עריכת הדף "רא"ש על התורה/שמות/יח"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
== ב ==
'''אחר שלוחיה.''' אחר שנתן לה נדונייתה כמו ויתנה שלוחי' לבת פרעה נתן לה העיר בנדונייתה ונקראת כן שע"י כן משלחה מביתו לבית בעלה:

== ד ==
'''ויצילני מחרב פרעה.''' וקשה דבתחלה היה ניצול מחרב פרעה ואחר כן היה גר בארץ ואם כן היה לו לקרות הראשון אליעזר. ויש לומר דעד שמתו המלשינים המבקשים את נפשו כלומר שירדו מנכסיהם כדפי' רש"י לעיל לא היתה הצלה גמורה שלעולם היה דואג ולפיכך קרא השני אליעזר ולא הראשון. על מה שהקשה רש"י איך היה יתרו במתן תורה והא כתיב לב יודע מרת נפשו וכו'. יש ליישב שלעולם אימא לך שבא קודם מתן תורה במצות מרה והדינין בכלל מתן תורה כי צריכים תמיד לדיני ממונות. וניחא מה שאמר נבול נבול גם אתה לרבות אהרן וחור שעדיין לא נהרג חור ומשה שלחו קודם מתן תורה שנא' וישלח משה את חתנו משום ובשמחתו לא יתערב זר ואמר משה לא יבוא אחר מתן תורה ובא ושוב לא חזר לעירו ושילוח זה אינו שילוח דגלים שבדגלים התחנן לו משה שישאר ועכבו אז שכן משמע הפרשה שמשלמת על העכבה וכשראה יתרו שהולכים לארץ ישראל וגם אין לו חלק בארץ רצה לחזור לעירו עד שנדר לו דושנה של יריחו ונתעכב ומה שפי' רש"י לא מצינו שחזר הא פי' לעיל לגבי בני חת ולא מצינו שפגעו בני חת לעפרון על אברהם וכן לא מצינו שפגעו מצרים לפרעה על קבורת יעקב וכן אחר שילוחיה לא מצינו ששלחה משה רבינו אלא על כרחין מצינן שחזר ונתן לו דושנה של יריחו ועוד כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה בת יתרו שפטם עגלים לע"ז בפ' יש נוחלין אלמא במחנה ישראל היה וכן חבר הקיני היה מבני חובב אלמא לא היה יתרו בהריגת מדין וכתיב תרעתים שמעתים סוכתים חובב. וקשה תרעתים דמשמע ששמע תרועה בסיני. ושמא עלו בני יתרו בגלות מצרים עם משה במרת נפש וראיה לזה דכתיב וילך לו אל ארצו פרש"י לגייר בני משפחתו והיכן מצינו שבאו אותם גרים עם ישראל אלא ודאי כדפרישית:

== כא ==
ואתה תחזה מכל העם שונאי בצע. ששונאים ממונם בדין. כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקי ממונא מיניה בדין לאו דיינא הוא כדמפרש"י. פי' לפי' יש מפרש שמיירי באדם אחר שהוא מחזיק עצמו בדיין ובא ראובן לתבוע לו מנה ומביאו לפני דיינים ויצא מבית דין חייב כיוצא בזה לאו דיינא הוא שאלו היה בקי בדינין היה לו לראות הדין קודם שיבואו לפני הדיינין. אכן זה הפירוש אינו כן שאין זה דומה לפי' הפסוק שפי' שונאים ממונם בדין ואין זה ממונם אדרבא ממון חביריהם הוא שהיו מחזיקין שלא כדין והכי פי' יש כאן דיין חכם ובקי נקי הדעת ובאין לפניו בעלי דינין האחד גברא אלמא ובא לאיים את הדיין ואומר לו אם לא תטה הדין בשבילי ותדיניני זכאי תדע כי אקוץ את אילנך ואשחית כרמך וזיתיך והדיין אשר רוח אלהים בו משיב לו חלילה לי מעשות כדבר הזה לעות אדם בריבו וזהו מה שפירש רש"י שונאים ממונם בדין שאפי' ממונו ממש כרמיו וזיתיו שונא ורוצה להשחיתם המציק קודם שיעות הדין כהא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא לאו דיינא הוא וכו' שאם חס ושלום לא יעשה כך ויעות את הדין מפני פחד ודאגת ממונו היום או למחר שכנגדו של האנס יקרא הדיין אל בית הוועד של חכמים ויכירו עוותו וישפטו המשפט לאמיתו שישלם מביתו אותו ממון שיאמר העשוק על פיו וזה ודאי לאו דיינא הוא ועתה ניחא דומה בדומה דמפקינן מיניה ממונא בדינא כלומר בדין גמור כשיראו חכמי יושר את אשר עוות יוציאו ממנו הממון אשר צוה לפרוע שלא כדין:{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}