עריכת הדף "קרן אורה/סוטה/יח/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"ח ע"ב'''}}

בד"ה שומרת יבם כו' וכתב דרב המנונא אפי' לרבנן קאמר דאסורה ליבמה משום דלא תפסי בה קדושין אפי' לרבנן כרב דאמר דלית בה הויה לזר וכן האריכו בזה לקמן בד"ה אמרי במערבא דלית הילכתא כרב המנונא דאפ"ה קיי"ל כרב המנונא משום דרב ס"ל דאין קדושין תופסין ושמואל נמי מספקא ליה ואין זה מוכרח דע"כ הני דאמרי במערבא נמי מודו דאו כרב או כשמואל דליכא למ"ד דתפסי בה קדושין וודאי ואפ"ה קאמרי דלית הילכתא כרב המנונא משום דנהי דלא תפסי בה קדושין מ"מ לרבנן לא הוי כערוה דהא לרבנן לא הוי ממזר מיבמה ודווקא לר"ע הוא דמשוי לכל ח"ל כערוה והוי ממזר וה"ה לענין איסור על יבמה אע"ג דאין קדושין תופסין מ"מ לא נאסרה על יבמה. ולכאורה סברת רב המנונא שייכא בפלוגתא דיש זיקה אי לא דלמ"ד יש זיקה ככנוסה מסתבר שתאסר עליו ככניסתו אבל למ"ד אין זיקה כנכרית היא לו ולמה תאסר עליו ומצאתי סעד לדברי מדברי הירושלמי בשמעתין דמייתי התם פלוגתא בזה וכמו שהביאו התוס' ז"ל דר' אלעזר אומר מותרת לביתה וריב"ל אמר אסורה לביתה. אמר ר' מנא לא כן אמר ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה. אלמא דאין זיקה ולמה תאסר לביתה כן נראה לפרש ודלא כמו שכתב הפ"מ ז"ל שם דפריך לר"א דדוקא לאחר מיתה הוא דפקע זיקה אבל מחיים יש זיקה דביבמות שם מבואר איפכא דמ"ד דמותר באמה ס"ל אין זיקה ומשני בגין דתנינן כל שאינה אסורה עליו לא היה מתנה וא"כ מוכח ממתניתין דאסורה לביתה ופריך מאן תנא הדא מתניתא לא רבנן ולא ר"ע דס"ד דמ"ד מותרת לביתה אפילו לר"ע קאמר דר"ע נמי ס"ל אין זיקה במתניתין דשומרת יבם בנדרים פ' נערה ע"ש ומסיק אלא כיני מאן דמר מותרת לביתה כרבנן ומאן דמר אסורה לביתה כר"ע:

וכן נראה נמי איפכא דרב המנונא דאמר אסורה לבעלה מצי סבר נמי כשמואל דמספקא ליה בקדושין אי תפסי ואפ"ה אסורה לביתה משום דיש זיקה והרי היא ככנוסה והכי משמע ביבמות דף צ"ו דפליגי רב ושמואל ביבמה רב אמר הרי היא כאשת איש. ושמואל אמר אינה כאשת איש ומוקי לה דפליגי בדרב המנונא אי אסורה ליבמה לרב אסיר ולשמואל שרי א"נ לענין קדושין פליגי לרב לא תפסי קדושין ולשמואל מספקא ליה ולפי דברי התוס' ז"ל הא בהא תליא וכולהו חד הוא ומאי א"נ דקאמר אלא ש"מ דלאו הא בהא תליא אלא טעמא אחרינא הוא ואפי' למ"ד דתפסי קדושין איכא למימר דאסורה ליבמה וכן איפכא אפי' אי לא תפסי קדושין איכא למימר דמותרת ליבמה דלאו כאשת איש היא לענין זה ומש"ה אמרינן בלישנא קמא דלשמואל מותרת ליבמה אע"ג דשמואל מספקא ליה אי תפסי בה קדושין ולדברי התוס' ז"ל אמאי אינה אסורה ג"כ מספק אלא ש"מ דלאו הא בהא תליא:

ובאמת דברי התוס' ז"ל הכא נפלאו ממני מה שהביאו ראיה לדבריהם מיבמות דף צ"ב ומהתם מוכח איפכא דאמימר ורב אשי ס"ל התם כשמואל וס"ל ג"כ דלא כרב המנונא כדאמר רב אשי התם נותן לה שני גט והותרה לראשון וכיון דלשמואל דמספקא ליה אי תפסי קדושין אפ"ה מותרת ליבמה ה"ה דאין הכרח לכל הני אמוראי דסברי דודאי לא תפסי קדושין דמ"מ מותרת ליבמה ולא תליא הא בהא כלל וא"ש בזה דלא קשיא דר' ינאי אדר' ינאי וכמו שהקשו התוס' ז"ל דאע"ג דלא תפסי קדושין מ"מ ליבמה אינה נאסרת וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' יבום וגם התוס' ז"ל ביבמות פסקו דלית הילכתא כרב המנונא וכן מוכרח למאי דקיי"ל כשמואל דצריכה גט מספק דילמא תפסי בה קדושין א"כ ע"כ צריך לאוקמי מתניתין דילן כר"ע דלרבנן לא נאסרה אלא מספק דילמא לא תפסי בה קדושין והיכי מתנה מספיקא אם לא כמו שכתבתי דרב המנונא אמר למילתיה גם למ"ד דתפסי בה קדושין וכנ"ל:

בא"ד בירושלמי מפרש האיך קילס כו' אמר ר"ל יכול הוא פתר לה כר"ע והיינו הך דש"ס דילן ביבמות דמייתי ר' יוחנן ראיה לר' ינאי דאין קדושין תופסין ביבמה ממתניתין דלאחר שיחלוק לך יבמיך ודחי ר"ל דמצינן לאוקמי כר"ע. ותו דחי ליה התם מה איכפת ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו ואפי' מקצת אשתו עכ"ל ולא ביארו על מה קאי דחיה זו דעל דברי ר' יוחנן ליכא למימר דמה ענין קינוי לשם הא ר"י מלאחר שיחלוץ לך יבמיך הוא דפשיט אבל בירושלמי איכא הא שמעתא בביאור יותר דר' בא בר ממל אמר התם מאן תנא שומרת יבם ר"ע דאמר יש ממזר מיבמה אמר ליה ר' אילי מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו ואפי' מקצת אשתו פי' דר' אילי בעי למימר דלא תליא בממזרות כלל ואפי' לרבנן דלא הוי ממזר מ"מ התורה אמרה וקנא כו' ואפי' מקצת אשתו אמר רב שמי ולא כן א"ר ינאי נמנו כו' מנין שאין קדושין תופסין ביבמה כו' ואמר ליה ר"י לא מתניתא היא לאחר שיחלוץ כו' והוי ר' ינאי מקלס ליה כו' ואמר ר"ל יכול הוא פתר לה כר"ע ויהביניה מה איכפת ליה ממזר גבי קדושין כך היא הנוסחא בירושלמי לפנינו פי' דרב שמי פריך לר' אילי דלא ניחא ליה לאוקמי הא דשומרת יבם כר"ע משום דמה איכפת ממזרות לקינוי ה"נ יתביניה לר"ל מה איכפת ליה ממזר גבי קדושין אבל אין נוסחא זו מובנת דוודאי שייכא ממזרות לקדושין דמש"ה הוי ממזר משום דאין קדושין תופסין ע"כ היה נראה יותר גירסת התוס' ז"ל וה"פ דרב אילי פריך מה איכפת ממזר לקינוי ואפילו לר"ע דמאחר הוי ממזר מנלן דנאסרת ליבמה אלא ע"כ התורה אמרה וקנא ואפילו מקצת אשתו ואפי' לרבנן נאסרה על יבמה וא"כ ש"מ דלרבנן נמי אין קדושין תופסין לעלמא וע"ז פריך רב שמי א"כ יתביניה ר"י לר"ל דמדחי למתניתין דלאחר שיחלוץ כו' כר"ע מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי הא לענין קינוי לא מהני ממזרות דר"ע ס"ל דהוי ממזר מיבמה וע"כ מקרא דוקנא נפקא דאפילו מקצת אשתו וש"מ מהך מתניתין דאין קדושין תופסין ביבמה אלא ודאי דיחוי דרב אילי לאו דיחוי הוא ומתניתין דילן נמי מתוקמא כר"ע והכי סלקא מסקנא דדוקא לר"ע דמשוי לה כערוה והולד ממזר הוא דנאסרה על בעלה אבל לרבנן לא נאסרה אע"ג דלא תפסי בה קדושין ודברי הירושלמי עדיין לא ברירן לי ועי' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל מש"כ בזה:

בא"ד אף לא מכות אין בה ופי' מהרש"א ז"ל משום דאינו לוקה אלא דרך הויה ואישות כדכתיב לא תהיה אשת המת כו' ולפ"ז צ"ל דס"ל לר' יוסי דתפסי בה קדושין דאי לא תהיה אתי כרב דלאו יהא בהא הויה ודאי איכא לאו בזנות לחוד ג"כ. ועי' תוס' סוף פרק החולץ וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' יבום דאינו לוקה אלא אם נשאת ובעל ועי' בדבריו בהל' סנהדרין במנין הלאוין שלוקה עליהם וגם בדבריו ז"ל בפט"ו מהל' א"ב מש"כ בדין כל חייבי לאוין וא"כ היה אפשר לחלק בין זנות לנישואין דאפי' לדברי רב המנונא דנאסרת ליבמה היינו דוקא בנישואין דעברה על לאו דלא תהיה אבל בזנות דלא עברה בלאו יש לומר דלא נאסרה ליבמה אלא דרב המנונא ע"כ למ"ד דאין קדושין תופסין ביבמה קאמר למילתיה וא"כ אין לחלק ועי' ביבמות דף צ"ב ועי' נימוק"י ז"ל שם שכ' בשם הריטב"א ז"ל דלדידן נמי אסורה לבועל משום קנסא ולדברי הירושלמי דאפילו מכות אין בה י"ל דלא קנסינן ליה ועי' מל"מ ז"ל בהל' סוטה:

גמ' ת"ש הכל שוין כו' נסתרה לאחר כו' ואח"כ יחזירנה כו':

במתניתין גרסינן לה ואח"כ החזירה ומשמע דקמ"ל דאינו יכול להתנות על שעבר כה"ג והכא גרסינן ואח"כ יחזירנה ובלהבא מיירי וי"ל דזה קאי על תרתי דרישא לא קודם שהתארס ולא אחר שתתגרש. ומשמע בין לשעבר בין להבא אינו מתנה על שעת גירושין אבל על נישואין הוא מתנה בין על הראשונים בין על האחרונים והרמב"ם ז"ל פסק כר"מ וכמו שכתב הכ"מ ז"ל הטעם ע"ש ועי' תוסי"ט ז"ל:

תוס' בד"ה מהו שיתנה כו' אבל אם קינא ונסתרה וגירשה והחזירה ונסתרה ושהתה ולא בדקו כו' לא הבנתי למה ליה הסתירה השניה הא על סתירה ראשונה מצי למיבעי אי מהני המים דאחר סתירה לא מהני מחילה או דילמא כיון דהחזירה שלא כדין אין המים בודקין. אותה ועוד דמאי קמיבעי ליה אם בא עליה לאחר שהחזירה הא תנן בעלה בא עליה בדרך אין המים בודקין ואי לא בא עליה אמאי אינו יכול להשקותה וי"ל דמש"ה מיבעי ליה אם חזרה ונסתרה דעל סתירה השניה אפשר דיבדקוה המים אבל לשיטת דבעינן שיהיה האיש מנוקה מעון ליכא למיבעי כלל ופשיטא דלא מהני לה בדיקה בשתיה:

תוס' בד"ה ורבנן בתראי כו' והקשו מהא דדרשינן בכריתות מתורת דאדם מביא קרבן אחד בקינוי ע"י אנשים הרבה ותי' דהתם מיירי קודם שתיה והכא מיירי לאחר שתיה והתם מקנאות דרשינן והכא מתורת וקשה למה ליה קרא לרבנן ולר"י דמביא ע"י אנשים הרבה הא אפי' לאחר שתיה אינו חוזר ומביא על קינוי אחר וכש"כ קודם שתיה. וכן הקשו התוס' ז"ל שם בכריתות ולת"ק א"ש דע"י ב' בועלים שותה ושונה ולר' יהודה נמי יש לומר דהא דאמר ר"י דאינה שותה ושונה באיש אחד היינו משום דנראה דקנטרן הוא וקינוי השני לאו קינוי הוא אבל אם קינא לה כאחת ע"י אנשים הרבה ה"א דמשקה אותה על כאו"א קמ"ל תורה אחת לכל הקנאות אבל אכתי תיקשי למה לי קרא הא בשתיה ראשונה מקבלת האשה עליה בין מאיש זה בין מאיש אחר ולמה ישקנה שנית ונראה דבדעת הבעל הדבר תלוי דהתורה אמרה דיכול הוא לגלגל עליה כל הני תנאי אבל אינו מחויב לגלגל וקמ"ל מתניתין דעל כמה בני אדם אינו משקה אותה אלא פעם אחד. והיינו נמי דפליגי הכא תנאי אי אשה שותה ושונה באיש אחד. אפי' לר"מ דאמר דמתנה על להבא ג"כ וכבר נשבעה שלא תטמא ג"כ וכמו שהקשה המל"מ ז"ל בשם מהרימ"ט ז"ל ולפי הנ"ל ניחא דאינו מחויב להתנות. אלא יכול להתנות ואם לא התנה פליגי ודו"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>