עריכת הדף "ריטב"א/קידושין/יח/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''תנו רבנן יש בעברי שאין בעבריה כו'.''' וכי תימא ואמאי לא קתני נמי שאמה העבריה אינה נרצעת מה שאין כן בעבד עברי ואיכא למימר דהא פשיטא ליה דהא בעבד עברי גופיה מיעטי' רחמנא דכתיב ואם אמר יאמר העבד ולא אמה העבריה. ותו דאפילי בעבד עברי נמי כל היכא דהוי רבותא דלא מצי למימר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני אינו נרצע שאם אין לו אשה ובנים אינו נרצע כנ"ל:

'''מהו דתימא לא ליבטלו הלכתא מינה.''' מסתברא לי דהכי פירושא מ"ד כיון דהני קדושין לא דמו לקידושין דעלמא דהא הוה בע"כ דאב ודכותייהו בעלמא לא הוה קידושין כלל והכא גזירת הכתוב הוא דמהני וכיון דכן אין לך בו אלא במה שאמרה תורה ותצא כהלכותיה דומיא דאמה העבריה דעלמא קמ"ל:

אי הכי אמאי יוצאה בסימנין תמיהא מילתא מאי אי הכי דהא לדידיה אי מוקי' לה כשלא יעדה קשיא רישא דקתני משא"כ בעבריה וי"מ דהאי אי הכי לא מתפרש באי אמרת בשלמא אלא כפשוטיה ופרושא דסיפא קא בעי היכי מיתרצא ולאו למימרא דלידידי' ניחא ויש כיוצא בו בתלמוד כלל ודין הוא דכל היכא דאיהו לא עבד אוקימתא דפריכו לית למימר אי אמרת בשלמא ומיהו עדיין יש לומר דאי אמרת בשלמא היא ומקשה סבר דלעולם כשלא יעדה והא דקתני רישא מה שאין כן העבריה לאו למימרא שאין דינין אלו דעברי נהגין בעבריה אלא הכי קתני יש דינין מפורשים בתורה שאינם מפורשים באמה העבריה ואפשר דנהגי בה דילפא מינה או אפשר דלא נהגו בה אבל תנא לא מיירי בהכי מיהו תלמודא לא בעי לפרושה מתניתא הכי משום דא"כ לא אתיא רישא דמתניתא דומיא דסיפא דאלו סיפא דקתני יש בעבריה מה שאין בעברי פירשו שאין נוהגין בעברי כלל ולהכי עדיף ליה לאוקמי כשיעדה כנ"ל:

'''ואינה נמכרת ונשנית מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא בגניבו ולא בכפילו ולא בזממו בגנבו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה יכול למכרו.''' פי' דהאי בגניבתו כוליה מיותר לדרשא דמצי למכתב אם אין לו ונמכר בה לימא בגנבו דאי בגנבו שמעת מינה תלת דרשינן גנבה גנבו בגניבתו גנבה למעוטי כפל גנבו למעוטי זממו גנבתו דמשמע חדא למעוטי שאינו נמכר אלא על גניבה אחת. וכי תימא ולישני ליה דמתניתא דהכא במוכר עצמו שנמכר ונשנה ואידך במכרוהו ב"ד דקרא במכרוהו ב"ד כתיב ולא יליף תנא דמתניתא שכיר שכיר ואיכא למימר דמשמע לן דכיון דקתני מה שאין כן בעברי אינו נורג בשום עברי ואפי' מכרו ב"ד נמכר ונשנה:

'''ופרקינן אמר רבא לא קשיא כאן בגנבה אחת.''' כאן בשתי גניבות יש מפרשים בשתי גניבות נמכר ונשנה כמתניתא דידן וכי קתני כיון שנמכר פעם אחת אי אתה רשאי למכרו בגניבה אחת שאם אינו שוה כנגד גנבתו אינו נמכר עליה ב"פ כרבי אליעזר דלקמן ואקשינן דהא מגנבתו ממעט ליה תנא והא חדא גנבה הוא ובגנבה אחת אפי' פעמים הרבה נמכר והיינו דאקשינן גנבו טובא משמע. וי"מ בהפך דכי קתני נמכר ונשנה בגנבה אחת כרבנן דאמרי גנב אלף ושוה חמש מאות נמכר ונשנה דלא מוקמי' מתניתא כיחידאה וכי קתני אינו נמכר ונשנה בשתי גנבות ואפי' בשני בני אדם שגנב לזה וגנב לזה דגנבתו אמר רחמנא ולא שתי גנבות:

ומקשי' דהא בגנבתו טובא משמע כלומר דכל היכא שגנב גניבות הרבה לכמה בני אדם לכל אחת מהם גניבה אחת לגבי כל חד מנייהו גנבה אחת היא ושפיר קרינן ביה ונמכר בגנבתו:

'''ופרקינן לא קשיא כאן באדם אחד כאן בשני בני אדם.''' פי' דבאדם אחד שגנב לו שתי גניבות אינו נמכר אלא על הראשונה שאלו נמכר על שתיהן קרינן ביה בגנבותיו אבל בשני בני אדם נמכר ונשנה:

ומסתברא דבאדם אחד נמי דוקא כשגנב וגנב ואחר כך נמכר אבל גנב ונמכר ואחר כך גנב הא ודאי נמכר ונשנה דשפיר קרינן ביה בגניבתו ואינו בדין בשביל מכירה יחזור ויגנוב לו כמה פעמים ויהא פטור אלא ודאי כדאמרן וכיון דכן דכוותה בסיפא בשני בני אדם אפילו בגנב לזה וחזר וגנב לזה שלא היתה מכירה בנתים נמכר ונשנה ואם עמד בדין עם הראשון קודם שגנב לשני נמכר לתשלומי ראשון תחלה ואם לאו נמכר ונשנה לצורך שניהם מחלקים ביניהם לפי חשבון וכל שגנב לאדם א' או לשני בני אדם שני פעמים ושוה כנגד שתיהן נמכר פעם אחת:

'''א"ל אביי מאי ניהו דכתיב ליה שטרא אדמי'''' פי' דאלו מכסף בע"כ מאי איריא אמה העבריה אפילו בע"ע נמי אלא ודאי לומר דכתיב ליה שטרא אדמיה בע"כ ונפקא לן מדכתיב והפדה שמסייע והיינו סיוע. אלא אמר אביי בע"כ דאב משום פגם משפחה:

'''אי הכי עבד עברי ניכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה.''' וכי תימא וכיון דאינהו לא חיישי לפגמייהו אמאי כייפינן להו שהרי אין להם תובעין. איכא למימר כגון דאיכא ענים ועשירים. א"נ דכלהו עשירים ומקצתן רוצים ומקצתן אינם רוצין וכי תימא והא קיי"ל דנמכר לישראל אינו נגאל ע"י קרובין דלקמן איבעיא לן ולא איפשיט לן ולרבי בהדיא קאמר מי שאינו נגאל באלה. ואיכא למימר דכייפינן להו למיתן ליה כספא במתנה דאזיל הוא ופריק נפשיה. ונראה לפרש דברים כפשטן דה"ק אי הכי עבד עברי ניכפינהו לבני משפחה כשמוכר א' מהם עצמו ויש לו במה ליגאל דליפרוק נפשי' משום פגם משפחה ופרקינן הדר ומזבין נפשיה:

גירסת הספרים והיא גירסת רש"י ז"ל בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה במאי קא מיפלגי ר' עקיבא סבר יש אם למקרא ור' אליעזר סבר יש אם למסורת ע"כ. ובודאי דר"ע יש אם למקרא ס"ל כדמוכח בריש מס' סנהדרין ור"א ס"ל יש אם למסורת כדאית' בבכורות והאי מקרא ומסורת דאמרינן הכא פרש"י דר"ע אזיל בתר מקרא דקרינן בבגדו בה בחירק דמשמע לשון בגד דאולי הוי לשון בגידה הוי קרינן בבגדו בחולם במשקל בשמעו את דברי האלה. ור' אליעזר ס"ל אזיל בתר מסורת דכתיב בגדו חסר ומשמע לשון בגידה מדכתיב בגד בוגדים בגדו ואלו הוי לשון בגד הוה כתיב בביגדו ביו"ד:

והקשו עליו בתוספות דהא אשכחן בגדו טובא מלשון בגד ומלבוש דלא כתיב ביה יו"ד כדכתיב ותתפשהו בבגדו ובגדו שפיר משמע בין במקרא בין במסורת מלשון בגד ומלשון בגידה נמי כדכתיב בגד בוגדים. ויש שפירשו דהכא לאו מקרא ומסורת דבגדי דרשי' אלא מדכתיב אשר לא יעדה באל"ף וקרינן ליה לו בוא"ו דר"ע דדרש מקרא אשר לו יעדר דאיכא קדושין והכי קאמר קרא אם רעה בנישואי' בעיני אדוניה מפני שהיא פסולה לו או שאינו רוצה לשאת אותה אחר אשר לו יעדה לא ימשול למכרה שאינו מכרה אחר אישות אבל בלא ייעוד מוכרה שמוכר אדם בתו לשפחות אחר שפחות ור' אליעזר דריש מסורת אם רעה בעיני אדוניה ולא יעדה כלל והפדה לא ימשול למכרה שאינו מוכר בתו לשפחות אחר שפחות הא לשפחות אחר אישות לחוד מוכרה. והקשו על פי' זה דא"כ דלא יעדה הוא דדרשי' מאי האי דנקט תנא בלישני' בבגדו בה ופריש לה חד מלשון טלית וחד מלשון בגיד' דמשמע דפלוגתי' {{ממ|יהו}} במשמעות בבגדו:

ומסתברא למימר דה"ק דכל חד מהני תנאי בעי למדרש סופי' דכתיב בבגדו לפום סבריה דדריש מלא יעדה כי היכי דלא תקשו ליה סופיה דקרא דרבי עקיבא דדריש אשר לו יעדה קאמר דקרא לא קשיא ליה דכתיב בבגדו דההוא לשון בגד הוא ורבי אליעזר דדרש אשר לא יעדה קאמר דקרא דכתיב בבגדו לא קשיא ליה דההוא לשון בגידה הוא והיינו דבעינן בגמרא במאי קא מיפלגי כלומר מאי טעמא דריש ליה חד מלשון בגד וחד מלשון בגידה ואמרינן דרישא דקרא קשיתיה לכל חד מנייהו דמר סבר יש אם למקרא ודריש אשר לו יעדה ומר סבר יש אם למסורת ודריש אשר לא יעדה:

מיהו הא קשיא דלקמן דאיבעי לן ייעוד ארוסין עושה או נשואין עושה אתינן למפשטע מהא דתניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עלי' שוב אינו רשאי למוכר' הא קדושי מקדיש לה אלמא ייועד אירוסין עושה ודחינן דהתם במתניתא בקידושין דעלמא קאי ואי רבי עקיבא מלו יעדה נפקא ליה דאינו רשאי למכרה הא קדושי מקדיש לה היכי איפשר לומר דאשר לא יעדה בקידושין דעלמא קאי:

ויש לנו לפרש כדברי רש"י ז"ל דבתיבת בבגדו פליגי והא דקיי"ל מאי מסורת דריש רבי אליעזר דהא בגדו חסר מלשון מלבוש בגד משמע דומיא דותתפשהו בבגדו א"ל דאע"ג דבעלמא כתיב בגדו חסר מלשון בגד התם הוא דליכא למטעי ביה כלל הכא דאפשר למדרשיה מלשון בגידה אלו הוה מלשון בגד לא הוה כתיב חסר ומדכתיב חסר שמעינן דלשון בגידה הוא וקרא נמי מסייע ליה מדלא כתיב בבגדו עליה וכתיב בבגדו בה אלמא לשון בגידה הוא. והא דמקריה במתניתא ר"ע לרבי אליעזר רביה אשכחן דכותא בתלמודא וחד מנייהו בפרק קמא דב"ק ר"מ אומר אף הצבוע רבי אליעזר אומר אף הנחש ורבי אליעזר היה קודם ר' מאיר כמה דורות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: קידושין]]