנ' לא תאכלו כל נבלה והנה התועלת בזאת המצוה היא תחללה לפי שכבר יקרה על הרוב במתה שתהיה חולה ויהיה בשרה מזיק לאוכל והשני הוא לקיים מצות שחיטה אשר כבר זכרנו מה שבה מהתועלת:

'''התועלת''' השבע עשרה הוא להודיע מה שחמלה התורה על הגר עד שכבר הקדימה נתינת הנבלה לגר על מכירתה לנכרי והתועלת בה שיהיה מזה לגר הוא לחמלה עליו כי אין לו עוזר ולזה ראוי שנחמול עליו אחר שהוא גר בינינו וקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה והתועלת במה שיהיה מזה לנכרי הוא ליסד בלבנו שאין ראוי שנחנהו לתת לו מתנות חנם לפי הוא עובד עבודה זרה:

'''התועלת''' השמנה עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו בזה המקום מצד הסמיכות שהסבה באסור בשר בחלב הוא מצד היותו מזון בלתי נאות אל הבריאות כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים:

'''עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד סוף הפרשה.''' 

'''ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום הם כ"ח:''' 

'''התועלת''' הראשון הוא במצות והוא מה שצוה להפריש מעשר שני מכל התבואות והפרות אשר לנו לעלות לאכלו במקום הבחירה שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך והנה בזה תועלות רבות כמו שזכרנו אצל ביאורנו לזאת הפרשה ובכללם יגיע מהתועלת בה ללמדנו ליראה השם יתעלה כל הימים כמו שזכרה התורה וכבר ביארנו זאת אצל באורינו זאת הפרשה:

'''התועלת''' השני הוא במצות והוא מה שצוה להפריש מעשר עני בשנה השלישית והששית מהשמטה רוצה לומר שהמעשר שני יהיה בשנים האלה לעניים והנה התועלת בזאת המצוה מבואר כי בזאת ימצא לעניים בקלות המצטרך להם ולא יכבד מאד לבעלים מה שיתנו להם מזה כי גם בשנים האחרו' לא היו משתמשים הבעלי' במעשר שני לתועלת גדול כי הם היו מצווים לאכלו במקום הבחירה בג' רגלים שיביאו שם עם שאר המעשרות שצו לאכול שם כמו מעש' בהמה ונדריהם ונדבותם כי זה יהיה סבה גם בשנים ההם שיתנו העשירים הרבה מזה המעשר:

'''התועלת''' השלישי הוא במצות והוא מה שצונו להשמיט כספים בשנת השמיטה כי בזה תועלת להניח לעניים מהנושים בה עם ההערה שיש בכאן בענין השמיטה שנתחזק וזה מבואר ממה שזכרנו מהתועלת בדבר השמיטה בפרשת בהר סיני:

'''התועלת''' הרביעי הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא לנגש המלוה שהוא אצל ישראל שעברה עליו שביעית שנאמר לא יגוש את רעהו:

'''התועלת''' החמישי הוא במצות והוא מה שצונו לנגוש הנכרי כדי שלא נתן מתנות חנם לעובדי ע"ז והוא אמרו את הנכרית גוש:

'''התועלת''' השישי הוא במצו והוא מה שצונו לעשות צדקה לעניים על מדרגותיהם רוצה לומר שהקרוב קרוב קודם והוא אמרו פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך:

'''התועלת''' השביעי הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלאמץ לבבנו ומלקפוץ ידינו מהעני מלהחיותו רוצה לומר מלהמציא לו די מחסורו שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וגו'. די מחסורו אשר יחסר לו:

'''התועלת''' השמיני הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא נמנע מלהלוות לעני מפני קרבת שנת השמטה שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה וגומ' והתועלת בזאת הצדקה מבואר:

'''התועלת''' התשיעי הוא במצות והוא מה שצוה להעניק לעבד עברי ולאמה העברית כפי אשר תשיג יד הבעלים שנאמר הענק תעניק לו מגרנך ומיקבך ואף לאמתך תעשה כן:

'''התועלת''' העשירי הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לאדם שיעמוד בטל מפני שמרו מצות התורה ויסמך שהשם יתע' יתן לו צרכיו כי זה ממה שיביאהו אל החסרון ואולי יביא עם זה אל מעוט האמונה בשם יתעלה ולזה אמר וברכך ה' בכל אשר תעשה להעיר על שהוא צריך למתברך בשם יתעלה שלא ישב בטל אבל יעשה מעשים להביא אליו הברכה והשם יתעלה יביאה לו בכל אשר יעשה:

'''התועלת''' האחת עשרה הוא במצות והוא מה שצוה להקדיש הבכור כשנולד ולומר שהוא בכור קדוש לש' והנה התועלת בזה הוא לפרסם מצות הבכורות שיש בהתועלת להזכיר עניין יציאת מצרים הנפלא שהוא מישיר מאד לעבודת השם יתעלה עם שבו תועלת לשמור האנשים מהכשל ליהנות בו:

'''התועלת''' הי"ב והוא מה שהזהירתנו מלעבוד בבכור שור בין תם בין בעל מום ואף על פי שלא חסרנו דבר ממנו זולת העמל שהשיגו מזה שהוא מחוסר החום הטבעי ומלגוז בכור אף על פי שלא עמלנוהו ולא תסרנו ממנו דבר כי אם מה שהוא ממנו במדרגת המותר וכן הענין בשאר הקדשים כל שכן שהוא אסור ליהנות מהם במה שיחוסר בו דבר מגופם כמו הענין ביניקת חלב הקדשים והנה התועלת בזה הוא להעיר על שאלו הקדשים הם לה' ולזה לא הותר לנו ליהנות מהם:

'''התועלת''' השלש עשרה הוא להודיע שהבכור תם לא נאכל כי אם במקום הבחירה. והנה הכונה בזה הוא להעיר שהוא לה' מפני מכת בכורות:

'''התועלת''' הארבע עשרה הוא להודיע שהבכור נאכל שנה בשנה לא יגדלהו הכהן משנה לחברתה פן תקרה בזה תקלה שיהנה ממנו אם יגדל מהם הכהן עדרים:

'''התועלת''' החמש עשרה הוא במצו' והו' להודיע שהבכור הבעל מום אינו נזבח ליי' בבית הבחיר' אבל אם היה בעל מום קבוע הוא נשחט במומו ונאכל בכל מקום בזולת קדושה שנאמר כי יהיה בו מם פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה' אלהיך:

'''התועלת''' השש עשרה הוא במצו' והוא מה שצונו להביא שלמי חגיגה עם הפסח במקום אשר יבחר יי' לפי שהפסח הוא כלו לבעלים מלבד דמו וחלבו שהוא למזבח רצה השם יתעלה שיתחברו עמו השלמים שאוכלים מהם השם יתעלה וכהניו וישראל על שלחן אחד:

'''התועלת''' השבע עשרה הוא במצו' והוא מה שצונו שלא לזבח הפסח כי אם בבית הבחירה כי בזה תשלם יותר הכונה המכוונת בפסח לפי מה שביארנו מענינו בפרשת בא אל פרעה:

'''התועלת''' השמנה עשרה הוא במצות והוא מה שצוונו שלא להותיר מבשר החגיגה עד הבקר כמו העניין בפסח שהיא באה עמו כדי שלא יחשוב חושב שתהיה קדושת הפסח למעלה מקדושת השלמים מפני שמעטה התורה בזמנו:

'''התועלת''' התשע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לבשל ולאכל הפסח במקום אשר יבחר השם שנאמר ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' ולמדנו מזה שאם בשלו חוץ מהמקום ההוא הוא נפסל מלאכל וכבר למדנו זה בכללו' ממה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים:

'''התועלת''' העשרים הוא במדות והוא מה שהודיענו כשנשוב מהמקום אשר יבחר ה' לא נסע כי אם בבקר אחר שנלין שם במקום הנבחר ההוא כאמרו ופנית בבקר והלכ' לאהלך וכבר זכרנו התועלות הנמשכים מזה אצל ביאורנו לזה הפסוק:

'''התועלת''' העשרים ואחת הוא במצות והוא מה שלמדנו שהתחלת הקצירה ראוי שתהיה קצירת העומר ושהיא לא תהיה עד ליל י"ו בניסן כי מאז תתחיל הספירה וכבר ביארנו תועלת זאת המצוה במה שקדם:

'''התועלת''' השנים ועשרים הוא במצות והוא מה שצונו לעשות שלמי חגיגה ושלמי שמחה בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות והנה חוייב שתהיה החגיגה באה מן החולין כי היא העקר ועליה נקראו המועדים חגים והסכים שתהיה הנדבה ממנה באה ממעשר שני וממעשר בהמה ונדרים ונדבו' וכן הענין בשלמי שמחה כדי שלא תכבד ההוצאה לאנשים באם שם ויהיה זה סבה למעט שמחתם כי הרבה מה שיכאב לה האדם על רוב ההוצאה ובזה גם כן תשלם יותר כונת התורה שישמחו הבעלים עם האנשים הדלים כמו הגר והלוי והיתום והאלמנה ויתר העניים ולא יקשה בעיני הבעלים בתתם להם מזה אחר שאין להם דרך לאכלו חוץ ממקום הבחירה:

'''התועלת''' השלש ועשרים הוא במצות והוא מה שצותה התורה להראות כל הזכרים את פני השם יתעלה בג' המועדים שהם פסח שבועות סכות והתועלת בזה מבואר במה שביארנו מזה בזאת הפרשה:

'''התועלת''' הארבע ועשרי' הוא במצות והוא מה שהזהרנו לבלתי הראו' לפניו רקם כי זה ממה שיישיר האנשים כי הענינים שהם מסודרים בבית הגדול אינם ללא תועלת כי גם ראייתם לא הסכימה התורה שתהיה רקם עם שהעולה שיקריבו שם על הראיה היא מישרת בעצמותה לדברים. נפלאים כמו שבארנו אצל ביאורנו הקרבנות:

'''התועלת''' החמש ועשרים הוא במדו' והוא להודיע שראוי לכל אדם שיצמצם לפי אשר תשיג ידו כדי שיוכל להתמיד בהוצאה זו כי בזולת וזה אולי ישחית קנינו בעת אחת וישאר אחרי כן בחוסר כל ולזה אמרה התורה מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יי' אלהיך ואמר איש כמתנת ידו כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}