עריכת הדף "ריטב"א/ראש השנה/יז/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''ונעשין אפר.''' פי' ואינם נהנים ולא מצטערין: 

'''אבל המינין וכו'.''' והלשון מוכיח שאין אלו ממנין הכתות כדקתני אבל {{ממ|ובדידהו כרשעים}} [בדידהו. וברשעים] לא קתני שנדונין לדורי דורות אלא דמייתי קרא דואלה לחרפות לדראון עולם והעולם ההוא יש לו קצבה ויש להם השאר' בסוף ולכך נאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כי יש עולם שיש לו זמן קצוב ובאלו לא נאמר ואשם לא תכבה לפי שאין אלו מכלל ישראל כיון שפרקו עול ופירשו מן הציבור והללו אין עומדין בדין ומשעת מיתה יורדין לגיהנם ונדונים שם ועתיד הקב"ה להראותם לכל העולם לימות המשיח כדכתיב ויצאו וראו וכו' ובפ' חלק אמר שאין להם חלק לעוה"ב והא דלא מני מינין אפקורוסים אח"כ הוסיפו עליהם וכן תניא בתוספתא הוסיפו עליהם המסורות בהדי אחריני: 

'''גהינם כלה והם אינן כלים.''' הפי' הנכון גיהנם כלה לאותם הכתות השנויין למעלה אבל הם אינם כלים ונחלשים מן הייסורין שלהם: 

'''אמר רבא ואינהו משפירי בני מחוזא.''' לא לומר שהיו כן בחייהם דא"כ מאי למתנא כ"ש שאור גיהנם שולטת בהם בטבע אלא לומר דהא דאמרינן פניהם דומין לשולי קדירה היינו לומר דכיון שנדונו בגיהנם לעולם רושם גיהנם ניכר בהם כמו שניכר הרושם בשולי הקדירה אע"פ שמלבנין אותה ומ"מ אותו שחרות שלהם עדיף משפירי דמחוזא דרך משל לומר שנתמרק מעונותיהם ואין עליהם אלא רושם גיהנם לחלק ביניהם ובין הצדיקים גמורים והיינו דאמר ומקריין בני גיהנם: 

'''כי לית ליה תקנתא כו'.''' וא"ת והיכא דרובן עונות ואין בהם עון פושעי ישראל בגופן מה דינם והנכון שדינם כדין בינונים שעון פושעי ישראל בגופן שמצפצפין ועולין וז"ש ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכדתנן דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דאלו מינים וחביריהם לאו מכלל ישראל וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל והא דקתני ג' כתות ומנינו בהם כמה דינים וי"ל דכל הנדונים שבין צדיקים גמורים אע"פ שדיניהם רבים חד כת חשיבי: 

'''פושעי ישראל בגופן קרקפתא וכו'.''' והרי"ף כתב דלא מנח תפילין לעולם ודעת הענין שעושה כן בדרך מרד ובזיון והוא הדין והוא הטעם לשאר מ"ע שבגופו שהי' מורד בהם לעולם כגון ק"ש ותפילה אבל כשאינו עושה מצוה בכוונה זו אלא שאינו יכול ליזהר בהם וכיוצא בו אינו נענש כל כך וכן פר"ת ונראה דנהי דלא מיענש כולי האי אבל עונש יש לו כשפושע בדבר שהרי כל אדם ראוי למצוה זו ובלבד שישמור מהיסח הדעת כמ"ש במס' שבת חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ק"ו מציץ. וי"א שמזה הטעם אמרו שהעוסק בתורה פטור מן התפילין מפני שיש לו היסח הדעת כשעוסק בתורה וא"א לו לקיים שתיהן אע"פ שאין היסח הדעת נופל בענין זה כיון שאין דעתו בדברים של חול וכדברירנא במס' סוכה ולפיכך הוא מותר לעסוק בתורה ולהתפלל ותפילין בראשו מ"מ אינו מקיים מצות תפילין כראוי שפעמים שמסיח דעתו מהם לדברי חול וכיון שכן פטורין מהם. אבל בירושלמי נתנו טעם אחר שטעם התפילין למען תהי' תורת ה' בפיך ומ"ש תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים כבר פי' בגמרא למאי הילכתא שלא יישן בהן ולא יסיח בהם ולא נקט תלמודא כאלישע בעל כנפים אלא מפני שנעשה לו נס עליהם כדאיתא בפרק כירה וכדרך שאמר אל יתן צדקה לגבאי אלא א"כ ממונה עליה כחנניה בן תרדיון ולאו דוקא אלא לפי שהי' מדקדק בה וכדאמר התם מעות דפורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים וזה ברור. והוי יודע דעון פושעי ישראל בגופן היינו בעבירה שיש בה כרת אלא שאמר שמגיעין סעיפי עבירה זו אפי' לעובר על מ"ע דרך מרד וראוי עליהם קצת כרת ולהיות מצפצף ועולה: 

'''פושעי או"ה בגופן.''' והא דמשמע דחסידי או"ה נידונין לחיי עולם ויש להם חלק לעוה"ב וכדאמר בעלמא במקיימין ז' מצות בני נח אבל אלו ? והישמעאלים בכלל מינים הם וכמו שפרש"י המינים תלמידי ?: 

'''כל פרנס המטיל אימה יתירה.''' וא"ת והא לעיל קתני שנדון בגיהנם לדורי דורות וי"ל דהתם בשחטא והחטיא את הרבים והא דקאמר אינו רואה בן ת"ח מדה כנגד מדה כדי שלא יראה פרנס מזרעו כדאמר אחריהם בני ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור אלמא אין ממנין פרנסים אלא ת"ח לבד ומיהו לא קאמר שלא יהיה לו בן ת"ח אלא שלא יראהו כדי שלא ישמח בו. ולעיל ה"ג אבל המינין והמסורות והמשומדים והאפיקורסים שכפרו בתורה ובתחיית המתים ושפירשו מדרכי ציבור וכולה פירושה דמדות מינין וחבריהם אלו והדר אמרינן כת אחרת ושנתנו חיתיתם בארץ החיים וחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם וכו' וכן פרש"י: 

'''ר"א [אימר] כובשו.''' פי' מטמין מן העונות ומסתירם כמדתרגימנן ויסתר משה פניו וכבשינון משה והיינו דכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו: 

'''ר' יוסי בר חנינא אמר נושא.''' כלומר נושא מן העונות ונושא למעלה כף מאזנים שלהם וכף הזכיות מכבדת ומכרעת למטה שנאמר נושא עון: 

'''גר"י דבי ר"י תנא מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה.''' אבל מצינו לרבינו אלפסי שכתב בהלכות גרסא אחר' תנא דבי ר"י מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה וי"א שרבינו ז"ל גורס כדידן אלא דמשמע ליה דהא דמפרש תנא דבי ר"י ברב חסד היינו מדכתיב ועובר על פשע אבל אינו נכון כי מה שכתבנו נראה יותר שהיא גרסתו והיינו דקמפרש וכך היא המדה וזו מדת רב חסד שהיא מי"ג מדות כדברי רבינו האי ז"ל אבל רשי ז"ל פי' לפי גרסא שלנו וכך הוא המנהג ועל כרחו הוצרך לפרש כן לפי גרסא שלנו כיון דעל רב חסד קיימי' שאילו שזו היא מדתו של י"ג מדות פשיטא דזיל קרי בי רב הוא ומאי קאמר. וענין מעביר ראשון ראשון כתב הרי"ף בשם אחרים שכ"ז שלא גברו עונותיו על זכיותיו כולן עוברין ראשון ראשון ודוחה כאלו לא עשאן וכ"כ הרמב"ם ואינו נכון שא"כ אין אדם נענש לעולם על מיעוט עבירות שבידו ובבריתא דפ"ק דקדושין אמר שמריעין לו בעוה"ז ודומה כמי ששרף את התורה כולה וכ"ת שדברי ר"י ביום המיתה א"כ מאי רב חסד כיון שכבר נפרעו ממנו בעוה"ז ומאי מעביר ראשון ראשון איכא כיון שנפרע חובו. והרי"ף כתב שאין מעבירין ממנו אלא ג' פעמים כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים ג' עם גבר ואתיא כההיא דאמרי' במס' יומא ראשונה שני' ושלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו כדכתיב הן כל אלה יפעל וכו' ותימא דהתם משמע דראשון ושני מוחלין לו לגמרי ואילו הכא אמרינן ועון עצמו אינו נמחק וי"ל דהתם בסוף הדין מיירי היכא דאשתכח דליכא רובא עונות אע"ג דקשה קצת לישנא דנקט מחילה בראשון ומחילה בשני דמשמע דבשעת החשבון והמשקל קודם גמר דין מוחלין לו ראשון ושני ושלישי לגמרי ותו קשיא הא דקאמר הכא דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדיהו והו"ל מיחשבי בהדיהו דהא תלתא עונות נינהו. וי"מ דודאי ג' עונות מוחלין לכל אדם לגמרי שנמחקין לאלתר והרביעי הוא שמעביר לכל אדם מלפניו ואינו נמחק ואי איכא רובא עונות מיחשב גבי הנהו דמרביעי ואילך ואמאי דקאמר מעביר ראשון ראשון עם כל א' מבני אדם קאמר שמעביר לזה ראשון ולזה ראשון ועדיין אין זה מחוור דקרי ראשון ראשון לרביעי ועוד דלא מייתי הכא ההיא דמס' תמיד ולכך י"ל דראשון ראשון ממש מעביר לכל א' מישראל בכל שנה ששוקלין זכיותיו ועונותיו ועון עצמו אינו נמחק כדאמרינן הכא וההיא דיומא ענין אחר הוא שעושה הקב"ה עם יחיד ויחיד לאחר שהגדיל ובא לכלל עונש שעדיין לא הורגל במצות ואין רסן יצרו בידו לגמרי ולפיכך מוחלין לו לגמרי ג' עונות שחטא והם כאלו לא עשאם ומרביעי ואילך הוא שחושבין לו ואין זה הדין אלא בדין הראשון שלו אחר שהיה בר מצוה הן בד"ה כשדנין עניני העולם הן בשעת מיתתו כשדנין ענין נפשו הן ביום הדין הגדול והנורא לעולם אין מונין לו ג' עונות ראשונים שחטא בתחלת מעשיו לאחר שהי' בר עונשין כנ"ל. ואך לפירושינו זה מעביר ראשון ראשון דקאמר עם כל א' מישראל מדבר וכן נראה בהדיא מפירש"י ז"ל שפי' עון ראשון שבראשונים בשבא לתתם בכף מאזנים מעבירות שומטו ואם היו כולן מחצה על מחצה כיון שחסר א' מהם יכריעו הזכיות וכך הוא המנהג ע"כ: 

'''ועון עצמו אינו נמחק.''' הנכון כמו שפרש"י דאי איכא רובא עונות בהדי האי שהעבירו העון הזה הוא מחצה על מחצה מיחשב האי נמי בהדיהו ואינו מוחקו אלא כשהוא מחצה על מחצה עם זה העון דהשתא הוא דמטה אליו כלפי חסד ולא כדברי המפרש דאי איכא רובא עונות חוץ מזה מיחשב בהדיהו דא"כ אף כשהוא רובו עונות עם זה העון הקב"ה מעביר לו עון זה ונשאר בינוני וזה אינו חדא שאין מדת רב חסד אלא לבינונים ולכולהו נוסחי הא דקאמר ר' ישמעאל ממדת רב חסד הוא ועוד דא"כ אחר שהעביר לו עון ראשון נשאר בינוני מה יהא דינו צריך להיות לו מטה כלפי *[חסד] פעם שניה עד שיכריעו הזכיות להיות כובש או נושא וזה אינו במשמע אלא ודאי פרש"י ז"ל עיקר: 

'''אמר רבא כל המעביר וכו'.''' והא דאמרינן בפ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח אוקמינא בדלא מפייסי ליה דאיבעי ליה למנקט ליה בלביה ואע"ג דכתיב לא תקום ולא תטור התם במילי דעלמא אבל במילי דשמיא איבעיא ליה להיות נוקם ונוטר ומילי דעלמא עלוב לסבול ולהיות עלוב כדתניא הנעלבין ואינן עולבין אבל מ"מ דנקיט ליה בלביה כל היכא דלא מיפייס ליה איבעי ליה לאפיוסי כדאמר רבא הכא והכי פירשנוהו בגמרא הכא ומיהו ק"ל הא דאמרינן במס' מגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרי ליה ומחיל ליה למאן דמצערן ה"ד אי במילי דידיה מאי רבותא הא כתיב לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מיפייסי ליה אמאי אינו נוקם ונוטר כנחש וי"ל דלעולם במילי דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבה איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמרה למחול לו מחילת שמים וזה מוחל לו לגמרי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: ראש השנה]]