עריכת הדף "קרן אורה/תענית/יז/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"ז ע"א'''}}

גמרא תנא יש מחליפין צעקה לאליהו כו' נראה דגם להיש מחליפין לא ישנו סדר הברכות והוי שומע צעקה ברביעית ושומע תפלה בחמישית אע"פ דשמואל קדים לאליהו משום דכן הוא סדר השבח בתחילה שומע צעקה אח"כ מברכים שמו שהוא שומע אפילו תפלה בלא צעקה. ובזה י"ל מה שלא דקדק הש"ס אמאי לא אקדים דוד ושלמה לאליהו כמו שדקדקו על יונה משום דברכה של שומע תפלה היא תכופה לברכת שומע צעקה ושמואל קדים לדוד ושלמה ועיין מהרש"א ז"ל בח"א:

שם גמרא משום סומכוס אמרו ברוך משפיל רמים והוא מעין תחילת הברכה תפלה לעני והיא התפלה המקובלת כשהיא בעניו' ושפלו' רוח כמש"א דהע"ה הטה אזניך כי עני ואביון אני:

שם גמרא מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו כו' פירש"י ז"ל דקאי אכהן בזה"ז וחיישינן שמא יבנה בית המקדש. וקשה לפ"ז הא דדייק הש"ס לקמן מהא דאמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרי כמאן כרבי מכלל דלרבנן אסור ואמאי לא דייק מרישא דברייתא דאמרי רבנן בהדיא דאסירי בזה"ז וכן דקדק רש"י ז"ל לקמן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה לי דפליגי בזמן המקדש ולא פליגי אלא באין מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו והכי עקרן של דברים דוודאי אין איסור שתיית יין דמתניתין אלא לכהני משמר שבירושלים המוכנים לעבודה ומפרש הברייתא מכאן אמרו כל כהן בירושלים שהוקבע במשמרתו ומכיר את משמרתו ואת משמרת בית אב שלו אסור לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו אותו לעבודה וכל כהן שמכיר משמרתו ויודע שהוקבע באותה משמרה אבל אין יודע באיזה בית אב אסור כל השבת כיון שיודע שהוקבע במשמרה זו של שבת זו אבל אם אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ואז פשיטא דלא הוקבע שם מן הדין אסור ביין לעולם וכן ס"ל לרבנן אבל רבי אמר תקנתו קלקלתו דכיון דלא הוקבע עדיין במשמרת ידוע קלקלה זו תקנה היא לו דכל זמן שלא הוקבע ולא נמנה לעבודה מותר לשתות יין ופי' ויודע שבתי אבותיו קבועים היינו שיודע יום הבית אב שלו וכן במכיר משמרתו יודע השבת של משמרתו אבל באינו מכיר כלל לא גריס הרמב"ם ז"ל ויודע כו' וכמש"כ הכ"מ בפ"ה מהלכות ביאת מקדש וכ"ז אפילו בזמן המקדש וקאמר אביי לקמן כמאן שתו האידנא כהני חמרי היינו כהנים שבירושלים ולא חיישינן שמא יבנה המקדש כמאן כרבי דכיון דהאידנא בטלו המשמורות ובטלו הקביעות מותרין לשתות יין ולפ"ז הא דאמרי' לקמן מ"ט מהרה יבנה המקדש הוא מסברא בעלמא כדאשכחן בעלמא דחיישינן למהרה יבנה ועיין בתוס' פ' מי שהוציאוהו ולפי הנ"ל ניחא דלכ"ע חיישינן שמא יבנה אלא דקיי"ל כרבי דאפילו בזמן המקדש מותרין אלא שאין להם קביעות. אבל לרבנן אסירי מטעם שמא יבנה ולא אסירי לרבנן אלא כהנים שבירושלים. אבל הכ"מ פי' דברי הרמב"ם ז"ל כשיטת רש"י ז"ל דבזה"ז מיירי ובזה"ז נמי אסור כל שמכיר משמרתו כו' ולא משמע כן דסתמא קאמר כמאן שתו כהני חמרי משמע דכל כהנים מותרים וגירסת התוספתא והירושלמי מסייע לשיטת הרמב"ם ז"ל דרבי לא פליג אלא אאינו מכיר משמרתו ע"ש בלשון התוספתא ושם משמע ג"כ קצת דבזמן המקדש מיירי ודו"ק:

שם תוס' בד"ה ויודע שבתי כו' פירוש אסור לשתות יין חוץ לסעודתו אבל בסעודתו מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר עכ"ל. ויפלא בעיני דלא מצינו חילוק זה לענין עבודה ומתניתין נמי קתני סתמא דאנשי בית אב אסורין כל היום ואפילו בתוך הסעודה וה"ה כל כהן בזה"ז דהא ברביעית לבד איפסיל לעבודה וצ"ע אלא דלקמן משמע קצת דרביעית מותר בזה"ז דאית לי' תקנה דדרך מיל אבל מהא דמשני רב אשי פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בי' רבנן משמע דס"ל דבשתויי יין אפילו אי אית לי' תקנתא אסור כיון דמחלי עבודה ודו"ק:

שם תוס' בד"ה לא לירבי כלל כו' וקשה דא"כ גז"ש למה לי כו' ול"נ דוודאי לאו גז"ש גמורה שנמסרה מסיני היא כיון דד"ת וד"ק היא ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דפרע הוא שגדל ל' יום כדאשכחן בנזיר ופריך שפיר אימא לירבו כלל:

שם גמרא ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה כך גרס רש"י הכא ובסנהדרין ולא גרסי לקמן כי גמירי הלכתא ואיתותב רב אשי אבל התוס' בסנהד' כתבו דרב אשי דמסיק דהלכתא היא תו לא קשיא דכי גמירי כו' ול"נ כגירסת רש"י ז"ל דהא אנן לא ידעינן דהלכתא היא אלא מקרא דיחזקאל דכיון דאין הנביא רשאי לחדש דבר ש"מ דהוי גמירי הלכתא והא דתניא דבמיתה שמעינן נמי מקרא דיחזקאל מדאסמכי' לשתויי יין ש"מ דגמירי להו למיתה וא"כ מינה נמי נילף דמחלי עבודה מדאיתקיש לשתויי יין ש"מ דגמירי הלכתא דדמי לשתויי יין לגמרי ובהכי ניחא מאי דקשיא לכאורה מאי פריך לרב אשי מהאי ברייתא דואלו כו' ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה כו' בשלמא לענין מיתה ילפינן שפיר בהקישא דמיתה בהדיא כתיב גבי שתויי יין ומצינן למילף מהקישא לפרועי ראש אלא לענין חילול עבודה דבשתוי יין גופא מסקינן בזבחים דחילול עבודה דידי' ילפינן בגז"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש דפלוגתא היא בזבחים אבל למש"כ ניחא דלא ילפינן מהקישא כלל אלא דהקישא מגלי דהלכתא הכי גמירי לה אלא אי קשיא הא קשיא למה לן למילף דפרועי ראש במיתה מהקישא דשתויי יין תיפוק לי' מקרא דראשיכם אל תפרעו ולא תמותו הא אם פרעו חייב מיתה ומה שכ' הכ"מ דהוי אמינא דלא תמותו קאי לאפוקי מחיוב מיתה דאבל קשה דחיוב מיתה דאבל אין זה אלא אסמכתא בעלמא וכמש"כ התוס' במ"ק ועוד הא כתב הרמב"ם ז"ל דקרועי בגדים במיתה ויליף מקרא דבגדיכם לא תפרומו וא"כ אמאי לא ילפינן נמי פרועי ראש מהאי קרא וי"ל כיון דשמעינן מהקישא דפרועי ראש במיתה וא"כ הא דלא תמותו משמע הא פרע חייב מיתה ולהכי גבי קרועי בגדים נמי דרשינן הכי ועפמש"כ לא הבנתי מה שהקשו התוס' בריש כל הזבחים אמאי לא ילפינן ק"ו לזר דמחלל עבודה מפרועי ראש למ"ד דמחלל עבודה ולמש"כ ניחא דאין דנין ק"ו מהלכה דעיקר הדבר הלכתא וכן לא תיקשי נמי מה שהקשו שם נילף חילול עבודה בפרועי ראש בק"ו מיושב דאינו במיתה דע"כ מאן דס"ל דאינו מחלל עבודה ס"ל דהכי גמירי הלכתא למיתה ולא לחילול והרמב"ם ז"ל פסק כרב אשי דאינו מחלל עבודה ועדיין צ"ע בזה:

תוס' בד"ה דבר זה מתורת משה כו' וא"ת נילף בק"ו מבע"מ כו' וי"ל דחלל יוכיח כו' וקשה א"כ היכא יליף תנא דבי ר"י בריש כל הזבחים זר בק"ו מבע"מ נימא חלל יוכיח ועוד הא חלל לא הוכשר אלא אם לא נודע פסולו אלא דהרמב"ם ז"ל כתב דאפילו אחר שיודע לא חלל וק"ק א"כ למה לי' קרא דבע"מ חילל מקרא דהנני נותן לו את בריתי שלום בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר תיפוק לי' דחילל בהדיא כתיב בבע"מ אלא ע"כ דלא תאמר היכא דלא ידע שהוא בע"מ עבודתו כשרה קמ"ל וא"כ כי מרבינן מברך ה' חילו לא מרבה אלא היכא דלא נודע. וי"ל דהא דאי לאו קרא דברך ה' או והיתה לו ולזרעו ה"א דחלל מחלל עבודה היינו משום דכיון דכתיב ולא יחלל הרי הוא כזר וכמו דזר מחלל עבודה חלל נמי מחלל עבודה והשתא דכתיב קרא דבשוגג לא מחיל עבודה א"כ תו ליכא למילף חלל מזר ולא שמעינן בי' חילול כלל אפילו במזיד אבל כיון דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ה"א דבבע"מ נמי בשוגג עבודתו כשרה להכי איצטריך קרא את בריתי שלום והא דל"פ הש"ס הכי בזבחים אק"ו דתנא דבי ר"י משום די"ל דס"ל כר' אליעזר דאמר דחלל מחלל עבודה ועדיין צ"ע מהא דאמרינן בפסחים דף ע"ב גבי הי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה דאמר ר' יהושע דמשלם קרן ולא חומש ואמרינן שם הטעם משום דתרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשרי' מקרא דברך ה' חילו ובתרומה ודאי הא דאין משלם חומש היינו דווקא בלא נודע לו שהוא בן גרושה אבל אם אכל במזיד ודאי משום קרן וחומש כדמוכח מפלוגתא דר"מ ורבנן גבי אשה שנשאת לפסול לה דרבנן פטרי מחומש משום דלא הוי זרה מעיקרא משמע דחלל מעיקרו משלם קרן וחומש וכן מבואר בירושלמי דתרומות דלא פליג ר' יהושע אלא לשעבר אבל להבא מודה ומהא דמביא הש"ס במכות דף י"ב פלוגתייהו דר"א ור' יהושע לענין נגמר דינו ונודע על כה"ג שהוא בן גרושה או בן חלוצה אי מתה כהונה או בטלה כהונה ותלי הש"ס שם האי דינא בפלוגתא הנ"ל לר"א בטלה כהונה דאיגלאי מילתא למפרע דלאו כהן הוא ולר"י מתה כהונה דהא כל עבודתו קודם שנודע כשר הוא והשתא אי נימא דפלוגתייהו לאו דווקא בשלא נודע אלא אפילו אחר שנודע לא שמעינן כלל מר"י דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. וי"ל דהתם הכי קאמרינן לר"י דס"ל דעבודתו כשירה א"כ כ"ז שלא נודע היה עליו שם כה"ג ועכשיו שנודע מתה כהונה מעכשיו ודחי הש"ס דלא אחשבי' רחמנא ככהן אלא לענין עבודה אבל לא לענין דינו של רוצח. ובירושלמי בתרומות איתא דזה תליא בדרשא דקראי למאן דדריש מקרא דאל הכהן אשר יהי' בימים ההם חשיב ככהן אפילו לשאר מילי ולמאן דדריש מקרא דברך ה' חילו היינו דווקא לענין עבודה עוד ראיתי שם להדיא דלא הוכשר עבודתו אלא קודם שנפסל אבל לאחר שנפסל עבודתו פסולה ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע ומהא דאמר ר"ט בפ' האומר על מקוה שנמצא חסר משל להי' עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה כו' משמע נמי דלא הוכשר אלא עד שלא נודע דאל"ה אין המשל דומה לנמשל וכש"כ לפי' התוס' שם דפליגי בתרתי בכהן שטבל ועבד עבודה ואח"כ נודע שהמקוה היתה חסרה דבזה וודאי אחר שנודע עבודתו פסולה אלא דבלא"ה צ"ע בדבריהם א"כ ליפלגי בכל פסולי כהונה אם עבדו בשוגג אי עבודתו כשירה אלא וודאי היכא דפסולו ע"פ איזה סיבה ויתכשר אחר זמן ודאי אין חילוק בין נודע ללא נודע ומקרא לא שמעינן אלא היכא דנפסל לעולם וגלי קרא דעד שלא נודע הוא בכלל זרע אהרן ועבודתו כשרה ועדיין צ"ע יותר בזה ואין כאן מקומו עכ"פ דברי התוס' ז"ל צ"ע מה שחידשו פירכא שלא הוזכרה בש"ס כלל וכן האי נמי שכתבו אינו כדמוכח בריש פ' כל הזבחים אלא העיקר כמש"כ התוס' בזבחים שם דליכא למילף מק"ו מבע"מ כיון דלא מצינו בו אזהרה ע"ש. ואגב אזכיר כאן מה שיש להעיר על דברי הרמב"ם ז"ל בהא דנמצא דכה"ג בן גרושה או בן חלוצה ופסק דבטלה כהונה והא חלוצה מד"ס וכי מפני פסול דרבנן לא יצא הרוצח לעולם כיון דמה"ת כה"ג הוא הן אמת דלענין עבודה ג"כ יש לדקדק כן וכי מדרבנן יפסל עבודתו ויביאו קרבן אחר תחתיו ואין כאן מקומו בזה:

שם גמרא מריש ירחא דניסן כו' דלא למיספד עיין רש"י ז"ל כאן ובתוס' מנחות מש"כ בזה ומהא דאמרינן לקמן הואיל ומוטל בין שני י"ט אסור אפילו בהספד משמע דגרסי' בתרווייהו דלא למיספד דאל"ה אינו מן הדין שיהא יום שלאחריו או שלפניו חמור מי"ט עצמו וק"ל:

שם גמרא למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן וריש ירחא גופא י"ט הוא כו' מכאן קשה על שיטת הרמב"ם ז"ל דלי"ט של דבריהם עשו חיזוק דאפילו נדר להתענות בו לא חל הנדר ודעתו ז"ל דר"ח מה"ת הוא א"כ מאי פריך הש"ס ותיפוק לי' דר"ח הוא הא י"ט של דבריהם עדיף דלא חל נדר עליו ולקמן במועד תיקשי לכ"ע על שיטת הראשונים ז"ל שהבאתי לעיל דבדרבנן עשו חיזוק וצ"ע:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>