עריכת הדף "ריטב"א/עבודה זרה/נא/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב עבודה זרה שעובדין אותה כו'.''' פירוש הא מיירי בשדרכה בין זריקת מקל ובין בשבירת מקל ולפיכך חייב גם על הזריקה דאף על גב דליכא כעין פנים הא איכא עבודה זרה כדרכה ומיהו המקל עצמו אינו נאסר מדין תקרובת אלא בשבירת מקל לפי שדומ' לזביחה אבל מקל זריקה שאינה דומה לפנים הרי הוא מותר בהנאה ואף על פי שעבודתה בכך ואשמועינן רב דכי היכי דלענין חיוב העובד לא בעינן כעין פנים ממש הוא הדין לענין אסור התקרובת ולית הלכתא כותיה. 

'''אלא מעתה כו'.''' פירוש כיון דאמרת דבזריקת לחוד לא מתסרי ואף על גב דהוי כדרכה. 

'''אבני מרקוליס במאי יאסרו אמר לי נעשה כמגדל ע"ז.''' פירוש שכונתם בזריקת האבנים ההם לגדל המרקוליס ולעשותם עבודה זרה עצמה ומדין עבודה זרה עצמה נאסרין ופרכינן הניחא למאן דאמר עבודה זרה של נכרי האסורה מיד אלא למאן דאמר עד שתעבד הא לא פלחה ואם תאמר ואפילו למאן דאמר אסורה מיד היכי ניחא דהא קיימא לן שהעושה עבודה זרה פטור וקיימא לן נמי שהזורק אבן למרקוליס חייב ואמאי שהרי אין בזורק אלא מגדל עבודה זרה בלבד תירץ ה"ר יונה ז"ל דרבא נמי מידע הוה ידע מאי דאמרינן בסמוך שכל אחת מהם נעשית תקרובת לחברתה ומגדלת עבודה זרה אלא שהיה סבור דההיא חשיבה עבודה זרה לענין חיוב העובד אבל לא חשיבה עבודה ליאסר העבודה זרה עצמה מכיון דאבנים גופיהו לא חשיבה תקרובת עבודה זרה ליאסר אי נמי שאין עיקר קושיתו של רבא אלא על מאי דאמרי' בסמוך בתריתא מיהא תשתרי ודכוותא בתלמודא. 

רב אשי אמר כל אחת מהן נעשית תקרובת לעצמה ותקרובת לחברתה קשה לי כיון דנעשית תקרובת לעצמה בהכי סגי למחשבת עבודה ולחייב הזורק למה לי למימר תו שנעשית תקרובת לחברתה. 

ויש לי לומר דאצטריך דאי לא מרקוליס ראשון במה נאסר למאן דאמר שאין עבודה זרה אסורה עד שתעבד הא לא פלחוה אלא ודאי שאף הם תקרובת לחברתה והראשונות היו תקרובת ועבודה לעיקר מרקוליס גם גדלו אותה. 

'''בשלמא יינות ושמנים וסלתות איכא כעין פנים ואיכא כעין זריקה.''' ואם תאמר והיכי איכא כעין פנים ממש דארבע עבודות ויש לומר דאנן תלינן לחומרא שמא מי שהביא דברים אלו למרקוליס ניסך מקצתם או הקטיר מקצתם רוצה לומ' מקצת היין ומקצת הסולת ושייר השאר שאף בפנים היה כן לפעמים שמביא קרבן גדול והא דנקט ואיכא כעין זריקה לא היה צריך התלמוד לאומרו דכיון דאיכא כעין פני' הרי בכללו כעין זריק' אלא דבא שגרת לישן נקטיה אגב סוגיא דלעיל דרב סגי ליה בכעין זריקה וכעין זביחה אי נמי משום דבעי לומר אלא פרכילי ענבי' ועטרות שבלים והכא לא כעין פנים ולא כעין זביחה איכא. 

'''כגון שבצרן מתחלה לכך.''' פירוש שהבצירה דומה לזביחה דאיכא דבר המשתבר פירוש ואף על גב דלא חזינן דעבדו הני תלינן לחומרא דילמא בצרן מתחילה לכך ואם תאמר אם כן בשר הנכנס לעבודה זרה למה הוא מותר ניחוש שמא שחטו מתחלה לכך ויש לומר שאין תולין בכך אלא במה שנמצא בפנים כי הכא ואם תאמר הניחא לרב דסגי ליה דכעין זביחה אלא למאן דאמר דכעין פנים דד' עבודות ממש בעינן וכדאמר רבי יוחנן בסמוך מאי איכא למימר ויש לומר דמודה רבי יוחנן בהני דאסירי מדרבנן מיהת ואף על גב דלא הוו כעין ארבע עבודות ומיהו יש כיוצא בו בפנים לענין בכורים וכיון דאיכא הא ואיכא דבר המשתבר דהוי כעין זביחה שהיא מארבע עבודות אסרוה רבנן. 

ומעתה משום הכי תלינן שבצרן מתחילה לכך מפני שאנו עושין כן בבכורים וזהו הטעם בעצמו לתרץ דברי רש"י ז"ל שכתב לעיל דלא מחייב בשבירת מקל אלא בשעבודתו במקל ואין צריך לומר שאין המקל נאסר ואם כן הכא כי בצרן מתחלה למרקוליס מאי הוי דהא מסתמ' אין דרכה של מרקוליס בדבר אחד מכל אלו כלל אבל יש לומר דהתם דליכא שום תקרובת מקל בפנים בעינן שתהא עבודתה במקל אבל הכא שכיוצא בו הוה בא לפנים שפיר מיתסר ואפילו לרבי יוחנן מדרבנן והוא הדין לרב מדאורייתא מורי רבינו. 

'''אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מנין לזובח בהמתו בעלת מום לעבודה זרה שהוא חייב שנאמ' זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו.''' פירוש בראויה לשם ה' הכתוב מדבר ועל כרחין מיירי בשאין עבודתה בכך דאי לא הא מחייב משום עבודה זרה כדרכה מדכתיב איכה יעבדו וגומר ומיהו קשה לי מאי האי דאמרינן אלימא ובדוקים שבעין השתא לבני נח חזיא לארורה זו מבעיא דהא מכל מקום אין דרכה בכך וכמה עבודה זרה יש בעולם שאין מקריבין לפניהם אפילו בהמה תמימה ועושין לה עבודות אחרות שהן מגונות ויש לומר דכיון דלא נקט מנין לזובח בהמה בעלת מום למרקוליס ונקט לעבודה זרה משמע דמיירי אפילו בעבודה זרה שדרכה בבהמה תמימה ולהכי פרכינן דאם כן היאך מעכב בה דוקין שבעין כלום עושין לארורה זו אלא מה שהיו רגילין לעשות לגבוה בבמה דידהו הא ודאי לא סגיא שלא תהא זו להם בבהמה תמימה ונמצא עובד עבודה זרה כדרכ' שהוא חייב ואוקימנא במחוסר אבר דהשתא ודאי קפדי בעבודה זרה שדרכה בבהמה כנ"ל. 

ומכל מקום הא דרבי יוחנן פליגא עליה דרב דהא לרב אפילו בשחיטת חגב ושבירת מקל חייב אלא ודאי דרבי יוחנן כעין פנים ממש בעי וכדתנן דפליגי עליה דר' יאודה וכפשטא דמתניתא דאחד העובד ואחד המזבח כו' ולית ליה אידך מתניתא והלכתא כוותיה. 

ויש מרבותי שטורחין להעמיד הא דרבי יוחנן דלא תפלוג הדרב דגריעה הא שאין מקריבין חסר לע"ז בשום מקום משחיטת חגב ומשבירת מקל שעובדים אותו לשום עבודה זרה ולא מסתברא לי כלל דסוף סוף כיון שאין אנו באים לחייבו אלא משום כעין פנים הא ודאי יותר הוא כעין זביחה בשום צד וגם מורי הר"א הלוי ז"ל כן היה אומר בשם רבו הר"מבן ז"ל כמו שכתבתי בזה וגם ה"ר מאיר ז"ל כן כתב והאמת יורה דרכו. 

'''מנין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב.''' פירוש בהמה תמימה שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם הקשה רבינו הר"שבא נר"ו ותיפוק ליה מדכתיב זובח לאלהים יחרם דהא מהתם נפקא לן בפ"ד מיתות דכל שהוא מעין ארבע עבודות אפילו שלא כדרכה דכתיב בלתי לה' לבדו ריקן כל כל העבודות לה' המיוחד. 

ותירץ דלא נצרכה הא דרבי אליעזר אלא בזובח להכעיס ולא נתכוון לקבלה באלוה דכיון שכן אינו מתחייב בנפשו ומשום הכי לא אייתו קרא דזובח לאלהים יחרם ואשמועינן רבי אליעור שעובר בלאו והכין מוקמינן לה בפ"ד מיתות לדרבי אליעזר בזובח להכעיס והשתא מאי דאמרינן בסמוך בסיומא דברייתא דעד כאן הוא מדבר בקדשים כו' חוקת עולם תהיה זאת להם זאת להם ולא אחרת להם כי היכי דאמרינן לקמן על ענין מקריב אותו קדשים בחוץ דאזהרתיה מלא יזבחו הכי נמי אמרינן לה על זובח בהמה למרקוליס דנפקא מלא יזבחו נמי דעל כלהו אמר רחמנא זאת להם לומר דלאו איכא אבל לא כרת ולא מיתת בית דין ואילו איירי רבי אלעזר במקבלה עליו באלוה הא איכא כרת ומיתת בית דין משום זובח לאלהי' יחרם אלא ודאי דלא איירי רבי אלעזר אלא בזובח להכעיס ואשמועינן דאף על גב דמיתה ליכא אזהרת לאו איכא כן פירש רבינו נ"ר. 

אבל בנמקי רבינו מאיר הלוי ז"ל מצאתי שנשמר מן הקושי' לפי תומו וכתב אף על גב דהתם בסנהדרין נפקא לן דזובח או מקטר או מנסך או זורק לעבודה זרה חייב מיתה מדכתיב זובח לאלהים יחרם הכא לא איירי רבי אלעזר בעיקר חיוביה דפשיטא ליה דחייב אלא אזהרת מנין קא מבעיא ליה לפי שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר וכאלו אמר עונש שמענו אזהרה מנין ומייתי לה מדכתיב ולא יזבחו עכ"ל רבינו ז"ל ולדבריו ההיא דפ' ד' מיתות דאוקימנא לדרבי אלעזר בזובח להכעיס יש לומר דההיא לא אתמרא אלא למאי דאמרינן התם דסבר רבה בר בר חנה דאזהרת עבודה זרה שלא כדרכה יצתה מלא תשתחו' לאל נכר ומדכתיב וישתחוו להם ומחייב על כל שהוא דרך כבוד ואפילו מגפף ומנשק ויש בכללה אפילו זובח בהמה למרקוליס דהא דרך כבוד ולהכי פרכינן דאם כן דרבי אלעזר למה לי מלא תשתחוה נפקא ואוקימנא בזובח להכעיס ואף על גב דליתא לדרבה בר בר חנה ניחא לן לפרושה להא דרבי אלעזר אפילו אליבא דידיה אבל ליתא לדרבה בר בר חנה דאילו לא תשתחוה וכן וישתחו להם לגופם יצאו וכדאית' התם ועובד עבודה זרה שלא כדרכה לא מחייב בשום דרך כבוד אלא במה שהוא כעין ד' עבודו' ובמתני דאחד העובד ואחד הזובח כו' ונפקא לן חיובא מדכתיב זובח לאלהים יחרם כדאיתא התנו ואשמועינן רבי אלעזר דאזהרה דידיה מדכתיב לא יזבחו ואתיא אפילו לעובד עבודה זרה לקבלה באלוה כפשטה ומאי דאמרינן בסיומא דברייתא דבסמוך ואת להם ולא אחרת להם אינו אלא על האמור בפרשת למען אשר לא יביאו ולענין והמקריב קדשים שהקדישן קודם איסור הבמות והקריבן לאחר כן שאין עליו מיתה אבל לאזהרת לא יזבחו בעבודה זרה הא איכא מית' דכתיב זובח לאלהים יחרם ובין בזובח להכעיס ובין במקבלו באלוה דסתמא אמר לה וכדאמרינן אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו וגומר תנאו ענין לשלא כדרכה וכל שלא כדרכה במשמע מדלא אמרינן ואם אינו ענין בשלא כדרכה דמקבלו באלוה תנאו ענין בעושה להכעיס כנ"ל לפי דברי רבינו מאיר הלוי ז"ל ושיטה נכונה ופשוטה היא בעיני.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: עבודה זרה]]