עריכת הדף "ריטב"א/מועד קטן/יג/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''משום דאסורא דאורייתא.''' פירש אבל הכא אפי' אם תמצא לומר דאיסור תורה דאיכא במלאכת חולו של מועד בהא שהוא דבר האבד מותר מן התורה ואיסורא מכוין במועד מדרבנן בעלמא הוא:

'''בשביעית. ''' פר"שי ז"ל שנטלו קוצה וברקוניה ולא חשיבא עובדא ופירש בתוספת דדוקא בקוצים תלושים אבל בעוקר אותן מן המחובר עבודת קרקע גמורה היא וכיוצא בו בשבת חייב כדאמר בתולש עשבים אם ליפות קרקע כל שהוא וכן פר"ח ז"ל:

'''נטייב' או שנדיירה. ''' פירש"י ז"ל נטייבה שנזדבל' על ידי משאות ושנדיירה ע"י בהמות שהכניס שם והקשו בתוספ' חדא דא"כ זו עבודה גמורה היא שמיוחדת בשדה ואמאי נקטה טפי מאידך ועוד לנקוט נדיירה וכ"ש נטייבה ועוד שהרי בתוספתא בירושלמי פירש כשחוזר וחורש חרישה יתירה מהו הטייבה כל שעמה חורשין על חמש והא חורש על שש לכך פי' כפי' הירושלמי' וקמ"ל ואע"פ שאין לו עבודות גמורות כולי האי קנסינן ליה שלא תזרע למוצאי שביעית ואפי' למ"ד דתולדות אסר רחמנא:

'''וא"ר יוסי בר חנינא הטייבה ומתכנו וזורע' אלמא''' כו' לגבי הא דהכא שפיר מייתי ראייה לקולא כיון דהא דידן אסור' דרבנן אבל קשה דהתם בבכורות יליף מיהא נמי לצרם אזן בכור דהוי איסורא דאורייתא הוא ואמאי דילמא שאני הטייבה דאיסורא דרבנן ואף לפירש רש"י ז"ל. שהוא מזבל ועבודה גמור' מ"מ לרבא דאמר תולדות לא אסר רחמנא איסורא דרבנן הוא ותירץ ר"ת ז"ל דאפ"ה חמור היא שביעית לקנוס אפי' באבנין שלו דקשי אבקה של שביעית ועוד דבכמה דוכתי מזלזלי בי' וכיון שכן אלו קנסו בנו בשום מקום התם נמי היו קונסין אלא ודאי דממונא בלחוד כתבו רבנן וכתבו הגאונים ז"ל דהיכא דליכא ממונא למקנס כגון חייט או אורג שעשו מלאכת אחרים קונסין אותו לאבד השכר ואי לא אפשר משמתי' לי' ומלקינן ליה עד דמקבלי דינא עלייהו ושרי להו:

'''נקיטינן טימא טהרותיו וכו'''' פי' לדברי הכל ואפי' אם תמצא לומר דבאידך דלעיל קנסו בנו ובעי לאשמועי' נמי דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כדפרכי' במסכ' גיטין בס"ד:

'''שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו''' פי' שאין לו לפועל מה יאכל מהו כלום התירו לבעלי הממון לעשות מלאכתם בשביל כך אפי' שלא לצורך ולא דמי לצורך המוכר שהוא בעל הממון וראוי להתיר אפי' ללוקח ועוד שאין ללוקח לעשות בדבר כל כך:

'''שאין מה יאכל לאיתויי מאי''' פי' דמשנה מיתורת היא דאע"ג דלא קתני אלא לצורך המוכר הוה שמעי' דלצורך המועד הוא דשרי' ופרקי' דאפי' הכי פרושי קא מפרש:

ואם אינו מאמינו ללוה או שאין לו מה יאכל וכיון דקתני או לאפרושי קא מפרש וא"כ לאתויי מאי לאתויי שכר פעולה: וה"ק או שאין לו לסופר מה יאכל:

מתיב רב ששת ג' אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים פי' ואפי' במקום שנהגו ואפי' להתחיל כדאית' התם מה שאין כן בשאר מלאכות:

'''החייטין והספרין והכובסין''' כו' ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי במועד כל מלאכות נמי לישתרו בי"ד דהא אשתרי שכר פעולה שאין לו מה יאכל פי' דקס"ד דכיון דתלי תנא התר ג' אומניות בי"ד מפני שיש להם התר במועד דהיינו ממש עיקר טעם התרם ואלו היה מותר לעשות כל מלאכה במועד מפני שכר פעולה שאין לו מה יאכל היה לנו להתיר כל מלאכה בי"ד שהרי כלן ראויות להשתכר בהם במועד ומדלא שרי' אלא ג' מלאכות אלו מכלל דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור במועד:

ואתקיף רבינא להאי פירכא דא"כ דהתר י"ד תלוי בהתר מועד לשתרי בנין י"ד שהרי הותר במועד כדרכי גוהה דהא אפי' תימא דשכר פעול' אסור במועד הא בנין גוהה מותר לדברי הכל וק"ל אמאי פריך מבנין מכותל גוהה בלחוד הוה לן למימר דלישתרו כל מלאכות בי"ד שהרי כלן הותרו במועד לצורך דבר האבד ואמאי מתקיף מבנין לחוד וי"ל דמשום דבר האבד איכא מאן דבעי שנוי ואנן לא שרי' בי"ד אלא בדבר שהותר במועד כדרכו כדתנן החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו ודילמא מתני' רבי יהודה דבעי שנוי בדבר האבד להכי נקט ליה מיהא בבנין דמודו כ"ע בכותל הגוהה שהוא בונה אותה כדרכו במועד ואפי' לרבי יהודא כך תירצו בתוספות:

ופריך רב פפא כי האי פירכא דרבי' דכתב דסופר תשתרי בי"ד דהא לבלר כותב כדרכו שטרותיו במועד:

אלא אמר רב אשי מועד אי"ד קא רמית מועד משום טרח' ולאו טרח' הוא וכל פסידא שרו רבנן י"ד צורך י"ט הוא מידי דצורך י"ט הוא דשרו רבנן מדי דלאו צורך י"ט הוא לא שרו רבנן עכ"ל הש"ס ופרש"י ז"ל וכן בתוספות דהכי אמרי' דלאו כדקס"ד דעיקר שריותא די"ד תלי במה שהותר כדרכו במועד בלחוד דההוא טעמא דוקא נקט לסניפין בעלמא הוא וסמך וסעד אבל עיקר הטעם מפני שהמלאכות הללו הן צורך י"ט לכלל ופרט ודרך בני אדם לאחרם עד י"ד והוא הדין ודאי דשרי' בי"ד לעשות כל מלאכה מפני צורך פעולה שאין לו מה יאכל אלא דוקא נקט ההוא שריותא דאומנות דרך כלל והפי' הזה נכון הוא אבל לא יישבו לנו לשון הש"ס וה"ר יהודה ז"ל כתב ולשון הספר אין לי ליישב ונר' שכך יישוב לשון הש"ס כי היאך ס"ד לתלות ענין י"ד בעניין המועד שהרי אין טעם איסורן שוה כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרח' ושלא למעט בשמח' הרגל ולפי' התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו וימנע משמחת י"ט וכן התירו שכר פעולה שאין לו מה יאכל אבל איסור מלאכות בי"ד אינו למעט טורח ועמל דהא חול גמור הוא ואין הטעם אלא כדי להכין צרכי י"ט או שיתעסק בצרכי פסחו בזמן בית המקדש או בזמן הזה בצרכי מצה ומרור והכשר כליו וביעור חמץ כדפרי' בדוכתא ולפי' כל שהוא לצורך הכנת צורך י"ט כגון שאין לו מה יאכל ברגל מותר בי"ד ומנו חכמים ג' אומניות אלו שיש בהן צורך עונג י"ט נכלל ופרט אבל שאר מלאכות שאין לה' צורך י"ט אין להתיר אע"פ שיהא מותר כיוצא בהן לצורך דבר האבד וכיוצא בו כנ"ל ורבי' ורב פפא נמי אהאי טעמא סמכי אלא דלא פרישו לה ואתא רב אשי ופריש לה:

'''מתני' אין מפנין כלים במועד מבית לבית''' פי' שלא לצורך המועד אבל מפנה הוא לחצרו בש"ס מפ' לה וגרסי' בירוש' שאין מפנין אפי' מדירה גרועה לדירה נאה אבל מחצר שאינו שלו לחצר שלו אפי' מדירה נאה לדירה כעורה כי שמח' הוא לאדם כשהוא דר בתוך שלו והיה נר' שאין ש"ס שלנו סובר כן דא"כ כי פרכי' בש"ס רישא אסיפא מאי קושיא נימא דרישא מבית לבית שאינו שלו וסיפ' מבית לבית שלו כדתנן מפנה הוא לחצרו וי"ל דלעולם לא פליג והא דלא מפרשי' מתני' הכי משום דא"כ ליתני אבל מפנה הוא לבית' ואמאי שני כלישנא דרישא למנקט חצרו ולהכי אוקימנא דאפי' לבית שאינה שלו אם הוא סמוך בחצר והא דלא קתני תנא נמי האי היתירא דירוש' משום דההוא פשי' ליה והא עדיפא דאפי' לתוך של חבירו מותר כל זמן שהוא סמוך סד"א לא פליגי רבנן קמ"ל וטעמא דרישא לא משום טרח' או משום דמחזי כעובדין דחול ולפי' התירו בסופ' דליכא טירח' ולא פרהסיא:

שם אין מביאין כלים מבית האומןפי' שלא לצורך המועד ושהוא במקום המשתמר ואם חושש להם מפני הגנבים מפנין לחצר אחרת. מפנין את הקציעות בקש מפני חשש גשמים רבי יהודה אומר שאין מחפין אלא מעבין בלבד ופירשו בירוש' שלא נחלק ר' יהודה אלא בקש מחובר שצריך טורח גדול ומלאכה גמורה לעקרו אבל בקש תלוש מותר מידי דהוי אמחצלת שמותר לפרוס אותה ע"ג פירות או לבנים וקיימא לן כרבנן דקיימי דרבי יוסי דשרי כל טרח' מפני דבר האבד:

'''מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד''' פי' בש"ס פירות דומיא דכלים שראויים להתקיים לאחר המועד ואינו ניכר שלוקחין לצורך המועד וכיון שכן הצריכו צנעה {{ממ|גמורה}} במי שאומנותן בכך וכן הטעם בציידין וגרוסות ודשושות הא בתבלין ופירות שסתמן לצורך המועד מוכרי' בפרהסיא ואפי' בדברים אלו אם אין אומנותן בכך שלא יהא נראה כעושה מלאכתו במועד מותר כיון שהוא צורך המועד והיינו דנקט תנא לישנא דבעלי אומניות ודוקא:

רבי יוסי או' הן החמירו על עצמן. בש"ס מפ' מאי קאמר ואנן כסתם מתני' קיימא לן:

אמר רב פפא בדיק לן רבא וכו' כאן במאמינו כאן בשאינו מאמינו פי' מתני' במאמינו וברייתא בשאין מאמינו ותרוייהו שלא לצורך המועד ומסתייעי' מדתני' באידך:

'''מביאי' כלים מבית האומן וכו'. ''' וק"ל ללמדנו דכשאין מאמינו מביאין למה לי האי ברייתא והלא בסוף משנתינו היא בהדיא ואי חושש לה מפנן לחצר אחרת ויש מתרצין דנקט ברייתא משום דברייתא קמייתא דקתני מביאי' משמ' אפי' לביתו ואלו במשנתינו לא התירו אלא לחצר אחרת להכי נקט מתני' דקתני בהדיא שאם אין לו חצר אחרת מביאין לביתו ואנן לא אשכחן בנוסחי דידן דליתני בברייתא בתרייתא מביאין לביתו אלא מפנין לחצר אחרת כלישנא דמתני' וכך הגרס' בהלכות אבל י"ל דאי מסופ' דמתני' דדילמא בחושש מפני הגנבים שיש במבוי אבל כשאין מאמינו לא יביא חדא דחששא רחוקה היא ועוד דא"כ יעמיד עליו עדים להכי נקט מתני' דקתני בהדיא ואם אינו מאמינו ומסתמא כי ליכא חצר אחרת יביאם לביתו כברייתא קמייתא דקתני מביאין סתם אלא דמתני' וברייתא בתרייתא אשמועי' דכל היכא דאיכא חצר אחרת לא יביאם לביתו ולא אמרי' כיון דטרח כלל יביאם לביתו שהן משתמרין יפה כנ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ריטב"א: מועד קטן]]