עריכת הדף "
קרבן העדה/קידושין/א/ז
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} מצות הבן.''' המוטלת על האב לעשות לבנו כדמפרש בגמ' אנשים חייבים. האב חייב במצות הללו לבנו ולא האם: '''{{עוגן1|וכל}} מצות האב.''' המוטלת על הבן לעשות לאביו שהם מורא וכיבוד: '''{{עוגן1|אחד}} אנשים וכו'.''' כלומר הבנים והבנות חייבין: '''{{עוגן1|כל}} מ"ע שהזמן.''' גורם לה שתבא: '''{{עוגן1|חוץ}} מבל תקיף.''' פאת הראש: '''{{עוגן1|ובל}} תשחית.''' פאת הזקן: '''{{עוגן1|ובל}} תטמא.''' דכהנים: '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הסמיכו'}} וכו'.''' אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגישה מנחה בקרן מערבית דרומית: כמשפטה אם היא כהנת ואינה קומצת ולא מקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם במזרק ואינה מזה דם חוץ מסוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן בעצמן שמנחתן טעונה תנופה בבעלים: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לפדותו}}.''' בחמש סלעים אם בכור הוא: '''{{עוגן1|אף}} ללמדו לשוט ע"פ המים.''' שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט: '''{{עוגן1|ביום}} השמיני ימול וגו'.''' א"כ ודאי דלאו אקטן מוטל לעשות רק על האב: '''{{עוגן1|ובחרת}} בחיים זו אומנות.''' דברישא כתיב ראה נתתי לפניך החיים והמות הברכה והקללה הל"ל ובחרת בברכה אלא לומר שיבחר אומנות עם התורה: '''{{עוגן1|אימתי}} אתה זוכה וכו'.''' ברוב העולם איירי שאינן מאריכין ימיהם כל כך א"נ והודעת מפרש לשון ביאה כמו וידע אדם את אשתו: '''{{עוגן1|דכתיב}} למען תחיה אתה וזרעך.''' ותחיה מיותר דהא כבר כתיב ובחרת בחיים אלא שילמדנו דבר שחיות תלוי בו והיינו שילמדנו לשוט: '''{{עוגן1|מה}} למצוה.''' מיבעיא ליה אם מצות האב על הבן למצוה לחוד וקרא עצה טובה קמ"ל לאב לעשות כן לבנו או דלמא אפי' לעכב וכופין אותו על כך: '''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' תא שמע: '''{{עוגן1|בר}} תרומה.''' כך שמו: '''{{עוגן1|א"ל}} פייסי.''' לאבי שישיאני אשה: '''{{עוגן1|אתא}}.''' בא ר"א ופייסיה לאביו ולא קבל דבריו: '''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת שאינן אלא למצוה דא"ת לעכב ה"ל לר"א לכופו: '''{{עוגן1|מנין}} שאם לא עשה לו אביו.''' כל המצות המוטלת עליו לעשות לבן שהבן מחוייב לעשות כן לעצמו: '''{{עוגן1|ת"ל}} אדם תפדה.''' וכל בכור אדם בבניך תפדה דאדם מיותר קרי ביה וכל בכור אדם עצמו או בבניך תפד' ובבבלי דריש מדכתיב פדה תפדה קרי ביה תיפדה: '''{{עוגן1|ה"ג}} ונמלתם את בשר ערלתכם.''' שפירושו שימול את עצמו: '''{{עוגן1|ולמדתם}} אותם.''' קרי ביה ולמדתם אתם: '''{{עוגן1|ה"ג}} והודעתם והודעת אתם.''' וה"פ דכתיב והודעתם לבניך דרשינן כאלו כתיב והודעת אתם: '''{{עוגן1|למען}} תחיה אתה.''' על עצמו קאי: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' עדיות בפ"ב: '''{{עוגן1|האב}} זוכה לבן.''' כלומר זכות האב מסייע להבן שיהיה מתואר במעלות ומדות בנוי וכו': '''{{עוגן1|בנוי}}.''' בעל צורה: '''{{עוגן1|ולמדתם}} אותם.''' אם תלמדו אותם תזכו את בניכם לדבר בם: '''{{עוגן1|כך}} הוא.''' הבן חייב להאב חמשה דברים מאכיל וכו' ויש לכוין אלו חמשה מול חמשה שמזכה לו: '''{{עוגן1|הה"ד}} יחולו וכו'.''' כלומר כי היכי דהאב זוכה לבנו בחמשה אלו כך חטא האב גורם להפסיד לבניו חמש אלו כדמצינו ביואב: '''{{עוגן1|זב}} תשיש.''' חלוש הכח: '''{{עוגן1|עזיב}}.''' אין תואר לו: '''{{עוגן1|בוריי}}.''' אין בו דעת לעשות מלאכה: '''{{עוגן1|מסכן}}.''' עני: '''{{עוגן1|כד}} אתא.''' כשבא שלמה להרוג את יואב א"ל יואב דוד אביך גזר עלי כלומר על זרעו חמשה דברים אם אתה רוצה לקבלן על זרעך טוב ויהרגנו ואם לאו אל יהרגנו דבתרי קטלא לא קטלינן: '''{{עוגן1|וקבלין}}.''' וקבלם שלמה על עצמו: '''{{עוגן1|וכולהון}}.''' נתקיימו מבית דוד: '''{{עוגן1|מ"ד}} זב.''' איכא מ"ד שזב היה ויליף מדכתיב בזב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב ל"א מדהוצרך להתאמץ לעלות במרכבה ש"מ שהיה חולה בזוב: '''{{עוגן1|מ"ד}} איסטניס.''' היה לכך הוצרך להתאמץ לעלות: '''{{עוגן1|זה}} יואש.''' שנעשה עמו מעשה נשים המחזיקים בפלך: '''{{עוגן1|בירניות}} קשים.''' בעלי תאוה כ"מ בויקרא רבה פ' ואשה כי יזוב וגו': '''{{עוגן1|ונופל}} בחרב זה יאשיהו.''' שנפל בעבור שטעה בהאי קרא דכתיב וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום והא דמייתי הכא ואר"י וכו' איידי דמייתי הך קרא ויורו המורים וגו' דריש ליה: '''{{עוגן1|נתנה}} לו.''' מאת המלך דבר יום ביומו וכל יום היה דואג על סעודת מחר וזה קרוי חסר לחם כדדרשינן והיו חייך תלואים לך מנגד זה הסומך על הפלטר וכ"ש בכה"ג: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' שבת פ"ק לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ וכו' עד שיתפלל ואם התחילו אין מפסיקין: '''{{עוגן1|איזורו}}.''' חגורו: '''{{עוגן1|הוה}} יליף.''' היה רגיל לשמוע פרשה מן בן בנו כל ע"ש: '''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ באחת המרחצאות של טבריה: '''{{עוגן1|והוה}} כו'.''' והיה נסמך על כתפו דר"ח בר בא: '''{{עוגן1|אנהר}}.''' נזכר שלא שמע פרשתו של בן בנו וחזר ויצא לו מן המרחץ: '''{{עוגן1|ה"ג}} ר' דרוסי אמר כך היה ר' לעזר בר יוסי אמר שליח מנוי הוה.''' וה"פ ר' דרוסי אמר שר"ל בר' יוסי אמר שריב"ל היה מופשט מבגדיו ואפ"ה יצא: '''{{עוגן1|א"ל}} ר"ח בר בא.''' לריב"ל לא כך למדתנו אם התחילו אין מפסיקין לתפלה וה"ה לת"ת: '''{{עוגן1|והודעתם}} לבניך ולבני בניך.''' במה שמודיע התורה לבן בנו הרי הוא כיום אשר עמדת לפני ה' בחורב: '''{{עוגן1|לשלשל}} את השמועה.''' שלשלת הוא חיבור חתיכות ברזל זה בזה כן צריך להזכיר בעלי השמועה כאשר קבלו זה מזה עד מרע"ה וזהו והודעתם וגו' עד יום אשר עמדת בחורב: '''{{עוגן1|ואם}} לאו.''' כי יאריכו הדברים: '''{{עוגן1|ה"ג}} תפוש ראשון ראשון ואחרון אחרון.''' וה"פ שיאמר הבעל שמועה הראשון והאחרון וידלג האמצעיים: '''{{עוגן1|כאלו}} בעל השמועה עומד לפניו.''' שעי"ז יגיד הדבר על בוריו שעיקר הלימוד מרבו בראיות פכים דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ומ"ט. מנ"ל: '''{{עוגן1|אך}} בצלם.''' שהוא עומד לנגדו יתהלך האיש: '''{{עוגן1|כתיב}} רב אדם וגו' זה ר"ז.''' איש אמונים הוא ר"ז שאינו אומר שמועה עד שנתאמת לו מי הוא האומר: '''{{עוגן1|לית}} אנן חשין.''' אין אנו צריכין לחוש לשמועות שאמר ר"ש בשם אחרים: '''{{עוגן1|דהוא}} גברא מפתחא.''' שהוא סתום עינים ואינו רואה האנשים ששומע מהם ואפשר איניש אחרינא אמרה וטועה בטביעת עינא דקלא כך פי' הי"מ ול"נ דכיון שאינו רואה א"א שיהיה בעיניו כאלו בעל השמועה עומד לנגדו ואינו יכול לכוין הדברים על בוריין הלכך אין לסמוך עליו: '''{{עוגן1|חכים}} ר'.''' מכיר אתה לבר פדייה שאתה אומר שמועות משמו דכיון שאין אתה מכירו אין לך לומר משמו כדאמרינן בסמוך: '''{{עוגן1|א"ל}} ראב"א אמרין לי משמו.''' וכיון שאני מכיר לראב"א והוא היה מכיר לבר פדייה ה"ז כאלו הייתי מכירו: '''{{עוגן1|לא}} יושב במקומו.''' במקום המיוחד לאביו להסב בביתו: '''{{עוגן1|לא}} מדבר במקומו.''' במקום המיוחד לאביו לדרוש שם ברבים: '''{{עוגן1|ולא}} סותר את דבריו.''' בין שחולק עליו בין שאומר להחולק עליו נראין דבריך: '''{{עוגן1|מן}} דמאן.''' משל מי מאכילו ומשקו ומכבדו: '''{{עוגן1|משל}} זקן.''' משל אב: '''{{עוגן1|משלו}}.''' משל הבן: '''{{עוגן1|ופריך}} לא כן וכו' השלך את הארנקי שלך לים ששומע לו.''' ש"מ שהוא משל הבן: '''{{עוגן1|ומשני}} בההוא.''' שיש לו אחרים ואינו מקפיד עליו ואיירי בעושה לנחת רוח של אביו שאל"כ עובר על בל תשחית ואינו צריך לשמוע לו שהרי אומר לו לעבור על דברי תורה: '''{{עוגן1|אחד}} האיש ואחד האשה.''' חייבין בכיבוד: '''{{עוגן1|ספיקה}} בידו.''' יכול לעשות שאין מוחה בידו: '''{{עוגן1|מפני}} שיש רשות.''' לבעלה עליה: '''{{עוגן1|כמי}} שהיא ספיקה בידה לעשות.''' כלומר הרי היא כבן: ה"ג שאלו לר"א עד היכן כיבוד אב ואם: '''{{עוגן1|ראש}} פטר בולי.''' ראש שרי החיל היה: '''{{עוגן1|והיתה}} אמו.''' מכהו על הלחי לפני אנשי החיל ונפל המנעל שלה שהכתה בו מידה והושיט לה דמה המנעל שלא תצטער: '''{{עוגן1|עשה}} אותה.''' האבן יראה שלו: '''{{עוגן1|ישפה}} של בנימין.''' שבאפוד היה שם בנימין חקוק על הישפה: '''{{עוגן1|אמרין}}.''' חכמים מי הוא שיש לו ישפה טוב כזה שנאבד: '''{{עוגן1|אמרין}}.''' שיש לדמא בן נתינה הלכו לגביה ולקחו ממנו במאה דנרים: '''{{עוגן1|סליק}}.''' עלה ורצה להביאו ומצא שאביו ישן וי"א שהיה המפתח של התיבה שהישפה בתוכה נתון באצבעו של אביו וי"א שהיה רגלו של אביו נתון על התיבה ולא שברה: '''{{עוגן1|נחת}}.''' אצלם וא"ל איני יכול להביאו לכם: '''{{עוגן1|אמרון}}.''' שמא הוא חוזר מן המקח ורוצה מעות יותר ממה שקנאו בתחלה ואמרו להעלות בדמים עד מאתים ולא רצה והעלוהו עד לאלף דינרים: '''{{עוגן1|כיון}}.''' שהקיץ אביו משנתו עלה והביא להן הישפה: '''{{עוגן1|בעו}}.''' ורצו ליתן לו אלף דינרים כמו שפסקו לו לבסוף ולא רצה לקבל אלא כמו שפסקו בראשונה: '''{{עוגן1|אמר}}.''' וכי אמכור לכם כיבוד אבי בממון איני נהנה מכיבוד אבי כלום: '''{{עוגן1|לא}} יענה.''' לא יעכב ובעכו"ם מיירי דבישראל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא: '''{{עוגן1|ונפסק}} קורדיוקין.''' מנעלה נפסק ובשבת אסור לקשרו: '''{{עוגן1|ותניית}}.''' וסיפרה להן המעשה: '''{{עוגן1|באת}} ואמרה.''' לחכמים לקבול על בנה ר"י שיגערו בו שאינו נוהג בה כבוד: '''{{עוגן1|נתכרכמו}}.''' נשתנה פניהם שנבהלו על השמועה: '''{{עוגן1|אמרה}}.''' כשהוא יוצא מבית המדרש אני רוצה לרחוץ רגליו ולשתות המים ואינו מניח לי לעשות כן: '''{{עוגן1|אמרין}}.''' חכמים לר"י הואיל וזהו רצונה זהו כבודה וחייב להניחה לעשות כך: '''{{עוגן1|ויאות}}.''' יפה הטחוני' אומרים כל אחד ואחד זכותו תוך קופתו כלומר הכל לפי מזלו: '''{{עוגן1|אימי'}} דר"ט.''' אמרה לחכמים הכי שהוא נוהג בה כבוד גדול: '''{{עוגן1|ואגיבונה}}.''' והשיבו לה הכי שעדיין לא הגיע לחצי כיבוד: '''{{עוגן1|הלואי}} שהיה לי אב ואם.''' כשגדלתי שאכבדם ואירש גן עדן: '''{{עוגן1|כד}} שמע.''' כששמע הנך שני ברייתות: '''{{עוגן1|הוינא}} מקבלה עלוי.''' שגנאי הוא לעיני הרואים: '''{{עוגן1|פטומו'}}.''' עופות ובהמות שנתפטמו: '''{{עוגן1|ויורש}} גהינם.''' בסמוך מפרש לה כיצד: '''{{עוגן1|ויש}} שהוא.''' מטחינו בריחים ויורש גן עדן: '''{{עוגן1|חד}} בר נש.''' אדם אחד היה מאכיל לאביו תרנגולים פטומות: '''{{עוגן1|חד}} זמן.''' פעם אחת א"ל בני הנך פטומות מהיכן באו לך: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' זקן זקן אכול ושתוק שכן הכלבים אוכלין ושותקין: '''{{עוגן1|אתא}} מצוותא לטחונייא.''' בא מפקיד המלך לבעלי הריחים שיבואו לעבודת המלך אמר לאביו שיכנס לטחון תחתיו שהטוחן פטור מעבודת המלך והוא ילך במקומו לעבודת המלך שאם יבזוהו טוב שיבזו אותי ולא אותך: '''{{עוגן1|אבל}}.''' בהכאה א"א להקישם שאין הכאה כלפי מעלה: '''{{עוגן1|וכן}} בדין.''' להקישם לכיבוד ולמורא על הבן שהרי אף הן שותפין למקום בו: '''{{עוגן1|מפני}} ששלשתן.''' הקב"ה ואב ואם שותפין באדם: '''{{עוגן1|ומן}} דמאן.''' משל מי: ה"ג הונא בר חיי' אמר משל זקן: '''{{עוגן1|מילתיה}} דר"ח בר בא פליגי.''' פליג אהונא בר חיי': '''{{עוגן1|אם}} יש לך את חייב בכל אלו.''' דהכי משמע קרא כבד את ה' מהונך מממון שיש לך ואם אין לך פטור אתה: '''{{עוגן1|אבל}}.''' בכיבוד אב כתיב כבד את אביך מכל מקום ואם אין לו צריך לחזור על הפתחי' כדי לכבדם ש"מ דקסבר רשב"י דכיבוד משל בן: '''{{עוגן1|טלטל}} וכו'.''' וה"פ דקרא למה לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכר של כל מצוה משום דפן תשקול אורח חיים דהיינו המצות ותעשה המצות שמתן שכרן רב ותניח השאר לפיכך הניע הקב"ה אורחותיה ולא תדע מתן שכרן ותעשה כל המצות באמונה לשם עושיהן: '''{{עוגן1|מכל}} משמר.''' מכל המצות שבתורה דהשמר דעשה עשה ודל"ת ל"ת חזק לבך לעשותן ולקיימן כי אין אחת מהם שאין ממנה תוצאות חיים: '''{{עוגן1|זו}} שילוח הקן.''' שאין בה לא טורח ולא חסרון כיס: '''{{עוגן1|זו}} היא כיבוד אב ואם.''' כדאמרי' לעיל בעובדא דר"ט ור"י: '''{{עוגן1|מה}} אם דבר שהוא כפרעון חוב וכו'.''' כלומר מכיבוד אב לחוד' איכא למילף שאר מצות מה אם כיבוד אב שאינו אלא כפרעון חוב על גמול שגמל אתו בלידתו ובגידולו כתי' בו אריכת ימים שאר מצות שיש בהם חסרון כיס ולפעמים סכנת נפשות לא כ"ש שיש בהן אריכת ימים: '''{{עוגן1|וההיא}} דרבנן.''' כלומר ור"א בר כהנא למה לא יליף מכיבוד אב גופו: '''{{עוגן1|ומשני}} קסבר גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב.''' דאית ביה נמי מצוה דפריעת חוב: '''{{עוגן1|כשם}} שמתן שכרן.''' של כיבוד אב ושילוח הקן שוה דבשניהם כתיב אריכת ימים: '''{{עוגן1|כך}} פורענותן.''' עונש כל המבזה מצות הללו שוה: '''{{עוגן1|עין}} תלעג לאב.''' כלומר אפילו לא היה הלעג והביזה אלא בקריצת העין לחוד: '''{{עוגן1|יבא}} עורב.''' וינקר עינו ולא יהנה ממנו כאשר היה הוא אכזרי ולא הנהיג כבוד באביו ואמו: '''{{עוגן1|ויאכלוהו}} בני נשר.''' שהוא באמת רחמני על בניו כדכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ויפרע ממי שהוא אכזרי ולוקח האם עם הבנים על שהוא עושה עצמו רחמן יותר מהקב"ה ואומר שאינו רוצה לשלוח האם: '''{{עוגן1|אתא}}.''' בא אדם אחד ונשק לרגליו דר"י: '''{{עוגן1|מה}} טיבו.''' מה הטובה שעשית לו מימיך שהוא משלם לך בנשיקת הרגלים: '''{{עוגן1|א"ל}}.''' פעם אחת בא לפני וקבל על בנו שיזונו ואמרתי לו שילך וינעול פתח הבהכ"נ ויצעוק עליו ויבזהו ויזונו וע"י כך זן אותו האב: '''{{עוגן1|ולמה}} לא כפתוני'.''' להבן שיזיז אביו: '''{{עוגן1|א"ל}} וכופין.''' בתמיה: '''{{עוגן1|א"ל}} ועדיין את צריך לדין.''' זה פשיטא שכופין: '''{{עוגן1|אמר}} לון.''' אמרו שחזר בו ר"י וקבע הלכה זו שכופין הבן לזון את האב משמיה דנפשיה כאלו הוא אמרה: '''{{עוגן1|הלואי}}.''' שיהו כל ההלכות ברורים לי כהלכה זו: '''{{עוגן1|ותפילין}}.''' קסבר לילה לאו זמן תפילין א"נ שבת וי"ט לאו זמן תפילין וכיון דאיכא שעתא דלא מחייב בהו זמן גרמא מיקרי: '''{{עוגן1|אבדה}}.''' השבת אבדה: '''{{עוגן1|אם}} היה.''' הכסות מיוחד ליום ולילה אפילו בלילה חייבת בציצית וה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא: '''{{עוגן1|ה"ג}} פסחן של נשים חובה ודוחין עליו את השבת.''' וה"פ מדכתיב במכסת נפשות ולא כתיב אנשים אפילו אשה במשמע וכיון דחובה היא דוחה שבת כשל אנשים: ה"ג ושל עבדים רשות ואין דוחין עליו את השבת: '''{{עוגן1|מצתן}} מהו.''' מיבעיא ליה אם הנשים חייבין במצה מדאורייתא או לא: '''{{עוגן1|ר"ז}} אמר מחלוקת.''' מ"ד פסחן של נשים חובה אף מצה חובה ומ"ד פסחן רשות מצה נמי רשות ובפסח פליגי בה ר"ש ורבנן לקמן: '''{{עוגן1|דברי}} הכל.''' אף מ"ד פסחן רשות סובר דמצה חובה כדמסיק דילפינן מהיקישא: '''{{עוגן1|מתני'}} וכו'.''' כלומר תניא כוותיה דר"ז ות"כ דר"ה: '''{{עוגן1|חזרת}}.''' מרור ומצה ופסח: '''{{עוגן1|ה"ג}} ושאר כל הימים רשות ר"ש אומר באנשים חובה ובנשים רשות וכ"ה בבבלי בפסחים פרק האשה.''' ומדקאמר ת"ק ושאר כל הימים רשות ש"מ דאמצה ומרור קאי דפסח כל שבעה מי איכא ועלה קמהדר ר"ש אף בראשון דקאמר חובה באנשים הוא דהויא אבל בנשים רשות ש"מ דפליגי תנאי אף במצה: '''{{עוגן1|ונשים}} הרי הן בבל תאכל חמץ.''' דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו': '''{{עוגן1|והנשים}} פטורות.''' ומצה מ"ע שהזמן גרמא היא דכתיב בערב תאכלו מצות: '''{{עוגן1|היא}} מ"ע.''' מצה היא מ"ע שבאה מכח היקישא דל"ת לא תאכל עליו חמץ ודינה כל"ת ונשים חייבות בה: '''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הך ברייתא דיליף נשים חייבות במצה מהיקישא כמ"ד פסחן של נשים רשות דלמ"ד חובה היקישא לא צריך דהא כתיב בפסח על מצות ומרורים יאכלוהו מיהו מהא דאר"י בסמוך אף כמ"ד וכו' משמע דאמתניתין דר"פ האשה במסכת פסחים קאי דתנן התם שחט עליה אביה או בעלה וקאמר דאתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות דממתניתין משמע דאין הנשים שוחטות לעצמן אלא שעושין אות טפילה לאנשים: טפילה תיבור: '''{{עוגן1|ואינה}} עושה פסח שני.''' אפילו טפילה לאחרים דלא שייכא ביה מידי ואם אוכלת ממנו הוה פסח נאכל שלא למנויו: '''{{עוגן1|איש}} שה לבית אבות.''' איש היינו זכרים ומדכתיב לבית משמע דאם רצו הנשים עושות אפילו לעצמן ואשה נקראת בית כדא"ר יוסי קראתי לאשתי ביתי: '''{{עוגן1|כ"ש}} לבית.''' קסבר רבי יוסי שוחטין פסח על היחיד וה"ק קרא שוחטין לאיש שה וכ"ש לרבים דהיינו בית: '''{{עוגן1|איש}}.''' לפי אוכליו ולא אשה: '''{{עוגן1|מה}} מקיימין רבנן.''' לר"מ ור"י ל"ל איש לפי אוכליו: '''{{עוגן1|איש}} פרט לקטן.''' שגדל בין שני פסחים דפטור אף מפסח ראשון וקמ"ל קרא דשני תשלומין דראשון: '''{{עוגן1|אפילו}} כמ"ד.''' פסחן של נשים חובה אתיא מתניתין ולכך שוחטין עליה אביה ובעלה ואין שוחטין לעצמן שלא יאמרו כשם שאין עושין חבורת נשים ועבדים כך אין עושין חבורת נשים וזכרים מיהו אם אינה יכולה לשחוט עם אביה ובעלה שוחטת לעצמה: '''{{עוגן1|אף}} משום לא יקרחו קרחה.''' נשים פטורות: '''{{עוגן1|דכתיב}} לא יקרחו קרחה.''' בראשם ופאת זקנם לא יגלחו: '''{{עוגן1|ועוד}}.''' טעמא אחרינא לאיסי מהא דכתיב בנים אתם לה' לא תשימו קרחה וגו' ודרשינן בנים ולא בנות: '''{{עוגן1|כי}} עם קדוש אתה.''' דכתיב ולא תשימו קרחה בין עיניכם כי עם קדוש אתה ואף הנשים בכלל: '''{{עוגן1|רב}}.''' צוה להנך דבי רב אחי ורב המנונא צוה לחביריו שיצוו לנשיהן כשהן עומדין על המת לא יתלשו בשערן שלא יבואו לידי קרחה ודלא כאיסי: '''{{עוגן1|ממשמע}}.''' דסתם קרחה כל שהוא שהרי המקום שנעקרה השער הוא קרח: '''{{עוגן1|ונאמר}} להלן.''' בצרעת בקרחתו או בגבחתו והיינו כגריס ככל הנגעים: '''{{עוגן1|כהנת}} מותרת לצאת חוצה לארץ.''' שכהן אסור לצאת לח"ל שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים: '''{{עוגן1|לא}} אל הכהנות.''' שאין הכהנות מוזהרות על הטומאה: '''{{עוגן1|דלא}} כן.''' דאם לא כן מה אנן יכולין לומר הואיל ואף היא בכלל הגזרה שגזרו סתם שלא יצא כהן לח"ל אף כהנות בכלל: '''{{עוגן1|אם}} כן נמצאת דוחה פ' טמאות.''' שהרי עיקר טעם הגזרה משום טומאה ואין הכהנות בכלל: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כהן}} וכו'.''' בסוטה פ"ג תנן היה נוטל את המנחה וכו' ונותנה על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה: '''{{עוגן1|ופריך}} אין הדבר.''' מכוער שיניח הכהן ידו תחת יד אשה נכריה דאיכא הרהור: '''{{עוגן1|ומשני}} מביא מפה.''' הכהן מביא מפה ומניחה בין ידו לידה: '''{{עוגן1|ופריך}} ואינו חוצץ.''' בין יד הכהן למנחה בשלמא ידה אינה חוצצת דגזירת הכתוב הוא דבעינן כהן ובעלים אלא מפה ודאי חוצצת: '''{{עוגן1|ומשני}} מביא כהן זקן.''' להניף המנחה מתחת יד האשה ואינו מכוער כל כך: '''{{עוגן1|ואפי'}} תימר וכו'.''' כלומר אי בעית אימא אפי' בכהן בחור ולא חששו להרהורא שאין יצה"ר מצוי לשעה מועטת שבהגבהה כל דהו סגי: '''{{עוגן1|סוטה}} גידמת.''' סוטה שידיה קצוצות שני כהנים מניפין במקומה שהאחד נוטל המנחה בידו והשני מניח ידו תחתיו ומניפה: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה הבאה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה קודמת
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא/קידושין
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון/קרבן העדה
(
עריכה
)
תבנית:ספריא ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף