עריכת הדף "רד"ק/בראשית/כה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

ויסף אברהם, הוסיף לקחת עוד אשה כי כבר היו לו שתים ועוד הוסיף ולקח השלישי' כדי לשמשו לעת זקנותו, ולהוליד ג"כ להרבות זרעו בעולם, ולא הקפיד בזו מאיזה עם ומאיזה משפחה תהיה כיון שזרעו המיוחד שהוא יצחק היה מאשה שהיתה ממש ממשפחתו, והשיא ליצחק גם כן אשה ממשפחתו ולא חשש על שאר הבנים מאיזה עם יהי' אבל ודאי אשה כשרה בקש לו שלא תהיה מרת רוח בזקנותו ושמר גם כן שלא תהיה מבנוח כנען, כי הגר מצרית היתה ולא כנענית, והגר היתה אשה לאברהם כמו שאמר לו לאשה, וקטורה גם כן היתה לו לאשה כמו שאמר ויקח אשה ומלבד אלו היו לו מהם בנים ולא זכר אלא בני הנשים, והנשים היו בנשואין בחופה ובמשתה והפילגשים ביחוד לבד שהיו מיוחדת לו למשכבו. וארז"ל אשה בכתובה ובקדושין, פלגש בלא כתובה ובלא קידושין, והם אמרו (ב"ר ס"א) קטורה זו הגר ואמרו כי לא היתה לאברהם אלא פלגש אחת והיא הגר, ודרשו זה בעבור שמצאו הפילגשם חסר יו"ד ואנחנו מצאנוהו מלא ביו"ד בכל הספרים המדוייקים: 

== ג ==

ויקשן, במקצתם זכר לבנים בנים, ועוד לדדן שהיה בן הבן זכר בניו, ולמקצתם לא זכר בנים כלל, אפשר שלא היו להם או היו להם ומתו. ואמר כל אלה בני קטורה, בנים ובני בנים שזכר, כל אלה אמר אותם לפי שהיו רבים כי שש עשרה היו בין בנים ובני בנים, ואם כן למה לא זכר כל הנולדים מבני הבנים ואין לדבר סוף, אלא מן הדומה כי זכר בני קטורה שהיו ששה וזכר מבני בניה כל אשר היו בחייה וכן יכול שהיו בימי אברהם, כי משנשא יצחק אשה אם מיד לקח אברהם אשה נותרו משנותיו שלשים וחמש שנה והיה יכול לראות מקטורה בנים ובני בנים. 

אשורים לטושים ולאמים, אלה שלשה בנים היו לו, ולא ידענו למה קרא שמם ביו"ד מ"ם הרבוי, אולי היה זה לענין ידוע אצלם, וכן מצרים קרא לבניו ביו"ד מ"ם הרבוי, ולדעת אונקלס לא היו אלה שמותם שתרגם למשריין ולשכונין ולנגוון. 

== ד ==

ויתן, חלק נכסיו בחייו כדי שלא יבאו לידי מחלוקת בירושה אחר מותו, ונתן כל אשר לו ליצחק, ועשה אותו יורש כמו שאמר לו האל "כי ביצחק יקרא לך זרע": 

== ו ==

ולבני הפילגשים, לא היו פלגשיו שהיו לו בנים מהם אלא פלגשי ביתו היו מעבדיו בני ביתו, ואותם הבנים היו ילידי ביתו ונמלו עמו ואוחזים דרכו ונתן להם מתנות מכסף וזהב ומקנה כפי מה שראוי, וכל שכן שנתן לישמעאל ולבני קטורה אע"פ שלא זכר אותם, כי אחר שלילידי ביתו נתן כ"ש לבניו. 

מעל יצחק בנו, כדי שלא יהיו עליו לטורח ולא יריבו עמו על דבר הירושה. 

קדמה, אל ארץ קדם, אומר שלחם כלפי מזרח, ופירש אחר כן לאיזה ארץ מארצות המזרח שלחם, ואמר אל ארץ קדם והיא חרן ואור כשדים, ואותן גלילות שנקראות בסתם ארץ קדם וארץ בני קדם, ואותה הארץ היתה למשפחת אברהם לפיכך שלחם לשכון שם כי לאהבתו יקרבום אנשי משפחתו: 

== ז ==

אשר חי, פועל עבר, שרשו חיי או חיה: 

== ח ==

ויגוע וימת, גויעה מיתה קלה שאינה באריכות חולי. 

בשיבה טובה, שראה לו בנים ובני בנים, והיה בטובה ובכבוד כל ימי חייו. ובדרש (ב"ב ט"ז) שעשה ישמעאל תשובה בחייו. 

זקן ושבע, שבע ימים. 

ויאסף אל עמיו, אל בני משפחתו שמתו ואסף אליהם, וזה הלשון נהוג במקרא יהיו האבות צדיקים או רשעים:

== ט ==

ויקברו יצחק וישמעאל בניו, כי היו גדולים ונכבדים מהשאר והיו אהובים לו לפיכך התעסקו בו, ואע"פ שהיו שם בני קטורה, או אפשר ששלחם בחייו כמו ששלח בני הפילגשים. 

אל מערת, אל שדה, כלומר במערת בשדה, וכן ואל הארן תתן את העדות (שמות כ"ה) כמו ובארון; והדומים להם רבים: 

== י ==

השדה אשר קנה, בכל מקום שזכר הקבורה בזה המערה זכר המקנה להודיע חבתו של אברהם שלא מצא מקום לקבורה עד שקנה אותו ואעפ"כ לא הרהר אחר האל שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה. 

מאת בני חת, פרשנוהו:

קבר אברהם ושרה, כבר כתבנו כי זכר הפעולה על הדבק בו: 

== יא ==

ויברך, הצליחו במעשה כמו שהצליח אביו. 

עם באר לחי ראי, כמו בבאר, וכן וידעת עם לבבך (דברים ת') כמו בלבבך, תחת האלה אשר עם שכם (ל"ה ד'), כמו בשכם, והדומים להם: 

== יב ==

ואלה תולדת ישמעאל, זכר תולדת ישמעאל לכבוד אברהם לפי שהיה בכורו, להודיע כי היו לו שנים עשר נשיאים, כמו שאמר האל לאברהם. 

וספור אשר ילדה הגר, כי אע"פ שהיה בן השפחה, אברהם אהבו לפי שהיה בכורו וברכו האל בעבורו, והצליחו, כמו שאמר ויהי אלהים את הנער ויגדל (כ"א כ') והוליד שנים עשר נשיאים: 

== יג ==

לתולדתם, כסדר תולדותם כמו שנולדו זכרם, והבכור היה נביות: 

== טז ==

אלה הם, כלל אחר הפרט, וכן מנהג הכתוב במקומות רבים, והיא תוספת ביאור. 

ואלו שמותם, להודיע כי בכל מקום שישמע אדם או עם נקראים בזה השם ידע כי מבני ישמעאל הם. 

בחצריהם ובטירתם, במקום שנפלה נחלתם היו שם בגדולה ובכבוד, יושבים בחצריהם ובטירותם, והחצרים הם ערי הפרזות, והטירות הם הכרכים והמבצרים. 

י"ב נשיאים לאמתם, למשפחותם, כל אחד מן הנזכרים היה נשיא וראש למשפחה גדולה שיצאה ממנו והיתה אותה המשפחה נקראה על שמו, כמו שמצאנו ויטור נפיש במלחמת ההגריאים (ד"ה א' ה' י"ט) וכן קדר דומה ומשא ותימא כולם נזכרים בנביאים אומה בפני עצמה: 

== יז ==

ואלה שני, זכר שנותיו לכבוד אברהם כמו שכתבנו. ובדרז"ל (מגילה י"ז) לא נזכרו שנותיו אלא ליחס בהם שנותיו של יעקב: 

== יח ==

וישכנו, אלה בניו הנזכרים ותולדותם שכנו מחוילה עד שור כי שם נפלה להם נחלתם. 

על פני כל אחיו נפל, כמו שאמר המלאך להגר ועל פני כל אחיו ישכון, ושם פירשנוהו. ונפל פירושו שכן, כמו נופלים בעמק (שופטים ז'):  

== יט ==

ואלה תולדת יצחק, זכר תולדת ישמעאל ונחלתם דרך קצרה, ועתה בא לזכור תולדת יצחק עם הקורות שקרוהו בארוכה, ותולדותיו, יעקב ועשיו ותולדותיהם. 

אברהם הוליד את יצחק, אמרו (ב"מ פ"ז) כי קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, עד שהכל אומרים אברהם הוליד את יצחק, שלא יאמר אדם לפי שנולד לעת זקנת אביו ואמו כי אסופי הוא. ויש לפרש עוד שהיה ישר ונאמן והולך בדרך טובה ואוהב לבריות כמו אביו עד שהכל אומרים אברהם הוליד את יצחק: 

== כ ==

ויהי וגו', להודיע כי גם עמו עשה האל טובה גדולה כי אשתו היתה עקרה ולא היתה ראויה ללדת כי אם על ידי נס כי הוא היה בן ארבעים שנה כשלקחה ועמדה עד עשרים שלא ילדה והיתה סבה מאת האל להיות האמהות עקרות להראות לבני העולם שהאל היה אוהב את אברהם ויצחק ועשה עמהם נס. ורז"ל אמרו (יבמות ס"ד) מלמד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. 

מפדן ארם, משדה ארם כמו שאמר, ויברח יעקב שדה ארם (הושע י״ב:י״ג), וכן נקרא בלשון ישמעאל שדה פדאן, או יהיה פדן ענין זוג מדברי רז"ל (ב"ו צ"ו) פדנא דתורי, שפירושו זוג שורים, והיו שתי ארצות סמוכות זו לזו כל אחת שמה ארם, אחת ארם נהרים ואחת ארם צובה לפיכך היה קורא כל אחת בלשון זוג, והיו גם כן אחרות ארם דמשק וארם בית רחב (שמואל ב' י' ו') אלא שאלה היו סמוכות לפיכך כינה אותן בלשון זוג פדן ארם, פדנה ארם. ופדן ארם כלל לאור כשדים ולחרן ולעיירות אחרות.

אחות לבן, לפי שהיה בעל שם, והוא היה עיקר הבית כמו שכתבנו: 

== כא ==

ויעתר יצחק, הרבה בתפלה על אשתו שתלד לפי שהיה אוהב אותה אהבה יתירה כמו שפירשנו, ומאהבתה לא רצה לקחת אשה אחרת עליה ולא אחת מנערותיה, לפיכך הרבה מאד בתפלה עד שנעתר לו האל. 

לנכח אשתו, לעומת אשתו כלומר בעבורה, שלא יצטרך לקחת אשה אחרת להוליד ממנה לפיכך התפלל מאד בעבורה שיתן לו האל ממנה בן. או פירש לנוכח אשתו, כי בשעת התפלה היה עומד לנכחה כדי שיכוין לבו עליה: 

== כב ==

ויתרוצצו, כשנוצרו והגיעו לזמן התנועה היו מתנועעים מאד עד שנדמה לה שהיו רצים זה לעומת זה. 

ותאמר אם כן, אחר שהרגשה בעצמה זה השנוי תמהה בעצמה ושאלה לשאר הנשים אם יש אשה שיקרה לה כך, ואמרו לא, אמרה אם כן למה זה אנכי משונה משאר הנשים בזה.

ותלך לדרוש את ה', יש בדברי חז"ל (ב"ר ס"ג) שהלכה לבית מדרשו של שם לדרוש את ה' מאת שם מהו הדבר הזה שקרה לה; ויאומן כי שם היה חי שהרי היה אחר אברהם אבינו ל"א שנה; ואם הוא מלכי צדק היה בירושלים ולמה נאמר שהניחה אברהם אבינו שהיתה עמו והיה נביא גדול והלכה לירושלים אל שם לדרוש את ה', כי אברהם אבינו חי עד שהיו יעקב ועשו בני ט"ו שנה. 

ומה שאמר ותלך לדרוש את ה', אולי אברהם היה יושב בבית אחד עם קטורה ובניה: 

== כג ==

ויאמר ה' לה, ע"י הנביא, היה אברהם או שם. 

שני גיים, בשני יודי"ן וקרי בוי"ו יו"ד. ודרשו (ע"ז י"א) הכתב כמו גאים, זהו רבי ואנטונינוס, והקרי כמשמעו גוים כמו שאמר ושני לאומים. 

ויתכן שיאמר ג"כ גוים בשני יודי"ן בשקל איים, אלא שלא מצאנוהו בקרי. והנה רז"ל נשתמשו בשם בהנעת הי"וד עין הפעל ואמרו (יבמות דף ע"ו) אבל בגיותן לית בהן. ואמרו גיות בשקל אלמנות חיות. ואמר לה הנביא בשם ה' כי זה השנוי שמצאה בעצמה סימן על שני עובריה למה שעתידין להיות כי שני גוים יהיו, ולא יהיו לגוי אחד כמו שהם ברוב הנולדים מאב. אחד ומאם אחת, והסימן כי גם בבטן רצים זה כנגד זה והוא לאות כי כן יעשו משיולדו ויעמדו על דעתם יהיו לעולם זה כנגד זה וזה אויב לזה. 

ושני לאומים, כבר כתבנו כמה פעמים כי מנהג הכתוב בכפול הענין שישנה המלות. 

ממעיך יפרדו, משיצאו ממעיך יראה בהם שהם נפרדים זה מזה שהאחד יצא אדמוני כלו כאדרת שער והאחד כשאר הבנים וכן יהיו נפרדים במעשיהם כשיגדלו כמו שאמר, כי זה יהיה איש ציד וזה יהיה איש תם, וכן יהיו נפרדים בלבבות כי זה ישנא את זה לעולם. 

ולאם מלאם יאמץ, לעולם לא יהיו שוים ביכולת אלא האחד יגבר על חבירו לעולם. למ"ד מלאם רפה ודינה להדגש וכמוה רבים כמו, מבציר אביעזר (שופטים ח' ב') מגבורתם כושים (יחזקאל ל"ב) והדומים להם. 

ורב יעבוד צעיר, לא זכר עמהם מלת את שהיא מורה על הפעול. והנה הדבר מסופק ולא באר מי יעבוד את חבירו, הרב את הצעיר או הצעיר את הרב, אלא שיש בו מעט ביאור, כי ברוב הפועל הוא הראשון אלא בדברים שאין לספק בהם, כמו אבנים שחקו מים (איוב י"ב) מים תבעה אש (ישעיה ס"ד) והיה זה שלא התבאר הענין בנבואה הזאת לפי שפעמים יעבוד רב את הצעיר, כמו שהיה בימי דוד ופעמים יעבוד הצעיר את הרב כמו שהוא היום, ומעט הביאור שיש בנבואה זו, כי רוב הימים הרב יעבוד את הצעיר לפיכך היה הפועל ראשון, וכן יהיה אחר שוב שביתנו. ורב ר"ל הגדול בזמן יציאתו לעולם ואע"פ שהזמן מועט קרא אותו היוצא ראשון רב והשני היוצא אחריו צעיר, וכן, לא רבים יחכמו (איוב ל"ב) גדולים בשנים: 

== כד ==

וימלאו ימיה, ימי העבור. 

והנה תומים בבטנה, והנה יצאו התאומים שהיו בבטנה. ותומים חסר אלף השורש שהוא עי"ן הפעל, ויש בו דרש, מפי שהאחד צדיק והאחד רשע: 

== כה ==

אדמוני, וברוב הנולדים יצאו אדומים אלא ר"ל אדמוני חזק באדמימות. 

כלו כאדרת שער, היה כלו מלא שער כמו האדרת שהיא בעלת שער שתלוים בה תלתלי שער הצמר כאותה שקורין קלצא, והיה בשני דברים אלו משונה משאר הנולדים. 

ויקראו, הרואים אותו, לפי שראו זה מעשה זר קראוהו כן, ואפשר ויקראו, יצחק ורבקה: 

== כו ==

וידו אחזת, זה היה גם כן סימן כי באחרונה ישלוט בעשו כמו שאדם שולט בדבר שאוחז בידו; ועקב הוא סוף הגוף. 

ויקרא, יצחק קרא שמו יעקב. 

ויצחק בן ששים שנה, להודיע כי כ' שנה עמדה רבקה מלדת: 

== כז ==

ויגדלו, משגדלו נפרדו במעשיהם זה נתעסק במעשה העולם וזה נתעסק בחכמה והיה הפכו, כי זה יוצא השדה וזה יושב אהלים. 

ואמר אהלים, לשון רבים, כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא עם זה ועם זה, כי כל חפצו היה בזה, והיה תם מבלי שום מרמה ועול: 

== כח ==

ויאהב יצחק את עשו . אין צריך לומר כי יעקב היה אוהב, כי יותר היה אוהב יעקב מעשו, ולא היה אוהב עשו אלא שהיה מביא ציד למאכלו 

זהו שאמר בפיו, ובשר הציד הוא מוטעם, והוא היה זקן יותר משבעים שנה כי לא היה יודע עשו לצוד החיות בקשתו ותליו אלא אם היה יותר מעשר שנים, 

ורבקה היתה אוהבת את יעקב לבדו לפי שהיה הולך בדרך חיים ועשו בדרך מות, כי לא די שלא היה מתעסק בחכמה ובדרכי אלהים אבל בחר לו מלאכה לשום עצמו בסכנה בכל יום והיה רק פוחז ומשולל, ויצחק לפי שהיה זקן ויושב בבית היה מתפתה לעשו שהיה מביא לו ציד ומתקן לו מאכל בכל יום, וזה היה אחר שזקן יצחק ובא בימים וכהו עיניו שהיה יושב בבית ולא היה מתעסק בשום דבר מעסקי הבית אלא שספר זה הענין בתחלת ספור גדולם וספור מעשיהם ומה שקרה לעשו עם יעקב בענין נזיד עדשים להודיע פחזותו: 

== כט ==

ויזד. משפטו על המנהג ויזד (הנח תמורת הדגש) כי שרשו נזד אלא שלפעמים יבא הנח מקום הדגש והדגש מקום הנח, ופירש ויבשל נזיד תבשיל. אמר, יום אחד היה זה שבשל יעקב תבשיל ובא עשו עיף ומצא תבשיל יעקב מתוקן ובקש ממנו שיאכילנו ממנו, והיה הספור הזה להודיע מעלת יעקב ופחיזות עשו וקלות דעתו, כי היה גרגרן; ומעלת יעקב שלא היה אוהב תענוג העולם שבשל לעצמו עדשים שאין תבשיל פחות ממנו. ומה שמנע ממנו שלא נתן לו אלא במכירת בכורתו וכל שכן שהיה אחיו גם זה ממעלתו ומחכמחו שלא ליתן ממה שטרח בו ושהכין לעצמו לאיש רק ופוחז ואינו חפץ בדוך חיים; ומרוב גרגרנתו לא שמר עד שיבשל הוא מצידו ויאכל ותאב אל תבשיל העדשים שמצא מתוקן, ובזה ובכיוצא בזה אומר, נותן לעשיר אך למחסור (משלי כ"ב): 

== ל ==

הלעיטני, כענין האכילני כמו שארז"ל (שבת קנ"ה) אין ממראין את העגלים אבל מלעיטים אותן, וכן אמרו (חולין נ"ח) שהלעיטה חלתית. 

מן האדם האדם הזה, העדשים הקלופים הם אדומים, וכפל הדבור לרוב תאותן אליהן. על כן קראו שמו אדם, לפי שהתאוה מאד האדם: 

== לא ==

מכרה כיום, זו הכ"ף תקרא כף האמת, כמו כי אותו כהיום תמצאן (שמואל א' ט') ויהי העם כמתאוננים (במדבר י"א) לב רשעים כמעט (משלי י' כ') כמשיגי גבול (הושע ה'), ר"ל מכירה גמורה תמכרנה לי היום והבכורה להדרו ולכבדו ולקום מפניו לפי שהיה בכור והוא לא היה ראוי לכך והיה קשה בעיניו לכבד אדם כמוהו אלא שלא יכול להמנע מזה מפני מנהג העולם. ואמרו כי כן היה מנהג להיות לו מעלה ויתרון בירושת אביו, כענין שצותה התורה על פי שנים וכל זה מכר לו. ואעפ"כ נענש בזה לפי שעשה בזה כנגד מנהג העולם, וכבדו כבוד גדול אחר כן מפחד אלהים: 

== לב ==

ויאמר, אומר בלבו או אומר ליעקב. למות, שהיה מסתכן בכל יום בצודו החיות שמא יטרפוהו: 

== לג ==

השבעה, שמא אחר שתאכל תתחרט: 

== לד ==

ויעקב נתן לעשו במחיר הבכורה לחם ונזיד עדשים, ולא זכר שנחן לו יין כי שתה מיין הבית, אבל לחם חם שעשה יעקב לעצמו לשעתו נתן לו עם נזיד עדשים שבשל גם כן לעצמו. ואאז"ל כתב כי מחיר כסף נתן לו על הבכורה ומה שנתן לו לחם ונזיד עדשים שיאכלו שניהם על המכירה כדי לקיימה. 

וילך, שב אל השדה לצוד עוד. 

ויבז, אפילו לאחר שאכל ושתה לא התחרט ובזה אותה בלבו:  

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}