עריכת הדף "רד"ק/תהילים/א"

{{ניווט כללי עליון}}


== א ==

'''אשרי האיש.''' מלת אשרי היא לעולם בלשון רבים, והטעם כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתמלא בו או בהצלחה אחת שתזדמן לו, אלא בטובות רבות שימצאו בו יאמרו עליו: אשריו! וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו ואמר:

'''אשר לא הלך בעצת רשעים.''' ספר תחלה הדרך הרע, כמו שאמר גם כן {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לד#טו|תהלים לד טו]]}}: סור מרע ועשה טוב; כי מתחלה ילמד האדם מנעוריו דרך תאות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח ובהם הוא גדל, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ח#כא|בראשית ח כא]]}}: כי יצר לב האדם רע מנעריו. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה ולא יבחנו בין הטוב והרע ויגנבו ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדת לבם. כי ענין הרשע הוא החרדה, כמו והוא ישקט ומי ירשע {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לד#כט|איוב לד כט]]}}; ובכל אשר יפנה ירשיע {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/יד#מז|שמואל א יד מז]]}}; ולא ימלט רשע את בעליו {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ח#ח|קהלת ח ח]]}}; אל תרשע הרבה {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ז#יז|שם ז יז]]}}. ומפני זה סמך ''' הלך''' עם '''רשעים'''; וסמך עמהם '''העצה''', כי הם יועצים בני אדם לשמוע להם ומראים להם פנים דרך עצה, כי הוא טוב לאסוף ממון ולשמוח. וברוב ישגה האדם בזה, כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר:

'''ובדרך חטאים לא עמד.''' כי החטא יעשה אותו האדם, בהיותו במקומו שוקט, במעשה בדבור ובלב. ופרוש '''ובדרך''' אינו דרך ההליכה, אלא המנהג ועסק האדם ומעשהו, כמו והודעת להם את הדרך ילכו בה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יח#כ|שמות יח כ]]}}; ויאחז צדיק דרכו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יז#ט|איוב יז ט]]}}; מעשות דרכיך {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נח#יג|ישעיה נח יג]]}}; דרכי ספרתי {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#כו|תהלים קיט כו]]}}; והדומים להם. ופירוש '''לא עמד''': לא נתעכב ולא השתדל עמהם ולא עמד בחבורתם, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

'''ובמושב לצים לא ישב.''' ה'''לצים''' הם הערומים בדעת לרעה ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם ונותנים דופי ומום בהם ומגלים סוד זה לזה. והענין הזה לאנשים בטלים יושבי קרנות; ומפני זה אמר: '''ובמושב לצים לא ישב.''' והנה בשלשה אלה כל תכונות האדם, או הולך או עומד או יושב. והשכיבה בכלל ישיבה היא. ועוד כי השכיבה לישן ברוב, ובעוד שהאדם ישן לא יעשה לא טוב ולא רע. ובאמרו '''אשרי האיש''' וגומר הרי הוא כאלו הזהירו שלא יעשה כמעשיהם, כי הוא מאשר האדם שנסע מדרכם ונפרש ממעשיהם. ומה שפרשו בו רבותינו זכרם לברכה הוא מה שאמרו {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יח/ב|עבודה זרה יח:]]}}, וכי מאחר שלא הלך היאך עמד? ומאחר שלא עמד היאך ישב? ומאחר שלא ישב היאך לץ? אלא לומר לך: שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ט#יב|משלי ט יב]]}}: ולצת לבדך תשא.

==ב==

'''כי אם בתורת ה' חפצו.''' אמר: אם סר מדרך הרע ולא עשה טוב הנה לא השלים מעשהו ולא יאמרו עליו אשריו. וכן אמר סור מרע ועשה טוב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לד#טו|תהלים לד טו]]}} ואף על פי שאמרו רבותינו זכרם לברכה {{ממ|מדרש שוחר טוב במקומו}}: ישב אדם ולא עשה עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה; הם גם כן פרשו {{ממ|שם}}: והוא שבא דבר עברה לידו ונצל ממנה שנאמר סור מרע ועשה טוב, סור מרע על מנת לעשות טוב: וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קיט#ג|תהלים קיט ג]]}} אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. והם חשבו מי שכבש יצרו למעשה כאלו עשה מצוה כיון שבאה לידו העברה; וכן הוא מה שאמר: אף לא פעלו עולה וגו', אף על פי שלא פעלו עולה צריך שילכו בדרכיו ויעשו מעשה טוב. וכן אמר: אשרי האיש אשר לא הלך; אלא מה יעשה? '''בתורת ה' חפצו.''' ובכלל החפץ הלמוד והמעשה כמו עשות חפצך {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נח#יג|ישעיה נח יג]]}} ולא יכשר המעשה מבלי הלמוד.

'''ובתורתו''' כפל '''בתורתו''' כמו נח נח ג' פעמים בפסוק אחד {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#ט|בראשית ו ט]]}} וה' פעמים ישראל בפסוק אחד {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ה#יט|במדבר ה יט]]}} ואחרים זולתם; כי כן דרך לשון עברי. ואמרו (המדקדקים והמפרשים במקומות אין מספר): כי הוא דרך צחות. ורבותינו זכרם לברכה דרשו {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יט/א|עבודה זרה יט.]]}}: בתחלה נקראת תורת ה' ולבסוף שנתחזק בה ללמוד נעשית תורתו ונקראת על שמו. ופירוש

'''יהגה.''' בלבו, כמו הגיון לבי לפניך {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/יט#טו|תהלים יט טו]]}}; כי כבר זכר הלמוד והמעשה: ועתה זכר כונת לבו ומחשבתו, שתהיה היום והלילה מחשבתו על התורה ועל המצות. ולפיכך צוה עליהן בכל מעשה אשר יעשה. כמו שאמרו {{ממ|[[משנה/אבות/א#ג|אבות פרק א משנה ג]]}}: וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

'''ובתורתו יהגה יומם ולילה.''' שיתעסק בלמוד. ואמרו בדרש {{ממ|[[שוחר טוב/תהילים/א#|מדרש שוחר טוב במקומו]]}}: וכי אפשר להגות יומם ולילה? מלאכתו ואומנותו היכן ומתי יעשה? אלא כל המקיים מצות תפלין מעלה עליו הכתוב כאלו למד יומם ולילה. ומהם אמרו {{ממ|שם}}: כל הקורא קריאת שמע שחרית וערבית. ואנחנו נאמר על דרך הפשט: אם נפרש '''יהגה''' בלמוד הפה, יהיה פרוש '''יומם ולילה:''' כל עת שיהיה פנוי מעסקי מחיתו בין מן היום בין מן הלילה.

==ג==

'''והיה כעץ.''' דמה האדם הטוב לעץ '''שתול על פלגי מים.''' ואמר: האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים שהוא שבע לעולם, כן הוא ישמח לעולם בחלקו, אם מעט אם הרבה יאכל. ופירוש '''פלגי מים.''' שיהא פלג מים מזו הפאה ופלג מים מזו הפאה ויעברו תחתיו ולעולם הוא עליהם.

'''אשר פריו יתן בעתו.''' כי העץ שהוא במקום צמא ומקוה למטר, בעת שלא ירד המטר כפי הצורך, לא יתן פריו בעתו, אלא יתעכב ויאחר להוציא פריו מפני צמאונו; אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו.

'''ועלהו לא יבול.''' כי מפני היובש יבול העלה; וזה שהוא על פלגי מים לא יבול עלהו. ו'''בעתו''' שזכר עומד במקום שנים. כאלו אמר: '''לא יבול עלהו בעתו.''' והוא עת ימות החמה שצריך צלו לבני אדם. והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים וינוחו תחתיו לצל העלים, וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו; כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות. או על דרך הפלגה הוא, כי אפילו בימות הגשמים לא יפול עלהו, כמו שהוא במקצת העלים מטבע רוב הלחות אשר בם. וכמו שאמר: לא יבול עלהו ולא יתם {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מז#יב|יחזקאל מז יב]]}}; ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מז#יב|שם]]}}. כן האדם הטוב יקחו ממני בני אדם פריו ומוסרו, והוא שילמדו ממנו תורתו ומעשיו הטובים. ''' ועלהו לא יבול.''' שיחסו בצל דרכיו הטובים. ורבותינו פירשו {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יט/ב|עבודה זרה יט:]]}}: ''' יתן בעתו.''' שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו; ובהגיע עתו לא ימשיך עצמו מן ההוראה. ופירוש '''בעתו''', בעת הלמוד למוד, ובעת המעשה מעשה. ועוד פרשו רבותינו זכרם לברכה {{ממ|שם בקצת שנוי}}: '''ועלהו לא יבול''' שאפילו שיחת חכמים צריכה למוד, כלומר אפילו שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד ממנה מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה.

'''וכל אשר יעשה יצליח.''' אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמוהו; וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמוהו. ורבותינו פרשו {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יט/ב|שם]]}} '''וכל אשר יעשה יצליח.''' אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין לו.

ויש לפרש הפסוק הזה דרך ברכה ושלום ושכר טוב; כי אם יסור מדרך הרעה ויעשה טוב יהיה גמולו שיהיה '''כעץ שתול על פלגי מים'''.

והחכם ר' אברהם [[אבן עזרא/{{כאן}}#ג|אבן עזרא]], זכרו לברכה, פרש: כי '''פריו''', הנפש החכמה, שתהיה מלאה תורה וחכמת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולם העליון בהפרדה מעל גויתה כמו הפרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואינו צריך לו; כי בעבור הפרי יהיה העץ. '''ועלהו לא יבול.''' זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#ז|משלי י ז]]}}. ''' וכל אשר יעשה.''' הון ובנים וכבוד.

== ד ==

'''לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח.''' אמר: כי הרשעים, ובכללם החטאים והלצים, אינם כן, כי לא יהנו מהם בני אדם ומטובתם, אבל יזיקו להם. ותנועתם לרע היא כמו ה'''מוץ''', והוא הקש הדק שבתבן שלא יהנו ממנו בני אדם וה'''רוח תדפנו''' קל מהרה ויזיק בתנועתו, שיכה העוברים בפניהם ובעיניהם, או '''תדפנו''' ה'''רוח''' לבתים או לגנות ויזיק. ולפירוש האחרון שפרשנו הפסוק ש[[#ג|לפני זה]] דרך שכר וגמול טוב, יהיה פרוש זה הפסוק: שיאבדו הרשעים קל מהרה כמו ה'''מוץ אשר תדפנו הרוח'''.

== ה ==

'''על כן לא יקומו רשעים.''' על כן שהולכים הרשעים בדרך רע בעולם הזה לא יקומו '''במשפט.''' רצונו לומר: ביום הדין, והוא יום המיתה, לא תהיה להם תקומה.

'''וחטאים''' גם כן, והוא הדין ללצים, לא תהיה להם תקומה. '''בעדת צדיקים.''' כי הצדיקים במותם תהיה להם תקומה, אבל הרשעים לא תהיה להם תקומה, אלא תאבד נפשם עם גופם ביום המיתה. ואמר: '''בעדת''' כי כשימות הצדיק נפשו עם נפשות הצדיקים מתענגת בכבוד העליון.

== ו ==

'''כי יודע ה' דרך צדיקים.''' הפסוק הזה פירוש לאשר לפניו. כי אמר '''בעדת צדיקים''', ולא פירש באיזה ענין היא עדת הצדיקים לאחר המיתה, לפיכך פרש ואמר: '''כי יודע.''' ופירוש '''יודע''', מכיר ומשגיח להיטיב להם. וכן מה אדם ותדעהו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קמד#ג|תהלים קמד ג]]}}; אשר ידעו ה' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לד#י|דברים לד י]]}}; כי ידעתי את מכאביו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ג#ז|שמות ג ז]]}}; ידעת בצרות נפשי {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לא#ח|תהלים לא ח]]}}; אני ידעתיך {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יג#ה|הושע יג ה]]}}. ועל זה הדרך: ואין לי מכיר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קמב#ה|תהלים קמב ה]]}}; יהי מכירך ברוך {{ממ|[[תנ"ך/רות/ב#יט|רות ב יט]]}}. אומר: שהאל יתעלה אוסף נפשות הצדיקים אליו ויודעם ומכירם להיטיב להם ולהשביעם מטובו ומידיעתו והשגחתו, שהיא הטובה הגדולה והגמול הטוב כמו שנאמר: והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כה#כט|שמואל א, כה כט]]}}.

'''ודרך רשעים תאבד.''' כי במותם אין להם תקומה כמו שאמר '''לא יקמו'''. ותאבדנה נפשותם ותלכנה לאבדון כמו שנאמר: ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/כה#כט|שם]]}}.

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}