עריכת הדף "רד"ק/תהילים/קח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''שיר.''' זה המזמור נכתב רובו במזמור כ"ו ושם כתוב כי נאמר זה המזמור בהצותו את ארם נהרים שם פירשנוהו. ושנה אותו הנה לא ידענו למה, ואפשר כי שם נאמר על הענין שזכר ועתה אמר אותו על העתיד ליכך לא זכר בזה מאותו ענין המלחמ' דבר, והפסוקי' אשר שנה בזה שנאמרו באותו המזמור נכון פירושם על קיבוץ הגליות שישובו ישראל למקומם כמו ששבו אל המקומות אשר לקחו מהם מלכי ארם ומה שזכר בפרט אלה המקומות שכם וסכות וגלעד, וזר מן השבטים מנשה ואפרים. לפי שמלכות יוסף תשוב לעתיד תחת מלך יהודה: ומה שזכר מואב פלשת וארם, ואינם במקומותם לימות המשיח שכבר גלו כל האומות ונתערבו אלה באלה ואין היום גוי מיוחד אלא ישראל לבדם רוצה לומר המקומות שהיו בהם מקדם אלו האומות. והנה זה המזמור כולו נאמר פעמים כי מתחילת המזמור עד למען יחלצון ידידיך הוא במזמור נ"ג ומן למען יחלצון ידידיך עד סוף המזמור הוא במזמור ה', אלא שיש ביניהם שינוי מעט במלות שונות והענין אחד, והנה הקודמים נאמרים על דוד עצמו וזה המזמור נאמר על ימות המשיח. ואמר המזמור על לשון בני הגלות ועל לשון מי שהוא מזרע דוד שתהיה לו המלוכה:

== ב ==

אמר '''נכון לבי אלהים.''' אף על פי שאני בגלות זה כמה שנים לו נואשתי מן הגאולה אבל לבי נכון בטוב האל שיגאלני ואז אשירה ואזמרה: ומלת ''' אלהים.''' היא קריאה:

'''אף כבודי.''' הנפש תקרא כבוד כי היא כבוד הגוף: והנה טעם ''' אשירה.''' בפה, ''' ואזמרה.''' בכלי:

'''ואף.''' נפשי תזמר בעצמה במחשבות השכליות: ויש לפרש ''' אף כבודי.''' דבק עם עורה ראש הפסוק:

== ג ==

ויהיה טעם '''עורה.''' לשנים אל הכבוד ואל הנבל, וכן אמר במזמור האחר עורה כבודי עורה הנבל וכנור:

'''עורה.''' על דרך משל, שיעור הנבל מעצמו, ה"א הנבל ה"א הקריאה:

'''אעירה שחר.''' יאמר עורה הנבל ועורה הכינור בעת שאעיר אתכם לזמר בכל שחר ושחר. או פירושו בעת שאעיר עצמי משנתי בשחר להודות שמך בהם אומר להם עורה:

== ד ==

'''אודך.''' במזמור אחר פירשנו בעמים בלאומים במשפחות ישראל ובזה נפרשנו בכל העמים כי כל העמים ילוו לירושלים בעת הגאולה:

'''בלאומים.''' הלמ"ד שורש מן ולאום מלאום יאמץ, והלמ"ד רפה להקל וראויה להדגש:

== ה ==

'''כי.''' במזמור אחד אמר כי גדול עד שמים שאמרו דוד על עצמו וזהו שאמר על ישועת ישראל אמר מעל שמים כי החסד יותר גדול שיוציא עם אחד מעמים רבים אע"פ שנשקעו בגלות והוא יוציאם מתחת ידם ולא עוד אלא שהם עצמם יביאום אל ארץ ישראל בכבוד גדול בצבים ובפרדים ובכרכרות, זה החסד הוא גדול עד מאד שראוי לומר עליו גדול מעל שמים: ואמר ''' ועד שחקים אמיתך.''' ולא אמר מעל שחקים כמו שאמר על חסד מעל שמים לפי שאמת אינו דבר יתר אלא דבר הראוי לו לעשות זה כי כן הבטיחנו על כל פנים יגאלנו ומה שהבטיח לנו ראוי לקיים דברו וזהו אמת, ואם נצא בעצמינו דברו יהיה קיים אבל שנבא בכבוד גדול עד שיהיה לנו מה שנאמר והיו מלכים אומניך וגו', ושאר הנחמות הכתובות עלינו זהו החסד הגדול ואם תאמר גם זה הוא אמת כיון שהבטיחנו בו יתכן לפרש כי לא הבטיחנו בזה הדבר גדול אלא אם כן נהיה זכאים, אבל גאולתינו על כל פנים תהיה בזמנה בין זכאים בין חייבים אלא שאם נהיה זכאים יחיש עתה:

== ו ==

'''רומה.''' על דרך משל כאילו בימי הגלות אינו רם על שמים למשול על שונאיו להוכיחם:

'''ועל כל הארץ כבודך.''' פירוש להראות על כל הארץ כבודך:

== ז ==

'''למען יחלצון ידידיך.''' מן הפסוק הזה עד סוף המזמור מפורש שם במזמור האחר עם מה שפירשתי במזמור הזה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}