עריכת הדף "רד"ק/תהילים/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''למנצח על מות לבן מזמור לדוד:''' אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ונתץ את ישראל ושמו ''' לבן''' , ובמותו אמר דוד זה המזמור. ויש אומרים (אבן עזרא במקומו): כי ''' לבן''' הפוך הוא נבל. ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור; והוא רחוק מאוד. כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון. ויש אומרים (שם): כי ''' לבן''' הוא כמו ביו"ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור. ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור; אבל הוא פרש ''' לבן''' למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים (א טו יח): ועמהם אחיהם המשנים זכריהו ב ן ויזיאל. ופרש ''' על מות''' : שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר. וכמוהו שתי מלות וענינן מלה אחת: פקח קוח (ישעיהו סא א); יפה יפיה (ירמיהו מו כ ) לגאי יונים (תהלים קכג ד). ואף על פי שנפתח"ה למ"ד לבן, ולא כן המנהג על שם אדם, שלא תאמר לַיצחק לַידותון; שלא תבוא על שם העצם ה"א הידיעה. אף על פי כן באה הידיעה להורות כי על בן המשורר אמר, כי אם היה אומר לבן בשב"א לא היה נכר כי על המשורר אמר ששמו בן. מכל מקום ענין המזמור נכון לפרשו על גלית הפלשתי.

== ב ==

'''אודה יהוה בכל לבי''' כי תשועה גדולה היתה לדוד ולישראל מות גלית הפלשתי; ומפני זה אמר: ''' בכל לבי''' .

'''אספרה כל נפלאותיך:''' כי על ''' כל''' פלא אחד יספר האדם הפלאים האחרים שעברו, כמו שאמר זכר עשה לנפלאתיו (תהלים קיא ד).

== ג ==

'''אשמחה ואעלצה בך''' כי ''' בך''' בטחתי בבואי למלחמה עמו, ואני נער והוא איש מלחמה.

'''אזמרה שמך עליון:''' כי אתה נעלית על הכל ושקר גבורת האדם.

== ד ==

'''בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך:''' כי כל מערכות פלשתים נסו ושבו ''' אחור''' כמו שכתוב (שמואל א יז נא): ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינסו.

== ה ==

'''כי עשית משפטי ודיני''' אתה נלחמת בעבורי. כי נס גדול היה שבאה האבן במצחו והוא היה כלו לבוש ברזל ובאה על מקום מגולה שהיה במצחו.

'''ישבת לכסא ישבת בכסא ''' המשפט אתה שאתה ''' שופט צדק:''' לקחת משפטך ממנו שהיה מחרף מערכות אלהים חיים. ולמ"ד ''' לכסא''' במקום בי"ת וכן למ"ד לפניכם לחרב (ויקרא כו ז) כמו בחרב; הרגתי לפצעי (בראשית ד כג).

== ו ==

'''גערת גוים''' גערה הקשורה בלא בי"ת לשון השחתה, כמו גער חית קנה (תהלים סח לא); וכמו הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב ג); וכן ''' גערת גוים''' זה. 

ואמר: '''גערת גוים''' הם הפלשתים, ''' אבדת רשע''' גלית הפלשתי,

'''שמם מחית''' על המתים במלחמה אמרו, שנאמר (שמואל א יז נב) ויפלו חללי פלשתים.

'''לעולם ועד:''' המלה הזאת (ועד) ענינה ארך הזמן יותר ''' מעולם''' . ובלא סוף פסוק היא בפת"ח: בלא אתנ"ח כמו ואל לעד תזכר עון (ישעיהו סד ח), ובאתנ"ח כמו הזאת ידעת מני עד (איוב כ ד); ובסוף פסוק ''' לעולם ועד''' בסגו"ל.

== ז ==

'''האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה:''' הה"א ה"א הקריאה, כמו הקהל חקה אחת לכם (במדבר טו טו); וכמו הדור אתם ראו דבר יי (ירמיהו ב לא). וכפי שאמר ''' שמם מחית''' אמר כנגד האויב: שמך נמחה כמו שנמחה שם הערים אשר החרבת, ''' שתמו לנצח ואבד זכרם''' , כן אבד זכרך עתה. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: ''' תמו חרבות''' החרבות שהיית עושה לא תעשה עוד. והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, פרש (במקומו): בעבור ''' שתמו החרבות''' שהחרבת, ''' והערים שנתשת אבד זכרם''' , חשבת אתה כי תמלט; ושכחת כי יי' ''' לעולם ישב''' . פרוש ''' זכרם המה''' : כפל הכנוי, כי היה די במ"ם ''' זכרם''' . או פרושו: ''' אבד זכרם''' עד שיאמרו הרואים: לא המה אלה הערים שהיו בנויות. ולזה הפרוש יהיה פרוש ''' המה''' בתמיה.

== ח ==

'''ויהיה לעולם ישב''' אלה ואלה יאבדו; ''' ויי'''' ''' לעולם ישב ''' ושופט אלה אלה. וזהו שאמר:

'''כונן למשפט כסאו''' : כמו שאמר (תהלים קב כז): המה יאבדו ואתה תעמד. וענין ''' ישב''' הוא ענין העמידה והקיום. וכן יי' למבול ישב (שם כט י).

== ט ==

'''והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים: תבל''' הוא ארצות הישוב. אמר: כמו שישפט משפטי ''' בצדק''' כן הוא שופט בכל עת ובכל זמן האמות ''' בצדק''' ''' ובמישרים''' ; וכשתגבר אמה על אמה הכל הוא משפט מאתו.

== י ==

'''ויהי יהוה משגב לדך משגב לעתות בצרה:''' בכל עת כשהוא שופט העולם הוא ''' משגב''' לעני. אף על פי שהוא שפל בלא כח ובלא יכלת לא יניחנו לחזקים ממנו, אלא הוא לו למשגב. וישגב העני בו כמו שישגב אדם במגדל עז, וכמו שנשגבו בו ישראל היום והוא להם למגדל עז. ''' ומשגב לעתות''' שהם ''' בצרה''' , כי ישראל עתה ''' בצרה''' גדולה מפני זה הלשתי. ופלשתים שהיו מתגברים עליהם כמו שאמר במלך שאול (שמואל א ט טז): כי באה צעקתו אלי.

== יא ==

'''ויבטחו בך''' דין הוא ''' שיבטחו בך''' 

'''יודעי שמך''' כישראל היום, כי ראו

'''כי לא עזבת דורשיך יהוה:''' אלא היית עמם בעת צרתם.

== יב ==

'''זמרו ליהוה ישב ציון''' אמר: ''' ישב ציון''' , ואף על פי שציון היתה עדין ביד היבוסי, כי היתה קבלה אצלם כי שם ישכון הכבוד ושם יבנה בית המקדש: וציון היא ראש ירושלם.

'''הגידו בעמים עלילותיו''' : בכל מקום שתלכו הגידו העלילות והנפלאות שעשה עמכם.

== יג ==

'''כי דרש דמים אותם זכר''' האל שהוא ''' דרש''' דמי העניים מיד עושקיהם ''' זכר אותם דמים''' ששפכו פלשתים בישראל.

'''לא שכח צעקת ענוים{{תוספת|*| בכתב יד שלפנינו הכתיב: ענוים.}}''' : כתיב ביו"ד וקרי בוא"ו, כי הענוים הם כמו העניים והחלשים ברוב.

== יד ==

'''חננני יהוה''' פתחו"ת החי"ת {{תוספת|*| לפנינו החי"ת בקמץ.}} יורה עליו שהוא מן הדגוש ונרפה, כמו (בראשית מב כא) בהתחננו אלינו.

'''ראה עניי משנאי''' כמו שראית מזה השונא והוא גלית.

'''מרוממי משערי מות:''' כי הכל היו חושבים שאפול ביד גלית. ''' ושערי מות''' הוא קרוב למיתה, כמו השער לבית.

== טו ==

'''למען אספרה ''' כשאנצל משונאי אספרה

'''כל תהלתיך בשערי בת ציון''' כי שם תהיה ההודאה, והשירים והזמירות יאמרו שם, כי שם ישכון הכבוד.

'''אגילה בישועתך:''' בישועה שתעשה עמי מכל שונא ושונא שיהיה לי. ואמר: ''' בשערי''' , כמו השערה אל הזקנים (דברים כה ז). ומלת ''' תהלתיך''' כתיד ביו"ד, כי רוצה לומר: תהלות רבות, ונגרע ממנו סימן רבוי הנקבות ובא בסימן רבוי הזכרים לבד. וכמוהו: נלאית ברוב עצתיך (ישעיהו מז יג); ואחותיך סדום ובנותיה (יחזקאל ט זנה: עיין פרוש רבנו במקומותיהם). ובאמרו: ''' כל תהלתיך''' , ובמקום אחר (תהלים קו ב) אומר: ימלל גבורות יי'? דוד אמר ''' אספרה כל תהלתיך''' . על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודעה לאל שהצילו מהאויבים; וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור אמר: מי ישמיע כל תהלתו? וכן היחיד לבדו, הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר (שם מ ו): אגידה ואדברה עצמו מספר. כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי נדה לא א): בעל הנס אינו מכיר בנסו. וכאשר אמר דוד: ''' כל תהלתיך''' , אמר על הנסים שעשה עמו הגלוים והידועים לכל במלחמת האויבים.

== טז ==

'''טבעו גוים בשחת עשו''' פלשתים שבאו להלחם עלינו חשבו להפילנו והם נפלו ''' ברשת זו טמנו''' ו''' ברשת''' אשר ''' טמנו''' ללכדנו ''' נלכדה רגלם''' : ופרוש: ''' זו''' כמו אשר; וכן: זו חטאנו לו (ישעיהו מב כד); ויש לפרשו כמשמעו כמו: זה.

== יז ==

'''נודע יהוה''' עתה נודע יי' במלחמה זו, כי נצחום ישראל במעט כח ויכלת שהיה להם כנגדם; ולא היו יכולים לנצח אותם אם לא יי' שנלחם לישראל.

'''משפט עשה''' בפלשתים.

'''בפעל כפיו נוקש רשע''' זה גלית, כי בחרבו נהרג. ומלת ''' נוקש ''' בצר"י כמו בפת"ח, והוא מבנין נפעל מענין מוקשים. ויש לפרש הנו"ן שורש, והוא פעל עומד מענין וינקשו מבקשי נפשי (תהלים לח יג); ונוקש ויקש ענין אחד.

'''הגיון סלה:''' התשועה הזאת היא לנו ''' הגיון''' והודאה.

== יח ==

'''ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים: ישובו רשעים''' לקבר. ואמר: ''' ישובו''' , כמו ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). ו''' ישובו''' הוא דרך תפלה, כלומר: כמו שמתו אלו שונאי ישראל כן ימותו כלם שהם ''' שכחי אלהים''' . ובדרש (בבלי סנהדרין קה א ושוחר טוב במקומו) לשאולה הוא גיהנם. ואמרו (שם בקצת שנוי לשון:) למה אמר ''' לשאולה''' ? והלא כל ה"א בסוף התבה היא כמו למ"ד בתחלתה? ולמה אמר לשאולה בלמ"ד? לומר: שירדו לבטן{{תוספת|*| הנסחאות פה מה רבו: דיוטה, דיוטי, אמבטי, בטי ואחרות, וכלן ישא רוח יקח הבל. והמלה הזאת איננה יונית, כדעת הערוך (ואחריו כל אדם ימשוך) אבל עברית, כנראה מתפלת הנביא (יונה ב ג): מבטן שאול!}}, או למדרגה התחתונה, של שאול (בראשית רבה פרשיות נ וסח).

== יט ==

'''כי לא לנצח ישכח אביון''' אם יעמדו ישראל בצרה מפלשתים לא יהיה זה לארך זמן

'''תקות ענוים {{תוספת|*| עניים קרי.}} תאבד לעד: לא''' שזכר עומד במקום שנים; וכן מנהג הלשון בהרבה מקומות. ''' ענוים''' כתיב בוא"ו וקרי עניים ביו"ד; וקרוב הוא כי העניים הם ענוים ברוב.

== כ ==

'''קומה יהוה''' ''' קומה''' מלרע. ואמר: קומה, כמו שאמר הנשא; והכל דרך משל שיקום לשפוט הרשעים.

'''אל יעז אנוש''' בני אדם שיש להם עז וגבורה על ישראל ''' אל יעוזו''' עוד.

'''ישפטו גוים על פניך:''' כמו לפניך. וכן: אלהים אחרים על פני (שמות כ ג; דברים ה ז).

== כא ==

'''שיתה יהוה מורה להם''' שיתה מלרע. ''' מורה''' בה"א כמו באל"ף. אמר: שיעשה להם שייראוהו.

'''ידעו גוים אנוש המה סלה: ידעו ''' שהם ''' אנושים''' ואין להם כח כנגד האל; כי ''' אנוש''' נגזר מענין אנוש לשברך (ירמיהו ל יב).

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}