עריכת הדף "קרית ספר/אישות/ה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''המקדש ''' בדבר שהוא אסור בהנאה כגון חמץ בפסח או בשר בחלב וכיוצא בהן אינה מקודשת. חמץ בפסח דכתיב לא יאכל לא יהא בו היתר אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הן באות ולהכי אינה מקודשת דכיון דאינה יכולה ליהנות כמה שנתן לה לאו מידי יהב לה. ובשר בחלב דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ אחד לאיסו' אכיל' ואחד לאיסו' הנאה ואחד לאיסור בישול. וכל שאר איסורי הנאה יתבארו במקומם בס"ד. ואפילו באיסורי הנאה מדבריהם אינה מקודשת דאפקעינהו רבנן לקידושי כדאמר לעיל דהפקר ב"ד הפקר כדילפינן מאלה הנחלות וגו'. עבר ומכר דבר האסור בהנאה וקדש מקודשת חוץ מע"ז שאם קדש בדמיה אינה מקודשת שדמי ע"ז אסורין כמוה דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ולא מצינו למילף שאר איסורי מינה משום דהוו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דאי מלמדין בחד הוה סגי ונילף מיניה. ע"ז הא דאמרן שביעית דכתיב קדש תהיה לכם מה קדש תופס דמיו אף שביעית תופסת דמיה. המקדש בפרש עגל ע"ז אינה מקודשת דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מאומה ואפילו פרש אבל בפרש שור הנסקל מקודשת אע"פ ששור הנסקל אסור בהנאה פרשו אינו אסור דכתיב ולא יאכל את בשרו בשרו הוא דאסור הא פרשו מותר.

== ג ==

'''המקדש ''' בפירות שביעית מקודשת דאע"ג דלאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה ולדבר אחר אפי' הכי אם מכר המקח קיים וכן אם קדש בדיעבד הוי קידושין. באפר פרה אדומה או במים שמלאן למי נדה מקודשת דאע"פ שאינו יכול ליטול שכר להזות ולקדש שהיא הכשר מצוה ורחמנא קאמר ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתם בחנם וזה שעשה המצוה בשכר עבר על דברי תורה דנוטל שכר לימד מצוה אפ"ה יכול ליטול שכר הבאת האפר ממקום למקום ומלוי מים שאינם הכשר המצוה והיא נהנת ממי שצריך להן מחמת טורח הבאתן ומילויין. המקדש בהקדש של בדק הבית מקודשת וישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשם דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ומדקאמר ישלם נראה דמתחלל כשמוציא מרשות גבוה והאי כיון שנתנו לאשה בקידושי הרי הוציאו מרשות גבוה ואם במזיד אינה מקודשת דהואיל ואינו חייב קרבן מעילה לא נתחלל ההקדש ולאו מידי דיכלה ליהנות יהב לה דלא אמרה תורה ישלם דמשמע דמתחלל וחייב קרבן אלא בשגגה במעשר שני בין שוגג בין מזיד אינה מקודשת דכתיב וכל מעשר הארץ מפרי הארץ לה' הוא לה' הוא ולא לקדש בו אשה.

== ה ==

'''כהן ''' שקדש בחלקו בין מקדשי קדשים בין מקדשים קלים אינה מקודשת דכתיב וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כאש חלקו של אהרן הושוה לחלקו של מזבח מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר אבל כהן שקדש בתרומה גדולה ובתרומת מעשר וביכורים וכן לוי שקדש במעשר ראשון וישראל במעשר עני הרי אלו מקודשת תרומות אף על פי שאסור לזר הוו ממון כהן ומקדש בהן דהא שוו לדידה דיכולה למוכרן לכהן וכן מעשר ראשון ללוי דהוי ממונו ולית ליה קדושה ומעשר עני אפילו ישראל נמי דלית ביה קדושה אלא משום גזל דחייב לשלם דאין להם בעלים ניכרים דנימא דלהוי כמקדש בגזל קודם יאוש דהא אכתי לא אתא לידייהו אבל ישראל בתרומה שהפריש אינה מקודשת דטובת הנאה אינה ממון אבל נפלו לו בירושה מבית אבי אמו כהן אף על פי שלא הורמו עדין ועומד ליתרם דנגמרה מלאכתה הוה ליה כמו שהורמו אפילו הכי ממונו הוי ומקודשת דאף על גב דאין ראויות לו לאכילה יש לו למוכרן למי שהן ראויות לו.

== ז ==

'''המקדש ''' בגזל בגניבה ובחמס אם נתיאשו הבעלים ונודע שקנה אותו הדבר ביאוש הרי זו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת דאע"ג דבאבדה אם נתיאשו הבעלים קני מוצאה כדכתיב אשר תאבד ממנו ומצאתה שאבודה ממנו ומצויה אצל בני אדם יצתה שטפה נהר שאבודה מכל שהבעלים הם מתיאשים וקני מוצאה ולר"י יאוש באביד' נפקא ליה מדכתיב באבדה שמלה ולמה יצתה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ואין הבעלים מתיאשים אלא תובעים שיחזירו להם בסימן אף כל שיש בו סימן שאינן מתיאשין משמע דאי מיאש קני באבידה והיינו משום דבהיתרה אתא לידיה אבל גזל דבאיסורא אתא לידיה לא קני אלא בשינוי רשות אחר יאוש וכשנתנו לאשה הרי שינוי רשות וקנאתו היא וכיון שקנאתו היא אף הוא קונה אותה והא דשינוי רשות אחר יאוש קונה למ"ד יאוש כדי לא קני נפקא לן מדכתיב בתשלומי ארבעה וחמשה וטבחו או מכרו וגו' מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו שקנאו לוקח בשינוי רשות ואי שינוי רשות לא קני לא אהנו מעשיו ולא הוי דומיא דטביחה ואפילו לרב נחמן דפליג ארב ששת ואמר אפילו לפני יאוש היינו משום דסבירא ליה דלא בעינן אהנו מעשיו אבל פשיטא דלאחר יאוש אהנו מעשיו משום דקניה בשינוי רשות. המקדש בממון חברו שלא מדעת חברו אפילו הראה אח"כ חבירו שאינו מקפיד הרי זה גזל ואינה מקודשת ואם קדשה בדבר שאין מקפיד בעל הבית כגון תמרה או אגוז וכיוצא בו מקודשת מספק אי ניחא ליה לבעל הבית ולא הוי גזל או לא. היתה סחורה בינו ובין חברו וחלקה שלא מדעת חברו וקדש בחלקו אינה מקודשת דאמר ליה מאן פלג לך והרי יש לבעל הבית חלק בזה והיא לא נתקדש' אלא בכל והוי כממון חברו אם לא שפירש לה מה שיש לי בו דאז נראה דהוי מקודשת דהרי יש לו חלק שם. גזל ממנה וקדשה בו אם קדם ביניהם שידוכין ונטלה ושתקה מקודשת ואם לאו אע"פ ששתקה כשנתן לה בתורת קידושין אינה מקודשת דשלה הוא נוטל אלא אם כן אמרה הן. אמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בו קודם שנטלתו ונטלתו ושתקה הרי זו מקודשת ואם אחר כך אינה מקודשת אלא אם כן אמרה הן. ובחוב שהיה לה אצלו אם אמר לה הרי את מקודשת לי בו קודם ונטלתו ושתקה מקודשת כשהיה שידוכין ביניהם ואם לא שדך אינה מקודשת עד שתאמר הן ואם אחר שנטלה החוב אמר לה בתורת קידושין אינה מקודשת אפילו אמרה הן דשלה נטלה.

== יג ==

'''המקדש ''' במלוה ואפילו בשטר אינה מקודשת דלהוצאה נתנה וגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון דיהיב לה מידי בשעת קידושין ומלוה אפילו בעין להוצאה נתנה וכבר הם שלה. ואם היה לה משכון ונתן לה המשכון מקודשת דגמרי מיעוד דכתיב והפדה דמשמע דצריך שיהא ביום כדי פדיה ואין יעידה אלא במקום פדיה דכתיב אשר לא יעדה והפדה שאם בא ליעדה בסוף שש צריך שיהא שהות ביום שאם תבוא לחשבון גרעונה דיהא עליה גרעון של פרוטה דמעות הראשונים לאו לקידושין ניתנו כיון דבעינן שיעור פדיון בשעת יעוד ונמצא שיש לו עליה מלוה דהיינו שהות היום מכדי פרוטה ולא הוה מקודשת אי לאו משום דהיא גופה משכון הוי וכשמקדשה בפרוטה דאית ליה גבה ממילא היא זוכה בעצמה שהיא המשכון ונמצא משכון מוחזר מאליו הכי נמי הכא כשנתן לה המשכון היא מקודשת אע"ג דמקדשה בגוף המלוה ואם קדשה בהנאת הרוחת זמן המלוה שהלוה לה מקודשת שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה עד הזמן שקבע לה במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה דיהב לה השתא ומקודשת. בחוב שיש לי אצל זה במעמד שלשתן מקודשת דאע"ג דקנין מעמד שלשתן תקנת חכמים היא הוי מקודשת דאוריתא דהפקיע חכמים ממון החייב על ידי מעמד שלשתן דיש להם כח להפקיע ולהפקיר כדילפינן לעיל. קדשה בפיקדון או שאלה שהיה לו אצלה מקודשת כיון שהיה שוה פרוטה קיים ברשותה. הנאת דברים הוי כמלוה ואינה מקודשת דבעינן דיתן לה מיד או תהנה מיד בשוה פרוטה כדילפינן מקיחה קיחה דהוי בשעת קנין והכא נמי ל"ש. במלאכה זו שאעשה עמך אינה מקודשת דשכירות ישנה מתחלה ועד סוף והוי מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת והא דשכירות ישנה מתחלה ועד סוף איפשר דילפינן לה מדאיצטרך קרא לאשמועינן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף שנא' כשכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות שנה זו אינ' משתלמת אלא לשנה אחרת משמע דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולהכי איצטריך קרא דלא לישתלם אלא לבסוף דאי אמרת אינה לשכירות אלא לבסוף פשיטא דאינה משתלמת אלא לבסוף אלא וודאי כדאמר.

== כא ==

'''תן ''' מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלוה קבלן דמשתעבד באמירה תן לו ואני קבלן ילפינן מדכתיב אנכי אערבנו וכתיב תנה אותו על ידי כלומר כאלו מקבלו בידי אחזירנה לך וערב דכתיב בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך אם ערבת לרעך ממון עשה זאת איפה וגו' כי באת בכף רעך דהיינו ממון שיש לו עליך לך התרפס התר לו פסת ידך ותן לו מעותיו ומדכתיב לקח בגדו כי ערב זר משמע בשביל איש זר דהיינו אמירה בעלמא דלא כתיב קבלנות ונראה דהוי הלכתא וקראי דקבלה אסמכתא והכא כיון שאמרה תן לו ואתקדש לך מקודשת דכמו דערב אף על גב דלא מטי הנאה לידיה משעבד נפשיה אתתא נמי מקניה נפשה. תן לפלוני ואתקדש לו מקודשת מדין ערב דאמרן ומדין עבד כנעני דקונה עצמו בכסף על ידי אחרים אף על גב דאיהו לא חסר מידי ואפילו בעל כרחו דכמו דנקנה בכסף מרבו אפילו בעל כרחו הכי נמי קונה את עצמו אפילו בעל כרחו ואם כן קני נפשיה אף על גב דלא חסר מידי הכי נמי נתקדשת לאחר אע"ג דלא חסר מידי וכן הילך מנה והתקדשי לפלו' מקודשת מדין עבד כנעני כדאמר. הילך מנה ואתקדש לך אם אדם חשוב הוא מקודשת שהרי נהנית בפרוטה כשנהנה הוא ממנה ונקנית לו בזה. הניח משכון על מה שאמר שיתן לה שתתקדש לו אינה מקודשת דלא נהנית בשום דבר במשכון דלא נשתעבד למה שלא היה חייב ולא נתן לה דבר אבל משכון של אחרים שקדש בו אשה מקודשת דבעל חוב קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה אם משכון אינו קונה צדקה מנין אלא מכאן לבעל חוב שקונה משכון ואם כן הא יהב לה מידי.

== כד ==

'''מתנה ''' על מנת להחזיר שמה מתנה בעלמא כפדיון הבן דתלאו הכתוב בפדיון כדכתיב בכור בניך תפדה והרי נפדה אע"ג דהחזיר לו המעות והכא אינה מקודשת משום דהוי כחליפין דאין אשה נקנית בהם משום דהוו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקנה נפשה דכסף כתיב ופחות מפרוטה לאו כסף הוא.

== כה ==

'''נתן ''' לה אגודה של הדס וגו' דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא כיון דלא קבלתם לשם קידושין עד שתאמר בפיה הן. אמר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם אין באחד מהן שוה פרוטה אינה מקודשת אע"ג דבכולהו אית שוה פרוטה דלא קדשה אלא בכל אחד והא ליכא שוה פרוטה אבל אמר לה בזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת דבכולן בבת אחד קדשה והאיכא פרוטה ואם היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת אלא אם כן יש באחרונה שוה פרוטה דהראשונות היו כמלוה ואם אמר באלו אע"פ שאוכלת מקודשת דשלה אכלה. אמר התקדשי בכוס זה אם מלא מים בו ובמים אם יין בו ולא ביין אם שמן בשמן ולא בכוס לפי' אם לא היה בשמן שוה פרוטה אינה מקודשת אלא מספק כדלעיל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}