עריכת הדף "רד"ק/תהילים/פט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''לאיתן.''' אמרו רבותינו ז"ל איתן זה אברהם אבינו, ולפי הפשט הוא הנזכר בספר מלכים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והוא איתן בן זרח בן יהודה, והיה מחכמי ישראל וחיבר זה המזמור על הגלות ושם עיקרו על מלכות בית דוד, מדוע לא צמחה כי היא קרן ישראל, ובבא משיחנו יאסף הגלות לפיכך שם כל תלונתו על דבר המלך מזרע דוד:

== ב ==

'''חסדי.''' החסד הוא גורם ההבטחה והאמונה אחר ההבטחה. ואמר אספר תהלות ה' ואמונתו לבחיריו שיהיה נודע לעולם לדור ודור:

== ג ==

'''אמרתי.''' חשבתי שלעולם יבנה החסד שעשה לדוד לתת לו המלכות לו ולבניו אחריו, וכמו השמים שתכין אמונתך בהם שלא תפסוק כי פירוש אמונה קיום כן תכין אמונתך עם דוד ועם זרעו כל ימי עד:

== ד ==

'''כרתי.''' ואתה כן אמרת לדוד על ידי נתן הנביא וכוננתי כסאו עד עולם וקראת אותו בחירי כמו שאמר ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל:

'''נשבעתי.''' כי דברי שבועתי עד עולם:

== ה ==

'''ובניתי לדור ודור.''' כמו שאמר נתן הנביא ובית יבנה לך, ובנין הבית הם הבנים ובני בנים:

== ו ==

'''ויודו.''' אמר אם אני מודה חסדך ואמונתך כן אני רואה השמים יודו פלאך והפלא הוא סבוב הגלגלים תמיד תנועה שאין לה הפסק יורה על מנהיגם ויודו כי כל כחם מאתך היא:

'''אף אמונתך.''' אף האמונה שהכינות להם היא נודעת בקהל קדושים והם המלאכים כי בקיומם יהיה קיום הגלגלים, והאמונה הוא קיום והם קיימים לעולם כי אינם גוף ומקיימים השמים הוא גוף:

== ז ==

'''כי.''' והם יודו ויאמרו כי מי בשחק יערוך לה' כמו שיחשבו עובדיהם, והם השמים וצבאם מודים כי אין בכל צבא השמים שיהיה לו ערך ודמיון כנגד האל יתברך, והם בעצמם מודים כי מהאל יתברך יבא להם הכח והפלא שהם מראים:

'''כבני אלים.''' הם צבא השמים, ואלים הם המלאכים והצבא הם כבנים להם כי מסבתם היא תנועתם ומהלכם ומשפטם. ופירוש ''' אילים.''' יכולים:

== ח ==

'''נערץ.''' כמו נורא פירושו שיעריצו ממנו וכן נקרא נורא שיראו ממנו, והוא נערץ ונורא בסוד המלאכים הקדושים: ופי' ''' בסוד''' בחברה ופי' ''' רבה.''' מערצה רבה ויראה רבה יעריצו:

'''על כל סביביו.''' על כל המלאכים שהם סביביו כלומר משרתיו, והפסוק כפול בענין במלות שונות:

== ט ==

'''חסין יה.''' חסין אינו סמוך אבל הוא מוכרת בשקל גביר ופירושו חזק. ואמר ''' יה.''' כי הוא השם המורה על הווית העולם כולו כי הוא מאתו, וחסין מורה כי הוא קיום העולם אחר הוויתו כמו שנקראת חי העולם:

'''ואמונתך סביבותיך.''' כמו שאמר אמונתך בקהל קדושים, כי הקדושים המלאכים הם סביבו והם מעידים על אמונתיך כלומר על קיומם: ואמר ''' מי כמוך.''' כלומר בעליונים מי כמוך כי הם מעידים על עצמם כי קיומם מאתך שאתה קיים לעולם:

== י ==

'''אתה.''' עד עתה דיבר על העליונים, כי הוא מושל עליהם ועתה מדבר על התחתונים הגאים והחזקים מן הברואים הנוראים: ופירוש ''' גאות הים.''' שהמים גבוהים על הארץ כמו שפירשנו במזמור ל"ג: ואמר ''' אתה''' מושל כי המים בגאותם היה טבעם לצאת על הארץ והאל מושל עליהם ועצר אותם ושם להם חול גבול:

'''בשוא גליו.''' בהתרומם והוא כמו בנשוא חסר פ"א הפועל:

'''אתה תשבחם.''' תשקיעם, ואפשר שאמר זה על קריעת ים סוף, או אמר כי כן יעשה בכל זמן, או פירושו בהתרומם גלי הים שידמה שיצאו לחוץ ליבשה כשיגיעו לשפה תשקיעם:

== יא ==

'''דכאת.''' כתלוב באל"ף במקום יו"ד. בכל זה הפסוק מוכיח כי על קריעת ים סוף אמר הפסוק אשר לפניו כי רהב הוא מצרים, אמר קרעת הים לישראל ואע"פ כן דכאת המצרים בתוכו כאילו היו חללים כי לא היה להם כח לנוס ולצאת מהים בעוד שיה לחרבה:

'''פזרת אויביך.''' כי הים מוציא הטובעים ומפזרתם אל חוף הים ולא תכף שטובעים, ואתה בזרוע עוזך פזרת אויביך והקיא אותם הים תכף שטבעו כדי שיראום ישראל:

== יב ==

'''לך.''' עתה זכר בכלל העליונים והתחתונים, ואמר לך הם כי הם מודים זה אע"פ שאינם בני שכל, וכן אמר הנה אף לך ארץ אע"פ שאינה בעלת שכל אמר בני אדם חכמים מכירים ויודעים מהארץ ותולדותה ומהבהמות ומהעופות כי יש להם בורא ומנהיג, ואתה הוא הבורא והרי הם כאילו הם מספרים ומודים בזה:

'''תבל ומלואה.''' ארץ תקרא המישבת ושאינה מיושבת והמיושבת תקרא תבל לפיכך אמר ומלואה, והמלוי שלה הם השוכנים בה בני אדם בהמות ועופות:

'''אתה יסדתם.''' כמו היסוד שהוא קיום הבנין כן עשה האל יתברך במקומות הישוב דבר שהם קיום היושבים כגון האילנות והעשבים והירקות למאכל אדם ולמאכל בהמה שהם נמצאים במקומות היישוב וכן לשונות הים והנהרות שעוברים במקו היישוב לתועלת בני אדם לעבור בם ממקום למקום ולצוד בם הדגים למאכלו:

== יג ==

'''צפון.''' לפי דעתי כי זכר תבל ומלואה והוא ממזרח למערב על קו השוה באורך העול' שהוא מיושב כולו מראש המזרח עד סוף מערב לפיכך אמר ומלואה שהוא מלא כולו, ואח"כ זכר צפון וימין שהוא לרוחב העולם ואינו מיושב כולו כי לפאת צפו, נשאר הרבה מן העולם חרב מרוב הקרירות, ולפאת דרום יותר ויותר מפני החמימות ומעט הוא היישוב בם וכולם מודים כי אתה בראת החרב והיישוב: וזכר ''' תבור וחרמון.''' כי הם הרים גדולים וההרים מן הברואים אשר בארץ וחרמון הוא שניר הוא הר גבוה מאד עד שימצא בו שלג אפילו בימות החמה: ואמר ''' בשמך ירננו.''' כאילו הם מספרים ומרננים כי אתה יוצרם ומי שרואה אותם נותן שבח ורנה והודאה לאל היוצרם והרי הם כאילו הם ירננו:

== יד ==

'''לך.''' כי אתה בכחך מעמיד הכל:

'''תעוז ידך.''' היא השמאלית:

'''תרום ימינך.''' הנה שתיהם שוות בך בעוז ובגבורה וברוממות:

== טו ==

'''צדק.''' אחר שזכר העולם ואמר כי בכח ה' עומד אמר כי קיום העולם שיהיה כמו שהוא קיים לנצח ולא ישחת הוא צדק האל ומשפטו וחסד ואמת אתו. והפסוק כפול בענין במלות שונות, כי צדק וחסד אחד, ומשפט ואמת אחד, ומכון כסאך ויקדמו פניך אחד, כי הצדק והחסד הוא שעושה עם הברואים בהעמידו העולם על מכונו והוא משפט ואמת מאתו לקיים דברו שאמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה: ופירוש ''' מכון כסאך.''' כמו המלך היושב על הכסא ורואה צרכי עמו ומנהגם על המשפט: ופירוש ''' יקדמו פניך.''' כי תמיד הם מזומנים עמך בלי הפסק, כי הקדום הוא הזמנת הדבר:

== טז ==

'''אשרי.''' בתחלת המזמור החל לזכור חסד ואמת שהיה לו עם דוד, וסמך לו החסד והאמת שיש לו עם העולם ושהוא מקיים האמת עם העולם כן היה לו לקיים האמת עם דוד וישראל. ואמר אשרי העם יודעי תרועה, כלומר אשריהם ישראל כשהיה רצונך אליהם והיית מולך עליהם, ואז היו יודעי תרועתך כמ"ש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. וטעם התרועה כי המלחמה המתגברים על אשר כנגדם הם תוקעים ומריעים להפחיד אשר כנגדם כמו שאנו רואים במלחמות הכתובות שהם תוקעים ומריעים במצות האל יתעלה, והוא ותרועת מלך בו, וזהו יודעי תרועה:

'''ה' באור פניך יהלכון.''' אז היו הולכים באור פניך ולא היו נכשלים:

== יז ==

'''בשמך.''' ואז יגילון בשמך כל היום כלומר בזכור שמך היו נעזרים:

== יח ==

'''כי.''' אתה תפארת עוזם כי לא היה להם עוז אלא מאתך ובעוזך היו מתפארים על האומות: ואז ''' ברצונך תרום קרנינו.''' וכתיב תרים פירושו שאתה היית מרים, וקרי תרום ר"ל ברצונך היה רמה קרנינו, ואע"פ שקרנינו כתיב ביו"ד לשון רבים ותרום לשון יחיד פירושו כל קרן, וקרן רוצה לומר מלכי ישראל:

== יט ==

'''כי.''' הפסוק הוא כפול במלות שונות:

'''מגיננו''' הוא מלכנו, והוא דוד המלך ושלמה בנו והבאים אחריו מזרעו, ור"ל כי לה' הוא מלכינו לפיכך היה מצליח ומתגבר על אויביו, ופירוש לה' המלך שהיה ירא את השם וכן מי לה' אלי:

== כ ==

'''אז.''' ומתי היה זה אז כשדברת בחזון לחסידיך והוא שמואל הנביא, ואמרת לו שויתי עזר ישראל על גבור והוא דוד:

'''הרימותי בחור מעם.''' שהיה נבחר למלוכה:

== כא ==

'''מצאתי דוד עבדי.''' כי אני ידוע שהוא עבדי ולא אמצא כמוהו:

'''בשמן קדשי.''' שנמשח בשמן המשחה שנקרא שמן משחת קדש:

== כב ==

'''אשר ידי תכון עמו.''' תהיה נכונה עמו לעוזרו:

== כג ==

'''לא.''' לא יהיה לו האויב כנושה בו שיקח ממונו:

'''לא יעננו.''' בגופו. ו''' אויב''' ו''' בן עולה''' אחד:

== כד ==

'''וכתותי.''' כי אני אכתת מפניו צריו שלא יוכלו לשלוט בו:

== כה ==

'''ואמונותי.''' החסד הי' מתחלה לדוד כשבחרו למלך, והאמת אחרי כן שיקיים לו דברו שהבטיחו להיות מלך הוא וזרעו עד עולם:

'''ובשמי.''' שיהא שמי בעזרתו כלומר שיזכור שמי, והוא שמו ושמו הוא:

== כו ==

'''ושמתי.''' תהיה לו כח ושלטנות כאשר דרים בחוף הים ובערי הנהרות כמו שמצאנו שחירם מלך צור שלח מנחה לדוד דרך ים וכן מלכי ארם שהיו בעבר הנהר היו שולחים לו מנחה דרך הנהר:

== כז ==

'''הוא יקראני.''' שיהיה דבק בי ויודע ומכיר שהעזר יבא לו מאתי:

== כח ==

'''אף אני.''' בקמץ האל"ף אע"פ שאינו בהפסק, אבל הוא בהעמדת טעם כי הוא בטרחא ויש לו לפעמים משפט ההפסק. אמר כו שיקראני הוא אבי אף אני גם כן אקרא לו בן, ולא עוד אלא בכור שיש לו מעלה על שאר הבנים כי הוא יהיה עליון על כל המלכים וכן היה שעבדו המלכים את דוד ונשאו לו מנחה:

== כט ==

'''לעולם.''' החסד שעשיתי עמו להקימו מלך אשמרנו לו לעולם וכן בריתי שכרתי לו תהיה נאמנת לו שלא אשקר בבריתי:

== ל ==

'''ושמתי.''' שיהיה במלכות זרעו לעד: וכן ''' כסאו.''' כסא המלוכה יהיה כימי השמים:

== לא ==

'''אם.''' הזכיר התורה והמשפטים והחוקים והמצות שאם לא ישמרו אותם כמו שכתוב בתורת משה:

== לג ==

'''ופקדתי.''' וכן אמר לו על ידי נתן הנביא, והוכחתיו בשבט אנשים בנגעי בני אדם, כמו שמייסר האב את הבן בשבט כן ייסר ויוכיח החוטא מבניו בנגעים ובחלאים ובשבט והוא שיתננו ביד אויביו לא שיסיר המלוכה ממני:

== לד ==

וזהו '''וחסדי.''' המלוכה הוא החסד ואע"פ שהוא יפר בריתי שלא ישמור מצותי אני לא אפיר חסדי:

'''ולא''' אשקר באמונתי כי בכל זמן יהיה בבניו מלך:

== לה ==

'''לא.''' אע"פ שהוא חלל חקותי ולא שמר מצותי:

== לו ==

'''אחת.''' כלומר אחת היא השבועה שלא אשנה:

'''בקדשי.''' בקדושתי נשבעתי זה אם לדוד אכזב. טעם ''' אם.''' כן לשון השבועה אם אעשה כך וכך:

== לז ==

'''זרעו לעולם יהיה.''' במלוכה:

'''וכסאו כשמש נגדי.''' כמו השמש שהוא קיים לעולם. ואם תפרש כשמש שיהיה בהיר ומאיר כשמש, יהיה על הטובים ממנו:

== לח ==

'''כירח.''' כמו שפעמים אפל ופעמים מאיר כן יהיה זרעו, כשיהיו טובים יהיו מאירים כשיהיו רעים יהיו אפלים, ומכל וכל לא תפסוק המלכות כמו שהירח לא יפסוק בין מאיר בין אפל לא יספוק:

'''ועד בשחק נאמן סלה.''' הירח הוא עד נאמן בשחק על זרע דוד כי כן אמר לו האל שיהיה זרעו כירח:

== לט ==

'''ואתה.''' המזמורים ברוח הקודש נאמרו והמשורר תמה לאורך הגלות, והוא לא אמר שעבר האל על שבועתו אבל תמה לפי שארך כל כך אמר והלא אתה נשבעת לו, יהיה זה שידמה שנפסקה המלכות עד שכמעט נואשו מן הגאולה, ואמר המשורר דרך תמיה איך יהיה החטאת הגדולה הזאת והקצף הגדול הזה, וגם משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך אמר איך תעשה זה הרי נשבעת, וישעיהו הנביא אמר למה תתענו ה' מדרכיך, ואליהו אמר ואתה הסיבות את לבם האחורנית. ונאמר כי כולם לא אמרו אלא על דרך דמיון:

'''עם משיחך.''' עם דוד שהיה משיחך צויתה אותו למשחו ידמה שהפכת עמו האהבה לעברה שפסקת המלכות מזרעו:

== מ ==

'''נארתה ברית.''' שכרת לו השחת אותו, נארת ענין השחתה, וגם הנזר אשר על ראשו חללת אותו והפלת אותו לארץ:

== מא ==

'''פרצת.''' הגדרות שלא נתת אויב להרע לו פרצת אותם הגדרות והמבצרים ושמתם מחיתה ובאו ושסוהו:

== מב ==

'''שסהו.''' כמו בזזוהו כיון שלא היה לו גדר ולא מבצר שסוהו עוברי דרך:

'''היה חרפה לשכניו.''' הפך מה שהיו השכנים עבדים לו, כלומר המלכים אשר היו סביבותיו:

== מג ==

'''הרימות.''' הפך אף זרועו תאמצנו:

'''השמחת כל אויביו.''' נתת להם שמחה הפך שהיה פחדו ויראתו עליהם:

== מד ==

'''אף תשיב צור חרבו.''' הפך וכתותי מפניו צריו. וצור חרבו פירוש חדוד חרבו והוא הפך כמו ותולעת שני שני התולעת:

'''ולא הקמותו.''' לא היה לו תקומה בפני צריו:

== מה ==

'''מטהרו.''' זכותו והוא מלכות שהיה לו, ודגש הטי"ת מטהרו לתפארת הקריאה, ובא גם כן הטי"ת בקמץ חטף לתפארת. ומטהרו שם הזכות:

'''מגרתה, ''' כמו תרגום ויפול רוכבו אחור וימגר רוכביהון:

== מו ==

'''הקצרת ימי עלומיו.''' הם ימי המלכות כמו ימי האדם בנעורים בגוף, וימי הזקנה הם ימי הרעה, ואמר כי ימי המלכות היו קצרים וימי הרעה שהם ימי הגלות היו ארוכים:

'''העטית עליו בושה.''' שהוא בוש מההבטחה שהבטתו ואומרים שאין לו תוחלת עוד והנה הוא בוש עמהם:

== מז ==

'''עד מה.''' כאילו אין אתה רואה בצחרת הגלות:

== מח ==

'''זכור.''' ידבר על לשון אשר הוא מזרע דוד בגלות ואמר כי הוא מפחד מהמיתה ולא יראה הישועה ואולי לא יניח בן תחתיו והנה נפסקה המלכות, או בכל דור ודור יתאוה מי שהוא מזרע דוד שתהיה בימיו הישועה ויהיה הוא המלך המשיח, ואמר זכור אני מה בעולם כי מעט הוא חיי האדם, ואזכור על מה שהוא בראת כל בני אדם כי לתמותה בראת אותם החיים שוא והבל:

== מט ==

'''מי.''' כי אין אדם בעולם שיחיה ולא יראה מות ושיוכל להמלט נפשו מיד שאול:

== נ ==

'''איה חסדיך.''' והם מה שנשבעת לדוד באמונתך, ואיה הם עתה שתעזבנו:

== נא ==

'''זכור.''' החרפה שאומרים שאין לנו עוד תשועה:

'''שאתי בחקי כל רבים עמים.''' שאני נושא חרפתי בחקי חרפת כל עמים רבים שיחרפוני, ואמר זה כל אחד מבני הגלות, ורבים עמים כמו הפך עמים רבים:

== נב ==

'''אשר.''' ומה חרפו עקבות משיחך התאחרות משיחך שמתאחר לבא ואומרים שלא יבא לעולם, וכן לא יעכבם, כי עקב הוא אחרית הגוף וסופו:

== נג ==

'''ברוך.''' דברי המשורר ראה ברוח הקודש שיבת הגלות ונותן הודאה לאל יתב'. או מחבר הספר אמר כן בתכלית הספר תודה לאל יתב', כמו שכותבים הסופרים בהשלימם ספר, וכבר פירשנו הפסוק בתכלית ספר הראשון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}